אבל כשמפטרים אותך אם לא תבוא לעבודה אז מותר

כי זה דבר האבד

וכן יש עבודות שמותר, כגון בעל מכולת ומי שמספק אוכל לתושבים

וכן מי שאין לו מה לאכול בחוה"מ

אולי נמצא לך רב שמחמיר, אבל מה זה יעזור? אם המעבידה שלך לא מסכימה לשחרר אותך, כי את לא נשואה ואין לך משפחה בחג, ומה הבעיה שלך לבוא לעבודה, וכו', מה יעזור שתאמרי לה שעל פי הלכה אסור לעבוד, וצריך להביא ערביות?

זה ידגדג לה משהו?

לא נותר לך אלא להתנחם שאת  זאת שבחרת את העבודה שלך, וידעת שזה יהיה ההשלכות

[לא סותר שמותר להתמרמר לפעמים]

לק"י

כשהתלוננתי על הלימודים במכללה או על העבודה, שזאת בעיה שלי..כי אני בחרתי בזה (זה לא חובה כאילו..).

וכן מה לעשות בתחום הזה חופשים זה לא הצד החזק...

אומנם התנאים קשים ומלחיצים, ותובעניים - אבל את התוצאות ניתן לראות בעיניים. חסד עצום.

איך שם ה' מתקדש בדיוק בעבודה הזאת?

תשאל כל אחד שנאלץ להגיע לשם, כמה שם ה' יכול להתקדש מעובדים מסורים לעבודתם, ובנוסף כבונוס, גם דתיים.

וזאת עבודת קודש, זה לא ברור לך?

אבל לא כל מצוה היא קידוש ה'

ושם ה' לא מתקדש ממסירות לעבודה, אולי מתקדש שם העובדים, אבל לא שם ה'

מה קידוש ה' בזה?

קידוש ה' זה לא יחסי ציבור לדתיים, זה לקדש את שמו של ה'

למשל להיכנס לכלא על זה שלא הסכמת לעשות עבירה

או לעשות מצוה לשם שמים, בלי שום תועלת אישית

וגם מי שצדיק והוא נחמד בבן אדם לחבירו, אנשים מקשרים את זה למה שהוא מקשיב לה'

אבל סתם מסירות לעבודה? 

וגם אם העבודה היא עבודה חשובה, כמו העבודה של ארוון, אין בעצם העבודה שום קידוש ה'

אם ארוון נחמדה בעבודה, מחייכת לאנשים, יש לה סבלנות לכולם, לא גונבת מהזמן על חשבון המעביד, וכו'

זה יהיה קידוש ה'

אבל זה שייך בכל עבודה...

אלא שבעבודה זאת שהמפגש בה עם אנשים הוא רב, והחמלה והאנושיות הדרושים בה רב עוד יותר - קל יותר להגיע למצבים של קידוש ה' גדול, מאשר, לדוגמה, בעבודה בתור איש הייטק בחדר משלך במפעל הייטק...סתם דוגמה...

כמו כן חשוב בהקשר זה להביא כאן את הרמב"ם הרלוונטי מהלכות יסודי התורה פרק ה':

וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עימהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין--והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה--עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו: הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי, עבדי אתה--ישראל, אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט,ג).

כבוד לכל אדם, רצינות ואחריות - יש כאן קידוש השם.

בכלל, דוגמה אישית בעבודה עם ציבור חילוני/לא יהודי זה קידוש השם.

"האדם יראה לעיניים" ולכן כשרואים אדם דתי שמתנהג ככה מיד מקשרים את זה לתרבות ולמקום שממנו הוא מגיע (זה כמו שאומרים על ילד קטן שלא מתנהג יפה שהוא למד את זה בבית).

"ואהבת את ה' אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלִמדו תורה, אשרי רבו שלִמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלִמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר  באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

(תלמוד בבלי, יומא, פו ע"א)

אני מסכימה איתך לגבי זה שקיימת תפיסה מסוימת לפיה "קידוש השם" הוא אקט של מסירות נפש והקרבה עצמית בשעת גזירה, אך קידוש השם הוא בכל מעשה ומעשה שאדם עושה ביום יום בבחינת "בכל דרכיך דעהו" (משלי). בכל מקום; בקניות בסופר ביום שישי כשממהרים הביתה, בעבודה, בבית כנסת, בנסיעת עסקים.

פסק הרמב"ם את הדברים להלכה וקבע אותם במשנה תורה, הלכות יסודי התורה:

"דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות, הרי זה חילל את השם. כגון שלקח ואינו נותן דמי המיקח לאלתר, והוא שיש לו - ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדִבורו עם הבריות אינו בנחת, ואינו מקבלן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס וכיוצא בדברים אלו, הכול לפי גודלו של חכם, צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דִבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם; מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה... ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין... עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו, הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג): "עבדי אתה, ישראל, אשר בך אתפאר"".

לפי זה גם פקידה בבנק יכולה לעשות קידוש ה'

ואני לא יודע אם שמתם לב מה שאתם מצטטים

הרמב"ם שם אומר שיש שלוש אפשרויות של קידוש ה' - 

1. אדם שמוכן להקריב את חייו בשביל לא לעבור עבירה

2. אדם שעושה מצוה לשם שמים בלי שום סיבה אישית

3. תלמיד חכם שמדקדק על עצמו ומקפיד על בן אדם לחבירו יותר ממה שחייבים

האם אתם תלמידי חכמים?

למה כל דתי היום חושב את עצמו לתלמיד חכם? מי המציא את זה?

ומה שמוזר, שאתם מביאים את הרמב"ם כאילו הוא הוכחה לדבריכם, כאשר הוא מדבר במפורש על תלמיד חכם, ולא על כל יהודי שעובד אצל הגויים\הקראים\החילונים

צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין" (שם).

לא ברור איך ממה שכתבתי הגעת לזה שכל דתי חושב שהוא תלמיד חכם.

|לא מתיימרת |

איך אפשר להכליל את זה על כל יהודי

במיוחד שהרמב"ם שם במפורש מדבר על חכם "גדול בתורה ומפורסם בחסידות"

אז אח"כ הוא אומר שלפי גדל החכמה צריך להקפיד יותר, כמו שרב ורבי יוחנן הקפידו על זה מאד

אבל לא על מי שאינו תלמיד חכם בכלל

גם בלי לדעת אם וכמה הוא חכם, שמתנהג בדרך ארץ ומהווה דוגמה אישית יכול להיות מושא להערכה בעיניי מי שמסתכל מהצד? אתה מסכים איתי שמי שמסתכל מהצד מקשר הרבה פעמים את ההתנהגות הנ"ל לתורה ומצוות?

אבל זה ממש לא נכנס ברמב"ם

ניסיתי להסביר למה זה נכנס תחת ההגדרה של קידוש השם. לא נראה לי ששייך כאן להיצמד להגדרה של חכם, אבל בכ"א זה פחות רלוונטי אם אתה מבין את ההיגיון שאליו התכוונתי (ואולי גם "ותן טל").

מאוד דומה להסתכלות הסביבה החילונית על דתיים בימינו 

(לגבי הייחוס של התנהגות חיובית/שלילית לתורה)

אז אמנם הרמב"ם לא התייחס למציאות הזו שלא הייתה בימיו

אבל די פשוט להשליך כך על ימינו

אותם היה גם בזמן הרמב"ם

כי מהסיפורים זה לא נראה כך בכלל

הרמב"ם אישית היה עובד אצל גויים

ואני מניח שעבדו עם גויים

הרי היו מלוים בריבית, למי היו מלווים אם לא לגויים?

היו סוחרים, עם מי היו סוחרים אם לא עם גויים?

אבל רוב החיים היו נפרדים

(לגבי הקראים אני לא זוכר מי אבל אחת הטענות היא שבימי הרמב"ם

הקראים לא הכירו יהודים אבל בתקופת ... (לא זוכר מי) הם מכירים ואינם תינוקות שנישבו)

ולגבי גויים אני לא בטוח ששייך אפילו בחכם.

תשובת הרמב"ם (סי' תמ"ט):

מענין הקראים - איך יתנהגו הרבנים עמהם במילת בניהם, ובשאילת שלומם, וללכת בבתיהם, ומענין יינם, ובשאר ענינים?

תשובה:... אלה הקראים השוכנים פה בנוא אמון ובארץ מצרים ובדמשק ובשאר מקומות ארץ ישמעאל וזולתם - ראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד, להתקרב אצלם במעשה יושר, ולהתנהג עמהם במידת הענוה ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם ינהגו עמנו בתמימות, ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי הרבנים שבדור. וכל שכן כשישמרו לשונם מלהתלוצץ ומלהלעיג בדברי רבותינו ע"ה הקדושים התנאים חכמי המשנה והתלמוד, שבדבריהם והמנהגים הקבועים לנו מפיהם ומפי משה מפי הגבורה אנו הולכים.

לא נשמע שהיו נפרדים.

אבל לו יהי כדבריך, אתה מרמז בתוך דבריך שמצות קידוש ה' שייכת רק בין יהודים, ואתה כנראה צודק, שהרי כתוב ונקדשי בתוך בני ישראל, ולגבי יהרג ואל יעבור צריך עשרה מישראל, ולא מועילים גויים

אבל לפי דבריך כל חילוני שאינו תינוק שנשבה, לא שייך קידוש ה' גם לגביו, כמו שאינו מצטרף למנין

הרי גם זה נלמד מאותו פסוק.

