מאחר ועבורי זה כמעט תנאי הכרחי, מעניין אותי לראות מה היחס שלכם לנושא: אז ככה, אני מעדיף שאישתי שתחי' תהיה יותר "דוסית" ממני. למה? מתוך ההכרה שדרך העולם היא שהאישה היא לרוב בעלת השפעה רבה יותר על הבעל (יותר מאשר הבעל משפיע על האישה) ואם כך אם יש כיוון/ציביון מסויים שאני אעדיף שיהיה לבית זה יהיה לכיוון דתי יותר ולא חלילה הפוך מכך.
עכשיו תורכם. מחשבות, תהיות, הרהורים, הערות, הארות ושאר ירקות יתקבלו בברכה.
נשאיר לבינישים לצטיט אותו - בגדול זה היה צדיק וצדיקה שהתגרשו
שניהם התחתנו עם רשעים. הצדיקה החזירה את בעלה הרשע בתשובה והצדיק התקלקל ע"י אשתו הרשעית
חוץ מזה תכלס- הכוון הוא יפה רק שאם יש פערי דת גדולים מידי זה עלול להיות קצת קשה אלא אם כן זה אכן הרצון שלך
נשים לא מחויבות בהרבה דברים שגברים חייבים בהם. אז מה הקריטריונים שלך כדי לקבוע דוסיות?
היא אמנם מחויבת פחות אבל יכולה לדרוש הרבה מהבעל ('משגיח')
לבית העתידי?
וזו אחת הסיבות שאעודד אותו בע"ה לקבוע עיתים..
אני בטוחה שבחור ירא שמיים עניו שישב כמה שנים בישיבה וחשוב לו להקפיד על קביעת עיתים, יוכל להיות המוביל..
אני יודעת על עצמי שאני די גמישה ובקלות יכולה להתחזק, ולכן אשמח שהוא "ידרוש" זאת.
אין זה סותר את העובדה שאני האחראית בלעדית על רמת עבודת ה' שלי
ובשמיים לא ישאלו את בעלי (שיחיה. אמן.) למה אשתך לא התקדמה, אלא אותי.
אבל כיוון שזוגיות היא בין השאר סיוע אחד לשני, גם בתחום הזה אשמח לדחיפה.
אז אני אעודד אותו לשבת בערבים וללמוד והוא יעודד אותי להתחזק. בע"ה.
יראה בבת/בן הזוג מקור ללמידה. (דתית, חברתית, נפשית, ....) רצוי אינסופית.
משהו שגורם לזוג להרגיש שהם מוצאים עניין בזוגיות (הוא מעניין אותי באופן מיוחד), ולא פחות מכך, תורמים לה מהייחודייות שלהם (אני מעניינת אותו באופן מיוחד).
ולענ"ד, לא הייתי מחלקת זאת באופן מוחץ "מי צריך להיות המורה הדתי/הסוציולוגי/הפסיכולוגי/... של הבית".
באופן אישי: האם הייתי רוצה להתחתן עם מישהו שיותר דתי ממני? צורת החשיבה הזו בהחלט עברה בראשי. בהתחלה התשובה הייתה חיובית. כעת, אני מניחה להסתכלות רחבה יותר לחדור (השאלות שחייבים לענות עליהם באופן אישי: מה זה דתי? מה זה דוס? איך מודדים רמה דתית?) ולקבוע את הגבולות שלי.
למה התשובה שלי הייתה חיובית? משום שלמדתי שאנשים הם שונים. ולא אמצא מישהו כמוני ב 100%. לכן, אם הרמה הדתית חשובה לי, הייתי רוצה "חגורת ביטחון". שלא לוותר בדברים החשובים לי, בתמורה אני מוכנה קצת להחמיר.
כיום,ההבנה שלי רחבה יותר, משום שהבנתי שהשוני בין הרות הדתיות גורם לכך שהדברים נראים אחרת בין אנשים. כלומר: אם אני מגדירה מעשה מסויים כ"דוס מאוד" ומעשה אחר כ"לא דוס בכלל" יכול להיות אדם שישים את שני המעשים הללו באותה הגדרה.
לכן בעיניי ההשקפה היותר מדויקת, צריכה לכלול מעשים וגבולות. מה אני מוכנה שיכנס אלי הביתה, מה אני לא מוכנה שייכנס אלי הביתה ועל מה אני מוכנה להתפשר.
