אבל איך אפשר לעודד יציאה מהארץ לצורך שאינו הכרחי בעליל, במעטפת דתית?

זה צורם, במחילה.

אם לא, לוקחת את דבריי חזרה.

סאמר סקול זה מן סימנריון של 3 שבועות בבריטניה, באווירה דתית (שבת, צניעות, כשרות)

מחזק את האנגלית וחוויה לכל החיים.

על טיסות לפולין יש הרבה שאוסרים. (בדיעבד, לא הייתי יוצא).

אז על דבר כזה אני ממש מתקשה לחשוב שיהיה רב שיתיר 

דבר כזה. זה לא שחסרות אפשרויות טובות ללמוד אנגלית פה

בארץ. ובקשר לחוויה? החיים שלנו לא סובבים סביב חוויות...

יש חוויות שאסור לנו.

מצטרף לבננית.

יהודי שרואה את עצמו מחויב להלכה ושואף להכווין את חייו על-פיה.

אבל "דתי" זה יותר קצר, אז אני אשאר עם זה. 

אני בנתיים מבררת... אבל אני מכירה הרבה אנשים חזקים מבחינה דתית שנוסעים לחו"ל.

אבל בפסיקת הלכה אנחנו לא מסתכלים על איך אנשים מתנהגים,

אלא על איך אנשים צריכים להתנהג. זאת לא ראיה מספיק טובה

כדי לשנות את הדין. 

נדון אותם לכף זכות שהפיתוי בשבילם יותר מדי גדול או שהם לא מבינים

ואולי בכלל יש להם סיבה מוצדקת. אבל אם אין סיבה, זה עדיין לא בסדר. 

בלי הפרדה....

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....