אבל כשמפטרים אותך אם לא תבוא לעבודה אז מותר

כי זה דבר האבד

וכן יש עבודות שמותר, כגון בעל מכולת ומי שמספק אוכל לתושבים

וכן מי שאין לו מה לאכול בחוה"מ

אולי נמצא לך רב שמחמיר, אבל מה זה יעזור? אם המעבידה שלך לא מסכימה לשחרר אותך, כי את לא נשואה ואין לך משפחה בחג, ומה הבעיה שלך לבוא לעבודה, וכו', מה יעזור שתאמרי לה שעל פי הלכה אסור לעבוד, וצריך להביא ערביות?

זה ידגדג לה משהו?

לא נותר לך אלא להתנחם שאת  זאת שבחרת את העבודה שלך, וידעת שזה יהיה ההשלכות

[לא סותר שמותר להתמרמר לפעמים]

לק"י

כשהתלוננתי על הלימודים במכללה או על העבודה, שזאת בעיה שלי..כי אני בחרתי בזה (זה לא חובה כאילו..).

וכן מה לעשות בתחום הזה חופשים זה לא הצד החזק...

אומנם התנאים קשים ומלחיצים, ותובעניים - אבל את התוצאות ניתן לראות בעיניים. חסד עצום.

איך שם ה' מתקדש בדיוק בעבודה הזאת?

תשאל כל אחד שנאלץ להגיע לשם, כמה שם ה' יכול להתקדש מעובדים מסורים לעבודתם, ובנוסף כבונוס, גם דתיים.

וזאת עבודת קודש, זה לא ברור לך?

אבל לא כל מצוה היא קידוש ה'

ושם ה' לא מתקדש ממסירות לעבודה, אולי מתקדש שם העובדים, אבל לא שם ה'

מה קידוש ה' בזה?

קידוש ה' זה לא יחסי ציבור לדתיים, זה לקדש את שמו של ה'

למשל להיכנס לכלא על זה שלא הסכמת לעשות עבירה

או לעשות מצוה לשם שמים, בלי שום תועלת אישית

וגם מי שצדיק והוא נחמד בבן אדם לחבירו, אנשים מקשרים את זה למה שהוא מקשיב לה'

אבל סתם מסירות לעבודה? 

וגם אם העבודה היא עבודה חשובה, כמו העבודה של ארוון, אין בעצם העבודה שום קידוש ה'

אם ארוון נחמדה בעבודה, מחייכת לאנשים, יש לה סבלנות לכולם, לא גונבת מהזמן על חשבון המעביד, וכו'

זה יהיה קידוש ה'

אבל זה שייך בכל עבודה...

אלא שבעבודה זאת שהמפגש בה עם אנשים הוא רב, והחמלה והאנושיות הדרושים בה רב עוד יותר - קל יותר להגיע למצבים של קידוש ה' גדול, מאשר, לדוגמה, בעבודה בתור איש הייטק בחדר משלך במפעל הייטק...סתם דוגמה...

כמו כן חשוב בהקשר זה להביא כאן את הרמב"ם הרלוונטי מהלכות יסודי התורה פרק ה':

וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עימהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין--והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה--עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג).

כבוד לכל אדם, רצינות ואחריות - יש כאן קידוש השם.

בכלל, דוגמה אישית בעבודה עם ציבור חילוני/לא יהודי זה קידוש השם.

"האדם יראה לעיניים" ולכן כשרואים אדם דתי שמתנהג ככה מיד מקשרים את זה לתרבות ולמקום שממנו הוא מגיע (זה כמו שאומרים על ילד קטן שלא מתנהג יפה שהוא למד את זה בבית).

"ואהבת את ה' אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלִמדו תורה, אשרי רבו שלִמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלִמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר  באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

(תלמוד בבלי, יומא, פו ע"א)

אני מסכימה איתך לגבי זה שקיימת תפיסה מסוימת לפיה "קידוש השם" הוא אקט של מסירות נפש והקרבה עצמית בשעת גזירה, אך קידוש השם הוא בכל מעשה ומעשה שאדם עושה ביום יום בבחינת "בכל דרכיך דעהו" (משלי). בכל מקום; בקניות בסופר ביום שישי כשממהרים הביתה, בעבודה, בבית כנסת, בנסיעת עסקים.

