כשאמא לא ישנה, אי אפשר לצפות ממנה להיות רגועה.
חשוב לבדוק את נושא הבכי, כמו שאמרו.
לוודא שאת שותה מספיק ואוכלת מספיק ומייצרת מספיק חלב, ושהיא יונקת מספיק (סופרים חיתולים רטובים ובודקים עליה במשקל).
וכן, צריך איכשהו לישון. לא תמיד ברור איך ומתי, אבל אמא חייבת לישון כדי לתפקד. גם אם השינה היא קצרה וחטופה, אבל צוברים הרבה נימנומים, עדיף על כלום.
יש תינוקות שצריכים הרבה זמן מציצה.
יש תינוקות שרגישים למשהו שאמא אוכלת, לפעמים יש קושי בהנקה.
הכל ניתן לפיתרון, לאט ובטוח.
ואולי צריך רק שאמא תישן והכל יבוא על מקומו בשלום.
אשריכם שאתם יכולים לנסוע לנופש אצל ההורים שלו.
לגבי בעלך, הציעי לו לעסות את הקטנה, בעדינות, באיטיות, מהראש ועד לכף הרגל. המגע יעזור לו להתאהב בה, והעיסוי עשוי לעזור לה להיות רגועה יותר. לא משנה איך הוא עושה את זה, רק ללטף בעדינות. אם בעלך מסכים, הוא גם יכול ללבוש אותה במנשא ולצאת איתה לטייל. בתוך הבית, מומלץ ש"ילבש" אותה במנשא בלי בגדד חוצץ - עור אל עור.
לי קרה שאחרי ניתוח קיסרי שההתאוששות שלי היתה ארוכה וכואבת, הרגשתי לא מחוברת לתינוק (למרות שהנקתי אותו הנקה מלאה!). הרגשתי שאם יודיעו לי שהיתה טעות, והתינוק בעצם של מישהי אחרת, אתחלף איתה ללא קושי. אימי החכמה הרגיעה אותי ואמרה לי שבכל החתלה, לעסות אותו לכמה דקות, 2-3, לא צריך יותר. נדמה לי שהתאהבתי בו עד כלות אחרי העיסוי הראשון, מקסימום השני! אין כמו מגע עור עם עור.
ולגבי הבכור - מסתבר שהילד שהיה הצעיר עד ללידה מגיב או מיד עם הלידה או אחרי חדשיים שלושה, כשהתינוק הופך להיות "בן אדם" ולא סתם איזה יצור אוכל, בוכה וישן. נראה שזכית בילד שמגיב מיד. ויתכן שברגע שסבא וסבתא יהיו בתמונה, ויקלו מהעומס הפיזי והנפשי, הבכור יירגע גם כן.
בהצלחה!