מלך כיתה הוא מושג שקיים 

אבל בכיתות נמוכות....וגם זה לא בכל מקום

ככל שאתה מתבגר יותר המושג מלך כיתה הופך ללא קיים אולי מפני העובדה הבסיסית שמלך כיתה הוא בדרך כלל הכי טוב במקצוע ספורט מסוים או משהו בסגנון...

לאט לאט אתה לומד להעריך את עצמך יותר ללא תלות בכמה אני קרוב לאיש זה או אחר...

אני חושב שאצלנו מכיתה א לא היה מלך כיתה...

כי היינו כיתה ממש טובה

אבל...שוב זה אינדיבידואלי ותלוי בעיקר בגיל

קשה לי לדמיין שמיניסטים שסוגדים לשמיניסט אחר....

תמיד יהיה את האחד, והאחת, שיהיו מלך ומלכת הכיתה, פשוט השמות נורא ילדותיים וקשה ליישב את זה עם המציאות הבוגרת.

אין לך בכיתה תלמיד מצחיק שכולם תופסים ממנו?

או תלמידה מאוד יפה, מצחיקה וכו' שכל הבנות כשביסודי כל הבנות רצו להסתובב איתה, ובתיכון מתבגרים ואז זה הופך לאיזו הערצה, או מישהי שכולם אוהבים.

לדעתי בתיכון יש כמה כאלה פשוט, וההערצה היא לא סגידה מטורפת, אלא פשוט יש שניים-שלושה בנים ושתיים-שלוש בנות, שבכיתה ב' נקראו "המקובלים".

אם אני מנסה ליישב את זה עם הכיתה שלי, או השכבה, אנחנו חבורות חבורות ואף אחד לא מתעניין אחרים. אין קנאה או מישהו נורא נורא מגניב. אבל כשהיה טיול, ורצו לחלק את הכיתה, רוב התלמידים רצו לעבור לקבוצה מסויימת שהיו בה כמה ילדים מסויימים, למרות שאין להם שום קשר אליהם. ואם יש קשר, יש קשר רע, של הצקות והקנטות. זה אולי זה פחות דומיננטי מכיתה ה', אבל תמיד קיים.

אני לא חושב שמלך הכיתה הוא מי שטוב בספורט 

מניסיון

אני חושבת שגם בתיכון זה קיים אבל יותר מטושטש... לא "שמיניסט שסוגדים לו" אלא פשוט האלה שיותר מכירים ורוצים בקרבתם..האלה שתגיד את השם שלהם וכולם ידעו מי הוא..

אני מאמינה שהמושג-״מלך הכיתה״ בצורה הפשוטה שלו, לא קיים. אולי בעצם בכיתות הנמוכות.

אבל ברור לי שמשהו מתוך כל זה קיים.

לא באופן מובהק כמובן וזה הכל גם תלוי בחברה עצמה,

אבל, אני מאמינה שבכל מקום..כולל הכל (כבר מגן הילדים, בית ספר, תיכון, לימודים גבוהים, עסקים, חברים שיוצאים לבלות, פורום דתי ונידח..

תמיד יהיה את קבוצת החברים שהדעה שלהם נשמעת יותר,

האלה שכולם רוצים לשבת לידם, לאכול איתם, לשחק איתם, לצאת איתם.

האלה שכל בדיחה שלהם, גם גרועה ביותר תעלה קולות צחוק  רמים ושאם מישהו אחר יאמר בדיוק את אותה הבדיחה אז על פרצופי הסביבה ייעטו מבטים מלגלגים..

כך שכן, יש עניין של מדרג חברתי, אולי פחות בכיוון של |מלך| אבל בהחלט יש קבוצה שבמקרים קיצוניים נוכל לומר שעל פיה יושק דבר, שם גם לא נתפלא שנמצא אפילו את ״המלך המושלם״ (עם גלימה והכל) ובמקרים פחות קיצוניים פשוט תהיה קבוצה שבהחלט משפיעה..לפעמים יותר מידי.

נקודה נוספת...שאולי כדאי להרחיב עליה בהזדמנות אחרת. הרבה פעמים, זה  בריא שיש דבר כזה. המון פעמים הרסני..

ברוב המקרים, קליקות חברתיות נעשה באופן טבעי וקיימות בכל חברה באשר היא, מה שכן, הרבה פעמים החברה עצמה ״אשמה״ בהיווצרות של זה. מעורבת לפחות מעט בזה. קל לנו לחיות כעדר.. 

כתבת יפה

אף אחד לא יודה בעובדה הזו, אבל זה קיים ועוד איך.

זה עניין של כריזמה, סחפת (מלשון היסחפות), לחץ חברתי וכו'.

זה יוצר מעמד משפיע של אחד או כמה חבר'ה בתוך החברה.

לפעמים זה חיובי, לפעמים שלילי.

אבל זה קיים.

בכיתה שלי למשל, מורגש(לחלק מהחבר'ה) שיש אחד שהוא כן בולט מכולם במובנים מסוימים

וזה שמורים מעריכים אותו יותר מאחרים. פשוט ככה.

ולכן נראה לי שיש עוד קצת מזה גם בכיתות גבוהות

"מלך הכיתה" -אחד שחצן כזה,שתמיד יש סביבו קצת חלשי אופי, שמוביל אותם, אבל לא בכיוון הנכון. סוג של בריון...
 

"מוביל הכיתה"- אחד שעליו אפשר לסמוך שייקח את העניינים בידיים. שאם יש פעילות הוא זה שיקום ויעודד את כולם לבוא. שישקיע ויהיה שפיץ, ושגם אם קבוצה מסויימת אחראית על נושא, אם הוא בקבוצה הזו- תמיד יתקשרו אליו, ורק אליו. אותו יזכרו שהוא בקבוצה שאחראית על ההוא והזה.

את הסוג הראשון אני לא פוגשת הרבה (ב"ה), כי אני חושבת שזה קיים יותר בציבור החילוני. אבל בכל זאת, גם אצלנו זה קורה.

את הסוג השני יש בכמעט כל מסגרת- את השמיניסטית ההיא שכווווווולם יודעים שהיא תהיה הרבנית, ההוא בשבט שתמיד יארגן קומזיץ מטורף עם פויקה והכול, את האחת בכיתה שתרים ערב כיתה מטורף לגמרי.

אני תמיד משתדלת להיות מהסוג השני, כי נראלי זה מה שעליו דיברו חכמים ב"קנאת סופרים תרבה חוכמה"

מסופר ששאלו את רבי אריה לווין עם הוא צדיק נסתר והוא ענה לפעמים...
בכל אחד מוסתר צדיק נסתר וכול פעם מישהו אחר הוא הצדיק
אותו דבר עם מלך הכיתה אצלנו לפחות אין אחד כזה לכל דבר יש אחד אחר שיעשה את זה
אין לנו את הבריון שרומס את כולם אין לנו את האחד שסוחף את כולם להתנדבויות
כיתה פשוט רגילה...שבכול אחד יש כוחות וכולם ממשים 100 אחוז מהם

אז כשריך עזרה במנגל ההוא עוזר

ובלימודים השני

ובדיבור עם המורה השלישי...כל אחד ומלוא כוחותיו אבל אין מנהיג אחד ובודד

מלך הכיתה לדעתי זה כל כך חיים ולדר...

(ואגב, מעולם לא ראיתי ספר שמדבר על מלך כיתה מהזוית שלו, אבל יש לזכור שיש כזה דבר. גם האנשים הדומיננטיים הם בני אדם ולא סתם יצור משונה.)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....