צריך שהיא תתאים לי!

בד"כ המנטליות של רוב האתיופים לא תתאים לי,

אבל אם תמצאי אחת שתתאים לי, אני אלך על זה בלי למצמץ!

אני חושבת שבעוד דור או שניים, כבר לא יהיו כמעט הבדלים במנטליות ויהיה קל יותר..

ואני יודעת שהכי קל להגיד דברים, אבל בפועל זה קשה רגשית..

יש לי חברה טובה, אשכנזיה-לבנה כולה, שרוצה להתחתן רק עם אתיופי. "הם הכי חמודים", לדעתה.

אז אני לוקחת את התיאוריה שהצגתי במשפט הראשון בערבון מוגבל.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מרגישה שאת מזמינה אותי לחשבון נפש.

חג חירות אמיתית.

את האיש שיעריך אותך, ירצה בך ויילחם עלייך 

גם כנגד סביבה שלא תמיד מקבלת את השוני.

אבל אותו תגובה לעניין הזה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t625736#6998060

(יש לרדת גם לתגובה הבאה שלי אח"כ, עם טיפה יותר פירוט)

זאת בעיה קשה ואת צודקת מאד.

אם זה מנחם אותך, אני  מהאנשים שלא אכפת להם הצבע.

ולא משנה להם רוסי, צרפתי או אתיופי.

כל עוד הם מתאימים לי באמת.

אבל באופן טבעי, כשיש תרבות שונה, יש סיכוי שלא יתאים.

לא בגלל העדה, בגלל האופי.

יש לי כיתה שאני מעבירה בה סדנאות ויש בה כל מיני עדות,

ושנ"ש היו לי חניכות ממלא עדות,

ובאמת שלא משנה לי. אני אוהבת את כולם אותו דבר.

בזכות עצמם.

תהיי בטוחה שיש כאלו שבאמת זה לא מפריעה להם,

ובעז"ה תמצאי מישהו כזה, שירצה אותך וישמח בך.

אני חושב שזה ממש הוצאת שם רע.
דווקא בציבור הדתי לאומי מאוד פתוחים לכל העדות.
אני חושב שאם יעשו סקר אחוז הדתיים שנשואים לאתיופים גבוהה בהרבה מהאחוז הממוצע באוכלוסיה.
קהילות האתיופים בישובים דתיים משתלבות יפה מאוד.
ורוב האנשים שלא מוכנים להתחתן עם אתיופים גם לא ישסכימו להתחתן עם הודים/תמנים/פרואנים וכו. סתם גזעניים. לא צריך להכליל בגללם.

אבל לדעתי זה לא קשור דווקא לגזענות (לא כולם בכל אופן)

אני באופן אישי בעלי כהה אבל לא הייתי רוצה יותר כהה ממנו,

חוץ מעניין המנטליות יש להודות שלא כולם אוהבים כהים מאד,

מקווה שה' ימציא לך את זיווגך בקרוב מאד

וכן, כואב לי על ההרגשה שאת מרגישה,

לא הייתי רוצה להחליף איתך.

בתקופה של סבא וסבתא שלנו שעלו לארץ, גם אז, והרבה יותר מהיום, לא היה מקובל להתחתן בין עדות, זה היה כמעט מוקצה מחמת מיאוס - אבל הזמן עבר, הפכנו לישראליים והעדות כבר פחות משנות לנו וזוגות מעורבים היום לא חסרים. אז האתיופים הם העדה האחרונה שעלתה לארץ, וככזאת, מה שהמרוקאים-אשכנזים-תימנים, עברו לפני כבר 20 שניה, להם ייקח עוד קצת זמן, אבל בעזרת ה' תוך שנים בודדות אני מאמין שמרוב שכולנו נהיה ישראליים וארץ ישראליים, החשש והריחוק יהיו חלשים הרבה יותר.

די ברור לי, למשל - שעוד 20 דורות לא יהיה דבר כזה אשכנזי/מרוקאי/תימני/אתיופי - כולנו נהיה אך ורק ישראליים, ואפילו ההבדלים הפיזיים, ישתנו עם הזמן בגלל העירבוב, ובגלל האוויר ומזג האוויר של ארץ ישראל.

