מתעמקת בפירושי התנ"ך..

בסגנון הזה.. 

זאת לא נראה לי ההגדרה של אופי ביינישי.

בנים, אני צודק?

"דוסיות חיצונית יתירה, או רצון להפגין ידיעות"

"אופי כבד כזה, שמתפלפל על סוגיות"

קשה להגדיר, כי זה הרבה אינטואיציה,

אבל הההגדרה הכי קרובה שהצלחתי למצוא, זה שילוב של שני המשפטים לעיל.

מחשבה דווקנית, אהבת ידע ומידע, חיפוש אוטומטי של מקורות לכל נמצא או תופעה במציאות, 

נטייה לראות בכל דבר את ה'איפכא מסתברא', גבול מסויים לקלות הדעת.

אם היא מתנהלת ככה באופן צנוע אז זה יכול להיות מאוד טוב, אם זה מגיע ממקום ש עליונות זו בעיה.

וחוץ מזה, כל אחד למה שהוא יותר מתחבר, זה נראה לי הזוי לחשוב על מכיניסט וביינישית חחחחחח

אם מישהו מחפש מישהי שתוכל להתחבר לסוגיות שהוא לומד בישיבה וזה מעניין אותה, אז סבבה. אם לא, אז כנראה לא מתאים. לא קשור מרתיע, אלא מה מתאים לכל אחד.

ביינישית זה לא אומר שהיא פמיניסטית בהקצנה או לומדת גמרא..

ביינישית זו בחורה עם ידע תורני ובקיאות בספרי יסוד קצת יותר מבחורה רגילה. בלי שלמדה הרבה גמרא..

זה פשוט ידע כללי שמעניין אותה ושצברה לאורך הדרך.

נראה שהלכת לשתי קיצונויות: או שהיא מתפלפלת ובקיאה בכל רזי בית המדרש או שהיא ההפך.

מה עם האמצע?

שבמקום להנהן ממה שתגיד, היא תחקור ותקיש (בצניעות ועדינות נשית, כמובן..)?

שאת הרוב זה ירתיע, כי בד"כ זה  יותר אופי גברי.

וגברים לרוב, מחפשים אופי נשי.

אבל גם יש לא מעט שמתחברים לאופי כזה.

אבל בסופו של דבר היא צריכה מישהו אחד, ואותו היא תמצא בע"ה!

זה אולי אפילו יעזור לה מאד בסינון ראשוני של הצעות.

לא נראה לי שיש סתירה בין הדברים.

ואולי אני טועה.. 

שהיא התכוונה לאופי כבד כזה, שמתפלפל על סוגיות.

אבל מהתגובות, כנראה שהיא התכוונה למשהו אחר.

לא נראה לי שיש אפשרות להגדיר אופי גברי או נשי באופן כוללני,

אפשר אולי, להביא תכונה כזאת או אחרת, ולהגדיר אותה כנשית או גברית או בתחום האפור.

אני רק דיברתי על רוב, לא צריך להיבהל מזה,

אני למשל, יש תכונות נשיות שאני מתחבר אליהן ויש תכונות נשיות שאני סולד מהן.

אבל אם תקחי כל תכונה נשית בנפרד, תראי שרוב הגברים יתחברו אליה.

ואם תהיה לבחורה תכונה גברית כלשהי, את הרוב זה ירתיע (כי זה מעין פגיעה באגו הגברי), אבל ממש לא צריך להיבהל מזה.

האם "בחורה עם ידע תורני" זו נחשבת אצלך כתכונה גברית או לאו בהכרח?

אני חשבתי שהיא מדברת על כבדות ופלפלנות (אפילו יתר).

ידע תורני, זו לא תכונה שהיא מוגדרת כגברית.

ואם מה שיש לה זה "רק" ידע תורני, אז בחיים אל תגידו בבירורים עליה שהיא ביינישית,

כי נראה לי שהרוב יבינו כמו שאני הבנתי בהתחלה, וזה עלול לשרוף אותה.

יש לה ידע תורני והיא משתמשת בזה כשרוצה,

אבל לא מנסה להשוות את עצמה לבחור ישיבה (וגם לא תצליח.. ).

בס"ד

זה דבר שבכלל אומרים בבירורים?

ופלפלנות זה לא רק בגמרא, זה יותר אופי..

לי למשל יש אופי מאוד פלפלן, אני מאוד אוהבת סתם לחפור בנושאים, לנתח אותם וכו' [מה שעל פי הבנתי מוגדר פלפלנות...].

וכבדות?

זה גם אופי ..

בקיצור, אני עדיין לא הבנתי..

פשוט תפסול מישהי מלכתחילה כי היא לומדת "כמו בנים"? [זה בכוונה במרכאות]

אם יגידו על מישהי שיש לה צלקת בולטת בפנים, יהיו כאלה (ואולי אפילו הרוב) שיהו מוכנים לצאת איתה.

ואם יגידו על מישהי שהיא קצת מלאה, אז יהיו כאלה (כנ"ל) שיהיו מוכנים לצאת איתה.

ואם יגידו על מישהי שהשיער שלה גדל כמו ראסטות (ללא שליטה), אז כנ"ל.

אבל אם יגידו עליה שהיא מכוערת, כן, כנראה שזה ישרוף אותה, ויפסלו אותה על זה.

הבנת?

ומהם 'מידות הביינשיות'? (כזית, כביצה, ככותבת גסה?) ומי קובע אותם?

ואני בייני"ש (או לפחות בוגר)

לא תשב במקומך בבית המדרש ולא תשתמש באגודל.

היא בסה"כ בעלת ידע תורני בסיסי קצת יותר מבנות אחרות,

וכיוון שהיא אדם שמאוד אוהב ללמוד ולהחכים, אז גם בתחום הזה היא תשאל שאלות

ולא תסתפק, לדוג', בדרשה יפה של הרב במדרשה, אלא היא תשאל אותו שאלות ותנסה להבין לעומק.

וכיוון שבאה מבית תורני, אז גם ידע בהלכות יומיומיות יש לה. ברמת הבסיס..

זה הכל.

האם ירתיע שבחורה פתאום תספר לך על איזו פסקה ידועה ב"אורות" שאהבה,

או שזה לגיטימי ולא יאיים עליך?

אם זה וורטים או דרושים אז כן. ירתיע.

אם זה דיון הלכתי-עיוני בש"ך או בקצות אז זה יותר מלגיטימי. ואפילו מאוד מרשים ומעורר הערכה (תלוי כמובן מאיזה מקום זה מגיע).

דווקא דיונים בפרשנות זה יותר מלחיץ, לא?

שוב, היא לא למדה בישיבה ולא משתווה לבן ישיבה!

אבל יש לה ידע כללי קצת יותר מבחורה דתיה רגילה+ היא בחורה שאוהבת להחכים.

דווקא דרשנות תפריע, ועיון הלכתי יעורר הערכה?

ולא צריך בשביל זה יותר מידי שכל ובקיאות.

לעומת זאת, ע"מ לעורר עיון הלכתי במפרשים- צריכה להיות סופר הבנה ובקיאות ישיבתית.

לא?

ואכן הפתיע אותי שמישהו שלא מפריע לו שאישה מתעסקת בתחום ישיבתי מובהק, [והוא אפילו מעריך אותה על כך], יפריע לו שאישה מתעסקת בדרשנות, שזה משהו יותר מקובל, ויותר 'נשי'.

על היחס והמקום שבין וורטים/דרוש לעומת עיון והלכה. מי שקורא קצת בהגות (ההלכתית) של הגרי"ד כנראה יבין זאת יותר.

אבל האופי הביינישי שלה מחייב שהיא תתביינש עם בעלה? 

אם בא להוסיף ידע בתרבות שחייתם של דולפינים זה סבבה ואם היא מוסיפה ידע ביהדות אז זאת מעלה גדולה. 

אבל אני לא מחפש מישהי שתחפור לי ותנתח לי מפורשים בארוחת ערב.. אני סתם אנטי 

זה פותח הרבה נושאי שיחה טובים ונותן עולם משותף, אבל שתהיה פחות ביינישית ממני..

אתה יכול לתת דוגמא, מה זה "יותר" ממך/ "שווה"?

אבל בגדול - לא הייתי רוצה להרגיש עם הארץ לידה..

אולי כי אין הרבה סיכוי שזה יקרה

אבל כן הייתי נהנה להרגיש בתחום מסויימים פחות מאישתי

נשמע שזה נושא שהוא בוער אצלך.

בד"כ, מדברים על המושג בייניש,

כשרוצים להשוות בחור תורני, לעומת דתי לייט או חילוני (בצבא).

כשחילונים או דתיים לייט אומרים את זה בצבא,

הם מתכוונים לבחור עקשן וחפרן (ועוקץ - עושה רק שנה וארבע),

שעושה כל מיני דברים מוזרים בגלל איזה אירוע שקרה לפני כ3500 שנים.

אמנם בתוך הציבור הדתי זה לא נשמע כ"כ נורא,

אבל כשמדביקים את התכונה הזאת על בנות, זה לא נשמע טוב.

אז מדובר פשוט במינוח בעל קונוטציה סטיגמטית, וזה מה שמרתיע..

בעיקרון זאת לא אמורה להיות בעיה גדולה,זה יכול להיות אפילו נחמד במקרים מוסיימים.

משגע אותי לפעמים לחשוב שכל האוצרות שהם החיים שלי ממש

שאני אוכל שותה ויושן אותם יהיו זרים כלפי בת הזוג שלי

כמו שאם לדוג' אני מתעניין במטוסי קרב (ממש דוגמא)

אז זה יהיה משמח אותי שאישתי גם תתעניין כי זה נושא קרוב לליבי

וברור שככל שהנושא יותר מהותי ומשמעותי בשבילי.

כך יגדל בהתאם הרצון שלי שאישתי תתעניין בדברים האלו

בקיצור, ככל שהידע התורני שלה יגדל. כך יהיה טוב בעיניי.

שרשור דומה

אם סגור כזה וחשוך שנתקע בעמודים ברחוב אז לא... אם זה ביינישי פתוח וזורם וצוחק וכו' אז בשמחה ואפילו עדיף!!!

אני מגדירה את עצמי ביינישית וזה אומר:

-אוהבת ללכת לר"ה-יו"כ לישיבה ולענות את עצמי למהדרין בשהיה כל היום בבית הכנסת.

-משתוקקת לשהות במחיצתם של רבנים ולספוג מהם כל מה שאפשר. 

-אוהבת לשמוע שיעורים

-מתה על הרקדות עם שירי ביינישים

-אוהבת הווי ביינישי בכללי

-לא אוהבת ללמוד גמרא!!!!! וגם לא ספרים קרובים לזה....

אחחחחח  לו הייתי בייניש.... טידידידידידידם!

בס"ד

אז לפי הגדרתך אני לא כזאת ביינישית

שימי לב מהי הגדרת המשתמש הפעיל בשרשור למושג "ביינישית",

וע"פ זה תחליטי. 

אגב, אחלה חתימה!

שיר מדהים!

בפעם הראשונה ששמעתי אותו...... זה היה אהבה ממבט ראשון...... (מתרפק על העבר)

זה מה זה לא מעניין בנישואין

לא יהיה לה זמן לזה 

עדיף לראות שיש לה מידות טובות ויר"ש וכמובן משיכה בסיסית 

בס"ד

לא אם זה יוסיף..

לא נראה לי שמישהו מלכתחילה מחפש מישהי כזאת.

השאלה מה קורה כשהוא "נופל" על מישהי כזאת..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