האמת שההתלבטות שלי היא בעיקר בין שערי צדק להדסה עין כרם..
וממש חשוב לי לשמוע את המנוסות יותר.. כי אצלי מדובר בינתיים בהריון ראשון 
אם אכפת לכן להתייחס לנקודות הבאות:
איכות הטיפול? (האם עומס יולדות השפיע על הצורה שבה ילדתן?)
היחס של הצוות?
ימי האשפוז הנוספים מעבר ללידה עצמה? (מי שהיה לה לפני, והיומיים שאחרי)
סיכום של כלל החויה?
אין לי כל כך ידע במה עוד חשוב לגעת - אז אשמח לעזרתכן 
מישהי יודעת מה המצב מבחינת כשרות המזון בכל אחד מבתי החולים?
לפי מה שאני יודעת- בשני בתי החולים משך האישפוז הוא 48 שעות, אך בעין כרם את מקבלת עוד יום במלונית (בחינם).
אני ילדתי בשערי צדק ונהנתי מאוד מאוד!! ממליצה בחום.
אחותי ילדה בעין כרם וגם מאוד נהנתה. אני מתלבטת אם הפעם לנסות את עין כרם, או ללכת לשערי צדק, ששם כבר הייתי ואני יודעת שמוצלח שם ב"ה.
נקודה לזכות שערי צדק- רופא בעין כרם אמר לאמא שלי (כשאחותי ילדה שם-לפני כמה שבועות) ששערי צדק יותר מומחים במיילדות, וגם יש להם פי כמה וכמה לידות ונסיון.
עוד דבר, לשערי צדק, כבית חולים דתי, יש מכון מחקר לפוריות. לעזור לזוגות שמתקשים בפוריות. בכל לידה בית החולים מרוויח הרבה מאוד כסף על כל יולדת, ככה שאני מעדיפה באיזשהו מובן, שבית חולים דתי, ובית חולים ששם לעצמו כמטרה לפתח את תחום הפוריות- ירוויח את הכסף, ויוכל להמשיך ולפתח את התחום.
נקודה לזכות עין כרם- לילה נוסף במלונית
אבל לא מהודרת כ"כ
סה"כ היה ממש טוב
ואני ממש ממליצה
איכות הטיפול? (האם עומס יולדות השפיע על הצורה שבה ילדתן?)
לא הרגשתי עומס..
היחס של הצוות?
מש נעים וחם והתרשמנו מזה מאוד
ימי האשפוז הנוספים מעבר ללידה עצמה? (מי שהיה לה לפני, והיומיים שאחרי)
לא היה לי לילה במלונית כי הייתי בבית חולים יותר
הלכתי לעין כרם בגלל שתי סיבות:
1. לידה טיבעית- שהם פחות מתערבים
וגם כי הם מכירים את יפעת שהיתה הדולה שלי
2. בגלל הביות
הגעתי לשם עם אמא ובעל והם אמרו שבתחילה רק אמי תכנס. אחרי שכבר התמקמתי מאחרי הוילון לא היה אכפת להם שבעלי יכנס במקומה.
בעזהי"ת
גם, הריון ראשון, מתלבטים בין שערי צדק לעין כרם..
גיסה אחת המליצה בנחרצות על שערי צדק,
הגיסה השניה ילדה אחד בשערי צדק ואחד בעין כרם והמליצה בנחרצות על עין כרם
ילדתי שם 3 פעמים, בכולם היו סיבוכים והיחס שקיבלתי היה טוב מאוד. האמת היא שכנראה פשוט נפלתי על מיילדות טובות אבל זה כנראה אומר משהו גם על הבי"ח, לא? אני יודעת שבשערי צדק מאוד עמוס בקבלת יולדות. לי מישהי עם הרבה ניסיון, שעובדת בשערי צדק, אמרה לי - תגיעי לשערי צדק רק אם יש לך דולה, כי אחרת את עלולה ללדת בקבלה ולא יתייחסו אלייך (זה אגב כמעט קרה לאחותי, היא ממש התחילה לידה בקבלה). אותי בעין כרם תמיד קיבלו מייד ויפה מאוד (שוב - היו לי סיבוכים אז אולי זה לא מייצג). גם במחלקת יולדות היה לי ממש נעים. בשערי צדק עד לא מזמן היה ממש עמוס וצפוף בחדרים, עכשיו שפתחו שם ביות הבנתי שהתרווח הרבה יותר. אם את רוצה ביות מלא אולי שווה לך. אם לא - קחי בחשבון שבשערי צדק התינוקות בתינוקיה כמעט כמו של פעם... ובעין כרם הם כמעט ולא נמצאים בתינוקיה.
