עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה (תהילים צא´, טו´)
בתחילת פרשתנו מתואר סיפור חלומו של פרעה – חלום הפרות:
"ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ.
ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת,
עַל-שְׂפַת הַיְאֹר" (בראשית מא´)
ישנם 2 נקודות עליהן עומדים המפרשים בפס´ אלה לעניין הפרות "יפות המראה"
א. כיצד זה מתוארת פרה שהיא בהמה בתיאור של אדם "יפות מראה" מה הקשר בין הדברים
הרי כבר נכתב שהן בריאות בשר.
ב. דבר נוסף שקשה הוא מדוע יוסף התעלם בצורה מוחלטת בפתרון החלום מעובדה זו ?
"שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה"
לא הזכיר כלל את עובדת היותן יפות מראה
המפרשים עומדים על כך שלכן אין לפרש את הכוונה ש"יפות מראה בפס´ כפשוטו"
אלא כפי רש"י שהביא את דברי המדרש רבה על הפס´ :
"יפות מראה" - סימן הוא לימי השובע שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין בריה צרה בחברתה"
כלומר התיאור של יפות תואר איננו מתייחס לפרות כלל אלא הוא מתייחס לחברה – לאדם
ברגע שיש רעב – אז עיניהם של בני אדם אחד צרה בחבירו ואין שמחה וכנגד זה כאשר יש שבע בעולם
אז יפות תואר מאוד כל הבריות אחד עיניו יפה בחבירו
מה שראינו עד עתה זה תיאור של המציאות,
אנו מוצאים שכבר יעקב אבינו ע"ה ציווה לבנין את דבר זה בהמשך הפרשה כלומר זהו ציווי ולא רק
תיאור מציאות חז"ל על הפס´ " וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאו
(בראשית מב´)" אומרים חז"ל במסכת תענית (י ע"ב) "ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי
זה מתענה עמהן ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים שכח ואכל ושתה אל
יתראה בפני הצבור ואל ינהיג עידונין בעצמו שנאמר (בראשית מב) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר
להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם"
יש המסבירים מצד עין הרע (על דרך התנחומא) אך יש המסבירים שהסיבה לכך היא שכדי לא לגרום
להם לקנא שלבני יעקב יש ולהם אין, להשתתף איתם יחד בצרתם.
וכן מוצאים אנו לגבי יוסף שנהג כך בעצמו על פי ההלכה וכך באמת נפסקה הלכה כמותו
חז"ל אומרים על הפס´ "וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע
כֹּהֵן אוֹן. (בראשית מא´)" "אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר (בראשית מא)
וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב" (תענית יא´ ע"א) כלומר בניו נולדו לו לפני בוא הרעב כי
אסור לאדם לנהוג שמחה ועידונים בעצמו בזמן שהעולם נוהג בצער.
וכן נפסק להלכה ברבנו הרמב"ם (רמב"ם פ"ג הלכות תעניות) לגבי תעניות גשמים לאחר שעברו 7
תעניות אחרונות "עברו אלו ולא נענו--ממעטין במשא ומתן, ובבניין של שמחה כגון ציור וכיור, ובנטיעה
של שמחה כגון מיני הדס ואהלים. וממעטין באירוסין ונישואין, אלא אם כן לא קיים מצות פרייה ורבייה;
וכל מי שקיים מצות פרייה ורבייה, אסור לו לשמש מיטתו בשני רעבון. וממעטין בשאילת שלום בין אדם
לחברו; ותלמידי חכמים לא ישאלו שלום, כנזופין וכמנודין למקום, ועם הארץ שנתן להם שלום, מחזירין
לו בשפה רפה וכובד ראש."
אנו רואים בעצם שישנה חובה על האדם להשתתף בהדיה ציבורא ולא לפרוש מהציבור בזמן שהוא שרוי
בצער וכן אותו דבר בקשר לשעת שמחה אין לפרוש מהציבור – כפי הטיב לבטא זאת ר´ ינאי בציוויו
לבניו (שבת קיד´): "והאמר להו רבי ינאי לבניו: בָני! אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים:
לבנים - שמא לא tזכה (ואשב בין אותן שנדונין בגיהנם, שדומין לשולי קדירה) ואהיה כחתן בין אבלים,
שחורים - שמא אזכה ואהיה כאבל בין חתנים, אלא בכלים האוליירין הבאין ממדינת הים´"
מדוע ? כי אין הוא רצה להיות שונה מכולם
כשכולם שמחים צריך להיות שמח וכשכולם עצובים צריך להשתתף עימם בצרתם
כך גם אנו בזמן זה של עצירת גשמים צריכים להשתתף עם עם ישראל והציבור כולו ולזעוק לקב"ה
שיוריד לנו גשמי רצון ברכה ונדבה
ומאידך בזמן זה של שמחת חג החנוכה – חנוכת המזבח לשמוח !אין לפרוש מהציבור ולשמוח שהקב"ה
גרם ש"גברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים,
וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה--עד החורבן השני." (רמב"ם פ"ג חנוכה)
ויה"ר שהקב"ה ישוב לגאולנו גאולת עולמים בביאת משיח צדקנו במהרה בימנו – אמן !
שבת שלום וחנוכה שמח ומלא אור !!
-----
^וכן הוא בפס´ בו מספר פרעה ליוסף את חלומו חלום שבע הפרות:
"יח וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.
יט וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-
אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ" (בראשית מא´)
** הערה הלכתית, למנהג הספרדים : השבת בעז"ה שבת ר"ח וחנוכה יחד מוציאם ג´ ס"ת
כאשר קוראים ללא מוסיפים
קוראים 6 עולים בחובת היום (פרשת "מקץ") ללא קדיש וא"ח שביעי (משלים) "וביום השבת"..
"ובראשי חודשיכם.." – קדיש ראשון נשלמה חובת היום
מפטיר של קריאת פרשת הנשיאים קדיש שני על ספר המפטיר והפטרה "רני ושמחי" – שבת חנוכה
ואם הוסיפו מוסיפים יותר מ6 בפרשת השבוע יאמרו עוד קדיש לאחר שנשלם ספר ראשון, קדיש לאחר
קריאת שביעי שוב (שקורא גם כן ובראשי חודשיכם), וקדיש שלישי לאחרת קריאת המפטיר- סה"כ ג´
קדישים.
להצלחת
נעמה חיה בת אילנה בלהה לרגי יום הולדת שחל השבוע
|להבדיל| לרפואת
מו"ז סלמה בת מרים הי"ו
מו"ז ויקטור צורי ן´ רג´ינה הי"ו
רבקה בת ברוד הי"ו
|להבדיל| לע"נ
מו"ז סעדיה ן´ נסים ישראל ז"ל
מו"א ירוחם ן´ סעדיה ישראל ז"ל
בתחילת פרשתנו מתואר סיפור חלומו של פרעה – חלום הפרות:
"ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ.
ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת,
עַל-שְׂפַת הַיְאֹר" (בראשית מא´)
ישנם 2 נקודות עליהן עומדים המפרשים בפס´ אלה לעניין הפרות "יפות המראה"
א. כיצד זה מתוארת פרה שהיא בהמה בתיאור של אדם "יפות מראה" מה הקשר בין הדברים
הרי כבר נכתב שהן בריאות בשר.
ב. דבר נוסף שקשה הוא מדוע יוסף התעלם בצורה מוחלטת בפתרון החלום מעובדה זו ?
"שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה"
לא הזכיר כלל את עובדת היותן יפות מראה
המפרשים עומדים על כך שלכן אין לפרש את הכוונה ש"יפות מראה בפס´ כפשוטו"
אלא כפי רש"י שהביא את דברי המדרש רבה על הפס´ :
"יפות מראה" - סימן הוא לימי השובע שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין בריה צרה בחברתה"
כלומר התיאור של יפות תואר איננו מתייחס לפרות כלל אלא הוא מתייחס לחברה – לאדם
ברגע שיש רעב – אז עיניהם של בני אדם אחד צרה בחבירו ואין שמחה וכנגד זה כאשר יש שבע בעולם
אז יפות תואר מאוד כל הבריות אחד עיניו יפה בחבירו
מה שראינו עד עתה זה תיאור של המציאות,
אנו מוצאים שכבר יעקב אבינו ע"ה ציווה לבנין את דבר זה בהמשך הפרשה כלומר זהו ציווי ולא רק
תיאור מציאות חז"ל על הפס´ " וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאו
(בראשית מב´)" אומרים חז"ל במסכת תענית (י ע"ב) "ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי
זה מתענה עמהן ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים שכח ואכל ושתה אל
יתראה בפני הצבור ואל ינהיג עידונין בעצמו שנאמר (בראשית מב) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר
להם יעקב לבניו אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם"
יש המסבירים מצד עין הרע (על דרך התנחומא) אך יש המסבירים שהסיבה לכך היא שכדי לא לגרום
להם לקנא שלבני יעקב יש ולהם אין, להשתתף איתם יחד בצרתם.