מדובר על 400-800 שנים??

אנחנו נהיה (או שלא נהיה) כבר עמוק בתוך האלף ה-7.

(ואכן, יותר קרוב ל400 שנים, לא 800. דור היום מוערך בערך ב20-25 שנים)

דיי הגענו למצב שכבר מכל הגולות עלו לארץ, בערך. האחרונים שבהם הם כאמור האתיופים, ובני המנשה. כל השאר, פחות או יותר - כבר הגיעו לפחות חלקם לארץ כבר לפני - ואז, גם אם כיום עדיין יש באותן ארצות עוד יהודים - גם כאשר הם יעלו ויהיו עולים חדשים, המנטליות שלהם כבר תהיה יותר מוכרת בארץ, ופחות "זרה". 

אני מדבר על מה שידוע כיום, מה שלא ידוע, לא ידוע, רק המשיח יוכל לגלות לנו.

נגיד ההפרש ביני ובין אחי הוא כ-20 שנה, ואנחנו אותו דור.

ולמשל, הילדים של אחותי יותר גדולים מהילדים הגדולים של דודה שלי.

כך, שאם אתה לוקח גדול בן גדול בן גדול, אז זה 20-25 שנים.

אבל אם אתה לוקח קטן בן קטן בן קטן, אז זה 35-45 שנים.

בס"ד

ז"א במקרה הזה אני לא יודעת כי אני לא מכירה אותו אבל...

לפעמים יש פערי מנטליות ויש אנשים שמנטליות שונה פחות מתאימה להם..

באותה מידה שאגיד שאני לא רוצה להתחתן עם מנטליות אתיופית, אגיד שאני לא רוצה להתחתן עם מנטליות ספרדית...

אף אחד לא יכול להכחיש שעם כל זה שטושטשו ההבדלים, עדיין יש מנהגים שונים, יש תרבות אחרת, יש התנהגות אחרת..

זאת עובדה, אנחנו לא המצאנו את זה, וזה גם מאוד הגיוני...

אני לא אפסול מישהו כי הוא אתיופי\ספרדי\כל דבר אחר, אני אפסול מישהו כי לא מתאימה לי התנהגות ששונה ממני בצורה כזאת [במקרה הזה במחילה אני מחשיבה גם את המשפחה... כי יהיה לי קשה להתחבר למשפחה שהפערים בינה לביני הם גדולים..].

אגב, סתם נקודה, כמדומני שההגדרה של גזענים זה מישהו ששולל מישהו על רקע גזעו..

אני לא שוללת אתיופים או ספרדים, אני שוללת חתונה איתם, כי חתונה זה לא סתם, אני צריכה להתחתן ע אדם שמתאים לי ואין לי עניין להוסיף התמודדויות..

וכן, אני יודעת שלי זה יוסיף התמודדויות.

אז לא, אני לא גזענית, כי אני לא שוללת אתיופים או ספרדים ויש לי חברים כאלה..

בעניני חתונה זה מאוד מאוד שונה לדעתי ואני לא חושבת שיש מקום למילה גזענות כשמסננים אנשים...

[וכבר יצאתי עם ספרדי, זה לא העניין... השאלה היא כמה ההבדל ביננו מתבטא..].

פסילה קטגורית שכזו על רקע עדתי אינה יכולה שלא להיות גזענות. ואני עוד מתאפק לנוכח הדברים המזעזעים שצוינו בהודעתך. באמת שכך.

המונח המכובס "פערי תרבות" הוא כולו ביטוי לגזענות מזוקקת.

קשה לי להבין, ויותר מכך מצער, איך אנשים לא רואים כמה חמורה היא הגזענות ועד כמה החברה שלנו, בכללותה, נגועה בה.

עצם זה שאנחנו חושבים שאנחנו העם הנבחר, והעמים האחרים הם לא, זו כבר גזענות.

הבעייה בגזענות מתחילה, כשמנסים להשפיל, לדכא ולהרוג את הגזעים האחרים, כמו שהיטלר ימ"ש עשה.

לעניין דידן, האשכנזים, ספרדים, תימנים, קוצ'ינים, אתיופים וכו' - כל היהדות לגווניה - אנחנו נמצאים באותו הגזע.

דיך לגלות?

הם יכולים לבוא (ובאים) בנפרד.

ולא, זה לא כל-כך נדיר.

שמישהו יסביר לי מה זה הבדלים במנטליות?

מוסיקה שהוא שומע? אוכל שהוא אוכל? הצורה שהוא מדבר?

בס"ד

שכתבתי שלא אפסול מישהו כי הוא אתיופי\ספרדי\כל דבר אחר?

עזבו, הרי לעולם לא נגיע להסכמה.

אתם פשוט רואים הכל אבל קוראים מה שאתה רוצים, זה מדהים.

שיש גם המון אשכנזים שהיא לא תצא איתם (נניח כמוני, אה ענבל? ) בגלל האופי.

ולהבדיל ייתכן בהחלט שיהיו אתיופים שיתאימו לה מבחינת האופי, ושלא תהיה לה בעיה לצאת איתם.

ככה שזה תלוי אדם. והיא כבר אמרה את זה.

בס"ד

יש מנטליות אשכנזית, יש ספרדית, סגנון תימני [מניחה שיש גם אתיופי, פחות מקורבת לעדה...], אז אני משתמשת בשמות הללו.

בהחלט יכולים להיות גם אשכנזים עם אחד הדברים הרשומים ברשימה..

ותן טל נתן דוגמה

בס"ד

אני לא שוללת את קיומם כבני אדם, אני שוללת את הימצאות האדם  הספציפי בבית שלי, איתי, למשך כל חיי בעז"ה.

נראה לי לגיטימי לפסול על סמך דברים שמפריעים לי לא?

התנהגות והלך רוח 

מה הוא מתכוון כשהוא אומר דברים, מה נקרא אצלו נורמלי ומה לא, מה מותר אצלו ומה אסור 

קחו דוגמא שידוך של יקה ומרוקאית

משהו עצבן אותה והיא צועקת, בעלה היקה יתעלף ברקע - מה פירוש להרים את הקול

והיא עלולה להתלונן שהוא משעמם אותה ממש שקט לה 

או לדוג' אמריקאית שמתחתנת עם בעל מרוקאי 

הוא מחפש אשה שתבשל כמו אמא שלו סבתא שלו, אשה שתכבד אותו והכול לפי כללי השובניזם המרוקאי

האמריקאיות הן הרבה פעמים בלבוסטעס גרועות , והן ממש אבל ממש לא שובניסטיות

אז נכון , שתמיד בין כל שתי אנשים גם עם מנטיליות דומה יש הבדלים

כי אצלם בבית מקובל להתבטא בסגנון שאצלכם היה נקרא מאוד פוגע

אבל אם יש הרבה הבדלים , והבדלים קיצוניים, זה כבר עבודה זוגית קשה יותר, אבל אפשרית עם הרבה רצון טוב

עכשיו חשוב מאוד לציין שכל זה נכון לגבי אלו שעלו עכשיו ממרוקו , גרמניה וכו'

לגבי דור שני ושלישי המשמעות הרבה יותר מינורית אם כי עדיין קיימת ואי אפשר להתעלם ממנה

סטיגמטית להחליא. 

התסכלו איזה מסר רקוב עולה ממנה. המשמעות של המסר היא דווקא משום שזה מה שעולה מבין השיטין, דווקא משום שלא נאמר בצורה ישירה. זה מראה עד כמה הדעות הקדומות החולניות מושרשות עמוק עמוק, עד שמכונת הכביסה המתקדמת ביותר (כמו ההודעה הנ"ל למשל) לא תוכל לכבס את המילים המלוכלכות הללו.

שימו לב מה היה לנו כאן. מה דוגמאות "אקראיות" לחלוטין. מי נבחר לשחקן המרכזי בכל הדוגמאות? המרוקאי כמובן. כן, זה, הספרדי הנחיתי הזה. 

אבל עם זה עוד יכולנו להיסתדר. בואו נעבור הלאה. נראה באיזה תפקיד נבחר המרוקאי התורן שלנו לשמש. הנה בדוגמה הראשונה המרוקאית מייצגת בכבוד את עדתה בתור "הצעקנית". אין ספק שהשחקנית הזאת מדשנת את העדה שלה בכבוד שהיא כ"כ אוהבת (עוד תכונה של העדה שהכותבת "שכחה" להזכיר). והאשכנזי היקה לעומתה - אצילי, שקט ומתון.

דוגמה הבאה. אם חיפשתם מהו מקור השוביניזם בעולם, מי הם אותם אלו שחושבים שהאשה אינה אלא משרתת נשואה, אל תלכו רחוק. הוא יכול להיות השכן שלכם, חבר קרוב ואפילו קרוב משפחה ל"ע (כן ידידיי, זה לצערינו קורה במשפחות הכי טובות). שוב נפל הגורל על המרוקאי. זכות גדולה נפלה בחלקו לאפיין את כל הסטרואטיפים השליליים בחברה (שבאורח פלא משכן רובם אצל עדות מסויימות, אלו שבדרך כלל עם עור כהה). כמובן שלשם האיזון הקדוש גם המבקרים מבקרים את עצמם בביקורות, אלא שהם דואגים שבתוך הביקורות עצמן יסתתרו כמו קומפלימנטים סמויים.

סביר להניח שההודעה הבאה תהיה רצופת הסברים והבהרות וסליחות ומה לא. אך לפני הצלת הכבוד העצמי ושיפור התמדית, טוב תעשו אם תתבוננו היטב בתוך תוככם ותראו מה אתם באמת חושבים על אחיכם שלא זכו לספוג לתוכם את התרבות האירופאית הנוצרית. אנשים שמים לב הרבה יותר ממה שאתם מדמיינים מה אתם באמת חושבים. לא מה שאתם אומרים או כותבים.

כך שזה לא עילבון בשבילה

אם היא צעקנית או שקטה אין לי מושג, לא מכיר אותה במציאות

אבל לא חייבים לקחת תכונה שמתאימה לעדה, ולהפוך אותה לחיסרון

זה נכון!, באופן כללי מקובל הרבה יותר אצל ספרדים התפרצויות של רגשות, וכל המכבסות שינסו לשנות את המציאות חא יעזרו, זה כך.

הענין הוא שגם את יודעת את זה, אבל את מדחיקה כדי לא להיחשב גזענית

אם זה גזענות - אני גזעני גאה!

(ספרדי בעצמי)

כי אצלך שובניזם זה מילה פסולה ואצלי לא

ואני בפירוש חושבת שאשה צריכה לדעת לבשל וזה מתפקידיה החשובים

אני בעד שובניזם יותר מאשר פמיניזם  אני ממש לא אוהבת אמריקאים אני חושבת שאשה צריכה לדעת לבשל

כל מה שכתבת הכול על דעת איך שאתה רואה את הדברים 

ואת הדעה שלי על יקים אני מעדיה לא לכתוב אבל אני ממש לא מסתדרת עם המנטליות הזאת

ואמנם אני לא מרוקאית אבל מי אמר שאני אשכנזיה?

מי אמר שזה היה שלילי? היא בכלל לא הציגה את זה בצורה שלילית.

זה ברור שבארצות שונות יש מנטליות שונה, וכל אחד מה שמתאים לו, אבל היא לא דווקא שלילית

אם אדם התחנך במנטליות שבה זה בסדר לדבר בקול רם ולהביע רגשות (ובהרבה ארצות ספרדיות זו המנטליות)

זה לא אומר שזה רע! כל עוד עושים את ההלכה זה בסדר! זה יכול להיות טוב או רע, תלוי באישיות של האדם(ובמידות שלו)

ועדין, סביר יותר שאדם כזה יתקשה יותר להסתדר עם מישהו שהתחנך במנטליות הפוכה- אדם שהתחנך להפנמת הרגשות, דיבור בשקט. שגם פה זה יכול להיות טוב ויכול להיות גרוע ממש! וזה תלוי גם כן באופי של האדם ובמידות.

(אצילי? מאיפה הבאת את זה? נראה לי שאת מושפעת קצת מהגזענות)

גם בדוגמא הנוספת- בארצות שפחות הושפעו מההשכלה התחנכו לכבד את ראש המשפחה מאד, ושאשה אחראית על טיפוח הבית. מי אמר שזה גרוע? ההשכלה? זה כשלעצמו גזענות לחשוב שמה שמקובל בתרבות אחת חשוך ונחות.

וזה ממש לא משרתת נשואה, ומי שחושב כך הוא הגזעני, צר לי..

ומי אמר שהתרבות האמריקאית היא המוצלחת? הא דווקא לא הוכחיה את עצמה במיוחד ולא בדיוק מלהיב לחקות אותה

(זה גם סוג של גזענות לחשוב שהאמריקאית הם הכי תרבותיים ושצריך לחקות אותם)

זה שאת חושבת שזה האידיאל לא אומר שזה באמת כך (לפחות לדעת מינימאוס)

וזה די הגיוני שאנשים שגדלו בבית עם מנטליות מאד חזקה לכיוון מסויים, יעדיפו לא להתחתן עם אנשים ממנטליות חזקה לכיוון הנוגד אותם. כדי למנוע נטיה לשני כיוונים הפוכים ובעקבות כל הרבה מחלוקות שעלולות לפגוע בשלום בית.

(אני אישית חושבת שצריך לראות איך האדם עצמו, ולא אוטומטית לשייך אותו לעדה שלו, כי יכול להיות שדווקא הוא עם אופי הפוך, או שבבית הוריו בכלל חינכו אחרת. ואכן התחתנתי עם מישהו מעדה מאד שונה לשלי.

אבל עדין זה לא סותר שהבדלי מנטליות עלולים להפריע והגיוני ולגיטימי לפסול על דבר שמפריע. וזו ממש לא גזענות)

לא מדובר פה על מי שעלו ממש הרגע לארץ, ברור שזה לא

נושא הדיון. תופעות שאולי אפשר לומר שרווחו בדור ראשון

בכלל לא מחייב שיאפיינו דור שני ושלישי.

אנשים שבאים להכיר בן-אדם ומסתכלים עליו על רקע העדה שלו -

שיהיו בריאים. אין ביטחון שאשכנזי יהיה יותר מופנם ממרוקאי ואין

יותר ביטחון שמרוקאית תדע לבשל יותר טוב מאשכנזיה ואין ביטחון

שלאתיופים יתנסחו בדיבור פחות טוב מכל עדה אחרת. ההודעה 

הפותחת מתייחסת לזה. יש לה את כל המידות וכל היתרונות, אבל

זה לא מספיק בשבילו כדי לכסות על העדה. אידיוט.

אני מרגיש טיפש שאני מסביר דברים מובנים מאליהם.

ב"ה

ויש מקום לשמר גם את התרבות.

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t622310#6887378

ורמת הטיעונים בויכוח הזה היא די מביכה יש לומר.

השוויתי להעדפתו אישיות של אנשים

כל אדם מרגיש נוח עם אנשים אחרים, מי שלא מרגיש נוח עם אתיופית כי היא אתיופית - זה ההרגשה שלו, וזכותו וחובתו לזרום עם ההרגשה שלו.

לומר שזה שהוא מרגיש כך זה לא בסדר לא נראה לי בכלל. רגשות מושפעים מהמון דברים, גם ממראה חיצוני, גם מהתנהגות סטריאוטיפית, ואין שום בעיה עם זה.

מותר לאדם להרגיש לא נוח להתחתן עם מישהו מעדה אחרת, כל עוד הוא אוהב את כל עם ישראל, והוא מוכן לעזור לכל יהודי.

אז אם הוא ככה, למה את רוצה אותו?

ולטענה הכללית, קחי בחשבון שבחלק גדול מהמקרים זה עניין של "משיכה", מי שמוותר על בחורה טובה שהוא נמשך אליה רק בגלל "מה יאמרו" ההפסד שלו והוא חסר חוט שדרה, אבל מי שפשוט לא נמשך, את מוזמנת להתלונן עליו אל אלוקים.

אי אפשר לשלוט במעשים או בבחירות של אחרים, רק באלה שלנו ולקוות שבעז"ה הם יובילו אותנו למקום בו אנחנו רוצים להיות.

מציעה לך לא לשקוע בזה.

רק טוב.

ובאמת שהייתי מוכן להתחתן עם אתיופית. 

אבל הבנתי ממנו, שדווקא לצד האתיופי יותר קשה שהבת שלהם תתחתן עם פראנג' (לבן) מאשר הצד השני... אז ככה שאני לא חושב שהחברה היא עד כדי כך גזענית, זה לאט לאט ייכנס בעז"ה.

כל מילה.

אין לי מה לאמר... אולי שיהיה רק טוב.

את גם מכלילה את כולנו, ואומרת על כולנו שאנחנו מפלים אתכם.

חלק אמרו שלא תהיה להם בעייה,

חלק אמרו שהם בשאיפה להתגבר על הבעייה,

וחלק (שהוא יצא לבסוף מיעוט) נתן תירוצים של פערי תרבות.

משום מה, את החלטת להנציח את הבעייה, ולהתרכז במיעוט!

זה בן

ויש בהן הרבה מאד צדק,

אבל אסור לנו לשפוט,

אינך יודעת מה המקום של ההורים ועל איזה מצע הם גדלו,

יש דברים שהם עמוקים בתוך הנפש וקשה מאד לגשר עליהם,

אינך יכולה לדעת באיזה לחצים עמד הבחור, לעתים הלחצים קשים מנשא

וגם אם מאד רוצים, פשוט מתייאשים ולא נלחמים.

בע"ה שיגיע במהרה  מי ששלך ואת שלו, שתהיה ביניכם אהבה ואחוה

שלום ורעות ושתדעו להתעלם מהחיצוניות שמנסה להפריע לפנימיות

ותבנו ביחד חיים מאושרים. 

עד כדי כך שאנשים לא מבינים על מה כל המהומה, ומנסים לפלפל בצורה כ"כ עקומה ומביכה עוד יותר. כאילו שזה משנה משהו.

מושרש כ"כ עד שהחברה המופלית מרגישה צורך "להתקדם" על מנת "לגשר" על "הפער".

מבחיל!

אנשים פה אמרו שאין שום סיכוי שבעולם שיצאו עם איזה שהוא אתיופי? איפה? לא ראיתי...

אנשים אמרו שלא יצאו עם מישהו שירגישו שהמנטליות וכו' וכו', שלו, לא מתאימים להם.

מבטיח לך שהם לא יוצאים גם עם המוני אשכנזים, המוני תימנים והמוני ספרדים.

אם פסלת ולו פעם אחת מישהי תימניה/ספרדית/אשכנזית- זה אומר שגם אתה גזען, עובדה שלא יצאת איתה כי היא תימניה/אשכנזית/ספרדית.

נו, באמת.

מעניין מה שאתה אומר...

למרות יש אתיופיות מהממות 

זה לדעתי יותר מחסום כללי 

לי אישית אם הייתה מישהי שהייתה נראית סבבה מבחינתי (אני לא אוהב גם תימניות כהות או הודיות כהות או פרסיות כהות- סתם לא מתחבר למראה כהה)

ומנטלית מתאימה - בכיף 

עם הבנות שלי בגן יש כמה ילדות אתיופיות 

שההורים שלהן יותר ישראלים ממני ומשאר הורי הגן 

זה יותר תלוי בבן אדם 

בהצלחה !

יש המון מהן שיפות מאוד, (כמו המון מהאשכנזים או הספרדים שיפות) בקיצור, לא טענת נגד מספיקה.

גם לא בהיר מאוד 

כמו שלא רוצים גבוהה מאוד או נמוכה מאוד

כמו שלא רוצים מנומשת מאוד 

וח"ו יש אתיופיות ממש מ-ה-מ-מ-ו-ת !

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...