מתוך השארות ער בלילה ומחשבות:
קודם כל- אם מישהו/משהי צריך/צרכה עזרה בכל דבר אני אשמח לעזור!
חבר'ה להתעורר! נכון, לא כל הפורום הזה הוא פריקות. והפורומים פה הם באמת טובים והחבר'ה הם טובים. אבל, חייבים להתעורר. נכון, החיים מבאסים לפעמים/לרוב, הם קשים. כמעט תמיד הם לא לפי מה שאנחנו רוצים ומתכננים. ובאמת קשה. ובאמת קל לבכות להגיד ככה אני. אלו החיים שלי. זאת המציאות וזהו. נראלי שלא! קשה כן. כואב כן. אבל צריך להתחזק. ולזכור שכל הניסיונות והדברים שקורים לנו זה זה שיושב למעלה וכנראה שאנחנו יכולים לעבור אותם. וזה מאוד קשה. אני ממש לא בא ממבט על אני בא מלמטה כאחד שכואב שזה ככה שהוא אחד מכם. נראה לי שאנחנו צריכים להתחיל לעשות. להתחיל לפעול. הפריקות לא יקחו אותנו לשום מקום. למרות שישי מקום לפריקות וזה חשוב!
שכל אחד יקח על עצמו לעשות טוב. בדברים הכי קטנים. )ברור לי שעושים ואנשים פועלים פה ברמות( אבל צריך להשפיע. לא להתחיל לחנך למה אתה ככה ולמה אתה ככה. אלא להתחיל לבנות ולחזק סביבה וחברה טובה יותר. שעושים טוב. לא שכל היום יעזרו לזקנות לחצות את הכביש. שאנשים יתחילו לראות בעיין טובה. שלא יסתכלו מה ההוא. לזרוק מילה טובה לחבר. בדברים הקטנים. כל אחד עם החברים שלו/ה, המחזור, הנוער, השבט וכו.. וכו.. המדריכים יכולים לחנך את החניכים הצוות וכו.. למילה טובה. להוסיף טוב. מה אנחנו בסוף עושים פה בעולם. באנו "לתקן" אז בואו כל אחד יתן את מה שהוא יכול. עם האחים. משפחה וכל מי שהזכרנו. ולאט לאט בתקווה (ואת הכל לעשות מתוך אהבה ולא ביקורת)
שזה יצליח.
(אני את עצמי עדיין לא מצאתי. ואני לא עושה את מה שכתבתי פה אחד לאחד. כתבתי מהלב וצריך להתחיל לעבוד ולהשתדל!!)
ואל תשכחו אנשים יכולים להשתנות!!
חג שמח!
*דברים שנכתבו בלשון זכר מטעמי נוחות אך מתייחס גם לנקבה בשוויון מוחלט. **ואם דברי לא הובנו ממש כנראה זה בגלל השעה ושלא נרדמתי בנתיים.
תשתדלו לחייך גם אם קשה!

הסיבה שכמעט ריק בחצי מהפורומים פה זה כי הייתי בתקופת הקורונה שפשוט היה פה מפוצץ ועכשיו זה רגיל? 

כעעען כען