בס"ד
כשרע מרגישים את זה הרבה יותר.
כמה אנשים קמים בבוקר ומרגישים הודיה גדולה על שהם רואים?
וכמה אנשים עיוורים מרגישים את העיוורון שלם בכול בוקר מחדש?
כמה אנחנו רגילים לשבוע אוכל וזה לא.משהו מיוחד
אבל שאנחנו רעבים אנחנו ישר מרגישים את זה וחושבים על זה.
בלי 'הרע' לא היינו שמים לב לטוב.
הרע הוא צעקני ודורש כל הזמן תשומת לב,
אני כאן!אני כאן!
ואילו הטוב הוא שקט, ושיגרתי עד ששוכחים ממנו ורק כשמגיע הרע נזכרים בו.
רוב האנשים רואים, שומעים, יכולים ללכת לבד, לאכול לבד, ללכת לבית הספר ולא לבית החולים, לאכול עד שכבר שבעים ולנשנש עוד משהו קטן, רוב האנשים זכו להשכלה, לאפשרות לפתח ולהרחיב את הידע שלהם,
לחיבוק, לאהבה, .
,
אבל כשמשהו מתפקשש, לא עובד נכון, נעלם,
אז רק מרגישים את החיסרון!
הרבה יותר קל להרגיש את הכאב של המכה ברגל מאשר את חוסר הכאב של הרגל השנייה שלא קיבלה מכה.
וזאת הסיבה שאני חושבת שיש יותר טוב מרע(אם בכלל, בכל זאת הכול לטובה)
כי קשה לנו לשים לב לטובה שה' עשה עימנו יותר קל לשים לב לרעה.