שוב כמו שכולן כתבו - טוענים שבעין כרם הגישה יותר טבעית, פחות דוחפים אפידורל, יותר זורמים עם היולדת. טיפ חשוב - מותר לבקש להחליף מיילדת! מותר לומר למיילדת למשל שאת ממש רוצה לידה טבעית, ולשאול אם היא בעניין. הגיוני שגם היא תשמח להיות עם יולדת שהיא יותר מתחברת לסגנון שלה ולרצונות שלה.
בקיצור - בעין כרם היתה לי חויה מעולה (ופעמיים הייתי שם בשבת, ולמרות הקשיים שכרוכים בכך אני ממליצה)
אני ילדתי את הלידה הראשונה בשערי צדק ומאוד התאכזבתי מיחס המילדת יחס האחיות בזמן השהייה שם היה נוראי עוד יותר.
הם גרמו לי לטראומת לידה...
בכל אופן אצלי- אך יש נשים שנהנות שם...
לידה שניה הלכתי להדסה עין כרם ונהנתי משם עד השניה האחרונה.
היחס של המילדות היה לי חילופי משמרת ושניהם היו מושלמות היה לי קצת קשה אז הביאו לי מילדת נוספת שתעזסור לי ותקל עלי.
הכל היה ברוגע בלי לחץ.
גם באישפוז אחרכ הם היו מקסימים.
כ"כ מפורטות ומעניינות.
תודה למי שהעלתה את נושא האוכל..
(בכלל לא חשבתי על זה)
ואני אשמח לשמוע עוד.
באמת מה שהבנתי הוא ששע"צ בעיקר מקצועיים ועמוסים
ולכן הם דוחפים יותר לאפידורל וצריך מרפקים כדי להגיע לחדר לידה
אבל אמרו לי שכרגע יותר נוח בגלל הביות שנפתח..
הדסה מאוד נעימים על פי כל הדעות -
מצד שני פחות דוסים..
זה בערך הסיכום?
ממש לא ראיתי שדחפו לאפידורל.
אני מאד התלבטתי וניסיתי לשמוע את דעת המיילדות שהיו לידי והן כל הזמן אמרו לי שהן לא יחליטו כי זו החלטה אך ורק שלי!!
כשהחלטתי שלא- הם מאד תמכו ואפילו המיילדת קראה למישהי שתעשה לי עיסויים... היא היתה צמודה אלי כל צירי לחץ והלידה וממש עזרה... (תכננתי אפידורל אז אפילו לא חשבתי על דולה וברגע האחרון גם אמא שלי שהייתה אמורה להגיע לא הגיעה ונשארתי רק עם בעלי...)
ולגבי כניסה לחדרי לידה- אף פעם לא היו לי בעיות
(4 לידות ותמיד הכניסו אותי מיד כשהייתי צריכה)
הבעיה העיקרית זה העומס במחלקות!! שזה הבנתי שנפתר בעקבות פתיחת המחלקה החדשה אבל אני לא יודעת...
בלידה הזו ריחמתי על עצמי שהחלטתי לא לקחת את האפידורל,
ואף מילדת או איש צוות לא אמר לי מילה.
אומנם היה עמוס בשע"צ, אבל זה שהוא בי"ח דתי היה לי מאוד חשוב.
שבת בשע"צ היתה ביתית ושקטה. מאוד שבתית.
ולגבי תפיסת חדר לידה- בהחלט היתי צריכה להיות אסרטיבית וקיבלתי מיד.
(הגעתי בלידה)
היתי לידה אחת בעין כרם ואחת בשע"צ
וחזרתי שוב לשע"צ
מהלידה עצמה נהנתי מאוד בעין כרם
אבל הייתי כל הזמן רעבה בגלל הכשרות- אכלתי רק דברים סגורים והזמנתי מגשיות בדץ.
הן היו כמו אוכל של מטוסים ולא הייתי מסוגלת לאכול אותן.
וגם לא אהבתי את הביות חלקי שיש שם. אני צריכה תינוקיה זמינה כל זמן שאני לא יכולה להיות עם הילד.
אין שם בלי ביות.
מה זאת אומרת אין בלי ביות בהדסה עין כרם?
אם אני צריכה מנוחה לא יכולה להשאיר תינוק בתינוקיה??
אפשר רק חצי ביות, או ביות מלא
חצי ביות ז"א בלילה התינוק רק בתינוקיה, אם את רוצה להאכיל קוראים לך ואת מאכילה בתינוקיה, כמו בשאר המקומות שאת בוחרת ללא ביות.
אבל ביום- את מחתלת את התינוק, את לוקחת אותו לכל מקום. קיימת אפשרות תאורטית לשים בתינוקיה, אבל עמדו עלי עם סטופר שאבוא לקחת, והייתי לא רגועה להשאיר בתינוקיה עם כזה לחץ. הלכתי לשרותים עם התינוק, לאכול עם התינוק.
