נעשה משו שישנה ת'מצב???

תראה את חצי הכוס שאפשר למלא! זה נראלי בא מהמקום הזה..

לתקן את עצמנו.

לפני שאנחנו רצים לתקן את העולם - נתקן את עצמנו. נשפיע על הסובב.

אני כן חושבת שברמה המדינית אסור לשבת בחיבוק ידיים וצריך לפעול, אבל שאת עיקר המאמצים נשקיע בעצמנו ובהשפעה על הסביבה.

אם כל אחד מאיתנו יעשה את זה, והסביבה גם תפעל ככה - המדינה תראה אחרת. ללא ספק. (גרעינים תורניים נכנסים פה חזק)

זו השיטה היציבה, היסודית, והמתקנת עולם. לא פחות מכך.

אבל יש בה משהו מתסכל. זו דרך בנאלית, סיזיפית ומתישה.

יש לנוער נטייה לנהור אחרי קיצורי דרך. אחרי בומים. אחרי משהו שיהפוך סדרי עולם.

אני לא אומרת שזה שגוי לחלוטין, אבל ברוב המקרים זה לא הפתרון. לבעיות רציניות - פתרונות רציניים.

אני מאוד מאוד מאמינה בתיקון המידות. ושוב מאוד. ואני חושבת שזו הדרך הכי טובה להוסיף טוב בעולם.

בעז"ה נעשה ונצליח!

בננית זה לא נראה לך אנוכי?

זאת התרומה הכי גדולה לכל הסובבים אותך...

אם מישו יגיד שלא צריך לעשות שום דבר שלא צריך לעזור לשני וכד' כי צריך קודם "לתקן את עצמך" אז צביעות ואנוכי.

ריך לתקן את עצמך וכו'.

אז לי זה תמיד היה נראה מאד אנוכי כאילו ממש חשוב לתקן את עצמי ואני גם מנסה לנסות להשתדל.

אבל מה אם האחרים??

אנחנו צריכים לתקן את העולם.

(וגם אם אנחנו מתמקדים בלתקן תצמנו לא נהיה מתוקנים כי אנחנו לא מתקנים את העולם ולא עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות)

בקיצור רציתי להבין את השיטה של 'לתקן את עצמי'

האם שעם ישראל יהיה אור לגויים זה אנוכי?

מובן שלא! אדרבה, זו התרומה הכי גדולה לעולם.

העולם צמא לאומה שתהיה אות ומופת עבורו.

אומה שתהיה מצפן אמוני, ערכי ומוסרי.

כנ"ל בהקטנה, על כל אדם ואדם ביחס לסביבתו (שהרי כל אדם הוא עולם קטן)

תיקון עצמי הוא חובה. את מחוייבת לתקן את הפגמים שבך. זה לא אומר להתעלות ולהשאיר את כולם מאחור.

זה אומר להוות דוגמא אישית לסובבים אותך.

ללמד אחרים מה לעשות - לא מועיל בכלום, אלא להיפך, מקלקל. גורם להסתייגות ולרוב לשנאה (כשזה מגיע ממניע ביקורתי).

בד"כ אנשים משפיעים עלינו בזכות מי שהם ולא בגלל מה שהם אומרים ומלמדים את כולם.

נותנים דוגמא אישית. ואיך אני אתן דוגמא אישית אם אני לא עובדת על עצמי?

אני חושבת שזו מעט גאווה לנסות לתקן את כולם מלבד את עצמנו.

אחרי מאה ועשרים לא יישאלו אותך למה לא תיקנת את עם ישראל, ישאלו אותך למה לא תיקנת את עצמך.

עם כל הערבות ההדדית (שברור שהיא חשובה), בראש ובראשונה אנו מחוייבים לתקן את כל הפגום בנו.

בשביל זה באנו לעולם. לעבוד את הקב"ה ולתקן את עצמנו. תיקון העולם יבוא מאליו, אם כל אחד יהיה עסוק בתיקון נשמתו.

הרב קוק אומר שכל דבר טוב שאנחנו עושים בעולם, מעלה את העולם לעוד רמה של קדושה ומוסריות. מה יותר טוב מזה?

אוסיף 2 סיפורים ידועים שממחישים את העניין.

"פעם סיפר תלמיד צעיר לרב צבי יהודה שיש לו צורך נפשי לצאת ולהשפיע על עם ישראל. הרב לא השיב לו אלא קם ממקומו והביא מהמטבח קנקן מלא מים וכוס ריקה. מזג מהקנקן לכוס עד שהתמלאה ונשפכו מהמים החוצה. התלמיד הבין, והודה לרב על הדרכתו."

"מדען אחד חי מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא עבד ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שהציקו לו.

יום אחד, בנו בן ה – 7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש בדעתו לעזור לאביו בעבודתו.

המדען, מוטרד בגלל ההפרעה ניסה לשכנע את בנו ללכת לשחק במקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי, חיפש משהו שיספק לילד תעסוקה ויסיח את דעתו.

הוא הוציא מחוברת שמצא דף עם מפת העולם, גזר אותה לגזרים קטנים, נתן לילד גם נייר דבק ואמר לו: "אתה אוהב פאזלים, נכון? הנה לפניך עולם מפורק וגזור לגזרים, נראה אם אתה יכול לתקן אותו".

המדען היה בטוח שבנו יהיה עסוק במשימה ימים רבים, אבל לאחר שעה שמע את בנו הקורא לו: "אבא, סיימתי. הצלחתי להרכיב את כל הפאזל".

האב לא האמין. לא ייתכן שילד בן שבע, שמימיו לא ראה את מפת העולם יוכל להרכיב אותה מחדש.

להפתעתו, הילד הרכיב את הפאזל באופן מושלם. כל החתיכות היו במקומן.

"לא ידעת איך נראה העולם", אמר האב לבנו, "איך הצלחת?"

"אבא", אמר הילד, "אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי בצידו השני תמונת אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע בו נזכרתי בתמונת האדם מן העבר השני. הפכתי את כל הגזרים והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות.

כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם".

ודרך אגב, זו לא שיטה. זו דרכה של היהדות.

זו הדרך הקשה והארוכה, שנוטים לברוח ממנה, אבל היא הכי אמיתית לעניות דעתי.

אם לא הובנתי עד הסוף, אל תתביישי לשאול

איזה עיוות.

הדברים הכי בסיסיים כבר לא בסיסיים.

אה, והתיקון האישי יכול  (וצריך) לכלול פעולות למען הכלל. רק שלא תישכח החובה הבסיסית.

אדם טוב משפיע על הסביבה שלו לטובה.ככה גם אדם רע.

ברגע שאנחנו נתקן את עצמנו נהיה אנשים טובים זה  יתרום לסביבה אם נרצה או לא נרצה

ב"הצלחה

ודוקא אנחנו, הנוער- שעדיין לא הספיק ממש לעכל את הסטיגמות.. אז לצאת מהם ולהרגיל את עצמנו לחשוב על אהבת ישראל- כל העם, ולפעול לפי זה!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....