וכן מוצאים אנו לגבי יוסף שנהג כך בעצמו על פי ההלכה וכך באמת נפסקה הלכה כמותו
חז"ל אומרים על הפס´ "וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע
כֹּהֵן אוֹן. (בראשית מא´)" "אמר ריש לקיש אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון שנאמר (בראשית מא)
וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב" (תענית יא´ ע"א) כלומר בניו נולדו לו לפני בוא הרעב כי
אסור לאדם לנהוג שמחה ועידונים בעצמו בזמן שהעולם נוהג בצער.
וכן נפסק להלכה ברבנו הרמב"ם (רמב"ם פ"ג הלכות תעניות) לגבי תעניות גשמים לאחר שעברו 7
תעניות אחרונות "עברו אלו ולא נענו--ממעטין במשא ומתן, ובבניין של שמחה כגון ציור וכיור, ובנטיעה
של שמחה כגון מיני הדס ואהלים. וממעטין באירוסין ונישואין, אלא אם כן לא קיים מצות פרייה ורבייה;
וכל מי שקיים מצות פרייה ורבייה, אסור לו לשמש מיטתו בשני רעבון. וממעטין בשאילת שלום בין אדם
לחברו; ותלמידי חכמים לא ישאלו שלום, כנזופין וכמנודין למקום, ועם הארץ שנתן להם שלום, מחזירין
לו בשפה רפה וכובד ראש."
אנו רואים בעצם שישנה חובה על האדם להשתתף בהדיה ציבורא ולא לפרוש מהציבור בזמן שהוא שרוי
בצער וכן אותו דבר בקשר לשעת שמחה אין לפרוש מהציבור – כפי הטיב לבטא זאת ר´ ינאי בציוויו
לבניו (שבת קיד´): "והאמר להו רבי ינאי לבניו: בָני! אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים:
לבנים - שמא לא tזכה (ואשב בין אותן שנדונין בגיהנם, שדומין לשולי קדירה) ואהיה כחתן בין אבלים,
שחורים - שמא אזכה ואהיה כאבל בין חתנים, אלא בכלים האוליירין הבאין ממדינת הים´"
מדוע ? כי אין הוא רצה להיות שונה מכולם
כשכולם שמחים צריך להיות שמח וכשכולם עצובים צריך להשתתף עימם בצרתם
כך גם אנו בזמן זה של עצירת גשמים צריכים להשתתף עם עם ישראל והציבור כולו ולזעוק לקב"ה
שיוריד לנו גשמי רצון ברכה ונדבה
ומאידך בזמן זה של שמחת חג החנוכה – חנוכת המזבח לשמוח !אין לפרוש מהציבור ולשמוח שהקב"ה
גרם ש"גברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים,
וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה--עד החורבן השני." (רמב"ם פ"ג חנוכה)
ויה"ר שהקב"ה ישוב לגאולנו גאולת עולמים בביאת משיח צדקנו במהרה בימנו – אמן !
שבת שלום וחנוכה שמח ומלא אור !!
-----
^וכן הוא בפס´ בו מספר פרעה ליוסף את חלומו חלום שבע הפרות:
"יח וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.
יט וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-
אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ" (בראשית מא´)
** הערה הלכתית, למנהג הספרדים : השבת בעז"ה שבת ר"ח וחנוכה יחד מוציאם ג´ ס"ת
כאשר קוראים ללא מוסיפים
קוראים 6 עולים בחובת היום (פרשת "מקץ") ללא קדיש וא"ח שביעי (משלים) "וביום השבת"..
"ובראשי חודשיכם.." – קדיש ראשון נשלמה חובת היום
מפטיר של קריאת פרשת הנשיאים קדיש שני על ספר המפטיר והפטרה "רני ושמחי" – שבת חנוכה
ואם הוסיפו מוסיפים יותר מ6 בפרשת השבוע יאמרו עוד קדיש לאחר שנשלם ספר ראשון, קדיש לאחר
קריאת שביעי שוב (שקורא גם כן ובראשי חודשיכם), וקדיש שלישי לאחרת קריאת המפטיר- סה"כ ג´
קדישים.
להצלחת
נעמה חיה בת אילנה בלהה לרגי יום הולדת שחל השבוע
|להבדיל| לרפואת
מו"ז סלמה בת מרים הי"ו
מו"ז ויקטור צורי ן´ רג´ינה הי"ו
רבקה בת ברוד הי"ו
|להבדיל| לע"נ
מו"ז סעדיה ן´ נסים ישראל ז"ל
מו"א ירוחם ן´ סעדיה ישראל ז"ל
יה אללה. איזה צדיק נסתר.