מילא אם היתי יכולה להשאיר את התינוק בחדר וללכת לשרותים- הרי אסור לעזוב את התינוק.
בארוחות- אם אני בבית, אני אוכלת כשהתינוק עלי במנשא או ביד. בבי"ח אסור להרים תינוק וללכת איתו. מבחינתי זה היה מאוד קשה.
בבית אם התינוק בוכה 2 דקות ואני בשרותים, אני לא נחרדת. בבי"ח את לא יכולה לתת לתינוק לבכות בלי לעשות משהו.
בקיצור, לי זה לא התאים. אני צריכה ביום תינוקיה מתי שמתאים לי, בלילה אני לא רוצה את התינוק של השכנה בחדר שלי אז אני מעדיפה שגם שלי יהיה בתינוקיה עם הנחייה להעיר אותי מיד כשהוא בוכה.
את יכולה לשים אותו בתינוקיה במשך כל היום.
הייתי שם עכשיו וראיתי הכל הכל כי הבן שלי היה צריך להיות באור.
העניין הוא לדעתי סתם..
בשערי צדק את גם יכולה שהוא יהיה איתך ביום
(אולי קצת לבדיקה לא..) ובעין כרם את
בגלל שהעניין בעין כרם זה ביות, אז בקושי שמים בתינוקיה במשך היום וככה יש הרבה יותר יחס למי ששם.
ילדתי לפני חצי שנה בעין כרם, רציתי לצאת לאכול עם המשפחה ועשו לי פרצופים, אולי זאת היתה הרגשה אישית שלי...
הבאתי אותה לתינוקייה, הם עשו פרצוף ושאלו מפורשות למה. נדהמתי ואמרתי שחייבת להכניס משהו לפה בחדר אוכל. התגובה- טוב, אבל הכי מהר שאת יכולה
טסתי לאכול המומה. כשסופסוף התיישבתי מול הצלחת, הגיעה אחות עם הקטנה ( שהייתה ממש אחרי הנקה והם ידעו זאת ) ואמרה- היא בוכה, קחי אותה. אנחנו לא יכולות.
הצלחת עם האוכל נשארה על השולחן, עד שפינו אותה כשסגרו את חדר האוכל.
ובעלי שהגיע סביבות 11 פגש יולדת מורעבת ובוכייה....
לא מבינה את זה.
בעיקרון התחננתי לביות ולא קיבלתי.
וכשביקשתי לנצל לחצי שעה את התינוקייה, לפחות שאיהנה ממנה, לא נתנו לי.
אז את המחלקה אני לא הכי אוהדת.
אבל חדרי הלידה שלהם? הכי הכי שיש!!!!
לי אפילו לא נתנו לחתל ולקלח, אמרו לי- יאללה תנוחי. את עוד תעשי את זה..
ולא ראיתי שום ביקורת על מי שהשאירה.
למה זה צריך להיות ככה, שאני צריכה להידחף ולהיות אסרטיבית כדי "לתפוס חדר לידה"?? האם לא מגיע לי בצדק ללדת בחדר לידה אם כבר הגעתי לבי"ח לפני כמה שעות?
מה אפשר לעשות נגד זה חוץ מלשלם אלפי ש"ח על מישהו פרטי רק כדי שיתייחסו אלי בזמן? (וגם זה הוגבל בחוק עכשיו)
ללכת לבי"ח פחות עמוס ופחות טוב? יש כאלה בכלל? האם בכלל לצוות יש סיכוי להגיע לכולן בזמן, במגבלות הצוות והמשאבים?
זה לא הוגן!!
לי יש טראומה אישית מלידה שכמעט התרחשה בקבלה (לא אזכיר באיזה בי"ח כי יש יותר מאחד עמוס... גם במרכז, וזה דבר שקורה בהרבה מקומות) ואני רק רוצה לפרוק:
השאירו אותי שם במיטה עם מוניטור במשך כל הזמן של הצירים הקשים, סבלתי וחיכיתי לאפידורל למרות שבליבי ידעתי שאין סיכוי שהוא יגיע בזמן... כאשר הרגשתי שזה אוטוטו קורה שלחתי את בעלי (לא בפעם הראשונה) שיקרא למישהו דחוף.
בדיוק בדקה הזו התחילו צירי הלחץ (כבר הייתי בפתיחה מלאה). ברגע זה מצאתי את עצמי לבד לגמרי, פוחדת שלא יהיה מי שיחזיק את הראש היוצא. ב"ה שזה נגמר בידיים של מיילדת שהספיקה להגיע ולהטיס אותי לחדר לידה שזכיתי להיות בו דקה-שתיים... אם לא היה שם איזה חשד למצוקה עוברית, כנראה שהייתי יולדת בקבלה.
