21:00 אתמול
עולה על טרמפ, מנסה לסחוט עוד כמה דקות שינה
וברקע הרדיו פתוח: כביש 6 חסום לתנועה עקב תאונת דרכים...
בטח עוד איזה שיכור שחזר מפאב, מפטיר לעצמי בלחש
ושב לדימדומי השינה...
15:00 היום
הווטספ הסניפי מסמן שהתקבלה הודעה חדשה,
אני מביט בחצי עין תוהה מה כבר התעדכן מהפעם הקודמת שהבטתי בו,
וקופא באחת.
"בבקשה להתפלל לרפואת אסף בן אביה שנפצע אתמול בתאונת דרכים"
וכעבור כמה דקות הפרטים מתחילים להתעדכן:
"נסעו ברכב שלשה בוגרים מהישיבה, אפי אריאל נהרג"
אפי אריאל??
השם מצלצל מוכר
רגע אפי???
א-פ-י!!!??
לא!!! לא יכול שזה הוא!!!
אין סיכוי!!! אני לא מאמין לזה!!!
אבל בעבור כמה רגעים כבר מעלים תמונה ואין מקום לספק
אפי הילד שכולו אור ושמחה,הבוגר המחושב, המדריך הנערץ
נהרג אתמול בתאונת דרכים קשה בסמוך לאלעד...
ברגע אחד הכל קופא, הלב ממאן להאמין
עוד ציפצוף בווטספ ב2 יוצאים מאלעד ב3 הלוויה בסגולה
מביט בשעון 15:30 ובהחלטה של רגע
אני יודע שאני חייב להיות שם!
עולה על אוטובוס ומתחיל אט אט לעכל את הבשורה
הדמעות מגיעות בדיוק בזמן ואני אפילו לא מנסה למנוע מהם לזלוג
יושבי האוטובוס מביטים בי בתימהון
לא בכל יום יוצא להם לראות חייל בוכה...
מגיע פוגש פרצופים שכבר שנים לא ראיתי, חלק מתענינים לגבי הגיוס
חלק נזכרים לומר מזל טוב.
שאני מגיע אני רואה אותם כבר שבים מהקב,
התלבטות קצרה האם ללכת לקבר או לא
ובמחשבה שניה העדפתי לתת לחברים הקרובים והמשפחה קצת פרטיות
מה גם שלא ידעתי אם אחזיק מעמד אל מול הקבר...
וככה ברגע אחד תם לו פרק חייו של יציר אלוהים, ילד שכולו מחמדים
שעלה לגנזי מרומים בסערה,
נזכר בפעם האחרונה שראיתי אותו
אני מדריך את חניכי במסע סוכות והוא מדריך את חניכיו
נפגשים, מחייכים מתענינים איש ברעהו
וממשיכים הלאה איש בדרכו
מי היה מאמין שזאת תהיה פגישתנו האחרונה?
מתגעגע אליך חבר יקר...
בד"ה! ממש עצוב 
