אבל כשמפטרים אותך אם לא תבוא לעבודה אז מותר

כי זה דבר האבד

וכן יש עבודות שמותר, כגון בעל מכולת ומי שמספק אוכל לתושבים

וכן מי שאין לו מה לאכול בחוה"מ

אולי נמצא לך רב שמחמיר, אבל מה זה יעזור? אם המעבידה שלך לא מסכימה לשחרר אותך, כי את לא נשואה ואין לך משפחה בחג, ומה הבעיה שלך לבוא לעבודה, וכו', מה יעזור שתאמרי לה שעל פי הלכה אסור לעבוד, וצריך להביא ערביות?

זה ידגדג לה משהו?

לא נותר לך אלא להתנחם שאת  זאת שבחרת את העבודה שלך, וידעת שזה יהיה ההשלכות

[לא סותר שמותר להתמרמר לפעמים]

לק"י

כשהתלוננתי על הלימודים במכללה או על העבודה, שזאת בעיה שלי..כי אני בחרתי בזה (זה לא חובה כאילו..).

וכן מה לעשות בתחום הזה חופשים זה לא הצד החזק...

אומנם התנאים קשים ומלחיצים, ותובעניים - אבל את התוצאות ניתן לראות בעיניים. חסד עצום.

איך שם ה' מתקדש בדיוק בעבודה הזאת?

תשאל כל אחד שנאלץ להגיע לשם, כמה שם ה' יכול להתקדש מעובדים מסורים לעבודתם, ובנוסף כבונוס, גם דתיים.

וזאת עבודת קודש, זה לא ברור לך?

אבל לא כל מצוה היא קידוש ה'

ושם ה' לא מתקדש ממסירות לעבודה, אולי מתקדש שם העובדים, אבל לא שם ה'

מה קידוש ה' בזה?

קידוש ה' זה לא יחסי ציבור לדתיים, זה לקדש את שמו של ה'

למשל להיכנס לכלא על זה שלא הסכמת לעשות עבירה

או לעשות מצוה לשם שמים, בלי שום תועלת אישית

וגם מי שצדיק והוא נחמד בבן אדם לחבירו, אנשים מקשרים את זה למה שהוא מקשיב לה'

אבל סתם מסירות לעבודה? 

וגם אם העבודה היא עבודה חשובה, כמו העבודה של ארוון, אין בעצם העבודה שום קידוש ה'

אם ארוון נחמדה בעבודה, מחייכת לאנשים, יש לה סבלנות לכולם, לא גונבת מהזמן על חשבון המעביד, וכו'

זה יהיה קידוש ה'

אבל זה שייך בכל עבודה...

אלא שבעבודה זאת שהמפגש בה עם אנשים הוא רב, והחמלה והאנושיות הדרושים בה רב עוד יותר - קל יותר להגיע למצבים של קידוש ה' גדול, מאשר, לדוגמה, בעבודה בתור איש הייטק בחדר משלך במפעל הייטק...סתם דוגמה...

כמו כן חשוב בהקשר זה להביא כאן את הרמב"ם הרלוונטי מהלכות יסודי התורה פרק ה':

וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עימהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין--והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה--עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג).

כבוד לכל אדם, רצינות ואחריות - יש כאן קידוש השם.

בכלל, דוגמה אישית בעבודה עם ציבור חילוני/לא יהודי זה קידוש השם.

"האדם יראה לעיניים" ולכן כשרואים אדם דתי שמתנהג ככה מיד מקשרים את זה לתרבות ולמקום שממנו הוא מגיע (זה כמו שאומרים על ילד קטן שלא מתנהג יפה שהוא למד את זה בבית).

"ואהבת את ה' אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלִמדו תורה, אשרי רבו שלִמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלִמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר  באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

(תלמוד בבלי, יומא, פו ע"א)

אני מסכימה איתך לגבי זה שקיימת תפיסה מסוימת לפיה "קידוש השם" הוא אקט של מסירות נפש והקרבה עצמית בשעת גזירה, אך קידוש השם הוא בכל מעשה ומעשה שאדם עושה ביום יום בבחינת "בכל דרכיך דעהו" (משלי). בכל מקום; בקניות בסופר ביום שישי כשממהרים הביתה, בעבודה, בבית כנסת, בנסיעת עסקים.

פסק הרמב"ם את הדברים להלכה וקבע אותם במשנה תורה, הלכות יסודי התורה:

"דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות, הרי זה חילל את השם. כגון שלקח ואינו נותן דמי המיקח לאלתר, והוא שיש לו - ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדִבורו עם הבריות אינו בנחת, ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים אלו, הכול לפי גודלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דִבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם; מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה... ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין... עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו, הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג): "עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר"".

לפי זה גם פקידה בבנק יכולה לעשות קידוש ה'

ואני לא יודע אם שמתם לב מה שאתם מצטטים

הרמב"ם שם אומר שיש שלוש אפשרויות של קידוש ה' - 

1. אדם שמוכן להקריב את חייו בשביל לא לעבור עבירה

2. אדם שעושה מצוה לשם שמים בלי שום סיבה אישית

3. תלמיד חכם שמדקדק על עצמו ומקפיד על בן אדם לחבירו יותר ממה שחייבים

האם אתם תלמידי חכמים?

למה כל דתי היום חושב את עצמו לתלמיד חכם? מי המציא את זה?

ומה שמוזר, שאתם מביאים את הרמב"ם כאילו הוא הוכחה לדבריכם, כאשר הוא מדבר במפורש על תלמיד חכם, ולא על כל יהודי שעובד אצל הגויים\הקראים\החילונים

צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין" (שם).

לא ברור איך ממה שכתבתי הגעת לזה שכל דתי חושב שהוא תלמיד חכם.

|לא מתיימרת |

איך אפשר להכליל את זה על כל יהודי

במיוחד שהרמב"ם שם במפורש מדבר על חכם "גדול בתורה ומפורסם בחסידות"

אז אח"כ הוא אומר שלפי גדל החכמה צריך להקפיד יותר, כמו שרב ורבי יוחנן הקפידו על זה מאד

אבל לא על מי שאינו תלמיד חכם בכלל

גם בלי לדעת אם וכמה הוא חכם, שמתנהג בדרך ארץ ומהווה דוגמה אישית יכול להיות מושא להערכה בעיניי מי שמסתכל מהצד? אתה מסכים איתי שמי שמסתכל מהצד מקשר הרבה פעמים את ההתנהגות הנ"ל לתורה ומצוות?

אבל זה ממש לא נכנס ברמב"ם

ניסיתי להסביר למה זה נכנס תחת ההגדרה של קידוש השם. לא נראה לי ששייך כאן להיצמד להגדרה של חכם, אבל בכ"א זה פחות רלוונטי אם אתה מבין את ההיגיון שאליו התכוונתי (ואולי גם "ותן טל").

מאוד דומה להסתכלות הסביבה החילונית על דתיים בימינו 

(לגבי הייחוס של התנהגות חיובית/שלילית לתורה)

אז אמנם הרמב"ם לא התייחס למציאות הזו שלא הייתה בימיו

אבל די פשוט להשליך כך על ימינו

אותם היה גם בזמן הרמב"ם

כי מהסיפורים זה לא נראה כך בכלל

הרמב"ם אישית היה עובד אצל גויים

ואני מניח שעבדו עם גויים

הרי היו מלוים בריבית, למי היו מלווים אם לא לגויים?

היו סוחרים, עם מי היו סוחרים אם לא עם גויים?

אבל רוב החיים היו נפרדים

(לגבי הקראים אני לא זוכר מי אבל אחת הטענות היא שבימי הרמב"ם

הקראים לא הכירו יהודים אבל בתקופת ... (לא זוכר מי) הם מכירים ואינם תינוקות שנישבו)

ולגבי גויים אני לא בטוח ששייך אפילו בחכם.

תשובת הרמב"ם (סי' תמ"ט):

מענין הקראים - איך יתנהגו הרבנים עמהם במילת בניהם, ובשאילת שלומם, וללכת בבתיהם, ומענין יינם, ובשאר ענינים?

תשובה:... אלה הקראים השוכנים פה בנוא אמון ובארץ מצרים ובדמשק ובשאר מקומות ארץ ישמעאל וזולתם - ראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד, להתקרב אצלם במעשה יושר, ולהתנהג עמהם במידת הענוה ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם ינהגו עמנו בתמימות, ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור. וכל שכן כשישמרו לשונם מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותינו ע"ה הקדושים התנאים חכמי המשנה והתלמוד, שבדבריהם והמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים.

לא נשמע שהיו נפרדים.

אבל לו יהי כדבריך, אתה מרמז בתוך דבריך שמצות קידוש ה' שייכת רק בין יהודים, ואתה כנראה צודק, שהרי כתוב ונקדשי בתוך בני ישראל, ולגבי יהרג ואל יעבור צריך עשרה מישראל, ולא מועילים גויים

אבל לפי דבריך כל חילוני שאינו תינוק שנשבה, לא שייך קידוש ה' גם לגביו, כמו שאינו מצטרף למנין

הרי גם זה נלמד מאותו פסוק.

(אני זוכר שהם חיו בקהילות נפרדות

לא שלא היה קשר בכלל ולכן זו מציאות שונה

וגם לגבי קראים שסוברים שהם היהדות הנכונה

לא בטוח שיגידו ראו זה שלמד תורה כמו הפרושים וכו')

אתה מתווכח איתי שבדיני יהרג ואל יעבור צריך עשרה מישראל ולא מועיל מומר?

כי את זה אני זוכר שראיתי כתוב, לא המצאתי את זה

והקושיא שלך לא מובנת לי

יהודי מומר חייב בכל המצוות, שלא יהא חוטא נשכר אע"פ שאינו בכלל ישראל

(כלשון המשנה ברורה באהבת חסד לגבי להלוות למומר, וכלשון הרמב"ם בהלכות עדות שהמומרים לא הוצרכו לפוסלם לעדות, שהזכירו רק רשעי ישראל, והם גרועים מהגויים.)

או שהוא נכלל בפס' או שלא,

(מנין אינו ראיה לענין דיני דאור') 

(אוף! אני מחפש את זה כבר שעה ולא מוצא! יש נידון על גרים שאולי הם לא בכלל "ישראל", יש נידון על נשים וקטנים שזה מחלוקת אחרונים, אבל לא מצאתי על מומרים.)

אז קצת חפרתי

ונראה לי שהדין הזה תלוי במחלוקת אחרונים אם נשים וקטנים ג"כ בכלל עשרה, שאם אינם בכלל עשרה כדעת המנ"ח, רואים שהוא נלמד בדיוק כמו מנין, וממילא ה"ה מומר שאינו מצטרף למנין

אבל למ"ד שהם בכלל עשרה, שכל מי שמחויב בקידוש ה' מצטרף (כדעת האור גדול סי' א') לכאו' ה"ה מומר שמחויב בקידוש ה' וכן משמע ביבי"א (חאו"ח ח"ד סי' ט') שכתב שלפי דבריו ה"ה שאם גוי היה מחויב בקידוש ה' הוא היה מצטרף לעשרה.

וברשותך נחזור לנושא. נראה לענ"ד שכל זה לגבי יהרג ואל יעבור

אבל בחילול ה' של מי שעושה מעשים לא ראויים - זה שייך בכל הבריות

שהרי מצינו בפסוק (כמדימני ביחזקאל) שהקב"ה בא עלינו בתביעה שחיללנו את שמו בגויים

ומצינו שהרגו את בני שאול כדי לקדש את שם ה' בגויים

ומצינו שגזל הגוי נאסר גם למ"ד בגמ' שגזל הגוי מותר אם יש חשש חילול ה' אצל הגויים

ומבואר מכל זה שעצם החשש של חילול ה' שייך גם בגויים, ורק מסירות נפש לא צריך בפני גויים, שגויים לא שייכים בענייני מסירות נפש. אבל עיקר הענין של קידוש ה' שייך גם כלפיהם.

והדרא קושיא לדוכתה למה הרמב"ם דיבר על ת"ח מפורסם בחסידות ולא בסתם אדם

ובע"כ שגוי לא יחשוב שום דבר על הקב"ה אם יראה מישהו שעושה עוול, כי ברור שיש בכל עם אנשים שעושים עוול, ורק אם ת"ח יעשה עוול יש בזה חילול ה'

ועדין יש לתמוה שבגמ' מבואר שמי שגוזל מגוי זה חילול ה', ומ"ש מכל מי שעושה עבירה? האם נאמר שכל עובר עבירה הוא חילול ה'? 

וכן מצינו (ברכות יט ש"במקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב" על מי שרואה מישהו שלובש כלאים.

מה שייך כאן חילול ה'?, הרי זה עבירה רגילה.

ולכאו' נראה שהענין של חילול ה' שייך בכל עבירה שהיא סתירה לכבוד שמים, אבל לא עוברים על "לא תחללו את שם קדשי" אלא בתנאים שהזכיר הרמב"ם. ודו"ק.

שלא לדבר על הבעיתיות מבחינת חמץ..

ואני שמחה בזה

אז אי אפשר.

בעצם אולי אעבוד מהבית, נראה.

התבטל! 

(שנ"ש עבדתי בחוה"מ סוכות מצאת החמה עד צאת הנשמה, ובחוה"מ פסח "רק" עד 4..)

אז אולי הייתי צריכה לעבוד גם בחול המועד.

אבל אני ניצלת מהבאסה הזו בינתיים כל יום

(הייתי שמחה לעבוד, אבל בינתיים אין במה..)

אך סירבתי..

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

תמיד האמת עדיפה

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.