"...אבל אני מוסיף בחושך לחתור".

זה שיר של ביטחון, לא של ייאוש.

ביטחון שצריך לאמץ. ביטחון הוא דווקא בקושי.

הרבה הצלחות!

כמה אפשר להמשיך לחתור?! כמה??!

פרקתי..

מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב ב"ה.

מקווה שהכל יסתדר.

תודה בכל מקרה..

הם לא משמחים ולא מבאסים.

מי שרוצה להתבאס מהחיים - יהיה מבואס.

מי שרוצה לשמוח מהחיים - יהיה שמח.

ההורים שלך לא מסכימים איתך,

ולא נותנים לך לעשות משו שהוא מאוד חשוב בעינייך,

והוא המטרה של החיים שלך!?..

צריך לשמוח בחיים בלי קשר לשום דבר.

במישור אחר צריך לטפל בבעיה שציינת. ולפי מה שאני מבין זוהי אכן בעיה מאוד רצינית.

ככל שתפרידי יותר בין שני הדברים - אני מאמין שהחיים שלך יהיו יותר שמחים.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....