פסק הרמב"ם את הדברים להלכה וקבע אותם במשנה תורה, הלכות יסודי התורה:

"דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות, הרי זה חילל את השם. כגון שלקח ואינו נותן דמי המיקח לאלתר, והוא שיש לו - ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדִבורו עם הבריות אינו בנחת, ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים אלו, הכול לפי גודלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דִבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם; מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה... ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין... עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו, הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג): "עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר"".

לפי זה גם פקידה בבנק יכולה לעשות קידוש ה'

ואני לא יודע אם שמתם לב מה שאתם מצטטים

הרמב"ם שם אומר שיש שלוש אפשרויות של קידוש ה' - 

1. אדם שמוכן להקריב את חייו בשביל לא לעבור עבירה

2. אדם שעושה מצוה לשם שמים בלי שום סיבה אישית

3. תלמיד חכם שמדקדק על עצמו ומקפיד על בן אדם לחבירו יותר ממה שחייבים

האם אתם תלמידי חכמים?

למה כל דתי היום חושב את עצמו לתלמיד חכם? מי המציא את זה?

ומה שמוזר, שאתם מביאים את הרמב"ם כאילו הוא הוכחה לדבריכם, כאשר הוא מדבר במפורש על תלמיד חכם, ולא על כל יהודי שעובד אצל הגויים\הקראים\החילונים

צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין" (שם).

לא ברור איך ממה שכתבתי הגעת לזה שכל דתי חושב שהוא תלמיד חכם.

|לא מתיימרת |

איך אפשר להכליל את זה על כל יהודי

במיוחד שהרמב"ם שם במפורש מדבר על חכם "גדול בתורה ומפורסם בחסידות"

אז אח"כ הוא אומר שלפי גדל החכמה צריך להקפיד יותר, כמו שרב ורבי יוחנן הקפידו על זה מאד

אבל לא על מי שאינו תלמיד חכם בכלל

גם בלי לדעת אם וכמה הוא חכם, שמתנהג בדרך ארץ ומהווה דוגמה אישית יכול להיות מושא להערכה בעיניי מי שמסתכל מהצד? אתה מסכים איתי שמי שמסתכל מהצד מקשר הרבה פעמים את ההתנהגות הנ"ל לתורה ומצוות?

אבל זה ממש לא נכנס ברמב"ם

ניסיתי להסביר למה זה נכנס תחת ההגדרה של קידוש השם. לא נראה לי ששייך כאן להיצמד להגדרה של חכם, אבל בכ"א זה פחות רלוונטי אם אתה מבין את ההיגיון שאליו התכוונתי (ואולי גם "ותן טל").

מאוד דומה להסתכלות הסביבה החילונית על דתיים בימינו 

(לגבי הייחוס של התנהגות חיובית/שלילית לתורה)

אז אמנם הרמב"ם לא התייחס למציאות הזו שלא הייתה בימיו

אבל די פשוט להשליך כך על ימינו

אותם היה גם בזמן הרמב"ם

כי מהסיפורים זה לא נראה כך בכלל

הרמב"ם אישית היה עובד אצל גויים

ואני מניח שעבדו עם גויים

הרי היו מלוים בריבית, למי היו מלווים אם לא לגויים?

היו סוחרים, עם מי היו סוחרים אם לא עם גויים?

אבל רוב החיים היו נפרדים

(לגבי הקראים אני לא זוכר מי אבל אחת הטענות היא שבימי הרמב"ם

הקראים לא הכירו יהודים אבל בתקופת ... (לא זוכר מי) הם מכירים ואינם תינוקות שנישבו)

ולגבי גויים אני לא בטוח ששייך אפילו בחכם.

תשובת הרמב"ם (סי' תמ"ט):

מענין הקראים - איך יתנהגו הרבנים עמהם במילת בניהם, ובשאילת שלומם, וללכת בבתיהם, ומענין יינם, ובשאר ענינים?

תשובה:... אלה הקראים השוכנים פה בנוא אמון ובארץ מצרים ובדמשק ובשאר מקומות ארץ ישמעאל וזולתם - ראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד, להתקרב אצלם במעשה יושר, ולהתנהג עמהם במידת הענוה ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם ינהגו עמנו בתמימות, ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור. וכל שכן כשישמרו לשונם מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותינו ע"ה הקדושים התנאים חכמי המשנה והתלמוד, שבדבריהם והמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים.

לא נשמע שהיו נפרדים.

אבל לו יהי כדבריך, אתה מרמז בתוך דבריך שמצות קידוש ה' שייכת רק בין יהודים, ואתה כנראה צודק, שהרי כתוב ונקדשי בתוך בני ישראל, ולגבי יהרג ואל יעבור צריך עשרה מישראל, ולא מועילים גויים

אבל לפי דבריך כל חילוני שאינו תינוק שנשבה, לא שייך קידוש ה' גם לגביו, כמו שאינו מצטרף למנין

הרי גם זה נלמד מאותו פסוק.

(אני זוכר שהם חיו בקהילות נפרדות

לא שלא היה קשר בכלל ולכן זו מציאות שונה

וגם לגבי קראים שסוברים שהם היהדות הנכונה

לא בטוח שיגידו ראו זה שלמד תורה כמו הפרושים וכו')

אתה מתווכח איתי שבדיני יהרג ואל יעבור צריך עשרה מישראל ולא מועיל מומר?

כי את זה אני זוכר שראיתי כתוב, לא המצאתי את זה

והקושיא שלך לא מובנת לי

יהודי מומר חייב בכל המצוות, שלא יהא חוטא נשכר אע"פ שאינו בכלל ישראל

(כלשון המשנה ברורה באהבת חסד לגבי להלוות למומר, וכלשון הרמב"ם בהלכות עדות שהמומרים לא הוצרכו לפוסלם לעדות, שהזכירו רק רשעי ישראל, והם גרועים מהגויים.)

או שהוא נכלל בפס' או שלא,

(מנין אינו ראיה לענין דיני דאור') 

(אוף! אני מחפש את זה כבר שעה ולא מוצא! יש נידון על גרים שאולי הם לא בכלל "ישראל", יש נידון על נשים וקטנים שזה מחלוקת אחרונים, אבל לא מצאתי על מומרים.)

אז קצת חפרתי

ונראה לי שהדין הזה תלוי במחלוקת אחרונים אם נשים וקטנים ג"כ בכלל עשרה, שאם אינם בכלל עשרה כדעת המנ"ח, רואים שהוא נלמד בדיוק כמו מנין, וממילא ה"ה מומר שאינו מצטרף למנין

אבל למ"ד שהם בכלל עשרה, שכל מי שמחויב בקידוש ה' מצטרף (כדעת האור גדול סי' א') לכאו' ה"ה מומר שמחויב בקידוש ה' וכן משמע ביבי"א (חאו"ח ח"ד סי' ט') שכתב שלפי דבריו ה"ה שאם גוי היה מחויב בקידוש ה' הוא היה מצטרף לעשרה.

וברשותך נחזור לנושא. נראה לענ"ד שכל זה לגבי יהרג ואל יעבור

אבל בחילול ה' של מי שעושה מעשים לא ראויים - זה שייך בכל הבריות

שהרי מצינו בפסוק (כמדימני ביחזקאל) שהקב"ה בא עלינו בתביעה שחיללנו את שמו בגויים

ומצינו שהרגו את בני שאול כדי לקדש את שם ה' בגויים

ומצינו שגזל הגוי נאסר גם למ"ד בגמ' שגזל הגוי מותר אם יש חשש חילול ה' אצל הגויים

ומבואר מכל זה שעצם החשש של חילול ה' שייך גם בגויים, ורק מסירות נפש לא צריך בפני גויים, שגויים לא שייכים בענייני מסירות נפש. אבל עיקר הענין של קידוש ה' שייך גם כלפיהם.

והדרא קושיא לדוכתה למה הרמב"ם דיבר על ת"ח מפורסם בחסידות ולא בסתם אדם

ובע"כ שגוי לא יחשוב שום דבר על הקב"ה אם יראה מישהו שעושה עוול, כי ברור שיש בכל עם אנשים שעושים עוול, ורק אם ת"ח יעשה עוול יש בזה חילול ה'

ועדין יש לתמוה שבגמ' מבואר שמי שגוזל מגוי זה חילול ה', ומ"ש מכל מי שעושה עבירה? האם נאמר שכל עובר עבירה הוא חילול ה'? 

וכן מצינו (ברכות יט ש"במקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב" על מי שרואה מישהו שלובש כלאים.

מה שייך כאן חילול ה'?, הרי זה עבירה רגילה.

ולכאו' נראה שהענין של חילול ה' שייך בכל עבירה שהיא סתירה לכבוד שמים, אבל לא עוברים על "לא תחללו את שם קדשי" אלא בתנאים שהזכיר הרמב"ם. ודו"ק.

שלא לדבר על הבעיתיות מבחינת חמץ..

ואני שמחה בזה

אז אי אפשר.

בעצם אולי אעבוד מהבית, נראה.

התבטל! 

(שנ"ש עבדתי בחוה"מ סוכות מצאת החמה עד צאת הנשמה, ובחוה"מ פסח "רק" עד 4..)

אז אולי הייתי צריכה לעבוד גם בחול המועד.

אבל אני ניצלת מהבאסה הזו בינתיים כל יום

(הייתי שמחה לעבוד, אבל בינתיים אין במה..)

אך סירבתי..

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

ולא הייתה שום אפשרות חוץ מזה שהם יצאו מאוכזבים

(בסוף הרב אמר שאין *לו* אמון שיכולות להיות יחידות נפררדות. *שהוא* חושב שכולם יתחלנו אם ילכו לצבא. וגם שבעיניו אין משמעות לעם ישראל מעבר לשמירת תורה ומצוות. הוא בכלל לא דיבר על זכויות שמגינות על עם ישראל וכאלו, כי הוא באמת חד וישר.

באמת מול גישה כזאת האפשרות היחידה היא להגיד 'אוקיי אז אנחנו לא מוכנים לתת לכם תקציבים לכלום' או 'אז תרדו מהארץ'.

או להכנס לדיון עם מקורות שמראים שליהדות כן אכפת מעם ישראל, אפילו כשהוא לא שומר מצוות.

אבל אני חושב שרוב הציבור החרדי לא יכול להגיד מול עצמו שהוא מאמין בדברים שאומר הרב - שהוא *באמת* מאמין שכולם יתחלנו, שלא יכולות להיות יחידות נפרדות, ושהביטחון הזה כל כך מוחלט שהוא מוכן למות על ידי הערבים כפשוטו ולא להתגייס)

(לאיזה מעגלים את חשופה ובנו בך את ההערכה הזאת? איך היא מסתדרת עם זה שהרב פרידמן נחשב למנהיג של הקבוצה היותר קיצונית בפלג עצמו?)

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

ובחרו ברטוריקה עניינית, מכבדת מההתחלה ועד הסוף, עם חתירה לדיבור ענייני ורצון להימנע מהתנגשות, עם עשרות התגמשויות, פנייה לשכל הישר הפשוט ביותר, גם מול הכפשות ושיח מאוד קיצוני מזלזל ונוקשה מצד הרב

או לרב ש:

- מזהה את מדינת ישראל כרעה מיסודה ומעדיף את הבריטים על פניה

- שמעדיף שילדיו ימותו ע"י ערבי ולא יהיו חילונים

- שאוטם את השכל שלו מלחשוב על כל היתכנות לגיוס חרדים לצבא ואומר שזה לעולם לא יעבוד בשום אפשרות

- שאדיש לגורלם של המגינים בפועל על המדינה ולא מתרגש ממשל האלונקה

- וכל זאת תוך כדי שהוא נתמך על ידי המדינה, נתרם ולא תורם, משעבד ולא משועבד?