זה בעיניי כרגע. בעיקר חומר למחשבה.
הסיפור (שמופיע בספר חסידים כהדרכה מעשית, אגב) נכון. אז האשה הצדיקה משפיעה על הבעל.
וגם זה שכתוב בכל ספר מוסר שני 'יזהיר אשתו ובני ביתו' נכון. אז הבעל משפיע.
וזה שפעם נשים היו פחות מפותחות מהיום בהרבה, בכמעט כל התחומים חוץ מאינטואיציה ועוד כמה - גם נכון.
עד כאן המקורות, אפשר להתחיל בשאר ירקות...
ממש לא איכפת לי שהיא תהיה יותר יראת שמיים, או אוהבת שמיים, ממני. אדרבה, ממש ישמח אותי.
רק שה'דוסיות' הזאת לא תביא לסגירות, שתשפיע עליי להיסגר יותר ממה שנראה לי נכון. וזה לא בהכרח נוגע ליר"ש.
חוץ מזה, לא נראה לי בריא שהאשה היא ה'משגיח' של הבעל, בטח אם יש לו 'אגו גברי' (תצאו עליי, אבל זה קיים...).
וההגדרות:
יראת שמים - מחוייבות, קבלת עול, הליכה ע"פ ההלכה ורצון ד' (קדושים תהיו וכו').
דוסיות - הגדרה ציבורית בעיקר, שקשורה ל'סגנון' 'מסביב' להלכה.
לדוג', אם להיות חריף: כשהרב עובדיה זצ"ל שמע אום כולתום הוא היה ירא שמים, לא דוס...
לגבי השאר ירקות:
עניין הסגירות זה פשיטא.
לעניין המשגיח, אז גם זה כמובן בגבולות השכל הישר וההיגיון. כוונתי לכך שהבעל כן ירגיש שנוכחת (גם אם לא תמיד נאמרת בע"פ) תביעה מצד אשתו לסטדנרט גבוה מצד יראת שמיים ודוסיות (ע"ע 'ההגדרות').
רק דבר אחד קטן, שאום כולתום תישאר מחוץ לעסק (וגם פאריד). באמת.
רק הצגתי את האבסורד שגדול הדור יכול להיות 'לא דוס'... אתה מוזמן להוציא אותה מהעסק
ו... לא יודע,
אני רוצה לעבוד אותו כי אני אוהב אותו, ירא מפניו, אסיר תודה כלפיו.
אני רוצה לשתף את אשתי בעבודת השם שלי ולהיפך, לעבוד אותו ביחד,
להתחזק (ולא בקונוטציה של החוזרים בתשובה, לא הקלאסיים לפחות...) ביחד.
אבל אני חושב שהמוטיבציה לעבוד את ד' לא צריכה להיות קשורה לתביעה מאשתי.
יותר הלכות כי בנים מתמקדים יותר בגמרא ונשים לומדות יותר הלכות נטו.
לדעתי זה לא מדוייק שלאישה יש השפעה גדולה יותר על הרמה התורנית בבית מהגבר.
הרב אלי הורביץ הי"ד בספרו "מלחמת התרבות" (ספר טוב מאד אגב,מומלץ לכולם!) מסביר שבעצם הגבר הוא זה שמביא את המשקל הרוחני הביתה כי זה מטבעו לתת את הטון האידאולוגי בבית וגם באופן תכני הוא למד בישיבה והיא לא. כך שיש לו בד"כ ידע תורני גדול בהרבה ומוגשים רוחניים גדולים בהרבה משל האישה.
אבל האישה יכולה להבין ולהפנים את זה הרבה יותר טוב מהגבר אחרי שהוא מסביר לה את מה שהוא יודע, עד כדי כך שהוא מספר על רב שהיה מעביר שיעורים בביתו ולאחר זמן מסויים כשנקלעו למשבר כלכלי היא חיזקה אותו בדברים אותם שמעה אותו אומר בשיעורים שלו עצמו לתלמידים שלו.
כמו בהרבה מערכות אחרות הגבר נותן והאישה מפתחת. ככה גם בבניין הרוחני של הבית.
