אני מניח שאתה תשאל רב, כך שזה לא כ"כ רלוונטי

אבל עד כמה שידוע לי, כל עוד לא קיימת פריה ורביה, מתירים לעשות מניעה רק במקרים חריפים של בעיה אמיתית לא נורמלית,

אשה רגילה שאין לה קשיים מיוחדים, ואין לה בעיות בשלום בית מיוחדות מתירים לה מניעה רק לשנתיים שאחרי הלידה, שזה הזמן שלוקח לגוף להתאושש מהלידה

אחרי שיש בן ובת יותר קל להתיר מניעה

ולענין טענותיך, לא כל כך ברור לי מה אתה צריך להכיר בה? אםם החלטת להתחתן איתה, אני מניח שאתה חושב שהיא מתאימה לך

לאחר שהתחתנת נגמר הזמן של הבדיקה, לא צריך "להכיר", צריך לעבוד להתאים את עצמך

אשה בהריון מצריכה עבודה שלך, והתגמשות שלך, אבל גם בלי הריון זה כך.

אני לא רואה תועלת במניעה, אלא אם כן היית חלילה שוקל גירושין...

כשהתחתנו בעלי היה בסדיר שנה ראשונה ונשארו לו שנתיים נוספות. היה לי ממש קשה ואם הייתי צריכה להיות עם ילד היה עוד יותר קשה. תודה לאל הרב התיר לנו לדחות הריון לאחר הצבא וזה היה הדבר הכי נכון בשבילנו. כך עברנו את השנים הקשות כזוג וברגע שהוא השתחרר נכנסתי להריון ועברנו את זה ביחד. אבל כל אחד ומה שנכון לו...

אולי כדאי שחבר'ה כאן יפסיקו לצאת בהצהרת הלכות. ב"ה שהרבנים שלנו בודקים כל מקרה לגופו..

אין שום סיבה לא לומר את דעתי, כמו שאומר את דעתי בעניני רפואה אפילו שאני לא רופא

רק חשוב לסייג שצריך לדבר עם רב, ואני לא סמכות, וכך עשיתי...

כמו שאת אומרת - כל אחד ומה שנכון לו, יש מקרים מיוחדים שיתירו

שה' נותן ילד הוא נותן מספיק זמן וברכה להתמודד איתו

את הזוגיות בונים לאט לאט

מי שירוץ קדימה כשעדיין לא מתאים לו יכול לגרום לנזקים שיהיו מאוד מאוד קשים לתיקון במהלך השנים !!

יפה שאתה מודע לבעיות וחושב האם אתם מתאימים לתהליך של הבנת ילד כבר כעת.

הרבה דתיים חוששים לשאול וכשהם מבינים זה מאוד מאוחר..

בהצלחה רבה.

אבל לעניין הריון מבחינת התמודדות עם הריון וילד, אני אגיד את דעתי האישית, (הלא מקצועית) בלבד.

יש זוגות שההריון הראשון ממוטט אותם. כמעט שובר את הנישואין שהם עוד לא הספיקו לבנות.

יש זוגות שמה שהם בנו במהלך האירוסין, בתחילת הנישואין, בההריון עצמו- רק בונה אותם יותר ויותר.

אני לא מכירה אותך, את ארוסתך או את הזוגיות שלכם. אני לא יכולה לשפוט אותכם איך יהיה לכם ההתמודדות ומה הקשר שלכם.

הריון יכול להיות שונה לכל זוג וגם בכל הריון עצמו. לי ההריונות מאוד קשים. בלי התמיכה המתמדת והאינסופית של בעלי- לא הייתי שורדת. ב"ה, הזוגיות שלנו טובה, יש לי בעל מדהים וגם אם כמה חודשים אחרי החתונה הפסקתי לתפקד- היינו מסוגלים לתמוך אחד בשני ולקבל את הקשיים ולצמוח מהם.

בקיצור- זה כבר קשור אליכם בלבד, וזר לא יכול לשפוט אותכם בכלל. אבל, כן אתייחס לעניין הצבאי. בעלי בצבא, אז העניין מאוד רלוונטי.

כמו שאמרתי- כל הריון שונה. אבל, אם ההריון שלה יהיה קשה- היא תצטרך עזרה. אני הייתי במצב שלא יצאתי מהבית למשך שבועות. הקאתי בלי הפסקה, ולא הייתי מסוגלת לתפקד בכלל. בעלי היה חוזר הבייתה, מכין לי אוכל למחרת ועושה כביסה.

אם בעלי היה באותה התקופה בקורס- אין מצב שהייתי מסוגלת. גם אם היינו גרים צמוד להורים שלי- הם לא יכלו לעזור לי כמו שבעלי עשה הכל בשבילי.

לכן, זה תלוי מאוד בסוג הקורסים שאתה עושה. קורסים שלא חוזרים הבייתה כל יום- לדעתי, מניסיוני, יש טעם לחכות.

מצד שני- מכירה חברות שהבעל היה בטירונות/קורס קצינים ושרדו מצויין את תחילת ההריון. ככה שזה לא מחייב לגמרי.

בדרך הטבע ערכים אלה לא מתנגשים,

וערכים אחרים כמו שירות צבאי ולימודים נידחים מפניהם.

אני מציע לך להיוועץ במדריך חתנים או רק שמכיר אתכם היטב.

בהצלחה ומזל טוב

ברור שחתונה וילדים זה ערך הרבה יותר חשוב מלימודים או צבא אבל זה לא שאלה של או זה או זה. אם דוחים קצת את הבאת הילדים ובזמן הזה לומדים לתואר או עושים שירות משמעותי בצבא ואחר כך מביאים ילדים מרוויחים את 2 הדברים (כמובן באישור רב) אבל אם מביאים ילדים מייד זה יכול לגרום לכך שיהיה בלתי אפשרי להמשיך בלימודים או בשירות הצבאי לגבי לימודים הם באמת למען המשפחה והילדים כי הם מיועדים לפרנס את הילדים בהמשך ,לתת להורים תחושה של סיפוק ומונע מההורים להיות הורים מתוסכלים ובלתי ממומשים כנ"ל לגבי צבא שבנוסף לכך תורם לכלל עם ישראל.

ולישום פרקטי המלצתי לו לפנות לאדם חכם ותורני שמכיר את שניהם היטב.

אבל תודה על ההדגשה

לא בגלל צבא אלא בגלל לימודים אינטנסיביים שלי. תראו אם אתם עומדים בזה מבחינה כספים ומבחינת כוחות נפשיים שלכם. זו צריכה להיות בסופו של דבר החלטה משותפת שלכם ששניכם שלמים איתה.

אתה אומר שיש לך שנה עד שהקושי יקטן משמעותית אם ככה אז אפשר למצוא פשרה של לחכות 4-5 חודשים ואז להתחיל לנסות תוסיף לזה 9 חודשי הריון ותגיד לכך שהלידה עצמה תהיה אחרי השנה האינטנסיביית. אם ארוסתך טוענת שהיא מסוגלת לעמוד בקושי ואפילו לנסות עכשיו אז היא תהיה מסוגלת לעבוד את חודשיי ההריון כמעט לבד שהרי ההריון הוא קושי בעיקר של האישה.

אבל ב"ה גלולות הן לא הדרך היחידה בעולם שלנו כדי למנוע

(ואכמ"ל) 

לפותח השירשור- 

השאלה הזו צריכה להינדון עם הרב שלכם, שמכיר אותכם, ואת המציאות הצבאית

יש בעולם ההלכתי טווח רחב מאוד של פסיקות בנושא של מניעת הריון לפני ילד ראשון

ויש בעולם טווח ענק של יכולות התמודדות עם בניית זוגיות בצבא, ועם הריון וילדים 

אני רק אשקף לך- 

שבהודעה שלך משתמע- 

שאתה עצמך לא לגמרי בשל לילדים עדיין- אפילו בלי המרכיב של השירות בצבא.

זה חשוב. 

ממליצה להתייעץ עם רב לגבי מניעה כי זה באמת לא פשוט הלכתית..

לגבי הצבא ושהיא תהיה לבד-

אני מאאד סבלתי בתחילת ההריון, ברמה של חוסר תפקוד והקאות כל היום..

בעלי היה זמין לעזור לי ובלעדיו אין מצב שהייתי שורדת את התקופה הזאת...

זה שאתה הולך להגיע רק סופשי''ם, לרוב הנשים, הן רק מתחתנות וגם מוצאות את עצמן לבד וגם בהריון עם כל המשתמע מכך..זה נורא קשה!!!!

לגבי מוכנות-

אל תשכח שהממוצע של כניסה להריון זה חצי שנה, לא בטוח בכלל שהיא תכנס כלכך מהר, וגם ילד לא מגיע איך שנכנסים להריון, זה לוקח 9 חודשים..כמעט שנה... 

ואם זה היה הסיבה היחידה הייתי ממליצה לך להשאיר מקום לה'...

אבל הקטע של הלבד שהיא תצטרך לעבור זה שיקול...

לא ראיתי נתונים כאלה..

נשמע שהם בגיל 20 ובגיל הזה סביר מאוד להיכנס מהר להריון, ובכל מקרה בעייתי להסתמך על ממוצע כשישנה בעיה..

והכותב אף אמר שהוא יראה את אשתו לעתיד רק בסופי שבוע... זה מקטין את הסיכוי....

מהצבא, ורק אחרי זה להתחתן עם ארוסתך.

אל תכניס צרה לתוך ביתך.

לפי דעתי עדיף שתוותר על הקורס בצבא (אם אפשר-לא צריך להתגרש מהצבא) ולא לוותר על ילודה. בכללי כמו שהתבאר למעלה זה לא נכון שילד פוגע בזוגיות אלא רק בונה אותה, ואכמ"ל.

כשהייתי בטירונות השארתי בבית אישה בחודש תשיעי עם ילד בן שנתיים וזה לא פגע לנו בזוגיות ולא בטיפול ברך הנולד. כך שהשירות הצבאי סתם לא אמור לפגוע במשפחה, ואם הוא פוגע, לענ"ד תחליט על מה לוותר. וענ"ד היא לוותר על הקורס בצבא, אא"כ יש לך עניין בקורס לצורך הפרנסה העתידית שאז זה לא משנה.

שיש הבדל משמעותי מאוד בין גיוס לצבא לאחר 3 שנות נישואין, כפי שאתה מתאר, לבין חתונה לתוך מציאות של קצונה וקורסים וכו'.

אני חושבת שבית יהודי- המבוסס על אמונה מוחלטת בה' יתברך, בכל נושא, ובמיוחד בעניין הזה , יש לו נקודת פתיחה מצוינת , לחיי נישואין מאושרים יותר.

לכתוב, "בכללי צריך לחכות שנה", זו כתיבה מוטעית לחלוטין (אלא אם כן התכוונת לעצמך ספציפית, מנתונים אישיים שאיננו מכירים).

בכללי, מתחתנים, בונים בית, יולדים ילדים. לא "מהנדסים" את החיים עוד לפני שזכו כלל לילדים.

כך נהגו כל דורות ישראל וזה טבעי ונורמלי.

ו"מכירים" ומתקשרים מתוך חיי הנישואין - כולל ילדים. ויש כאלה שזה נתן להם דחיפה מאד גדולה לקשר ביניהם, הדבר המשותף הגדול הזה.

אם יש נסיבות פרטיות מיוחדות - אז שואלים רב האם זה דוחה את מצות פו"ר שמוטלת עם הנישואין. העובדה שההדרכה ההלכתית הכללית אינה כוללת דבר כזה, משמעה ש"בכללי" אין הדבר הזה נכון וחיי הנישואין אינם בנויים על "שלב היכרות" ואח"כ "שלב ילדים"..

ב. אשר על כן, אם יש לך התלבטות בגלל נסיבותיך האישיות, הן אופי והן צבא - תשאל שאלת חכם מובהק, תוך הצגת דעת המיועדת להיות אשתך גם כן.

יש לי ילדה מתוקה מלאכית לא יכולתי לקבל תינוקת יותר מושלמת ממנה,

והיא עושה לאבא שלה ולי אור גדול הבעיה הייתה שלא היינו מוכנים כזוג

לקבל אותה כל כך מהר, נכנסתי להריון חודשיים בערך אחרי החתונה

והיא גם יצאה בסוף חודש שמיני, ההריון היה זוועה והיה איתו עוד דברים אישיים

שחווינו שגרם לנו לנזקים לטווח ארוך.

היא ילדה מדהימה אבל אנחנו יודעים שהיינו צריכים לחכות קצת

ואני יודעת שאני לא אעשה את הטעות הזאת בילד השני

הזוגיות כמעט התמוטטה על זה, אבל ברוך ה'

היא ילדה מלאת אור אז מאז שהיא נולדה יש לנו מתיקות בבית

אז זה היה שווה את כל הגועל נפש, אבל במבט לאחור

היינו צריכים את הזמן שלנו כזוג זה לא סותר את התורה

בשביל זה יש רבנים והיתרים, תקשיב ללב שלך

תן לעצמך את הזמן בהתייעצות הלכתית אם צריך

יש זוגיות שצריכה קצת זמן בלי ילדים זה נורמלי לגמרי

אבל אל תחנוק את ההרגשה שלך

אתה לא רוצה להגיע למצב של שלום בית

חוסר בשלות לילד זה דבר רציני ולא צריך לטאטא אותו

מתחת לשטיח צריך להתייחס אליו.

מאוד חשוב שהם ישמעו אותך באופן אישי וייעצו לכם מה שמתאים לכם... כל מה שכל אחד יגיד פה לא בטוח שזה מה שנכון לכם. מכון פועה הם מדהימים וזו שאלה קלאסית ששואלים אותם... בדיוק בשביל זה הם קיימים. אני באופן אישי לא מהססת ומתקשרת אליהם על כל דבר

כמעט אף אחד לפני הנישואין לא יכול לדעת בודאות אם יש לו אי אלו בעיות הקשורות לפריון.

אף אחד לא יכול להבטיח לך שאכן כשתרצו להרות תזכו לכך מהר.

כמו שאף אחד לא מבטיח שמחר אקום בוקר.

אבל עדיין זו לא סיבה ללדת ילדים לפני שמוכנים לכך באמת.

אי אפשר להחזיר ילד  אחרי שהוא כבר נולד...

לנו לקח כמה שנים עד שזכינו לילדה ואחר כך לעוד אחת וזה עוד בלי שום אמצעי מניעה. בין לבין היו לנו גם הפלות, אחת בגלל מומים חמורים בעובר. כשמגיע ילד בריא תגיד תודה!

לפעמים לרעה - קושי בחיי אישות, אך לרוב לטובה - אין תקופת טומאה.

זה לא העיקר אך כשיקול נוסף אפשר לציין שזה יכול להיות חיובי לזוג שנפגש רק בסופי שבוע.

אני חושבת שלפני שחושבים על ילדים הזוג צריך לחשוב על עצמו ועל חיזוק הקשר תקופה מסוימת...אני ממליצה להתייעץ עם רב קודם כל ולהסביר לו את כל המצב ...

אנחנו קיבלנו את הקטנציק שלנו רק אחרי שנתיים ובכל הזמן הזה חיזקנו את הקשר בינינו בלי הפרעות מסביב (כמו הריון ותופעות הריון וגידול תינוק-לא שכל אלה הפרעות אבל הם בהחלט מסיחים את הדעת והזמן מעבודה על זוגיות...

חוץ מזה יש לכם את כל החיים להביא ילדים ולדעתי זה צריך להיות מבוסס על זוגיות כמה שיותר מחוזקת...

בהצלחה...

נראה לי ששכחת, שזה לא ממש תחום שנמצא בידיים שלנו.

יש כמובן את דרך הטבע וסטטיסטית הסיכוי להכנס להריון גדול יותר מאשר שלא תצליחו חס ושלום

אבל קח בחשבון - שאין לך בדיוק אחיזה במה שיקרה - גם אם תמנעו.

ועוד המלצה חמה:

גם אם תקבלו אישור מרב למנוע בתחילת הנישואין (אני לא מתייחסת לזה מחשבתית כרגע - רק טכנית..)

תעשו טובה ותבדקו מראש איך האמצעים השונים משפיעים לטווח ארוך על גוף האישה..

רמז: זה נורא ואיום!!!

[לא אומרת שלא מונעים בגלל זה באף שלב בחיים, אבל כדאי לקחת את זה שהכי פחות מתערב במערכות הפנימיות]

אני לקחתי מניעה מכל מיני סיבות ,מ4 חודשים לפני החתונה ועד 3 חודשים אחרי,משמע  7 חודשים ברצף...

לקחתי מניעה חזקה מאוד!!!

וברגע שהפסקתי הייתי בטוחה שעכשיו יקח זמן....אז זהו שלא...

ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ב"ה...וש לי ילד חמוד טפו טפו...

שמעתי שאמרו שיש מחקרים שדווקא נשים שלקחו אמצעי מניעה הסיכוי שלהן להכנס להריון אחרי ההפסקה הוא גבוה יותר בגלל שההורמונים מאוד גבוהים...

והרפא נשים שלי אמר לי במפורש שאין שום קשר בין זה שלוקחים מניעה להפרעה אח"כ להכנס להריון....

ולכן....ההצהרה שזה נורא ואיום היא לא בהכרח נכונה...

הכל כמובן בידי שמיים ולא בידים שלנו....!!!!!

ולפותח...

בעלי איש צבא ויצא לקק"צ חודשים אחרי לידה...היה אחלה...התרכזתי בילד וזה היה בסדר גמור...גרתי בקרבת ההורים כדי שתהיה לי עזרה ...

כך שאינלי מושג איך היה אם הייתי בהריון והוא לא היה...

אבל לדעתי השאלה האם למנוע היא אינדבדואלית לכם...תחיו קודם חודש חודשים ביחד ואז  תחליטו מה טוב בשבילכם...

וזו לא דעה הלכתית..אינלי מושג איפה ההלכה עומדת בעניין זה...

נראה לי שאתה עדיין לא מוכן להיות בעל. אתה לא מתכונן לחיי נישואין אלא לגירושין, ח"ו. באמת לא רצוי שילד יבוא לעולם כשלא מקבלים אותו באהבה. כדאי שתדחה את החתונה לאחרי הצבא. אז כבר תהיה מבוגר יותר ומגובש יותר ותדע מה שאתה רוצה מהחיים. זה גם יהיה טוב יותר לבחורה שתתחתן איתה.

ואיך שאני מבין, המוכנות לנישואין כוללת בהכרח גם מוכנות לילד. אי אפשר להיות מוכן לנישואין ולא מוכן לילד.

כמובן, אני מסכים עם הנאמר כאן ששלב בדיקת התאמה (אם יש כזה) חייב להסתיים טרם הנישואין.

מוכנים לשניהם בו זמנית.מה שכן צריך להיות מוכנים ל"הקמת משפחה", לקיחת אחריות על בן/בת הזוג, רגשית וכלכלית, הבנה שהולכים להיות שותפים ויש המון שמחה אך המון מחוייבות, אלו לא חיי רווקות.זה גם משותף להכנה לילד, אך בעיקרון אלו דברים שונים.

על החולקת...

[למרות שבד"כ אנחנו מסכימים, דומני..]

זו המשמעות של הקמת משפחה, באופן טבעי ונורמלי.

מתחתנים, יולדים ילדים. צריך לקחת את זה טבעי לגמרי. זו המשמעות שאתה מוכן להתחתן. לא טוב "להנדס" מידי. מקרים חריגים - מתייעצים.

זו המשמעות שאדם בא להקים בית. זה לא "פרות".. ממש ענין אחד שמעצים את עצמו בחלקיו השונים.

לשם כך הקב"ה נתן 9 חודשים לפחות.

קראתי.

אני ממש מבינה אותך ואת ההרגשה שלך. זה קשה להתחתן עוד לא קלטת מה קורה ופתאום אתה אבא! זה לא פשוט (מנסיון!!!)

וה9 חודשיים "שיש" אומנם "הריון זה לא מחלה" אבל זה יכול להשבית חלק מהנשים, כי אישה בהריון לא תמיד מלאת מרץ וכוחות להשקיע ולפנק ופתאום תופעות כאלו ואחרות... הזוגיות הראשונה היא חשובה ותשקיעו בה.

אפשר להתייעץ עם רב אולי להציע לדחות לזמן מוגבל.

בהצלחה רבה ומזל טוב.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…