מה אומר ומה אגיד, אמנם אחים לנזק הם מגמתיים ובעייתיים ואולי אפילו זדוניים, אבל כוונתם רצויה, גם אם הדרך שלהם בולשביקית....

הרב לעומת זאת מגלם עמדה שקשה מאוד מאוד לסנגר עליה. 

אבל הסיקריקים החילונים באו לדבר עם הסיקריקים החרדים באצטלה שלא מצליחה לכסות את הערווה של עצמה. "נשק לאחים" באו לנסות לנהל "הסכם חודייביה", הא ותו לא. הם לא רוצים חרדים, הם לא רוצים דמוקרטיה, והם לא רוצים דת או לאום. הם רוצים כלים שיאפשרו להם לשלוט ולהשליט את המחשבה הקומוניסטית מחדש על מדינת ישראל.

הדיון היה מכובד רק מצידם ולא מצד הרב... זה מורכב, גם הרב דיבר בצורה "מכובדת" אבל אטומה ואדישה (=בלתי מכבדת)

אני מודע היטב לטהרת הכוונות של מוטיבצית האחדות של המחנה הליברלי הפרו גיוס, ויודע שהם לא רוצים את החרדים בצבא אלא רוצים את החרדים בלתי חרדיים בצבא. ואני גם מכבד את החשדנות הצינית החשדנית החרדית

ויחד עם זאת אחים לנשק כשרים יותר מאשר הרב בדיבייט הנ"ל (*הוא יותר צדיק ומקיים הלכה מהם והם באים הוגנים יותר ממנו בדיון)

רק בהעמדת פנים ורק להשיג את מבוקשם, הרב הסביר את עצמו. זהו יקבלו טוב לא יקבלו גם טוב.

מה שווה כל העמדת פנים אם באמת הם לא מתכוונים לזה?

אני לא קונה את זה שבגלל שבן אדם מדבר יפה אז לא משנה מה הכוונות האמיתיות שלו.

איך הם הוגנים? אני לא מבינה. 

או אנשים שחושבים שהם היחידים שצודקים ולכן דורסים על הדרך אנשים אחרים?

ליבם מלא כוונות זדון, או שכוונתם רצויה ודעותיהם אוויליות?

ועדיין, למה הרב (שמייצג בצורה די קלאסית את התודעה של הציבור החרדי) לא מוכן לפתח דיפלומטיה פתוחה או ישרה יותר. הבונקריות הזאת לא קלה לעיכול

למה בכלל הקיצוניים של אחים לנשק באו רק לרב הקיצוני של הפלג הירושלמי? למה בדיוק הם הגיעו דווקא לפלג הזניח הזה, ואיך הם בכלל הגיעו לרב כל כך לא משמעותי מבחינה ציבורית?

זה די שקוף, שלשני הצדדים מאוד שווה לתחזק זה את זה, ולכן הם נפגשים כדי להראות שאין סיכוי לגיוס וככה כל אחד מהם יוכל להמשיך לקבל תזרים מהספטנסרים שלו.

זה עוד לפני השאלה מה נאמר בפגישה, אם זה בכלל משנה משהו.

לא מכיר אותם, אבל היו כמה פגישות של אחים לנשק עם רבנים דת"ל

איך הם יכולים לדבר על האמונה בשביל החרדים אם הם לא מבינים מה זה אומר?

שמעת מה אמר התלמיד לקראת סוף הסרטון? ה7 לאוקטובר והצורך הצבאי אינו מה שגרם להם לדרוש את החרדים בצבא, גם כשלא היה צריך חיילים עדיין הם נלחמו על זה. זה לא בגלל צורך אמיתי.

טוב אין מה לומר אני משוחדת קצת כי אני בדעה כמו הרב ויש לי סלידה מהחברה שבאו לפניו, אם הייתי במקומו הייתי מדברת יותר חמור.

בסוף הוא אמר את האמת, הוא ענה לשאלות שלהם, הם רוצים להגיע להסכמה אבל אין אפשרות כזאת, הרב לא ימציא אפשרות רק כדי להיות נחמד בעיניהם, אם אין אז אין. זאת התשובה שלו, הוא חזר על זה כמה פעמים והסביר כמו שביקשו, הם בחוצפתם אומרו שהם לא מוכנים לקבל את זה בתור תשובה, ועוד באים אליו בטענה שהוא לא אחראי שלא אומר לציבור שלו לפעול, אין מה לעשות יש כאן שתי תפיסות שונות לחלוטין, אין נקודת השקה.

לא הבנתי איפה ראית שהרב היה לא מכובד, בגלל שאמר שחילוניות זה תת רמה אצלם? הם שאלו למה חילוניות יותר גרוע ממוות והוא ענה. וזה נכון גם מה שאמר שאצל החילונים הדתיים הם מפגרים, ומרגישים התנשאות וכאילו רק הם צודקים, והאמת אצלם. 

אני לא מזוהה עם תנועת אחים לנשק אבל במהלך השיחה צודדתי בהם בעיקר בגלל ההוגנות בשיח. הרגשתי שהמוטיבציה להידברות היתה יותר כנה מהצד שלהם ושהעמדה המתגוננת של הרב שאומרת: "לא תהיה שום צורה של שיתוף פעולה ואין לכם מה לטרוח" היא עמדה מרגיזה / מתישה / מבאסת... הוא עושה הורדת ערך מטורפת לחילונים (* חצי קשור לכאן - תהיתי האם הוא עוצם עיניים/ משפיל מבט בגלל שאסור להביט בפניו של עז פנים, כלומר בפניהם).

אני מסכים עם זה שאחים לנשק בעייתיים וגם מסכים שהתקשורת בישראל עשתה דה-הומניזציה מטורף לחרדים ושיש שמחה לאיד על הצרות שלהם בקרב תומכי המדינה (ציונות דתית, חילונית) והשמאל...

אבל הסרטון הזה דווקא מתקף את הסיבה המוצדקת לקושי בציבור מול המנטליות החרדית, העקשנית, המתחפרת, הבלתי מוכנה לשיח בוגר, הבלתי מוכנה לשום צורה של חשיבה מחודשת.

אגיד יותר מזה - לדעתי אילו הרב היה מוכן להידברות על תנאים מגוחכים של צבא: "רמטכ"ל חרדי ירא שמיים, בסיסים נפרדים, הכשרות נפרדות, רובים נפרדים, הכל נפרד" - זה היה יותר טוב מאשר העקשנות: אי אפשר, לא יכול, בשום מצב, אין סיכוי. *העמדה* האדישה מרגיזה, לא הטענה...

- השאלה שהכי מציקה לי היא טענה שאמר הגרי"ז סולובייצ'יק לנטורי קרתא:

"האם ברוסיה הייתם מעיזים להפגין נגד השלטון? הלא הייתם חוששים לחייכם! מדוע אם כן כאן, בארץ ישראל, אתם מפגינים נגד הציונים?... אם כן, בסתר לבכם גם אתם נתפסתם לציונות!"

(זו טענה רדיקלית)

הכל מתחיל ונגמר בכך שנוח להיות חרדי. אמנן כועסים עליך בציבוריות ההמונית, אבל אתה יכול לחיות את חייך ויש לך הקלות כי אתה לא משתתף. להפך - אתה תפגין ותיאבק על זכויותיך כמה שצריך... אבל אתה לא צריך לעשות שום דבר, נוח לך שדברים ילכו וישתבשו, לא אכפת לך מיהודים שנהרגים בשדה הקרב, להכל יש לך תשובות, אתה משלב ידיים מסתגר ושולח נציגי ציבור להשיג קומבינות עבורך מממשלה שתתן ותתן. זו התנהגות צינית...

אני לא טוען שלא טוב להיות חרדי ולא יודע מי צודק. אולי באמת כל מי שלא חרדי הוא טועה. אבל הרגשתי בשיחה שהיתה שם עמדה לא ישרה... והרגשתי שההימנעות מהידברות היא לא מכבדת. ואני חושב שחרדי עם יושרה פנימית צריך לבקש אישור להתנתק מהמדינה ומשירותיה לגמרי, בלי שום עזרה או מימון. אם את זה הם היו צועקים יחד עם "נמות ולא נתגייס" אז ניחא, זה היה ישר...

לא היתה עמדה מתגוננת. זה פשוט שוני כל כך עצום בין שתי הגישות, שאין באמת שום נקודת השקה.

הם המראיינים מסכימים, ולו במשהו, עם ההשקפה החרדית? כלומר, היהודית? הם באמת רצו

שיקבלו את עמדתם ודעתם. הרב עמד על דעתו, ואני מסכימה לגמרי, שאם הצבא אינו כמו הצבא

בימי דוד המלך, אין ליהודי שמור מה לעשות שם. אולי באמת כמו שאמרו כאן, היחידה החרדית באמת

שמורה מאוד, לא יודעת...

הרב אמר את דעתו מבלי ללכת סחור סחור. הטיח את זה בפנים בלי התחכמות, התיפיפות וחנופה..

הוא, והלוואי כולנו היינו כך, לא פוסח על שני סעיפים. הוא לא עומד עם רגל אחת בחילוניות

ובשנייה, בחרדיות. זה לא יכול ללכת יחד. לעולם לא. איך אמר אליהו הנביא בהר תבור

(אני לא טועה, נכון?).

ובינינו, האם לא היינו מעדיפים לההרג על קידוש השם מאשר לראות את ילדינו עוברים

לצד השני, החילוני?

הוא פשוט אמר את דעתו ללא כחל ושרק.

אני לא הייתי מעזה להתבטא כך, למרות שאני די חושבת כמוהו, כי אולי לא היה נעים

לי להעליב אותם וכו', אבל הוא לא חשש.

אני לא מכירה את האידיאולוגיה (?) שלהם אבל מתארת לעצמי שהיא מאוד מאוד

אנטי יהודית ולוחמנית.

אנחנו פשוט .... התרגלנו לחילוניות; כי היא מסביבנו, בכל מקום, מאוד קרובה. אז

ההתרגלות הזו, נושאת בחובה סכנות. קצת, קצת, לחשוב כמותם.

לא כך?

צריך ללמד עליהם זכות וכן, גם להתפלל עליהם. על כל עם ישראל.

אומרים שמשיח קרוב. הלוואי. כי רק הוא יצליח לאחד את עם  וליישר את ההידורים.

שבוע טוב. 

לולאי יהודים שנלחמים בשיניים ובצפורניים על האידישייט, על עולם התורה 

המצב במדינה הזו היה הרבה יותר גרוע. הרבה יותר. מי יודע אם לא היינו

יוצאים שוב לגלות.

זו התרומה הכי גדולה. לא?

כמה מקבלים האוניבסיטאיות ושאר המוסדות (המשחקים בקוביה למשל....)

וכמה מקבל אברך עם משפחה ברוכה?

בדקתם?

או שאמצעי התקשורת מוצאים מסילות גם  ללבבכם, לבבנו...למרבה הצער.

אולי הם הנושאים בנטל? בנטל האמיתי?

למה שהחילונים לא יטו שכם וישאו גם הם, בנטל? ואיך בעצם הם יעשו

זאת כשהם כל כך מושפעים מהתקשורת?

הוא אמר שמבחינתו היה עדיף שהמנדט יישאר פה. כלומר שלא תהיה מדינה ושכן תהיה גלות

כשחיפשתי קצת היום ראיתי שהוא באמת נגד שמוסדות תורניים יקבלו כסף מהמדינה? אז הוא מציג עמדה ישרה ועקבית, שאני לא חושב שאת מזדהה איתה (למשל, ברמת האכפתיות לעם ישראל שאינו שומר תורה ומצוות)

וזה בסדר גמור, לא? להגיד "הוא רב חשוב וחכם מאוד, ובכל זאת הלב שלי לא נותן לי להזדהות עם הדברים שהוא אומר ועם הדרך שלו"

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום