אבל כשמפטרים אותך אם לא תבוא לעבודה אז מותר

כי זה דבר האבד

וכן יש עבודות שמותר, כגון בעל מכולת ומי שמספק אוכל לתושבים

וכן מי שאין לו מה לאכול בחוה"מ

אולי נמצא לך רב שמחמיר, אבל מה זה יעזור? אם המעבידה שלך לא מסכימה לשחרר אותך, כי את לא נשואה ואין לך משפחה בחג, ומה הבעיה שלך לבוא לעבודה, וכו', מה יעזור שתאמרי לה שעל פי הלכה אסור לעבוד, וצריך להביא ערביות?

זה ידגדג לה משהו?

לא נותר לך אלא להתנחם שאת  זאת שבחרת את העבודה שלך, וידעת שזה יהיה ההשלכות

[לא סותר שמותר להתמרמר לפעמים]

לק"י

כשהתלוננתי על הלימודים במכללה או על העבודה, שזאת בעיה שלי..כי אני בחרתי בזה (זה לא חובה כאילו..).

וכן מה לעשות בתחום הזה חופשים זה לא הצד החזק...

אומנם התנאים קשים ומלחיצים, ותובעניים - אבל את התוצאות ניתן לראות בעיניים. חסד עצום.

איך שם ה' מתקדש בדיוק בעבודה הזאת?

תשאל כל אחד שנאלץ להגיע לשם, כמה שם ה' יכול להתקדש מעובדים מסורים לעבודתם, ובנוסף כבונוס, גם דתיים.

וזאת עבודת קודש, זה לא ברור לך?

אבל לא כל מצוה היא קידוש ה'

ושם ה' לא מתקדש ממסירות לעבודה, אולי מתקדש שם העובדים, אבל לא שם ה'

מה קידוש ה' בזה?

קידוש ה' זה לא יחסי ציבור לדתיים, זה לקדש את שמו של ה'

למשל להיכנס לכלא על זה שלא הסכמת לעשות עבירה

או לעשות מצוה לשם שמים, בלי שום תועלת אישית

וגם מי שצדיק והוא נחמד בבן אדם לחבירו, אנשים מקשרים את זה למה שהוא מקשיב לה'

אבל סתם מסירות לעבודה? 

וגם אם העבודה היא עבודה חשובה, כמו העבודה של ארוון, אין בעצם העבודה שום קידוש ה'

אם ארוון נחמדה בעבודה, מחייכת לאנשים, יש לה סבלנות לכולם, לא גונבת מהזמן על חשבון המעביד, וכו'

זה יהיה קידוש ה'

אבל זה שייך בכל עבודה...

אלא שבעבודה זאת שהמפגש בה עם אנשים הוא רב, והחמלה והאנושיות הדרושים בה רב עוד יותר - קל יותר להגיע למצבים של קידוש ה' גדול, מאשר, לדוגמה, בעבודה בתור איש הייטק בחדר משלך במפעל הייטק...סתם דוגמה...

כמו כן חשוב בהקשר זה להביא כאן את הרמב"ם הרלוונטי מהלכות יסודי התורה פרק ה':

וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עימהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין--והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה--עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג).

כבוד לכל אדם, רצינות ואחריות - יש כאן קידוש השם.

בכלל, דוגמה אישית בעבודה עם ציבור חילוני/לא יהודי זה קידוש השם.

"האדם יראה לעיניים" ולכן כשרואים אדם דתי שמתנהג ככה מיד מקשרים את זה לתרבות ולמקום שממנו הוא מגיע (זה כמו שאומרים על ילד קטן שלא מתנהג יפה שהוא למד את זה בבית).

"ואהבת את ה' אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלִמדו תורה, אשרי רבו שלִמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלִמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר  באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

(תלמוד בבלי, יומא, פו ע"א)

אני מסכימה איתך לגבי זה שקיימת תפיסה מסוימת לפיה "קידוש השם" הוא אקט של מסירות נפש והקרבה עצמית בשעת גזירה, אך קידוש השם הוא בכל מעשה ומעשה שאדם עושה ביום יום בבחינת "בכל דרכיך דעהו" (משלי). בכל מקום; בקניות בסופר ביום שישי כשממהרים הביתה, בעבודה, בבית כנסת, בנסיעת עסקים.

פסק הרמב"ם את הדברים להלכה וקבע אותם במשנה תורה, הלכות יסודי התורה:

"דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות, הרי זה חילל את השם. כגון שלקח ואינו נותן דמי המיקח לאלתר, והוא שיש לו - ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדִבורו עם הבריות אינו בנחת, ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים אלו, הכול לפי גודלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דִבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם; מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה... ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין... עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו, הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג): "עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר"".