ואין כאן מקום להכללות אצלינו למשל אנחנו פחות או יותר באותה רמה אבל אם אני בתקופה של התחזקות זה משפיע בעיקר עלי לעומת תקופה שבעלי בהתחזקות שזה משפיע על שנינו וגורם גם לי להתחזק.
בלי קשר לא הייתי שמה את התנאי הזה כגורם סינון יש דברים הרבה יותר חשובים שצריך לבדוק כמו מידות טובות (ברור שיש רף דתיות שצריך שיהיה לה כדי שלא יהיו פערים גדולים מידי)
בעיניי החלוקה שעשית צורמת ויותר מכך, מסוכנת. מידות טובות הן לחלוטין חלק מהרף הדתי.
אז אדם יכול לקיים את המצוות כולם אבל להיות עם מידות מכוערות. אם אתה מפרש רף דתי בצורה עמוקה יותר אז מידות טובות זה בהחלט חלק מהרף הדתי אבל אולי היותר נסתרת אדם יכול להיות עם מידות טובות עם שאיפות בדת אבל לא להיות עדיין שם מבחינה מעשית (שוב גם המעשי חשוב שיהיה בגבול מסויים אבל לא על זה הייתי שמה את הדגש).
הקביעה שלך כי כך דרך העולם, איננה אמת מוחלטת. אל תסיר ממך אחריות לכתחילה. חלוקת תפקידים בבית בהחלט כן. הסרת אחריות ממש לא.
לא קראתי את התגובות, אבל נשמע לי שאתה משליך אחריות על אשתך לעתיד במקום לקחת אחריות על עצמך.
וזו טעות יסודית.
קח אחריות על עצמך ואל תשגה באשליות שתהיה מישהי שתעשה אותך דוס.
היא לא אמא שלך ולא אמורה להיות אחראית עליך.
שניכם עובדים ופועלים יחד.
לענ"ד זו תובנה מאד חשובה לפני שמקימים בית.
ותמוהה בעיניי הדיכוטומיה הפשטנית הזו.
יש אנשים שצריכים אישה שתוביל אותם ויש שצריכים להוביל אישה, וכמובן שכולם איפה שהוא על הסקלה.
לכן כל אחד צריך להכיר את עצמו קודם כל
ולפי זה למצוא את האישה שמתאימה לו..
הרוחני בבית וכי אני רוצה להעריץ אותו ולהעריך אותו
רחמנא ליבא בעי
לך תמדוד את זה, בהצלחה.
ראשית, רחמנא ליבא בעי שציטטת הוא דווקא משפט המדגיש ביתר שאת את עניין הדקדוד בקיום המצוות-חובת האיברים (שזה ההפך מהכיוון המשתמע בדבריך) ואכמ"ל.
שנית, כבר בלא מעט מהמקרים מדדו עבורנו. יש רמות שונות בקיום מצוות וחז"ל לא סתם נקטו בלשונות כגון "מצווה מן המובחר", "זריזין מקדמין למצוות", "חסידים ואנשי מעשה", "לכתחילה" ו"דיעבד", "לך לך אמרין נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב", "קדש עצמך במותר לך", "ברוב עם הדרת מלך" וכו' וכו' וכו' ולא רק בלשון "אסור" "מותר" ו"פטור (אבל אסור)" ודוק היטב.
איך תמצא מישהי שהיא "יותר" ממך?
אלא שזה לא כך...
מה שאני אמרתי, שבני אדם הם לא רובוטים, וסדרה של הוראות טכניות "תעשה כך ולא כך" ואפילו "מצווה מן המובחר לעשות כך" לא ממש מניעה אותם.
מה כן מניע אותם? הרצון (מה שבחסידות קוראים "לב").
וזה דבר שאי אפשר למדוד. בטח ובטח לא ע"י מעשים חיצוניים.
תבחן את עצמך:
יש מצוות שיותר קשה לך לקיים, כי מתחולל בתוכך מאבק בין רצונות סותרים.
ויש מצוות שפשוט לך.
האם אדם שאין לו מאבקים כלל, הוא "יותר" ממך?
ראשית, אפילו לא רמזתי שזה פשוט.
ועל זה כבר נאמר: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב.).
אתה מחפש מישהי שהמאבקים שלה יותר עוצמתיים משלך?
