בס"ד

בכל תחום, למירב שאנחנו יכולים להפיק.

במילה יותר פשוטה- למצוינות, כל אחד לפי המצוינות שלו.

כאילו..פשוט שכל אחד למקסימום האישי וכו׳

אבל להגיע אליו..שם מתחילים להסתבך, או אפילו לפני כן, אם נדייק-

למצוא איפה אני צריכה להשיג את המצויינות שלי. במה עלי להשקיע את כוחותי.

בס"ד

השאיפה שלנו היא למצוינות אישית.

היא לא שאלה על הדרך ולכן לא הגבתי על הדרך .

גם לא אמרתי שזה פשוט...

לא רוצה עוד לעבור מיעד טיפשי אחד לאחר.

אם הוא לא מוציא אותם לתכלית גבוהה, הם יצאו לדברים בטלים...

בס"ד

או לבשקית?

אם לי אז ברור...

אבל זאת מצוינות אישית.

אם מישהו רואה את תפקידו בעולם בתור רופא כי זה מה שמושך אותו ומעניין אותו ושם הוא חושב שיוכל לתרום הכי הרבה אז הוא שואף למצוינות שם...

לא סתרתי אותך כמדומני

היא כוללת במיוחד את בניין האישיות, פיתוח כישרונות, מיצוי יכולות וכו'.

אבל לא לשכוח את המטרה העיקרית.

לא להפוך אמצעים למטרות. האמצעים הם השכלול בעולם הזה, אבל אם הם גורמים לשכחת הסיבה הבלעדית, זו כבר בעייה.

תכל'ס, זה לחיות את אותם חיים, עם משמעויות אחרות.

לכוון שהכל יהיה לשם שמיים. זה אפשרי, ועובדים על זה כל הזמן.

חושבת על זה גם הרבה לאחרונה. שנזכה לעשות רצון אבינו בשמיים ולקדש את שמו.

בזמן האחרון חושבת על זה הרבה(אגב כתבת ממש יפה,אשרייך!)

וכל התגובות כאן נראות לי מנקודת מבט קצת אנוכית(סליחה)

אני יותר חושבת(ונראלי גם היהדות) שבאמת אין קטע לרוץ סתם, וגם לא כדי לפתח את עצמי כשרנותי.

אנחנו אמורים לרוץ כדי להביא את הגאולה ולתקן את עצמנו.

לקדש את שמו!!

ותמיד צריכים לשאול את עצמנו באמת-אני רץ למען המטרה??

המטרה של השירשור שלי קודם כל הייתה גם לבטא את החשיבה שלי-שאין טעם לרוץ סתם (ובאמת את התהייה שעלתה לי בתוך כל הבירורים האישיים שלי עם עצמי..)

וגם לעורר כאן למחשבה.

האמת היא שאני יכולה לראות את התשובות של הכותבים כאן משתלבות יחד עם זה שלך.

הגעה למקסימום אישי, מתוך נקודת מוצא  שאנו אנשים שומרי תורה ומצוות שהולכים בדרך תורה היא בדרך כלל 

גם תביא לתיקון אישי-מידות, התקרבות לה׳ וכל זה..

חיי התורה (לפי מה שאני מאמינה לפחות) הם לא רק-לשבת וללמוד תורה בהתבודדות.

אלא - לחיות, עם כל הרבדים של המילה חיים, בדרך התורה.

פיתוח אישי לא חייב להיות אגואיסטי כשמסתכלים על זה ככה.

ואת צודקת..תמיד חייבים לשים את המטרה הראשית והעליונה מעל לכל ומתוך זה לצמוח בכל התחומים

(עושה לי טוב לחזור קצת לנוג״ה )

זה להבליג כשממש באלך לצאת על מישהו,

זה לפרגן לאחרים גם אם בא לך להיות במקומם עכשיו,

זה לא להוציא מהפה איזה לשון הרע עסיסי,

זה לא להיות קטנוני,

זה לאהוב למרות חשבונות אישיים ישנים,

זה לוותר גם כשלא נוח,

זה לעזור לאמא גם אם אני באמצע משהו,

זה להיות ישרה עד הדברים הכי קטנים,

זה להתנהג כמו בת של מלך,

זה לשמוח.

אני רואה בזה מאוד קידוש ה'.

אני עדיין לא במקום הזה. עובדים על זה כל הזמן.

אלה לא נראות לך מטרות מספיק חשובות?!

הגשמת יעד קטן נראה טיפשי אולי במבט לאחור אבל היעד הקטן או ההצלחה הקטנה הזאת הם המדרגה לשלב הבא....

הרי בגיל 80 להסתכל על עצמך ולהגיד וואו בגיל 7 לא יצאתי על מישו או בגיל3 עזרתי לאמא לאפות עוגה...

זה נשמע ממש טיפשי..

אותו דבר בלימוד כמו שהיום אני אומר לעצמי הייתי יכול להתחיל את לימודי המתמטיקה שלי מסוף החומר זה שמסכם הכול... ואז הייתי יודע את הכול זה נשמע מגוחך נכון?!? הרי בלי הבסיס הקטן לא הייתי מצליח כיום

זה כמו שרב גדול בן 90 יגיד שהלימוד תורה שלו בילדות לא שווה כלום כי היום הוא גדול הדור.....

יש לנו בסיס.! העולם הוא כמו מדרגה רק אחרי שהנחת את השלב אתה יכול לעלות הלאה וגם שם אתה מניח בסיס ואז עולה  הרי לא יעלה על הדעת להגיד שמכיוון שהנחתי בסיס ועליתי שלב...אפשר לזרוק את הקודם

ולכן לדעתי התפיסה היא שמרוץ החיים שלנו כל ניצחון קטן(כן אפילו101-99 על מילאנו) הוא נצחון בדרך לשלב הגדול ורק ככה נוכל לשבת בגיל 120 עם נרגילה ולהשקיף על העולם ולהגיד מיצינו את עצמנו הגשמנו את מלוא יכולתנו בלי הניצחונות הקטנים האלה בחיים לא היינו מצליחים להגיע למקוםם שאנו בו כיום

מצטער אם יצא קצת מבולגן.....
(אחרי 4 -6 שעות מתמטיקה...)

מאיר....

כמה דברים:

1. אני מאוד מסכימה עם העובדה שדווקא המעשים הקטנים, ההצלחות הקטנות הן אלו שמקדמות אותנו בחיים והן אלו שמביעות את ההצלחות הכוללות. אהבתי  את הדוגמא של המתמטיקה, כי אני מאוד מאמינה שרק בסיס טוב יאפשר להגיע להצלחה..רק בניה איטית של הדברים הפשוטים שלב אחר שלב הם אלו שיאפשרו לנו להתעמת ולהתמודד עם השאלות המורכבות בזמן אמת.

כך שאני לא חולקת על שום דבר ממה שאמרת,

2. העניין הוא שכשאמרתי ״הצלחה עלובה״ אז חשבתי יותר על התחומים בהם אני משיגים את ההצלחה הזו. אני יכולה לתפוס את עצמי משקיעה כל כך הרבה מאמץ ומרץ על איזו שטות,שראבק. בשביל זה את מתאמצת? אחרי זה את רודפת?

הרבה פעמים אנחנו עושים כל כך הרבה דברים בשביל..כלום. רדיפה אחרי דברים מיותרים, אני אתחיל להשמע מעופפת רצינית כזו אבל כן, רדיפה אחרי הצלחה חומרית. משחקי כבוד. התנצחויות.סתם דברים קטנים שכולנו חושקים להשיג בלי משמעות מסויימת. או אפילו..התקדמות בלי מטרה או יעד..רק להתקדם. לסיים. לזרוק. להמשיך הלאה. לפעמים אני מרגישה שאני פשוט חייה, ממקום למקום, ממבחן למבחן..ממאורע אחד לשני. מתקדמת כי..צריך להתקדם.

אני לא מזלזלת ביעדים קטנים, להפך. אני רק תוהה על היעדים עצמם, ואם אנחנו מציבים לעצמינו אותם בכלל

וכן. הדברים הקטנים מרכיבים את הכל. אבל..מה הם הדברים הקטנים בחיים שלנו? גם אותם אפשר לפספס.

וסתם עוד נקודה כללית שעלתה בעקבות הכל...לא לגמרי קשורה עד הסוף. ואין לי כח לכתוב במקום אחר

3. (תהיתי לעצמי אם ה״ניצחון קטן״ ידליק שם איזה משהו,) אז כן, תמיד השאיפה היא להגיע פיינל פור. ואם נסתכל על זה אז..זה היה ניצחון גדול, על הרגעים הקטנים, דווקא בגלל הדרך..יש לנו חיים, יש לנו הצלחות קטנות- גדולות.

לפעמים, יש נפילות, יש רגעי יאוש...שניות שכולם כבר מוותרים-אתה מוותר לעצמך, אנשים מתייאשים בשבילך, אלו הרגעים הכי נוראיים  ודווקא משם,  כשהסביבה כבר מתקפלת לעזוב אותך ואת משחק החיים שלך, דווקא משם צומחים הניצחונות הגדולים ביותר. ברגעים לא ברורים, שניות שמשנות הכל. חייבים למצוא את אותן השניות ולהתפתח ולעשות את ההצלחה הגדולה האישית ש כל אחד. שלך. בתור אדם. בתור אחד עם משמעות.

4. כבר אמרתי שסמי המתמטיקה הם דברים מושלמים ואני שוקלת להוציא כאלה למכירה בפומבי?! 

אם אני מדברת כבר בלי הקשרים אז..הריני גאה להצהיר על כמעט סיום המתכונת התשיעית..מתוך העשר שיש להגיש.

אבל ממש הצחיק אותי כי גם אחים שלי ואני היינו עושים את זה באותה מנהרה בדיוק

זהו, תמשיכו בדיון

נזכרתי היום בזה בנוסטלגיות.

אני חושבת שהיום אני אעבור שם וזה לא יהיה לי כל כך ארוך אבל כשהיינו קטנים

זה היה נראה לי ה-מנהרה!

וכל הזמן אחי היה נרדם בדרך ומבקש שנעיר אותו בשביל המנהרה

כן. אנחנו שרוטים, אם רציתם לשאול

של המחשבות, הרצונות, הרגשות והמעשים שלנו מושפעים מהדיבור.

אנחנו מדברים הרבה דברים מיותרים, וממילא, יש לנו הרבה שאיפות מיותרות.

ככל שנזכך את הדיבור שלנו, נגיע למדרגה יותר גבוהה. (א"כ אין ספק שהעבודה כמעט הקשה ביותר היא על הדיבור. ולחסוך מדיבורים מיותרים, כולל כל דיבור שאין בו צורך, חינוך, או מצוה. (חינוך זה לאו דווקא במובן של גדול לקטן, אלא כל דיבור שבא לתת אוירה טהורה וקדושה יותר, נקיה יותר ממידות רעות וכדו'.))

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....