ואם אתה אומר, אז אתה קורא: "דוד מלך ישראל חי וקיים"

והלואי ובחב"ד היו מאמינים שהרבי חי וקיים באותו אופן שאנו מאמינים דוד המלך חי וקיים.

בכל מקרה עד היום (שוב, בלי עיון מעמיק) תפסתי את עניין דוד המלך בשני אופנים: או שהוא "חי וקיים" הואיל ושושלתו קיימת ועתידה לזרוח ולמלוך בישראל, או בתור השפעה רוחנית בעולם. שהוא לא נסתלק לו לגנזי מרומים אלא עדיין מעורב במהלכים כאן.

בכל מקרה אין הכוונה  לשום בחינה גשמית, ויש המוני מדרשים שמתארים אותו בשמים. כך גם מסופר על רבי שנותר בארץ זמן מה אחר מיתתו וכן על עוד צדיקים, ופשוט.

בשוגג הלכה תגובתי לאכול בפני עצמו והנה היא כלשונה בפניכם:

לכל מי שרוצה קצת להבין נושא זה

נא לעיין בשיחה לפרשת ויחי חלק ל"ה בלקוטי שיחות בנוגע ליעקב אבינו לא מת כפשוטו בגשמיות וכך גם רש"י מפרש על המקום תענית דף ה' ע"ב.

ידועים הסיפורים על אנשים ונשים שנכנסו למערת המכפלה ולקבר דוד המלך ומצאום חיים בגשמיות ממש כפשוטו (אני לא זוכר את המקורות המדויקים אבל אני סומך על הגולשים שבטח יעלו אותם).

כך גם כתוב במפורש בגמרא על רבי שכל שבת היה עושה קידוש ומוציא ידי חובה את בני ביתו וידועים ע"ז ההסברים במפרשים שרבי אז היה מחויב במצוות קידוש ולכן יכל להוציא ידי חובה את בני ביתו. ואלו דברים ברורים ומפורשים.

לכל מי שרוצה קצת להבין את זה בשכלו הנה דוגמא: ע"פ המדע אחרי שהאדם נפטר/מת הגוף שלו נהיה עפר אחרי כמה חודשים או משהו כזה והנה מצאנו גם בדורנו כמה אנשים שרמה לא שלטה בהם כמו האדמו"ר משטפינש ועוד ועוד (בכוונה הבאתי דוגמא לא מחב"ד כדי שיהיה אפשר להווכח באמיתותה) אפשר לברר זאת אצל מי שהעלה את ארונו לארץ ישראל ואני עצמי שמעתי זאת ממנו.

תשאלו שאלה: איך יתכן דבר זה שהוא על טבעי והתשובה היא שלא כל דבר בחיי הצדיקים יכול להיות מובן בשכלנו וכך גם חייהם של האבות ודוד המלך שגם חיים בגשמיות (כמובן בלי החסרונות שיש לגוף חי כפשוט).

אקווה שתבינו. שבת שלום

מהיכרות שלי עמהם. אלא מה, שזה פחות או יותר ולא בדיוק ,  כי הרי ''אין דעותהם שוות''!!

אך מה שלא יהיה, מה שהנ''ל כתב - ממש נחמד. עלה והצלח!!

דובל'ה

השאלות הללו שכתבת על רבי, זה מה שעושה אותו מת? מה החילוק אם הוא היה מגיע רק בליל שבת, רק לתקיעת שופר של נעילה או כל יום? מה החילוק אם רק בני משפחתו ראו אותו, כל העם ראה אותו או אף אחד לא ראה אותו? (לגבי בית הקברות, לא ראיתי כתוב שמשם הוא הגיע ולשם הוא חזר. אני מסכים שזה הגיוני, אבל כל עוד זה לא כתוב קשה לי לדון על השאלה הזאת)

או במילים אחרות: אתה רוצה לומר שכשרבי הוציא את בני משפתו בקידוש ליל שבת, הוא היה חי על פי הלכה רק בשבילם ורק לאותו הזמן? לאשתו היה אסור להינשא לגבר אחר, אלא אם כן הוא היה נותן לה גט לפני כל שבת?

