יש מקומות שאפשר לסמוך עליהם שלא יכניסו ספר לא מתאים (למשל בבי"ס הקודם שלי), אבל עכשיו ממליצים לנו (חמשושיות) על ספרים שמתאימים למבוגרים.. אז התחלתי לחשוב פעמיים לפני שאני לוקחת ספר, להיות בטוחה שזה מתאים ורק אז לקחת.

בבי"ס הקודם הספרנית ביקשה ממני לבדוק ספר אחד, אם הוא מתאים, וזה היה פשוט מזעזע. אבל אני בתמימותי קראתי אותו עד הסוף.. החוויה הזאת חרוטה בזכרוני עד היום, ואני לא מוכנה עוד לקרוא ספרים כאלה (לפחות עד כיתה י"ב).

מראש אני לא יחפש ספר מז'אנר רומן רומנטי כי אני יודעת שזה ז'אנר מועד לפורענות....

אבל אם זה ספר מתח תותחי (ונקח לדוגמא את הרלן קובן) כל הספר הוא סבבה אבל אם במקרה יש עמוד קלוקל פשוט מדפדפים בלי לקרוא אותו.....

לא משנה....ולא "לרומן הרומנטי" (שהוא ילדותי יותר)...

("אנה קרנינה", "מלחמה ושלום" ועוד כאלה...)

בס"ד
זה שיר חזק. וניצלוש עד פה.

חעחע- זה תלו'י מאוד בדיעות של האדם. אדם צריך להיחשף לדיעות של אחרים, אבל כשזה מלחתכילה בשביל לברר יש עם זה פחות בעי'ה [אבל עדי'ין יש], מאשר שזה סמוי' ונכנס למוח בלי לשים לב.
חסידת ד' נתנה דוגמא ממש חזקה- בכל ספרי האסופית, שכולם נורא מתחברים ונסחפים עם העלילה ואוהבים את רוב הדמוי'ות- יש המון שבחים על המסיון, וזה נכנס לנו בלי שנשים לב... זה הכי גרוע.

קוראים ספרים כאלה- עם דעות שונות לא כדי להשתכנע אלא באופן די חקרני, כדי להגדיל את הידע הכללי שלהם

[לפחות מי שאני מכירה..]

בס"ד.

לא שתמיד זה פותר ת'בעיה. בגלל שכל אחד וה"בעייתי" שלו... אבל זה מצמצם אותה בצורה ניכרת...

בכל מקרה, לא תמיד "ספר של דוסים" יהיה בהכרח נקי, וספר חילוני לא...

ובדר"כ שקוראים ספר יש גם נקודת מבט בקורתית עליו ומבקרים אותו וחולקים עליו.

זה לא שכל מה שכתוב בספר אוטומטית הופך לדבר שאני מאמין בו ומסכים איתו.

אלה שתי דוגמאות לספרים מהקלאסיקה של הספרות העולמית, שנחשבים לספרי מופת. למעשה, לדעתי, אלה ספרי זוועה מפלצתיים. משדרים ההפך מכל דבר יהודי. הם אומנם מביעים ביקורת מסוימת על מעשי הרצח המתוארים בהם, אבל זה לא מקטין את ההרסנות והמפלצתיות שלהם. שומר נפשו ירחק. את "בעל זבוב" הייתי חייבת ללמוד לבגרות, ולשמחתי הרבה לא הספקתי, למדתי את תוכנו מסיכומי חברות, ושמחתי שלא הספקתי לקרוא את הדבר הזה. על "התפוז המכני" רק שמעתי וזה הספיק לי. בכלל גם בבגרות בספרות שעשיתי וגם בבגרות כללית בספרות שכולן היו חייבות לעשות, היינו חייבות לקרוא וללמוד ספרים שהיום אני לא מבינה בשום אופן איך נכנסו למערכת חינוך דתית. יש ספרים שאני מאוד מצטערת שקראתי, וזה היה חובה לבגרות.

אני קוראת כל כריכה אחורית של ספר לפני שאני מתחילה לקרוא אותו, וגם מחפשת המלצות. אם זה לא נראה לי, אני פשוט לא קוראת. נפגעתי מספיק.

אתם קוראים ספרים שמסופר בהם על נוצרים או דתות אחרות? האם זה ראוי לדעתכם?

מתישהו קראתי ספר, והוא היה פשוט מלאא בעבודה זרה- סגידה לשמש, לירח, לפסלים, אמונות טפלות וכו'.. אז פשוט הפסקתי לקרוא אותו. אני יודעת שגם נצרות זו עבודה זרה...

אבל אני לא יודעת מה לעשות, כי רוב הספרים שאני קוראת הם כאלה...

אוך!! חייבים להתחיל להעלות את הרמה והכמות של ספרים נקיים שבאים מהמגזר שלנו! ספרים שמעבירים מסר יהודי...

קודם כל צריך להפריד בין שני דברים:

א. ספרים שנכתבו ע"י אנשים לא יהודיים אבל הם לא קשורים לדת...

ב. ספרים שעלילתם קשורה לדת מסוימת...

עכשיו בקשר לסעיף א' לא נראה לי שיש בעיה לקרוא ספרים שנכתבו ע"י גויים....כאילו....אז פסדר יהיה כתוב שגיבור הספר הלך לכנסיה בכל יום ראשון אבל זה לא מה שיגרום לך להפוך לנוצריה לא?

בקשר לסעיף ב' יש ספרים שגם אם הם נוגעים בדתות אחרות לדג' נצרות....איסלאם....בודהיזם...שושואיזם וכיוצא בזה אפשר למצוא שם מסרים שלא קשורים לדת X גם אם יש שם איזכורים לגביה....ולכן אם זה לא ספר מיסיונרי אלא רק מסופר בו על נוצרים לדוגמא "צופן דה וינצי" ""האפיפיורית יוהנה" "גן הנס" וכולי...לעניות דעתי אין בעיה לקרוא אותם....ואפילו בחלקם אפשר אפילו לראות את האמיתות של היהדות לעומת הדתות האחרות....

יום טוב=]

זה לא כ"כ ברור לי, כי הספרים האלה- כמו שירים, אולי יכולים להשפיע עליי באופן תת-מודע.

אני לא בטוחה, אבל נראה לי שאם אני אקרא הרבה ספרים שכמו שאמרת- הגיבור הולך לכנסייה בימי ראשון, זה ישפיע עליי איכשהו.

יכול להיות שאת צודקת לגבי א'. אבל לגבי ב'- אני לא בטוחה..

צופן דה ווינצ'י הוא בדיוק עבודה זרה - בצורה הכי מסוכנת שלה - כי מראים לך גם את ההגיון שעומד מאחורי זה.(וזה לא בדיוק נצרות...)

חוץ מזה - זה גם ספר לא צנוע. (וחוסר הצניעות הוא חלק מהותי מהספר...)

זה רק שהיא ברמה מאוד נמוכה.

(חלקה הגדול).

זה סתם ברמה נמוכה.

והתכוונתי דתי כולל חרדי.

המטרה היא כאילו להעלים ממנו מה יש שם?

זה נראה כאילו אנחנו לא בטוחים בצדקת דרכנו. אני ממש שונאת שמנסים לגדל אנשים בחממה ולמנוע מהם להכיר דברים שונים.

את לא צריכה להסכים עם דרך מסויימת, אבל אין צורך להתכחש לכך שהיא קיימת ולהימנע מלקרוא עליה.

לדוג', אסור ללמוד את הקוראן או הברית החדשה, גם לעבודת מחקר...

מה, אנחנו לא יודעים שהיהדות היא האמת? ועדיין, יש חשש.

אבל את די צודקת- אין ממש בעיה בלקרוא על תרבות חילונית, כי עד כמה שידוע לי בד"כ זה לא מדבר על א-לוקים וכאלה דברים.

זה סתם ברמה נמוכה.

והתכוונתי דתי כולל חרדי.

נלחץ לי פעמיים.

ארגמן, תמחקי את ההודעה הזאת והקודמת בבקשה.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.