היום אני יודעת להגיד לעצמי שברוב המקרים, לידה היא טבעית וב"ה מתרחשת גם בלי איש מקצוע ולא קורה כלום. אבל הרגע הזה לבד היה מאד מפחיד וטראומטי.
שוב סליחה על הניצלו"ש. אפשר לפתוח דיון חדש בנושא, אני פשוט רציתי לפרוק.
וזה קורה בהרבה בי"ח
שמעתי באופן אישי גם על לניאדו/ מעיני ואני מאמינה שתשמעי על עוד בתי חולים.
הפתרון הוא שיבנו עוד חדרי לידה.
ואני הייתי מוסיפה שצריך לעשות בכלל מתחם שונה ליולדות. בתנאים שונים.
ושמי שרוצה ויכולה תוכל ללדת ב"חדר טבעי" בלי לשלם עלות נפרדת.
בביאת המשיח כנראה רק אז יתגשמו כל משאלותינו
בעזהי"ת
לא בעייתי שם עכשיו עם כל הבלאגנים של הדסה?..
כולם עושים את מלאכתם נאמנה אפילו שלא יודעים מתי תיכנס המשכורת,
להיפך את עוזרת להם כי הם מרוויחים על כל יולדת אז יש להם עניין שתהיי מרוצה
כל הצוות היה מדהים, תומך וחמים.
איכות הטיפול, מדהימה. העובר היה תקוע והדופק ירד ומיד התאספו אחיות ורופאים מסביב... וברגע שנולד הגיע רופא וטיפל בו כי הוא לא בכה בהתחלה, בקיצור- טיפול מהיר וטוב..
אושפזתי למשך יום נוסף בגלל ברזל נמוך.
נהניתי מאוד בסך הכל, ובלידה הבאה בעז''ה מקווה ללדת שם
הלידה האחרונה שלי היתה מזמן, וממילא לא ילדתי לא פה ולא שם.
אבל -
בזמן לידה, אשה נמצאת במצב של פיקוח נפש. צר לי, אבל שיקול של מהדרין כן או לא, הוא שיקול ראוי אך ורק אם כל שאר הדברים זהים לחלוטין. אני מכירה מישהי שילדה לפני הרבה מאוד זמן בבית חולים "דוסי" כלשהו, כי היה פסח, וצריך לוודא שהאוכל הוא למהדרין, וכמעט הסתבכה עם הלידה. מאז היא חוזרת ואומרת - ללדת במקום שאת סומכת על הצוות מבחינה רפואית, שהצוות יתאים לך - כן \ לא אפידורל , כן \ לא לידה טבעית , האם הצוות יודע מה לעשות בכל מקרה ומקרה? אוכל אפשר להביא מהבית.
ביות כן או לא? מה מתאים לך \ לכן? אני ממליצה בחום על ביות מלא, שזה הכי נכון לתינוק ולאמא, אבל יש נשים שקשה להן.
בעל בלידה או לא? מה מתאים לך?
היכן יש נגישות ליועצות הנקה ידעניות?
חשוב לדעת את כל הצדדים של כל בית חולים בה תשקלי ללדת, כי התכנונים לחוד ומקום הלידה לחוד
היתה איתי פעם מישהי ב"משגב לדך" שהיתה רשומה בשערי צדק, אך היה שם כל כך עמוס כשבאה ללדת, שאמרו לה או שהיא תמצא את עצמה שוכבת על מיטה בפרוזדור אחרי הלידה, או שתבחר מקום אחר וישלחו אולה עם מכתב הפניה וברכת הדרך ללידה קלה..... ואחרי ההלם הראשוני, היא מאוד נהנתה במשגב לדך!
צודקת מי שכתבה שלידה הוא עסק כלכלי עבור בית החולים, ולכן הם מתחרים על היולדות.
חשוב ללמוד את כל הצדדים של בית החולים כדי שתדעי מה ואיך לדרוש את מה שאת צריכה, ולדעת לעמוד על שלך, ועל מה את רוצה שיהיה בלידה שלך!
בהצלחה!!!
יש נשים שחושבות שהן הולכות לנופש, לצימר, למלון... ואז הן בוחרות מי מסתובב שם, מה הכשרות, מה טיב האוכל ועוד כל מיני דברים...
נשים יקרות!
כתוב בגמרא שבשעת הלידה איבריה של האישה מתפקקין וכ"ד חודש לוקח להם לחזור למקומם.
לידה זה לא מלון! הכי חשוב זה צוות מקצועי ומסור, שיהיו שליחים טובים של הקב"ה להביא נשמות יקרות לעולם בבריאות
פעם משהי אמרה לי שהיא עדין לא יודעת איפה ללדת כי זה תלוי בזמן. אם זה יהיה בשבת זה ברור שהיא תפנה למעיני הישועה כי היא מרחמת על בעלה. הרי מה הוא יעשה בתל השומר בשבת?
את האמת היתי בהלם. מה זה משנה האוכל? אני ילדתי בבית חולים שנחשב חילוני לגמרי ואפילו יש שם הרבה ערביות. לידיעתכן, בכל בית חולים יש סניף של עזר מציון שמספק ארוחות ליולדת ולבני משפחתה בשפע מידי צהריים. הביאו לי בשר בקר וקציצות, עוגות, סלטים ותוספות בשפע. יתירה מכך, בכל בית חולים ניתן לדבר עם המשגיח ולברר מה עומד בסטנדרט הכשרות שלכם ומה לא. לדוגמא: יש גבינות סגורות, מעדנים. בד"כ לחם אפשר לאכול...
האוכל זה לא הסיפור. ואני כותבת את זה מסיפור אישי קשה של רשלנות באחד מבתי החולים המפורסמים כדתי ומקסים.
דתי =לא מקצועי?
בדתיים דואגים גם לכשרות וכל השאר וזה סעיפי נוחות משמעותיים בהחלט.
מדברים פה על בי"ח מרכזיים ומעולים בתחומם. שעברו מס' לידות לא מבוטל ונסיונם עשיר ביותר.
אם כי במצבי עומס יתכנו יותר כשלים ואז מה שכתבת נכון בהחלט.
ותמיד צריכים להוסיף תפילה שיהיו תמיד שליחים טובים במקום ובזמן המתאים.
(לגבי האוכל אני קיבלתי את המגשיות והייתי רעבה בטרוף. לא אכלתי אותם כי זה כמו אוכל של.מטוסים
דתי= לא מקצועי
אלא כתבתי שנשים לפעמים עושות שיקול דעת מוטעה ומחשיבות פרמטרים לא חשובים (ואני מדגישה לא חשובים כי אוכל בשביל 3 ימים או חמישה ימים זה לא מחיר של חס וחלילה....) במקום לשאול את השאלות החשובות באמת.
ואת האמת, אין לי ניסיון בירושליים אלא במרכז כך שאני ממש לא נכנסת לדיון של הדסה או שערי צדק.
אני מדברת באופן כללי כי נכוותי קשות בבית חולים במרכז שכולם מהללים אותו מפה ועד השמיים
אולי הוא מתאים למי שיולדת כמו תרנגולות לא למעבר.
את עין כרם אני לא מכירה.
בלידה השניה שלי הגעתי לשע"צ, היה עומס מטורף, הגעתי עם פתיחה 9 וישר רצו להכניס אותי לחדר לידה, לקחו אותי למבואה ואז גילו שאין חדר לידה פנוי. תוך כדי זה אני עומדת ליד הדלפק ומעבירה צירים ופוף ירידת מים וצירי לחץ, ואני בשום מקום!
לקחו מיטה ניידת, זרקו אותי עליה והכניסו אותי לחדר בהכנה (שאפילו מים זורמים לא היו בו)
מזל שהלידה היתה קצרה.
האשפוז היה בחדר צפוף עם 3 מיטות, ביום שבו הייתי אמורה להשתחרר, בדיוק ב 11 הגיעה מנקה ערביה אמרה לי לקום והתחילה להזיז את הדברים שלי.
אותי שחררו אבל את התינוקת שיחררו רק ב4, עד אז הסתובבתי במעגלים במסדרון. אף אחד לא התייחס אלי.
בקיצור חוויה מאוד לא נעימה.
הגעת בפתיחה 9.
מה ציפית? שיוציאו מישהי מחדר לידה בשבילך?
1.בזמן האחרון הוא אומר מילים ממש לא יפות,
הוא התעצבן על בעלי ואמר לו ת-ח-_ וח-ר-_
מקווה שהבנתם (מילים של שירותים)
וגם אמר לי אני אהרוג אותך.
ממש כעסתי עליו באותו זמן ואמרתי לו שאני לא מסכימה
שידבר כך. אבל אני מרגישה שצריך לעשות עוד משהו שהוא יבין שזה חמור.
יש לכן רעיון?
2. הוא כבר הרבה לילות קם בלילה בגלל שהוא מפחד,
כשהיו עכשיו אזעקות אז זה עוד יותר הגביר לו את הפחדים
וזה ממש מעייף כל לילה אני או בעלי קמים אליו,
הרבה פעמים בעלי ישן בחדר שלהם כי גם כשיושבים לידו הוא מתעורר. (אתמול ישבתי לידו שעה! ובסוף בעלי היה צריך לבוא לישון לידו כי התעייפתי כבר)
מה עושים?
כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..
אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.
גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..
אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים
לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.
זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו
מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.
יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת
זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..
כמו מנטרה.
ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !
הייתי בהלם ממש. חוצפן.
למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.
היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב.
לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה
לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.
כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.
העניין הוא להיות עקביים ומהירים.
לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.
ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות
בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...
וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...
(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)
אפשר להגיד אפילו:
פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.
העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.
לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.
מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.
הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.
לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה
כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.
לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.
לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.
נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו.
תעשה לכם פלאים.
במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור
תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?
כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.
האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.
מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.
את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.
כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.
במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.
במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.
יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד
יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.
יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה
יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.
יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.
אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.
כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.
למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.
בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.
האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)
אולי חזרתם הביתה וחם לו?
האם הוא משועמם?
האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?
איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?
האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?
בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:
אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך
ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.
מה יעזור לך להירגע?
אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?
אתה רוצה להתקלח אולי?
אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.
רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.
לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.
אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.
יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.
הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.
ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.
יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.
תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.
תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.
כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.
הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.
אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -
בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...
בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.
בהצלחה...
אני מחזירה אותה מהגנון ב4 ועד 7 אני כל יום מחדש מחפשת במה להעסיק אותה,
יש רעיונות למשחקים שמעודדים התפתחות?
קניתי לה לא מזמן כמו קוביה עם צורות בפנים שמוציאים וצריך להכניס כל צורה לחור שלה- ממש אוהבת!!!
גם תיבה מרובעת של חיות שלוחצים/מזיזים כפתורים והן קופצות מעסיק אותה ממש יפה
כמובן גם ספרים ובימבה ולצאת אבל אני מחפשת עוד רעיונות
לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)
בובות ועגלה
כלי מטבח
בצק
כדור
מכוניות
פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)
פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע
לוטו
ממש רשימה מרשימה 😊
היא מאד אוהבת מים
בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.
הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...
בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.
אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.
בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים
אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.
בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.
לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה
שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).
עגלה ובובה.
סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.
להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.
לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.
לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.
להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...
🤭😅😵💫
מגה בלוקס
משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה
יש ארבע לוחות וזה בעצם מטריצות כזה, כרטיסיות שמשלבות (נגיד שורות של חפצים עמודות של מבפרים וכרטיסיות של שלוש בובות ארבע ספרים וכו ושמים כל כרטיסיה ב'תא' הנכון)
על הקופסא כאמור כתוב 2+ אבל הבת שלי היום שיחקנו פעם ראושנה והיא מזה הסתבכה חח
הצליחה לבד חלק אבל ממש ראיתי שזה מורכב לה
מה אומרוצ?
הגיוני שיהיה מסובך בהתחלה. ברגע שהיא תקלוט את זה את תראי שהיא מצליחה בלי בעיה גם בדברים דומים.
שזה אותו עיקרון רק עם יותר דרגות קושי.
בהתחלה היא ממש הייתה צריכה הכוונה בשביל להבין את הקטע של המטריצה אחרי כמה משחקים התחילה להיות טיפה יותר עצמאית וגם ברמות הכי נמוכות זה מאוד לא אינטואיטיבי להם הקטע של למלא מטריצה (לעומת שורות בודדות).
לא בטוחה שאני זוכרת, אבל ממש לא לגיל שנתיים.
בגיל שלה את יכולה ללמד אותה לסדר רק לפי צבע או רק לפי צורה, מספרים עדיין לא נדרש בגיל שלה (אפשר למיין בין 1 ל2). אח''כ תראי איך זורם לה, יש ילדים שאחרי שיקלטו את הקטע כן יוכלו לעשות מטריצה שלמה.
אבל עדיין יהיה לה שימושי וכיף לסדר רק לפי קריטריון אחד של צבע או צורה.
לק"י
הסתכלתי שוב בהודעה הפותחת, וראיתי שהיא כתבה לגבי השנתיים+
אז זה בכלל פדיחה שלי🤭
זה לוח מבלבל ממש.
יש את המשחק של הצורות בצבעים עם הלוח התכלת.
ההסתכלות על כל חלק, פעם כצורה ופעם כצבע היא אינטואיטיבית ברגע שנתרגלים את זה,
שזה הרעיון גם במשחק הזה.
לא הייתי מצפה ממנה להשלים את הלוח.
את יכולה לערבב את הכרטיסים ולבנות לה שני לוחות נפרדים:
אחד לפי צבע
והשני לפי צורה
וכל פעם ממיינים את כל הקלפים לפי אחד הקטגוריות ולא ביחד.
אחרי שהיא מצליחה את זה,
אפשר את הקטגוריות להכין בתור כרטיסים בשתי ערימות.
ערימת חפצים
ערימת צבעים
ואז צריך להרים פתק של חפץ
ופתק של צבע
ולחפש איזה כרטיס עונה גם על החפץ וגם על הצבע.
זה דומה למשחק למה כובע אם את מכירה והוא מיועד לגיל 4.
בקיצור נשמע לי תואם גיל.
עוד רעיון לחזק את ההסתכלות על חפץ מסויים בשתי קטגוריות שונות, זה חרוזים להשחלה.
פעם משחילים עיגולים ולא משנה הצבע
אח"כ משחילים ריבועים וכו
פעם אחרת, משחילים קודם כחולים לא משנה הצורה ואת ירוקים וכו'.
אח"כ מעלים רמה.
לפי צורה. קודם עיגולים אבל כן משנה צבע:
עיגול אדום, עיגול ירוק, עיגול כחול
ריבוע אדום, ריבוע ירוק, ריבוע כחול
משולש אדום, משולש ירוק, משולש כחול.
ואז השחלה בסט כללים הפוך:
קודם משחילים את כל הכחולים:
עיגול, ריבוע, משולש.
ואז את האדומים:
עיגול, ריבוע, משולש
ואז את הירוקים:
עיגול ריבוע משולש.
ואז עולים עוד רמה.
מכינים כרטיסים של צבעים וכרטיסים של צורות,
ואז מרימים שני כרטיסים אקראיים מכל ערימה ומשחילים את החרוז שעונה על שתי הקטגוריות.
(שזה בעצם העיקרון של משחק המטריצות, רק הויזואליה מבלבלת)
לעשות איתו ועשתה ממש יפה והוא לא עוזר כמוני😅
אולי כי זה היה פעם ראשונה לקח לה זמן לתפוס את הקטע
כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום.
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים?
לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.
לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש
תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...
וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...
בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)
אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...
ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).
תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.
כדי להרגיל את עצמך בחזרה.
אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.
תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.
תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.
אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.
תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.
אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.
מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !
לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד
מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.
תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.
אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.
כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות
נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.
הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?
סקר-
1. איך אתן מרגישות מול העומס בחיים שמתגבר עם הילדים -העבודה-הבית וכו...?
2. מה עוזר לכן להצליח? יש שלב שהתרגלתן פשוט?ומצליחות להרגיש סבבה עם היום יום הדורש?
3. האם גדלתן בבית שנתן לכן כלים,או מפגש חיובי והכנה לחיים על שלל דרישותיהן?
מה צריך כהורה לדעתכן כדי לתת לילדים כלים והכנה לחיים?
4. האם אתן מגדירות את עצמכן עם אופי איטי-רגוע או מעשי-תקתקן-זריז?
5. מה אתן אוהבות בעצמכן דווקא בגלל מי שאתן?
2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.
3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.
4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.
בול מה שבא לי
חלום שלי
להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך
ולהיות בחויה של חיות וקלילות
לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים
פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי
אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...
בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.
לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.
כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים
ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.
לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...
בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים
1. הוא לא בהכרח מתגבר
יש תקופות יותר/ פחות עמוסות
אני לא זורמת עם החיים
אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן
2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי
תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי
3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי
אפילו להיפך
אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית
זה גם משהו
מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם
שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל
וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית
4. איטי רגוע
אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה
לא מתוך לחץ ומהירות
אלא מתוך פוקוס ומקצועיות
וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית
5. אוהבת את האני השלם
את המעלות והחסרונות ביחד
את ההצלחות והטעויות
וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי
כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים
מול כולם
בצורה הכי לא נעימה שיש
היא אחרי שבוע מתקשרת להתנצל
אבל וואלה לא מתאים לי!!!!! זה חדש
ואנחנו נשואים הרבה שנים וזה חדש היא מתנהגת ככה
לאחרים היא לא עושה את זה
ולאחרונה היא כל הזמן מנסה לחנך את הילדים שלנו שבקושי רואים אותה!!!!
פעם בחודשיים שלושה..,מה הקטע?
אמרתי לה לא נורא אחרי המקרה הזה אבל בלב אני רותחת
מתחרטת שלא אמרתי לה בצורה אסרטיבית שזה לא בסדר
מה שהיה זה שהיא ירדה עלינו מול כולם למה אנחנו לא מטפלים בבת הבכורה שלנו
שהיא מתנהגת מזעזע וזקוקה לטיפול דחוף-אלו היו מילותיה
ועוד חשפה פרט הכי אישי שבעולםםם מול הגיסים והגיסות
והם ישבו ושתקו...
עניתי לה בצורה שאנחנו ההורים ואנחנו מטפלים בדברים האלו והכל נעשה בייעוץ
והיא בכלל לא מודעת לכמה אנחנו עושים
תכלס מתחרטת שלא העמדתי אותה במקום כי זו חוצפה
בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...
קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.
לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.
ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...
ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️🩹❤️
עברו שנים
העלתה את זה מהאוב
אם חלילה שוב יקרה,
תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..
ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך .
יכול להיות שהיא מדקנת...
ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...
כדי שלהבא לא יקרה.
אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...
משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.
את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול
חמותי חולת הניקיון במוצש נכנסת אלינו לחדר שישנו בו, לוקחת מהמיטה את המגבת של המקלחת של בעלי (חשבה ששלי) כדי לכבס . מעל המגבת היה מגולגל תחתונים משומשות, טייץ קצר וסוגר מחשוף. משום מה היא לא ראתה . יוצאת מהחדר והתחתונים פיזית נופלים על הרצפה ומסתבכים לה בנעל בית. היא מרימה את שלושת הבדים לשים במכונה ואני לוקחת לה בזריזות מהיד.
היא לוקחת את השואב ושוטפת את הרצפה באיזור שזה נפל בו.
לא מצליחה להתאושש מהפדיחה. גם ככה אני מרגישה שהיא חושבת שאני הבן אדם המבולגן בעולם!!!!
מרגישה מוטרדת. זה התחתונים שלי!! המשומשים!!
גם ככה אני עם דימוי גוף מזעזע עכשיו
והיה לי יום קשה שם במקרה
אוף!!!!!!
לה לאסוף אחרי שאתם הולכים
אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ
סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש
חיבוק♥️
ועל המיטה שלי
כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח
וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל
היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת
והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים
קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.
בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!
אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...
זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?
מנסה להבין את הסיטואציה
זה באמת נשמע חולי.
מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה. שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..
לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...
אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.
ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...
הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי
כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.
או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה
או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)
או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.
השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.
פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.
בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה
ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..
סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.
את מתארת שחמותך חולת ניקיון.
שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.
האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?
מתי תכננתם לצאת?
אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,
אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.
גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..
אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.
מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)
ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.
(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).
שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.
פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.
אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.
בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.
זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.
לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.
מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.
במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?
בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,
היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.
כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.
לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!
את טובה וראויה! 💚
אצלנו ההורים שלי כאלו !!
וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.
פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.
להגיד לך שזה נעים? לא.
אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.
אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות
לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי
ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.
ואם צריך משהו - מבקשים רשות!
והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב
אוף
לפחות תנצחי בתחרות פדיחות
לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.
את אנושית!!
זה בהחלט היה יכול לקרות גם לי...
חיבוק גדול. איזו סיטואציה קשה וכואבת.
האמת היא שהיא קצת הביאה את זה על עצמה. לו אני חמות שנכנסת עכשיו לחדר של כלתי עוד לפני שהם יצאו מהבית (מה שלא יקרה!! בע"ה), ברור לי שאני יכולה ליצור פאדיחות.
היא יצרה את הפאדיחה, לא את.
את לא רובוט, ולא צריכה להיות רובוט.
כשהבן של בעלי ישן אצלנו בחדר שבו יש עוד ילדים, אני לא נכנסת. אם אני צריכה פתאום טיטולים, אני דופקת בשקט, כדי שאם הוא יבין את הרמז, הוא יוכל להתארגן ולפתוח.
אם לא פתח- בעיה שלי! לא שלו.
אין מצב להפתיע אנשים מבוגרים ולהתעסק בכלי המיטה שלהם. זה מזמין בושה לשני הצדדים!
עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...
אין אי אפשר לתכנן כלום פה.
מסחרר ומבלבל
כאילו מישהו משחק בנו
הוא בנה על חופש יותר ארוך
אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו
בלי חדשות
אזעקה אחת בבוקר
כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי
ואז נזכרתי
כן יש מלחמה
הכבישים פנויים
טוב שזה נגמר
כבר ברור שזה לא מועיל לכלום
זה מטריף אותי
אתמול בלילה
אין לימודים
היום בערב
מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.
יום ככה יום ככה
התנודות החדות האלה
הזיה
אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?
איף
כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.
את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉
אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים
עם כמה שזה מבלבל
לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈
סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.
אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.
לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.
כבר לא מתרגשים מכלום 😄
גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.
מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.
וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.
במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס דווקא.
מתואמתגם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)
אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?
כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?
ככה מובן מהחדשות.
ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.
אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)