(אני זוכר שהם חיו בקהילות נפרדות

לא שלא היה קשר בכלל ולכן זו מציאות שונה

וגם לגבי קראים שסוברים שהם היהדות הנכונה

לא בטוח שיגידו ראו זה שלמד תורה כמו הפרושים וכו')

אתה מתווכח איתי שבדיני יהרג ואל יעבור צריך עשרה מישראל ולא מועיל מומר?

כי את זה אני זוכר שראיתי כתוב, לא המצאתי את זה

והקושיא שלך לא מובנת לי

יהודי מומר חייב בכל המצוות, שלא יהא חוטא נשכר אע"פ שאינו בכלל ישראל

(כלשון המשנה ברורה באהבת חסד לגבי להלוות למומר, וכלשון הרמב"ם בהלכות עדות שהמומרים לא הוצרכו לפוסלם לעדות, שהזכירו רק רשעי ישראל, והם גרועים מהגויים.)

או שהוא נכלל בפס' או שלא,

(מנין אינו ראיה לענין דיני דאור') 

(אוף! אני מחפש את זה כבר שעה ולא מוצא! יש נידון על גרים שאולי הם לא בכלל "ישראל", יש נידון על נשים וקטנים שזה מחלוקת אחרונים, אבל לא מצאתי על מומרים.)

אז קצת חפרתי

ונראה לי שהדין הזה תלוי במחלוקת אחרונים אם נשים וקטנים ג"כ בכלל עשרה, שאם אינם בכלל עשרה כדעת המנ"ח, רואים שהוא נלמד בדיוק כמו מנין, וממילא ה"ה מומר שאינו מצטרף למנין

אבל למ"ד שהם בכלל עשרה, שכל מי שמחויב בקידוש ה' מצטרף (כדעת האור גדול סי' א') לכאו' ה"ה מומר שמחויב בקידוש ה' וכן משמע ביבי"א (חאו"ח ח"ד סי' ט') שכתב שלפי דבריו ה"ה שאם גוי היה מחויב בקידוש ה' הוא היה מצטרף לעשרה.

וברשותך נחזור לנושא. נראה לענ"ד שכל זה לגבי יהרג ואל יעבור

אבל בחילול ה' של מי שעושה מעשים לא ראויים - זה שייך בכל הבריות

שהרי מצינו בפסוק (כמדימני ביחזקאל) שהקב"ה בא עלינו בתביעה שחיללנו את שמו בגויים

ומצינו שהרגו את בני שאול כדי לקדש את שם ה' בגויים

ומצינו שגזל הגוי נאסר גם למ"ד בגמ' שגזל הגוי מותר אם יש חשש חילול ה' אצל הגויים

ומבואר מכל זה שעצם החשש של חילול ה' שייך גם בגויים, ורק מסירות נפש לא צריך בפני גויים, שגויים לא שייכים בענייני מסירות נפש. אבל עיקר הענין של קידוש ה' שייך גם כלפיהם.

והדרא קושיא לדוכתה למה הרמב"ם דיבר על ת"ח מפורסם בחסידות ולא בסתם אדם

ובע"כ שגוי לא יחשוב שום דבר על הקב"ה אם יראה מישהו שעושה עוול, כי ברור שיש בכל עם אנשים שעושים עוול, ורק אם ת"ח יעשה עוול יש בזה חילול ה'

ועדין יש לתמוה שבגמ' מבואר שמי שגוזל מגוי זה חילול ה', ומ"ש מכל מי שעושה עבירה? האם נאמר שכל עובר עבירה הוא חילול ה'? 

וכן מצינו (ברכות יט ש"במקום חילול ה' אין חולקין כבוד לרב" על מי שרואה מישהו שלובש כלאים.

מה שייך כאן חילול ה'?, הרי זה עבירה רגילה.

ולכאו' נראה שהענין של חילול ה' שייך בכל עבירה שהיא סתירה לכבוד שמים, אבל לא עוברים על "לא תחללו את שם קדשי" אלא בתנאים שהזכיר הרמב"ם. ודו"ק.

שלא לדבר על הבעיתיות מבחינת חמץ..

ואני שמחה בזה

אז אי אפשר.

בעצם אולי אעבוד מהבית, נראה.

התבטל! 

(שנ"ש עבדתי בחוה"מ סוכות מצאת החמה עד צאת הנשמה, ובחוה"מ פסח "רק" עד 4..)

אז אולי הייתי צריכה לעבוד גם בחול המועד.

אבל אני ניצלת מהבאסה הזו בינתיים כל יום

(הייתי שמחה לעבוד, אבל בינתיים אין במה..)

אך סירבתי..

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר