אבל אם את לא רוצה שום מגע-אפילו לא פיזי אל תקראי את "פסיעות בחול"

טכנית בספריה היא מדברת על אהבה -אמנם עדינה יפה וטהורה[הם אח"כ מתחתנים] אבל עדיין אהבה...

תבדקי אם זה מתאים לך

היא סופרת ממש מעולה והספרים שלה ממש יפים.

יש גם את הפרש וצומת הדרורים של חיה הרצברג

הספרים של יעל רועי- בית עם גג אדום, חלום על המגבעת, אפילו לא שש וכו'

הדרן (גם ספר חרדי, אני לא זוכרת את של הסופרת)

הספרים של רחל פומרנץ'- עת לקרוע ועת לתפור, פרח בר, פרחי קקטוס

איסתרק ומהללאל של מ. קינן

מצטרפת להמלצות על לאה פריד, היא סופרת טובה

אפשר את שבויות של אורה חצרוני

יש את מסע אל ים הנהר של אווה איבוטסון- חמוד ונקי (אבל לא דתי)

עזרתי לך בינתים? זה בכיוון? אם כן אני יכולה לנסות לחשוב על עוד ספרים (למרות שלא בטוח שאני אצליח, כי אין לי זכרון לשמות של ספרים וסופרים.. אבל אפשר לנסות)

יש שם דברי כפירה של ממש (ניאוץ כלפי שמיא, שמות ע"ז, נוהגי עבודתם, וכו'....).

וכן פרשיות אהבים לרוב... (דוד ובת שבע, אמנון ותמר, שמשון הגיבור ו*** וכו' וכו').

הטיפשות *כן* הורגת. (ומי החכם שישתמש בזה נגדי?...).

ספר פנטזיה מהמם וחזק!

טוב אז פעם לא הקפדתי על הספרים והחלטתי שכן.

אני רוצה להקפיד על ספרים שלא משחיתים את הנפש(בנושא של התנך השאלה מה המגמה הכללית של הספר ופשוט נמאס לי מבעיות אמונה שהיו לי בעקבות ספרים).

עכשיו כשהתכוונתי ללא זבל התכוונתי גם לספרים חרדים(סליחה שלא מקדמים אותך ומשחיתים את הנפש,כן הרבה מהם משחיתים).התכוונתי לספרים את משמעות.

דוג' לסגנון שאני רוצה-

ההרצאה האחרונה, ששה מסיפור ימעשיות של הרב שטייניץ, טובי לולנס(איכשהו), לוחמי הטמורות, מקימי, המשחק של אנדר(לא ככ), המדריך לטרמפיסט(ספר כזה בצורה נקייה), ורוניקה מחליטה למות(גם הסגנון רק בנקי), לא עולים לי ספרים אבל הרעיון הוא לספרים עמוקים אם אמירה

יש את "ימי שלישי עם מורי" - קראתי מזמן אז אני לא בטוחה שהיה 100% נקי אבל בכללי לא זכור לי שהייתה בו איזה בעיה אולי שאר הקוראים פה יוכלו לדייק אותי..

וגם יש ספר של דלין מתיה "הילד של פילה" שקראתי גם מזמן אבל זכור לי שהוא היה לגמרי נקי ויש לו מסר מאד יפה.. זה ספר סיפורי עם עלילה אבל יפה ברמה ועם מסר...

שניהם ^^ זה ספרות מתורגמת בעיקרון... ושניהם זכורים לי נקיים מבחינת תוכן אבל מבחינת דברי כפירה אא"ט שני הסופרים נוצריים ואני לא זוכרת אם היה שם איזכור לזה..

יש את "אתהלך" - ספר חרדי שכתוב ממש יפה עם הרבה מסר לחיים.. (זה ביוגרפיה)

יש את הספרים של מיכאל שיינפלד - מים שאין להם סוף (ממש יפה לדעתי ויש בו הרבה מסרים בין השורות), החוק למניעת בדידות (לא קראתי), אבידות (לא אהבתי באופן אישי)

האמת אין לי עוד רעיונות תקראי ספרים של סיפורי צדיקים זה ממש מעניין (רצינית )

ועוד ספר מרתק- "הוכחה לגן עדן". חפשי על זה בגוגל. זה נראה לי ממש ימצא חן בעינייך.

מקימי זה לא עם אהבה?? אז מזה בדיוק??

וגם- לא מפסיקים אהבה באמצע.. לא על אהבות וכאלה, של הרב ליאור אנגלמן. ממש ממש יפה!!

ללכת על הדגים

הספרים של הרב חיים סבתו. קראתי רק את 'בואי הרוח' ואת 'תיאום כוונות' אבל ממש אהבתי את הסגנון.

גאווה ודעה קדומה- ספר מהמם. אמנם יש בו אהבה אבל היא מסוג הנכון והוא נקי. גיין אוסטין (הסופרת) הייתה בת של כומר אבל זה לא מורגש כמעט. ספר עם אמירה חזקה ונכונה.

ש"י עגנון אם את מתחברת לסגנון.

אלנקם\עזרא יכין (ממליצה גם לשמוע את השיחה)

זהו בינתיים..

של שירה סטופל

סופרת דתייה צעירה, 2 הספרים הראשונים שלה, מהממים, נקיים, תמיד כיף לחזור ולקרוא בהם

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.