גם הנפילות יהיו יותר קשות.
ולכן אני לא מבינה איך אפשר להגדיר בתהליכים האלה "יותר" ו"פחות".
עבודת ה' זה הדבר הכי מסובך שקיים בעולם.
ולפי ההיגיון שבדברייך, ניתן להקצין ולומר שלא רק שעדיף לקחת בן זוג ברמה תורנית נמוכה אלא אפילו נמוכה מאוד כי כך הנפילות יהיו פחות קשות. ולא כך כוונת הדברים.
ראשית הייתי רוצה להגיב על הרצון שלך שהיא תהיה מעין "משגיח".
שתי הערות על העניין:
1. הרצון שיהיה משגיח לידך "מריח" קצת כמו הטלת אחריות על האחר. ופי מיטב ידיעתי (מלימוד ומניסיון) בעבודת השם אין אפשרות כזאת. אם אתה לא לוקח את האחריות על העולם הרוחני שלך, ומצפה שאחרים ייעשו את זה, זה פשוט לא יעבוד. אתה לא תתחבר כמו שצריך, אתה לא תקיים כמו שצריך, ברגעי האמת דברים יחרקו וכו'...
2. מניסיוני בזוגיות, הדבר האחרון שעושה טוב (או יותר נכון, הדבר שגורם למועקות) זה כשבן/ת זוג מעיר לשני/ה שהם לא עשו משהו בסדר, במיוחד בנושאים לא פשוטים כמו עבודת השם. זאת התנהלות ממש לא טובה ולא בריאה בין איש ואישה. מה שכן מותר לאיש/ה לעשות כלפי בן הזוג בתחום הזה זה לאפשר לו להתקדם - לא למנוע או לחסום אותו בעבודת השם (כמה שאפשר כמובן), להתפלל עליו, ולשמוח איתו כשהוא מצליח להתקדם. וכמובן - להתמקד בעיקר בעבודת השם שלו עצמו.
ובכלל לגבי הערות בין בני הזוג - צריך ללמוד לעשות את זה מאוד בעדינות, ומתוך כבוד והערכה, לא משנה באיזה תחום ההערה - סדר וניקיון הבית, חינוך הילדים, התנהלות מול אחרים, עבודה וכו'.
עוד נקודה שחשוב מאוד לזכור, זה שמאוד מאוד משתנים עם השנים, ההריונות, הלידות, הילדים, העבודות שעובדים בהם ובכלל.
לכן, יכול להיות שעכשיו תתחתן עם מישהי שהחלטת שהיא יותר "דוסית" ממך, ובעתיד דברים יתהפכו לגמרי. ואז מה???
לכן הבסיס להקמת משפחה לא יכול להיות לפי הגדרות שכאלה. הוא צריך להיות על בסיס חיבור אהבה ונכונות לשיתוף ונתינה בין בני הזוג.
אני אתן לך דוג': לצערנו יש מקרים של משפחות שיום אחד האבא/אמא מחליטים שהם לא דתיים יותר. אם הזוגיות שלהם בנויה על אהבה, אמון והערכה, זה לא יגרום לפירוד ביניהם, והצד השני יצליח להמשיך בשמחה באורח חייו הדתי, כשהצד הלא דתי מתחשב הכי שרק אפשר, והצד הדתי מאפשר לצד החילוני להיות מי שהוא. וככה שניהם מקיימים את אחת המצוות החשובות ביותר בעם שלנו - שלום בית.
לעומת זאת, אצל זוג שההערכה מבוססת בעיקר על "כמה הוא דתי", הגירושין יגיעו מהר מאוד, וכל הצדדים יסבלו מזה, וכן, גם השכינה...
אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי 
ב"הצלחה בחיפוש! ותזכור, תמיד כשאתה מתפלל על הזיווג, תתפלל לזכות להקים משפחה שתאיר את אור ה' בעולם. תכוון את התפילות שלך על ה"ביחד" שלכם ולא על עצמך או עליה...
ראשית תודה.
שנית, לעצם ההערה הראשונה אז בפעם המי יודע כמה בשרשור הזה באמת שאינני רואה קשר בין הדברים. אין במה שאמרתי ובמה שלא אמרתי שום בריחה מאחריות. יתרה מזאת, השאלה נשאלה דווקא לנוכח העובדה שהזוג מורכב משניים ושלכל אחד מהם הוא בעל מטען ואישיות בפני עצמה, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (שם שם).