רבי היה חי, וחי על פי הלכה, ולכן יכל להוציא אנשים אחרים ידי חובתם בקידוש היום. למה הוא החליט להתגלות רק בליל שבת ורק לבני משפחתו? אני לא יודע. כך הוא רצה, ואנו יודעים שמה שצדיקים רוצים, הם יכולים.

למדתי את השיחה על יעקב אבינו לא מת, ומשום מה כן הבנתי שהרבי מדבר על גופו הגשמי של יעקב אבינו. בלא מוגה, זה הרבה יותר ברור (אינו מטמא במגע). ניתן לראות את השיחה מתורגמת לעברית בספר החדש "ליקוטי מקורות".

 כשהרבי יושב בכל הסעודות שאכל בביתו של הרבי הקודם במקום שבו ישב לפני י' שבט תש"י (יום הסתלקותו של הרבי הקודם) ומתנהג באותה צורה בה התנהג לפני כן (אינו פותח בשיחה, למשל, דבר שנהג רק כשהיה ליד הרבי הקודם), זה אינו מספיק? כשיהודי מגביה את ספר התורה כמה ימים אחרי י' שבט, והרבי אוחז בידו ואומר לו "תראה לרבי", זה אינו מספיק? כשהרבי אומר להעלות את הרבי הקודם לתורה בחתן בראשית זה אינו מספיק?

ושוב, אני לא אכנס לנושא של בא נ"ב, כבר דנו עליו בארוכה. אבל הנקודה, הרבי עצמו מחלק בין מה שהיה אצל הרבי הקודם, לבין מה שיש בדור הזה. ובינינו, גם לך ברור שג' תמוז הוא לא י' שבט.

א. כמה שהבנתי את דובל'ה, הוא כתב שא''א לומר שאין כזו 'מציאות' של קבר של הרבי [כי כמה שאני יודע ישנם אנשים מועטים אמנם בחב''ד שלא 'מכירים' את המקום הנ''ל]. ופרט זה אכן רואים אצל רבי הקדוש. מי שלא מכיר במציאות קברו הוא... לא רוצה להגיד מה..

ב. זה שהרבי התנהג בדברים מסוימים כבן רבי, כלומר באותה צורה שהתנהג לפני פטירת חותנו - זה לא אומר לנו מאומה! מפני שאתה תכל'ס רואה כן דברים שהרבי עשה בתור 'רבי', כגון להתוועד וכו' כפשוט [!].

וחוץ מזה, הרבי אמנם נזהר מלומר תואר הסתלקות [זצ''ל וכדו'] על הרבי ריי'ץ, אך בכתיבת מכתבים וכדו' וודאי שכתב תוארים אלו.

תאר לעצמך אבא שנפטר ובניו לא אומרים עליו קדיש. זה הרי מצב איום ונורא! תאר לעצמך כעת באם כל חסידי חבד לא היו אומרים קדיש על הרבי...  ה' ירחם!! זה כבר לא 'משחק'..  יש הלכה וצריך לראות מה כתוב שם. וזה לא משנה מה הרבי אמר, כי תסכים איתי שהרבי לא יסתור את השו''ע. [הייתי אומר שזה כמו המחלוקת של הזוהר והרמב''ם גבי בניית בית המקדש הג' - שהזוהר פוסק שזה ירד מלמעלה והרמב''ם פוסק שמשיח יבנה. והרב מיישב זאת בד' אופנים, ואחד מהם הוא שהזוהר מדבר על מעלת ביהמ''ק והרמב''ם מדבר על מי יבנה אותו תכל'ס, ובאמת משיח יבנה אלא שאת הקדושה של ביהמ''ק ה' ישים (ע''ד אש של מעלה שמצווה להביא מההדיוט)] ותן לחכם ויחכם עוד

לחבר,

אני כנראה באמת לא הבנתי למה הוא התכוון. אני חשבתי שהוא טוען שאין מציאות כזאת של חי וקיים אחרי שלעיני בשר נראתה הסתלקות. אתה טוען שהוא בסך הכל בא לומר שאי אפשר שלא להתייחס לאוהל, זו כבר טענה אחרת לגמרי. בנקודה, הרבי התבטא על 770 כמקומו הנצחי של נשיא הדור, וממילא קשה להתייחס לכל מקום אחר כאל מקומו של נשיא הדור.

אני חושב שהצורה בה הרבי התייחס לרבי הקודם היא הוראה בשבילנו איך אנחנו צריכים להתייחס לרבי (מנינים של הרבי, התוועדויות וכו'). מה שהרבי כתב על הרבי הקודם תארי הסתלקות, הוא כי אצל הרבי הקודם באמת היתה הסתלקות משא"כ אצל הרבי (שוב, זה בא נ"ב, אבל אין לי זמן להיכנס לזה עכשיו).

תאר לעצמך אב שלמרות שהוא בחיים בניו אומרים עליו קדיש. כמו שאמרת, בענינים של שו"ע אין מקום להרגשים, וממילא אם יש רבנים שחושבים שהרבי חי על פי הלכה, אין מקום לקדיש.

דובל'ה

יש הבדל בין החי וקיים של יעקב אבינו ורבי לבין שאר הצדיקים, נכון? גום בין שניהם יש הבדל? למה אי אפשר להגיד שיש הבדל בין החי וקיים של הרבי לחי וקיים שלהם? וזהו הבדל מוכרח - לא היה הפסק בנשיאות.

אני חושב שכבר כתבתי לך בזמנו באחד השרשורים, שיעקב אבינו אמר אל תקברני במצרים, בעוד הרבי אמר אין שינוי דגניזה. (וידוע, שבג' תמוז (או לפני...) היתה התלבטות אצל המזכירים מכיון שהרבי לא השאיר שום הוראה לגבי איפה וכו').

חבל שאתה לא מתייחס לעצם הטענה. לגבי רבי, שמעתי פעם שיש דיון באחרונים לגבי אשתו של רבי האם היא עגונה או לא, וזה המקור למה שאתה חושב שהיה בדיחה. ההתייחסות לרבי היא כאל חי וקיים על פי הלכה והראיה שהוא הוציא את בני ביתו ידי חובתם בקידוש היום, מה ההגיון בזה לפי שיטתך? הצאנזער רבי שואל (הודפס בליקוטי מקורות) איך יעקב אבינו מקיים מצות מצה והרי הוא לא מת והוא מחוייב בה? אור החיים (כמדומני) מסביר שיוסף יכל לנשק את אביו אחרי מיתתו מכיון שהוא ידע שהוא חי.

כלומר, יש מציאות של חי וקיים על פי הלכה, גם אחרי מה שנראה כהסתלקות. למה לא לומר שאם הדין הוא שהוא חי וקיים, אין צורך בענינים ההלכתיים שנוהגים במיתה? וכמו שלגבי יעקב, הרבי מסביר שם בשיחה שהמצרים היו צריכים לחנוט אותו, כי מבחינת המציאות שלהם שהיא מציאות אמיתית ע"פ תורה הוא נפטר, משא"כ בשביל בני ישראל הוא לא מת.

את הראיות מהרבי הקודם הבאתי רק לצורך ההסבר בהנהגה שנגדה אתה יוצא בשצף קצף שהרבי כביכול מסתובב בינינו. מבלי לחשוב שאפשר להגביל את הרבי, הרי הרבי עצמו התווה לנו את הדרך להתייחסות למצב הזה (וע"ד הביאור הידוע של הבעש"ט ב'דין וחשבון' - הוא פסק על עצמו), ובדרך זו נלך עד ביאת משיח צדקנו. לא הבאתי ראיה מהרבי הקודם, כי כנ"ל, זה שונה לחלוטין - לא היה הפסק בנשיאות.

אני לא בקי בשיחות של הרבי ולא בדקויות של רמזיו, וכן בסוגיה ההלכתית והרעיונית בה אתם דנים.

אני כיהודי שעומד מהצד, שואל את עצמי (ואתכם) מדוע הרבי לא אמר מפורשות בעצמו מה יקרה לו לאחר הסתלקותו? האם יתכן שהוא דווקא רצה להשאיר את הספק הזה המכרסם בלבבות והמכריח אתכם לדון ולדוש בזה?

האם ישנה התייחסות לזה בוויכוחים בין הפלגים בחב"ד?

-סתם מן הרהור שכזה..

אלעדי

היתה התייחסות מהרבי ולא אחת. על כתפינו הדלות בלבד לא היינו יכולים ללכת עם חידוש עצום שכזה שהרבי חי כפשוטו.

הבעל שם טוב מסביר את המושג הידוע "דין וחשבון", שעושים לאדם בשמים, ושואל שלכאורה קודם עושים חשבון למעשים, ורק אחרי זה פוסקים את הדין? והוא מסביר שבשמים מראים לאדם את מעשיו כאילו היו של אדם אחר ואומרים לו לפסוק את הדין עליו. אחרי שפסק את הדין על חברו, בעצם "הוא פסק על עצמו". הבעש"ט מסביר לפי זה גם את מאמר המשנה נפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ואין כאן המקום להאריך בכהנ"ל.

הרבי מדגיש את הנושא הרבה מאד פעמים, שאם מישהו מגדולי ישראל פסק על מישהו אחר מגדולי ישראל דברים שנכונים למעמד ומצב מסויים, וכעת הוא עצמו נמצא במעמד ומצב זה, הרי שהוא פסק גם על עצמו. ולדוגמא: כשרב אמר על משיח: כגון רבינו הקדוש, הרבי מסביר שהוא פסק גם על עצמו, כאשר אחרי פטירת רבי הוא נהיה נשיא ישראל.

היו הרבה מאד התייחסויות של הרבי אל הרבי הקודם כאל חי ממש. כאמור, העלאתו לתורה, העובדה שהרבי יושב באותה צורה בה ישב מול הרבי גם אחרי תש"י (ואגב, דובל'ה, שתי הדוגמאות האלה נמשכו הרבה יותר משנה), ההתייחסות למנינים בשעה שבה הרבי היה מתפלל ובמקום בו היה מתפלל שהרבי נמצא שם ועוד.

אלא מאי? שואל דובל'ה, שהרי מצינו גם הרבה התייחסויות כביכול הפוכות של הרבי לרבי הקודם, כגון כתיבת (אגב, כתיבת ולא אמירת. בפה הרבי אמר עליו שליט"א וגם זה לא רק בשנה הראשונה) תארי הסתלקות, הליכה לאוהל ונהיגת מנהגי יום הילולא, ואם כך דיו לבא מן הדין להיות כנידון? (דובל'ה, אני בכוונה לא מתייחס לנושא המקורי של השאלה שלך - יעקב אבינו וכו', כי אם תחשוב קצת, תגיע למסקנה בעצמך שנושא הקבורה הוא הנושא הכי שולי פה בכל הויכוח. אני חושב שבג' תמוז היו צריכים לעשות בדיוק מה שעשו, בדיוק כמו שיוסף שידע שאביו חי עשה ליעקב, ואני היום לא הולך לאוהל כי אני חושב שהרבי ב-770, כי ככה הוא אמר. מה השייכות של הנושא הזה לכל הענין?)

אז התשובה על זה שכבר הזכרתי אותה, ובעצם הרבי אומר אותה בפירוש בשיחת בא נ"ב, היא שאחרי שהרבי הקודם נפטר היה הפסק בנשיאות. התמנה רבי חדש. בג' תמוז, לשיטת כל חסידי חב"ד, לא התמנה רבי חדש. ואז מה?

כל אשר בשם חב"דניק יכונה, יודע שאין עולם בלי רבי. לא ייתכן דור שאין בו נשיא הדור, משיח שבדור. מהו נשיא הדור? ההגדרה הכי ברורה של הרבי ששייכת לנושא נמצאת בשיחת אחרון של פסח תש"י - עצמות ומהות כפי שהעמיד עצמו בגוף גשמי. (דובל'ה, אתגר. אתה תאלץ להסביר את החלק הראשון, ואני אסביר את החלק השני. בסדר?)

רבי, הוא חיבור של שני הפכים. בורא עולם, והעולם. איך ניתן לחבר בין שניהם? רק על ידי דבר שכלול משניהם. בדקות, כל יהודי כלול משניהם. הוא יהודי גשמי, ומצד שני יש לו נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. אבל, ישנו צדיק אחד שהוא הממוצע גם בין הקב"ה לבני ישראל, ודרכו מדבר ה' אל בני ישראל. יש לו גוף גשמי, אבל מה שיש בתוכו הוא גילוי האלקות הכי גבוה שיכול להיות בעולם. (ואדרבה, תתקנו אותי אם אני טועה בפירוש המילים).

אבל, אם אין לו גוף גשמי, אין פה הממוצע שכלול משני ההופכים, וזה מצב שלא ייתכן שיהיה על פי החסידות. ולכן, אחרי י' שבט, הרבי התבטא על הסתלקות, והתנהג כבאחרי הסתלקות, כי בי' שבט באמת היתה הסתלקות (דובל'ה, מכיון ובדידן נצח אנו, ככשאלו לצורך המשפט את הרבי מתי התחילה נשיאותו, ענה י' שבט תש"י), וממילא הוחלף נשיא. בג' תמוז לא הוחלף נשיא - לא היתה הסתלקות. לתאריך הזה אפשר אם רוצים להביא את השיחות של הרבי בהם הוא לא מתייחס לי' שבט כאל הסתלקות - "המאורע שאירע אינו אלא ניסיון לעיני בשר", וכדומה.

שמעתי פירוש מעניין על השאלה שדוד מלך ישראל חי וקיים ולכאורה כתוב דוד המלך ע''ה אלא שהכוונה דוד מלך ישראל חי וקיים הכוונה לזרעו שמזרע דוד עתיד להתגלות משיח צדקנו ובכל דור ודור יש משיח שבדור שהוא מזרע דוד ועליו נאמר דוד מלך ישראל חי וקיים ובדורינו זה הרבי מה'''מ הוא מזרע בית דוד ולכן זה רק אחד הסברות שהרבי הוא הוא מה''מ ובכל אופן כבר דובר על הנושא הזה בפורום.

אבל אני באמת לא מבין את הכורח והצורך האובססיבי הזה להסביר שהוא חי בגשמיות כאן ועכשיו.

למה מי מת?

אנחנו לא מפחדים משאלות. אדרבה, אנחנו יודעים שישנם התשובות.

והתייחסות קצרצרה לקושיא שכבר העלית על הגמרא יעקב אבינו לא מת, רש"י על המקום אומר במפורש "כסבורים היו שמת . . אבל באמת חי היה". ואם תרצה לומר שגם רש"י מתכוון ברוחניות, למרות שזה מאד דחוק בלשון שלו, אתה יכול לראות במהרש"א שהבין ברש"י פשוטו כמשמעו ולכן הוא חולק עליו. כך, שאפשר ללמוד את הגמרא כמו המהרש"א, אבל אפשר בהחלט ללמוד אותה גם כמו רש"י - פשוטו כמשמעו.

אגב, הרבי מלך המשיח לומד מהגמרא הזאת חידוש הלכתי - שיעקב אבינו אינו מטמא אפילו במגע, בניגוד לשאר הצדיקים שאינם מטמאים באוהל, אבל מטמאים במגע.

בשיחה ארוכה בחל"ט בליקוטי שיחות, הרבי מסביר שבעצם בחיי יעקב יש שני ענינים. חיים אמיתיים ע"פ תורה, והחיים כמו שהם נראים בעולם. ולפי זה הרבי מסביר למה זה ש"ספדו ספדניא וחנטו חנטיא" אינו בסתירה לכך שיעקב אבינו לא מת - מצד המצרים, המציאות שהם הכירו וראו, היתה חיי יעקב כמו שהם (ע"פ תורה) בעולם, ולכן היו צריכים לנהוג בו בכל המנהגים השייכים. אבל מצד בני ישראל,  שיודעים את המציאות האמיתית שיעקב אבינו לא מוגבל בעניני העולם, "יעקב אבינו לא מת".

שאלת לגבי הצורך להסביר את זה בכל מקום ומקום. אני חושש שיהיה לי קשה להסביר את זה, ולכן אסתפק בציטוט משיחה של הרבי מלך המשיח: "כאשר נשמעת טענה בעולם שספדו ספדייא וחנטו חנטייא – אזי צריכים לומר בפירוש את המציאות האמיתית ע"פ תורה". (התוועדויות תשמ"ז ח"ב ע' 209, ניתן לראות את השיחה המלאה באתר www.otzar770.com)

.."אגב, הרבי מלך המשיח לומד מהגמרא הזאת חידוש הלכתי - שיעקב אבינו אינו מטמא אפילו במגע, בניגוד לשאר הצדיקים שאינם מטמאים באוהל, אבל מטמאים במגע."   הא? זה נכון? יש כזו שיחה?.   ולחסיד של הרבי: מה המקור?

שים לב שכל השאלות שלך הם נקודתיות מאוד. מה תגיד על דוד המלך ע"ה ועל יעקב אבינו ע"ה ועל המשפט הזה והזה..

לענ"ד זו לא צורה רצינית לדון בנושא מקיף מורכב ועקרוני שכזה. כי בעצם הדעה שלך היא פועל יוצא של קושיות, שכביכול ההסבר היחידי שלהן הוא שהרבי חי בגשמיות כאן ועכשיו. ולכן והיה אם אצליח לתת הסבר מניח את הדעת לכל קושיא שתעלה הרי שכל מגדל הקלפים שלך יקרוס בבת אחת. (כמו שהגמרא מתרצת תירוצי אוקימתות ופורכת קושיות)

וכפי שראית- זה בכלל לא קשה.

מה שאני בכ''ז רוצה להבין זה את השיטה של דובל'ה.

זו לא צורה רצינית לדון בנושא?! הא?? אני רוצה לדעת ולהבין! ג''ז אסור לי?! חוצפן!

אבל אם כן, או שאני לא מבין מה אתה כתבת, או שאתה לא מבין מה אני כתבתי.

השיטה שלי בנויה על דרך השלילה? השיטה שלי היא הכי חיובית ופשוטה שיכול להיות. הרבי אומר שבדור הזה לא תהיה הסתלקות - לא היתה ולא תהיה הסתלקות. הרבי אומר שנשיא הדור הוא בגוף גשמי - הוא בגוף גשמי. פשוט ביותר. איך זה מסתדר עם העולם? לא יודע. שאלה לגדולים וחכמים ממני.

בא דובל'ה וטוען זה לא יכול להיות כל כך פשוט ומקשה מכמה מקומות שבהם משמע שהחיים של הצדיקים הם כן מוות, אני עונה לו ממקומות שמשמע שהם כן חיים כפשוטם. השיטה שלו בנויה על שלילה. הרבי אמר שלא תהיה הסתלקות, אבל מה היה בג' תמוז? הרי אי אפשר לומר חי וקיים כפשוטו, ולכן הוא צריך למצוא הסברים אחרים. אני פשוט אומר מה שהרבי אומר ב'פשוטו של מקרא' - באותה הבנה פשוטה שכל חסיד חב"ד הבין לפני ג' תמוז.

ב"ה. אם הטענה היא לא על מציאות העולם אלא על שולחן ערוך, כבר עשינו צעד גדול קדימה. הוכחנו שכל החב"דניקים לא מסתכלים על מציאות העולם אלא על התורה...

ולעצם הדברים.

רבי הוציא את בני ביתו בקידוש? איך הוא יכל לעשות את זה אם הוא היה מת? זו ההוכחה הכי פשוטה שעל פי הלכה הוא היה נקרא חי. בספר לקוטי מקורות מובא הסבר שצדיקים נקראים מחויבים במצוות על פי הלכה, וכך הוא מסביר את המשפט "צדיקים במיתתם קרויים חיים", רק שטכנית הם לא יכולים לקיים את זה בעולם הבא.

כל הנושא הזה של חיי הצדיק הוא לא שחור לבן. אין פה מת וגמרנו. אז בא יהודי אחר והאמונה שלו שהרבי חי וקיים על פי הלכה, היא קצת יותר משלך (כמדומני, שלא הנחת תפילין בשמח"ת האחרון שהיית אצל הרבי...), זה לא הופך את זה לדבר לא נכון. היו וישנם מספיק רבנים שלא סברו למשל שצריך לנהוג מנהגי יום הילולא בג' תמוז. ישנו פסק דין ידוע שאסור לכתוב תוארי הסתלקות ליד שמו של הרבי בספרי ליקוטי שיחות, וכו'.

אבל חברה אין על מה להתווכח זה עניין של אמונה כל אחד והאמונה שלו והויכו פה לא ישכנע אף אחד להאמין או לו.

גם על אף אחד לא מוטל התפקיד להיות האשר קרך בדרך- היינו לקרר לאדם את האמונה הוא מאמין אז תן לו להאצין.

דובלה תאמין לי שם זה לא היה אמיתי העניין היה מתנדף אחרי כמה שנים אבל רואים מפורש שלא רק שזה לא מתנדף אלא הולך ומתעצם ומתחזק עם השנים ולה

ולהזכירך עברו מאז חב"ד שנים. 

א. לטענתך הראשונה, כאילו אין בדיון הזה שום תועלת כי כל אחד מתבצר באמונתו וכתוצאה מכך אף אחד לא ישתכנע- אל תשכחי שמאות יהודים (חב"דניקים ושאינם חב"דניקים) צופים כל יום בפורום הזה. הדיון פה נמשל לבימה בתיאתרון (וסליחה על ההשוואה) כשאנחנו השחקנים וקהל גדול צופה בנו. וחלק נרחב מהקהל הזה בהחלט פתוח לשינויים ומברר את דרכו בעבודת ה' והתייחסות לרבי שליטא/זיע"א. יתרה מזאת: הוויכוח פה הוא סביב עניין תורני מובהק, שמצווה לבררו, ואני בטוח שהרבי שמח בו.

ב. התפקיד של "אשר קרך בדרך" לא שייך לכאן ואף מעליב. שכן זו אמונתו של דובלה וכפי שראית היא גם מבוססת, ומבחינתו זו דעת תורה וגם דעתו וחובה לקבוע ולזעוק אותה.

ג. ובאשר לסברא השלישית- לצערינו זו אינה ראיה כלל, הרבה טעויות וסברות כוזבות השרשרו בנו בהמהלך הדורות ואף התעצמו עם הזמן.

אם אתה באמת חסיד, וזה מעניין אותך, רצוי שתפתח את השיחות של הרבי על הנושא.. (ת'אמת גם לי קשה להאמין, אבל זה לא אומר כלום.. וזה לא מחייב שזה לא נכון).

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.