לפי זה גם פקידה בבנק יכולה לעשות קידוש ה'

ואני לא יודע אם שמתם לב מה שאתם מצטטים

הרמב"ם שם אומר שיש שלוש אפשרויות של קידוש ה' - 

1. אדם שמוכן להקריב את חייו בשביל לא לעבור עבירה

2. אדם שעושה מצוה לשם שמים בלי שום סיבה אישית

3. תלמיד חכם שמדקדק על עצמו ומקפיד על בן אדם לחבירו יותר ממה שחייבים

האם אתם תלמידי חכמים?

למה כל דתי היום חושב את עצמו לתלמיד חכם? מי המציא את זה?

ומה שמוזר, שאתם מביאים את הרמב"ם כאילו הוא הוכחה לדבריכם, כאשר הוא מדבר במפורש על תלמיד חכם, ולא על כל יהודי שעובד אצל הגויים\הקראים\החילונים

צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין" (שם).

לא ברור איך ממה שכתבתי הגעת לזה שכל דתי חושב שהוא תלמיד חכם.

|לא מתיימרת |

איך אפשר להכליל את זה על כל יהודי

במיוחד שהרמב"ם שם במפורש מדבר על חכם "גדול בתורה ומפורסם בחסידות"

אז אח"כ הוא אומר שלפי גדל החכמה צריך להקפיד יותר, כמו שרב ורבי יוחנן הקפידו על זה מאד

אבל לא על מי שאינו תלמיד חכם בכלל

גם בלי לדעת אם וכמה הוא חכם, שמתנהג בדרך ארץ ומהווה דוגמה אישית יכול להיות מושא להערכה בעיניי מי שמסתכל מהצד? אתה מסכים איתי שמי שמסתכל מהצד מקשר הרבה פעמים את ההתנהגות הנ"ל לתורה ומצוות?

אבל זה ממש לא נכנס ברמב"ם

ניסיתי להסביר למה זה נכנס תחת ההגדרה של קידוש השם. לא נראה לי ששייך כאן להיצמד להגדרה של חכם, אבל בכ"א זה פחות רלוונטי אם אתה מבין את ההיגיון שאליו התכוונתי (ואולי גם "ותן טל").

מאוד דומה להסתכלות הסביבה החילונית על דתיים בימינו 

(לגבי הייחוס של התנהגות חיובית/שלילית לתורה)

אז אמנם הרמב"ם לא התייחס למציאות הזו שלא הייתה בימיו

אבל די פשוט להשליך כך על ימינו

אותם היה גם בזמן הרמב"ם

כי מהסיפורים זה לא נראה כך בכלל

הרמב"ם אישית היה עובד אצל גויים

ואני מניח שעבדו עם גויים

הרי היו מלוים בריבית, למי היו מלווים אם לא לגויים?

היו סוחרים, עם מי היו סוחרים אם לא עם גויים?

אבל רוב החיים היו נפרדים

(לגבי הקראים אני לא זוכר מי אבל אחת הטענות היא שבימי הרמב"ם

הקראים לא הכירו יהודים אבל בתקופת ... (לא זוכר מי) הם מכירים ואינם תינוקות שנישבו)

ולגבי גויים אני לא בטוח ששייך אפילו בחכם.

תשובת הרמב"ם (סי' תמ"ט):

מענין הקראים - איך יתנהגו הרבנים עמהם במילת בניהם, ובשאילת שלומם, וללכת בבתיהם, ומענין יינם, ובשאר ענינים?

תשובה:... אלה הקראים השוכנים פה בנוא אמון ובארץ מצרים ובדמשק ובשאר מקומות ארץ ישמעאל וזולתם - ראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד, להתקרב אצלם במעשה יושר, ולהתנהג עמהם במידת הענוה ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם ינהגו עמנו בתמימות, ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור. וכל שכן כשישמרו לשונם מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותינו ע"ה הקדושים התנאים חכמי המשנה והתלמוד, שבדבריהם והמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים.

לא נשמע שהיו נפרדים.

אבל לו יהי כדבריך, אתה מרמז בתוך דבריך שמצות קידוש ה' שייכת רק בין יהודים, ואתה כנראה צודק, שהרי כתוב ונקדשי בתוך בני ישראל, ולגבי יהרג ואל יעבור צריך עשרה מישראל, ולא מועילים גויים

אבל לפי דבריך כל חילוני שאינו תינוק שנשבה, לא שייך קידוש ה' גם לגביו, כמו שאינו מצטרף למנין

הרי גם זה נלמד מאותו פסוק.

(אני זוכר שהם חיו בקהילות נפרדות

לא שלא היה קשר בכלל ולכן זו מציאות שונה

וגם לגבי קראים שסוברים שהם היהדות הנכונה

לא בטוח שיגידו ראו זה שלמד תורה כמו הפרושים וכו')

אתה מתווכח איתי שבדיני יהרג ואל יעבור צריך עשרה מישראל ולא מועיל מומר?

כי את זה אני זוכר שראיתי כתוב, לא המצאתי את זה

והקושיא שלך לא מובנת לי

יהודי מומר חייב בכל המצוות, שלא יהא חוטא נשכר אע"פ שאינו בכלל ישראל

(כלשון המשנה ברורה באהבת חסד לגבי להלוות למומר, וכלשון הרמב"ם בהלכות עדות שהמומרים לא הוצרכו לפוסלם לעדות, שהזכירו רק רשעי ישראל, והם גרועים מהגויים.)

או שהוא נכלל בפס' או שלא,

(מנין אינו ראיה לענין דיני דאור') 

(אוף! אני מחפש את זה כבר שעה ולא מוצא! יש נידון על גרים שאולי הם לא בכלל "ישראל", יש נידון על נשים וקטנים שזה מחלוקת אחרונים, אבל לא מצאתי על מומרים.)

אז קצת חפרתי

ונראה לי שהדין הזה תלוי במחלוקת אחרונים אם נשים וקטנים ג"כ בכלל עשרה, שאם אינם בכלל עשרה כדעת המנ"ח, רואים שהוא נלמד בדיוק כמו מנין, וממילא ה"ה מומר שאינו מצטרף למנין

אבל למ"ד שהם בכלל עשרה, שכל מי שמחויב בקידוש ה' מצטרף (כדעת האור גדול סי' א') לכאו' ה"ה מומר שמחויב בקידוש ה' וכן משמע ביבי"א (חאו"ח ח"ד סי' ט') שכתב שלפי דבריו ה"ה שאם גוי היה מחויב בקידוש ה' הוא היה מצטרף לעשרה.

וברשותך נחזור לנושא. נראה לענ"ד שכל זה לגבי יהרג ואל יעבור

אבל בחילול ה' של מי שעושה מעשים לא ראויים - זה שייך בכל הבריות

שהרי מצינו בפסוק (כמדימני ביחזקאל) שהקב"ה בא עלינו בתביעה שחיללנו את שמו בגויים

ומצינו שהרגו את בני שאול כדי לקדש את שם ה' בגויים

ומצינו שגזל הגוי נאסר גם למ"ד בגמ' שגזל הגוי מותר אם יש חשש חילול ה' אצל הגויים

ומבואר מכל זה שעצם החשש של חילול ה' שייך גם בגויים, ורק מסירות נפש לא צריך בפני גויים, שגויים לא שייכים בענייני מסירות נפש. אבל עיקר הענין של קידוש ה' שייך גם כלפיהם.

והדרא קושיא לדוכתה למה הרמב"ם דיבר על ת"ח מפורסם בחסידות ולא בסתם אדם

ובע"כ שגוי לא יחשוב שום דבר על הקב"ה אם יראה מישהו שעושה עוול, כי ברור שיש בכל עם אנשים שעושים עוול, ורק אם ת"ח יעשה עוול יש בזה חילול ה'

ועדין יש לתמוה שבגמ' מבואר שמי שגוזל מגוי זה חילול ה', ומ"ש מכל מי שעושה עבירה? האם נאמר שכל עובר עבירה הוא חילול ה'? 

וכן מצינו (ברכות יט ש"במקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב" על מי שרואה מישהו שלובש כלאים.

מה שייך כאן חילול ה'?, הרי זה עבירה רגילה.

ולכאו' נראה שהענין של חילול ה' שייך בכל עבירה שהיא סתירה לכבוד שמים, אבל לא עוברים על "לא תחללו את שם קדשי" אלא בתנאים שהזכיר הרמב"ם. ודו"ק.

שלא לדבר על הבעיתיות מבחינת חמץ..

ואני שמחה בזה

אז אי אפשר.

בעצם אולי אעבוד מהבית, נראה.

התבטל! 

(שנ"ש עבדתי בחוה"מ סוכות מצאת החמה עד צאת הנשמה, ובחוה"מ פסח "רק" עד 4..)

אז אולי הייתי צריכה לעבוד גם בחול המועד.

אבל אני ניצלת מהבאסה הזו בינתיים כל יום

(הייתי שמחה לעבוד, אבל בינתיים אין במה..)

אך סירבתי..

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)