לגבי ההערה השנייה אזי פשוט הוא שלא כיונתי למציאות בה נפתחת מלחמת עולם על כל כוס לא שטופה בכיור, או חומרא מסוימת במשנ"ב שאחד מבני הזוג חושב שיש לקיימה והשני לא וכיוצא באלו. זה שיש ערכים שהם בסדרי גודל חשובים יותר (השלום) מדברים אחרים זה פשיטא.
התחום בו אנו דנים הוא מענייני ההתאמה והחיפוש אחר בן הזוג וספציפית במצב של פער דתי מסוים בין בני הזוג. לא דתייה וחילוני אלא בספקטרום הרבה יותר מצומצם מכך. ואין לי ספק שכל אחד מאיתנו מכיר על הפערים בינו לבין אחיו, ובין חביריו בקיום מצוות (סתם לדוגמא- אלא שיקפידו על תפילה בנץ, ואלו שעל תפילה בשמונה, אלו במניין ואלו שלא יקרה כלום אם לא במניין וכן על זה הדרך). אני לא בא לטעון ולדרג מה עבודת השם ומה לא, מה טוב יותר ומה פחות כי זה לחלוטין עניין אישי כל אחד מול קונו (ואני גם לא רוצה להיכנס מראש לכזה דיון).
אבל בפירוש ישנו קריטריון שהוא האם לדעתי הבחורה תגרום לי להתקדם ולהתעלות,
או שנראה שאשאר באותו המקום/אלך אחורה ח"ו.
והקריטריון הנ"ל הוא מתוך אותה ההכרה, שאני בטוח שלצורה שאשתי תתנהל ותהיה תהיה השפעה
עצומה על העולם הרוחני שלי.
גולש סמוי כאן כבר הרבה זמן נעים להכיר 
מוסיף על מה שאחרים ענו.
בבקשה שאף אחד לא יקח אותי קשה כי פשוט יש לי סגנון הרבה יותר מדי רציני, רשמי, מייגע וישיר (יש שקוראות לו כאן סגנון של בנים 
) וגם אני משתדל לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות. (+סליחה על האורך המייגע אולי...)
ההתנהגות, דקדוק במצוות וההופעה שאדם בוחר נובעים הרבה גם מהעולם הפנימי שלו.
פעם נהרגו במחתרות שני לוחמים וכשהרב קוק זצ"ל בא להספיד אותם (ההספד נקרא "על במותינו חללים", מופיע ב"עקבי הצאן" וברב גוגל ) הוא אומר שהוא בקושי מסוגל נפשית להספיד אותם כי כנראה הם לא היו שומרי מצוות שבעבירות "ממיתים את נשמת האומה" (לא ברור לי עד הסוף מה זה אומר...) וכמעט אי אפשר לסלוח על זה ולכן נפסק בשו"ע שכשאנשים כאלו נפטרים קרוביהם עושים יום חג "שאבדו שונאיו של מקום". והוא כותב בפירוש שמדובר באנשים גיבורים שנאבקו בציפורניים על התחיה הלאומית בארץ עם עולם פנימי מדהים. למרות זאת, הוא מסיים שהוא מסוגל נפשית והלכתית להספיד אותם בלב שלם רק בגלל שמסרו עצמם להריגה למען עמ"י.
כמו שמשתמע מכך הוא גם כותב שם בפירוש נגד התפיסה (שהוא משייך אותה שם לאחד העם) שההלכה היא רשימת הוראות יבשות וטוען ש"הספר (ספר ההלכה) וכל אגפיו - גילוייו של הלב הם, ואיזה לב - לב האומה, הלב של נשמתה, הלב של תמצית כל הוייתה, של מעמק חייה, זה הלב דוקא בספר הוא מונח וגנוז, ותוך כל גרגיר המתגלה מאוצר הספר המון רב של לב ושל חיים מונחים" (כנ"ל...) ומיד בוכה על הגיבורים שכל חטאם היה אי קיום רשימת הוראות: "אחים חביבים - שנואים, נשמות קדושות - משוקצות כטומאת הנדה. אוי מה היה לנו!".
בקיצור: ברור לי שההלכה היא לא הוראות יבשות, לא ברור לי עד הסוף מה ההלכה היא כן ולמה היא אמורה להיות דבר כל כך מלא השראה, רלוונטי וקיומי לחיינו, אבל מה שכן ברור לי שלעיתים אנחנו כן נדרשים לשפוט אנשים, בפרט אם כדי להכריע האם לחיות איתם את שארית חיינו, ושהיחס לפרטי הלכות וקיומן מעידים הרבה על עולמו הפנימי של האדם ועל היחס שראוי לתת לו וברור שצריך עוד הרבה לברר את הנושא הזה שהוא עם השלכות יום יומיומיות כבדות משקל.
עד כאן סוף מגילה בידידות וסוף רצינות יתר
לאיש- נתנו יותר מצוות ,להיות פועל בעולם והאישה נפעלת בעולם,ולפני שיקומו עלי הפמינסטיות למיניהן[זה שבחח!!] אני לא המצאתי את זה . הרב קוק כותב "היא -מצד השלמות, הוא-מצד ההשלמה", ז"א שהאיש צריך יותר מעשים/מצוות כדי להרגיש את הקב"ה..ולכן האיש צריך להוביל את ה"דוסיות" בבית -מטבע הדברים והאישה אחריו.
מעורר מחשבות ביחס להפרעה נפשית, זוגיות, משפחה, חלומות. ממליץ לראות למי נשמע לו מעניין.
עצם האחזות הגדולה שלו בזוגיות הקיימת זה פשוט מפליא. קשה לתפוס את זה.
אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.
זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.
לק"י
(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....
אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).
אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל
ממה זה אמור להרתיע?
מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?
היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.
לק"י
ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.
הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.
זה פותח לי את הראש ביחס לזה...
בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.
עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.
ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.
נשמע הגיוני מה שאתה אומר.
הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.
הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.
מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.
בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה
אם כן מתי במהלך האירוע?
מעבר להחלפת מבטים הדדיים ובהייה ממושכת בה..
כשהיא לבד יגש? כשהיא עם חברות יגש?
יש מי שייגש.
יש מי שלא ייגש.
יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.
יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.
בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..
ייגש?
איך הוא ייגש?
למען ה'
בחור דתי אחד
אני לא הייתי מעז
ובעצם...
בקשר יחסית רציני..
בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.
הוא מצידו מתכונן כבר להציע..
מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,
אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום
אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..
תודה מראש..
מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים. אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.
ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.
בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.
את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?
אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.
בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.
האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?
מה אפשר לעשות עכשיו?
1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.
2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?
3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.
זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.
לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.
וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.
תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות
בהצלחה!
לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן
השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..
ותודה, אני מאזור הצפון
האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,
או משהו כללי יותר.
זה בהחלט משהו שיכול לקרות.
ואגב
אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.
הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.
לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך.
קודם כל לשקף לו את זה
שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו
אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה
ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך
הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה
ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע
לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך
המון בהצלחה
יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.
צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..
פשוט לומר שצריכה עוד זמן.
בהצלחה!
ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.
הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.
בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.
בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.
שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.
בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.
אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.
הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.
דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.
את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?
ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?
או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...
אני סתם זורק פה השערות.
תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר.
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.
כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.
ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים
אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.
השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.
אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.
אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.
עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.
השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?
אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..
לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.
ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .
ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.
סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.
יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..
יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.
ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.
אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.
אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.
כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -
איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -
יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.
[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]
אחת שהיא מחפשת לך בחורה שתואמת 1 ל1 למה שאתה מחפש או אחת שגם אם זה לא תואם לכל מה שכתבתם אבל בגדול יש את אותה רוח ולפחות כמה מכנים משותפים היא תציע את זה?
אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?
פשוט אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות
לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...
אבל בהנחה שצריך לבחור אז
לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד
אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...
לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם
שבוע טוב לכולם.
אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.
אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.
הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.
אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.
משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.
אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...
אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.
אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.
אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?
אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.
חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...
אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.
שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?
אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי
אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...
שדכנים מיזמים חברים
לא להתייאש
להתפלל
שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים
גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים
אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.
https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜
אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.
תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!
שידוכים כהלכה
ושגרירים בלב
בשניהם יש בסיגנון הזה
ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק
יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך -
אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.
לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.
לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -
התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.
יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).
למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?
אין מה להתבייש.
אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?
אתה "מהגר תרבותי".
השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.
ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.
אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..
שלום חברים
אשמח להתייעצות
האם אדם צריך לחפש בחורה לפי מה שהוא רוצה, או מה שהוא צריך?
למשל, אם אני בהייטק, האם נכון לי לחפש דווקא מורה או אישה שתעבוד במקצוע פחות תובעני?
הם החשובים.
תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג
מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.
אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.
כולם מסתדרים בטוב.
אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה
גם תלוי באופי של בני הזוג. כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה.
דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה.
שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..
זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.
ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).
ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.
יש עיקר ויש טפל
מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר
מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.
אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)
נתקלתי השבוע בפרסום למיזם שידוכים חדש.
לא מכירה באופן אישי, לא יודעת מי היוזם והמארגן.
ממה שאני קוראת בין השורות באתר שלהם (שנראה שהם עוד עובדים עליו, נניח נראה שהוא מתאים יותר לקריאה במחשב מאשר בטלפון) - זה נראה שהם מנסים לקחת את הרעיון של שגרירים ולקחת אותו למקום בוגר ומקצועי יותר. זה לא חבר מייצג חבר, אלא שדכני קהילות\ישיבות\אולפנות\מדרשות.
מוזמנים להתרשם בעצמכם:
מפה לחופה - מיזם שידוכים למגזר הדתי לאומי
[לפי הפרסום שראיתי, 500 הנרשמים הראשונים יכולים להירשם בחינם, ולכן משתמע שאח"כ יהיה תשלום.]
זה מה שכתבו על עצמם באתר:
מפה לחופה - מחברים עולמות, ברגישות ובמקצועיות
"מפה לחופה" הוא מיזם חברתי-ערכי שנועד ללוות צעירים וצעירות מהציבור הדתי-לאומי במסע האישי והעדין אל הקמת בית נאמן בישראל. אנחנו לא עוד שירות שידוכים קלאסי, אלא מערכת מקצועית שמובילה תהליך היכרות מדויק, אישי – שאתה או את שולטים בו.
המיזם נולד מתוך ההבנה שרווקים ורווקות רבים מחפשים זוגיות, אך מעוניינים להימנע ממסגרות לוחצות או פורמליות מדי. המטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד ואחת למצוא את החצי השני בקצב שלו, בלי לחץ ובלי מחויבות, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה וכבוד לעולם הרגשי שלכם.
איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו
במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:
מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.
ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.
בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.
האני מאמין שלנו
אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.
עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה.
המיזם הוקם לעילוי נשמת הלל דחבש ז"ל, בן אהוב ואח יקר, שחייו הקצרים היו מלאים באור, עומק, אמת וצניעות. הלל נשא בליבו חלום גדול - להקים בית של אהבה וקדושה מתוך חיבור של אמת ולב פתוח. "מפה לחופה" ממשיך את דרכו ומורשתו, מתוך תחושת שליחות להעניק ליווי אמפתי שמכבד את הקצב והעומק של כל אדם.
אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.
וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו.
ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?
עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.
לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן.
כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.
אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.
אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.
אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.
הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.
וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה.
ובסה"כ,
יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.
חלקם עולות כסף.
ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.
יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.
אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!
הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו!
[שדרך אגב, מופיע ברשימה בצורה לא מעודכנת -
ואולי בעיניך תראה עוד יותר מזעזעת: לא "דמי רישום", אלא בנוסף ל"דמי שידוך" (במידה ומצליח) - יש "דמי מנוי" שנתיים עבור הזכות לקבל הצעות.
מתאים לך? תשלם.
לא מתאים לך? אל תשלם.
כל אחד יכול לעשות כראות עיניו.
בעיניך זה נראה סחיטה, בעיני זה נראה התחייבות שלה להקדיש לי זמן.
ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש
ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…
חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע
היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)
ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה.
מה הבעיה בעוד מיזם?
אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.
אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.
אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.
זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.
א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?
ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד
במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.
לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…
הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.
ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.
(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי
רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)
^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית.
אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?
אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.
אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.
באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד.
מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.
בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.
כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.
(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).
מבינה?
ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)
את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?
לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.
אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?
ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?
בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"
כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-
הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?
ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.
ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד
ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.
שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.
והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.
וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?
ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)
לפני כמה שנים ארגון "באים בטוב" עשה סקר של רווקים ונשואים דת"ל. צילמתי מסך מכאן:
אם אנחנו מסתכלים בצורה סטטיסטית ויבשה, יש 75% סיכוי להכיר את בן\בת הזוג דרך מכרים\ספונטנית.
אפשר להעלות תאוריות למה. אפשר להגיד שדרך חברים\ספונטנית נכיר אנשים ששדכנים לא יחשבו בכלל להציע. הבעיה היא, שאי אפשר לתכנן להכיר ספונטנית - ובמיוחד למי שמבחינה דתית פחות נוח להסתובב במעגלים מסוימים, וגם להישען על מכרים לא מבטיח שיהיו הצעות.
האם יש קשר בין מי שמכיר לנו את הצד השני לבין טיב הקשר?
אם אני מבינה נכון, את אומרת שמי שמכיר יותר טוב, ויודע לדייק יותר - הפוטנציאל הוא יותר גדול.
מצרפת כאן קישור לשרשור מפעם, ובתוכו קישור לשרשור אחר - איך הכרת את שלושת המדוייטים הטובים ביותר שלך:
איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות
בקיצור,
אני לא חושבת שדווקא היכרות קרובה וטובה בהכרח מביאה להצעה מדויקת יותר.
אני לא בטוחה שיש פתרון מוצלח לדייק הצעות - זה לא דברים מדידים וכמותניים, ואפילו AI לא עשה מהפכה בתחום.
יצא לי להשתתף בכמה זום-דייטינג. הם מפרסמים שזה AI, אלגוריתם חכם וכו' - כאשר בפועל ההתאמה שם מבוססת על משהו כמו גיל, רמה דתית, מצב משפחתי, גובה ומקום מגורים. ואכן, רוב האנשים היו ממש לא קשורים. אבל היו כאלה שכן, וגם יצאתי איתם.
כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.
אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)
באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.
לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.
לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.
אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.
(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).
בוא ניקח בחור ובחורה בני 24.
הבחור עשה הסדר - גיל 23. נשאר שיעור ו - 24. "ראה עולם" במסגרת הצבא. עד כה הוא נמצא במסגרת שמישהו דואג לרווחתו, לכלכלתו וכו'.
הבחורה בזמן הזה יכלה להספיק לעשות ש"ל, מדרשה, תואר ולהתחיל לעבוד.
ויכול להיות שהכל סבבה וזה, אבל הוא לא עשה את הסוויץ בראש של המוכנות לקחת אחריות על עצמו ועל משפחה, וזה מתבטא בקשר. אבל אם נניח יעברו עוד שנתיים - תכונות הבסיס שלו אותו הדבר, אבל הוא כבר הספיק לחוות קצת יותר את מורכבות החיים, לגבש דעות עצמאיות, לנהל אורח חיים בלי מסגרת ישבתית (האם הוא מקפיד על תפילות? על מניין? על לימוד? מה הוא עושה בשעות הפנאי?).
לגבי המיזם, לא יודעת למה אתה מתכוון ב"אותם אנשים". אותם שדכנים? אותם מועמדים? לפי ההמשך אני מאמינה שהתכוונת לאותם הרווקים. לפי הסקר שציטטתי קודם, רווקים דת"ל בגילאי 25-40 - 80% מהם רשומים לאתרים. האם רוב האנשים הרלוונטיים נמצאים ב-20% האחרים?
בעיני להגיד אף אחד לא רלוונטי ולכן לא אירשם - מכשיל את המיזמים מראש. לא נותן להם סיכוי. המטרה שלי זה שאנשים רלוונטיים ימצאו אותי - ולכן אנסה להצטרף למקומות שבהם נראה לי שיש מישהו פוטנציאלי.
אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך
