ובכל זאת אתה מעדיף אותה על פני, אפילו שהיא צועקת עלייך מול כולם, ומאבדת את זה.
אתה מדבר על זה שאתה רוצה אישה טובה וצדיקה.
"אין אנשים כמוך, הלוואי שאשתי תהיה בעלת מידות כמו שלך, כמוך" אתה מזכיר ואומר.
אבל ברגע האמת, אתה בורח. כי, מה יגידו ההורים? השכנים? החברים?
והאם אתה מוכן בכלל להתחתן עם א ת י ו פ י ת.
אז אתם יודעים מה? יש לי רק דבר אחד להגיד לכם.
אתם, החברה הדתית שמדברת המון על קיבוץ גלויות, על עם אחד וכו'..
אתם יודעים רק לדבר, כי בפועל- רובכם חבורת גזענים.
(בלי להכליל ח"ו- יודעת שיש זוגות מעורבים)
חילונים פתוחים הרבה יותר בעדות. הם לא פוסלים, ובטח לא מתרצים את זה בסיבה "פערי תרבות"
נמאס לי להיפגע. נמאס לי שאוהבים אותי אבל זה פשוט לא יקרה, כי אני אתיופית.
והכי גרוע- אני חיה שנים על גבי שנים בשקר שאולי יום אחד.. הכל ישתנה.
(בקצב הזה, אולי עוד 20 שנה)
אם זה נסיוני בעולם הזה, אז מקבלת באהבה.
אבל הכאב הזה. נמאס לי להיפגע כל הזמן.
אשמח לקבל תגובות לשני הצדדים, למה כן/לא.
)




