בבקשה לא להתפזר, אשמח לשמוע על פערים והסבר על מה זה אומר בעצם או לכתוב מפורט.
נא לא לכתוב רק שהם קיימים! אני יודעת! אני צריכה פירוט!
זה מעניין באמת, תענו...
אם זה נקרא פער..
תכלס, קחו הכל בגדר שמועות: ר"מ אצלנו סיפר לנו שאצל אתיופים מקובל שאם מזמינים אותך להתארח וכד' אתה תמיד אומר כן אבל אתה לא חייב לקיים את זה.
הרבה פעמים תמימים, ביישנים, אוהבי אדם, אוהבי מסורת (יהודית), הרבה לא הסתגלו עדיין לשיח המערבי הכוחני.
אמא שלי שהייתה מורה של אתיופים הרבה שנים, מספרת שכמו אצל עליית המרוקאים (כמו שהיא ראתה אצל סבא וסבתא שלה): ההורים מגיעים, קשה להם להסתגל לשפה, לתרבות, לדרכי ההישרדות וההתקדמות בחברה ובמעמד הכלכלי. האבא שהיה מפרנס ומנהיג המשפחה בחו"ל, מובטל, האמא עובדת בניקיון הרבה פעמים ומפרנסת את המשפחה ומבח' האבא זאת קריסת מעמדו וכישלון בתפקידו. הילדים מסתגלים הרבה יותר בקלות והרבה פעמים מתייחסים למשפחתם ותרבותם כנחשלות ומחפשים להיטמע בציבורים אחרים: ש"סניקים, חילונים(עממיים).
אם אתה רוצה באמת להבין יותר לעומק את ההבדלים, עשה את הניסויים הבאים:
ניסוי ראשון: התארח במשך שבוע שלם בבית משפחה אתיופית, של חברים שלך או אני לא יודע מה, ממש עד הסוף - תהיה איתם כמה שניתן בכמה שיותר סיטואציות.
אחרי זה בלה שבוע שלם כזה אצל משפחה מרוקאית סטנדרטית. לאחר מכן בלה שבוע כזה במשפחה אשכנזית, תימנית, עירקאית, אמריקאית וכו'.
לאחר מכן, תוך כדי שבמהלך השבועות האלו אתה כותב לעצמך הערות במחברת העבודה - פתח טבלה ובה פרט את השינויים בין העדות בפרמטרים שונים.
הניסוי כמובן לא חייב להיעשות בצורה הזאת של ממש לרבוץ שבוע שלם אצל משפחות - אתה יכול גם לבנות מעין שאלון התנהגותי, חברתי וכו', ולהפיץ אותו בין מגוון רחב של אנשים שיענו עליו (דרך גוגל דוקס זה רעיון מצוין) והם יציינו בתחילת השאלון מאיזו עדה הם. לאחר מכן תוכל לנתח את התוצאות ברמה מסויימת.
ניסוי שני: לך לכמה חתונות אתיופיות כצופה מהצד, ולאחר מכן לחתונות של בני עדות אחרות, ונתח לעצמך את ההבדלים. (חשוב להדגיש - עדות שונות אך הגדרה דתית פחות או יותר שווה - כיוון שלא ניתן לערוך השוואה בית משפחה אתיופית דתית לאומית, למשפחה מרוקאית חרדית).
ניסוי שלישי: אותו דבר כמו בניסוי שני, רק בחגים וימי שמחה מיוחדים.
ב"הצלחה!
אגב - גם כאן תוכל להוציא תשובות מעניינות, אם תמקד - תישאל שאלות ספציפיות, כמו השאלון שהזכרתי בניסוי הראשון.
כל טוב 
(או סמכות רשמית למשהו...)

|אתיופי|
מצטער בפני פותח השרשור שביקש לא להתפזר, אבל יש כאן שיבושים שקשה היה לי לעבור עליהם. העיקרים מודגשים.
בקשר להלכה:
בכל הקשור להלכה שהייתה נהוגה בחו"ל, בארץ אין מי שסומך על הקייסים בפסיקת הלכה למעט האתיופים המבוגרים. אצל ההורים אין סיבה שמישהו יתקל בבעיות הלכתיות יותר מאשר משפחה ממוצעת אחרת. הבנים והבנות שהתחנכו במסגרות הדתיות של אולפנות, ישיבות וסמינרים פוסקים על-פי ההלכה המקובלת של שולחן ערוך. ספרדים, על-פי רוב. וזה מקיף את הכשרות, טהרת המשפחה וכל תחום אחר... המשפט המסייג שהוספת על החבר'ה שקיבלו על עצמם הלכה שונה הוא המציאות. מבין הדור הצעיר, דווקא מי שממשיך לנהוג עפ"י אותה מסורת יוצא דופן.
בעניין הרבנות הראשית והגיור: לא כולם היו צריכים גיור. מתוך עדה גדולה מאוד היו קבוצות שהיה לגביהן ספק.
בקיצור, הפער במישור ההלכתי לא כ-ז-ה גדול. אבל אין קשר בין הדברים האלה למנטליות...
בטוחה שיותר מתימני-אשכנזי-מרוקאי-תוניסאי...... ???
ולא חסר מקרים שא"א לאכול אצל הורי הצד השני..(לא באותה רמה דתית אם כלל/אוכלים קטניות בפסח/..)
דוקא יש לי מכרות מהעדה האתיופית, בדיבור ביננו- לא מצאתי שום הבדל, לכן גם עניין אותי אם אנשים מכירים הבדלים..
בעניין הניתוק - זה לא מדויק, כי ידוע שהיה קשר ואפי' מעברים של יהודים מתימן ומאתיופיה. וליהודי תימן היה קשר עם השאר וחלקם ג"כ גלו מאז בית 1.
חוצמזה, שבכל הקשור לנושא הגיור יש ככ הרבה דעות ללא בסיס! לפני שמערערים על יהדותו של מישהו צריך לבדוק את זה לפחות ברבנות הראשית, אחרת זה מאוד מאוד פוגע... תחשבי שהיו אומרים שבגלל שאת לדוג' אשכנזיה והיה שם התבוללות אולי את צריכה לעבור גיור- איך זה מרגיש?
לסיכום, ב"ה שזכינו ואנחנו בא"י וככל שנהיה יותר פתוחים ונקבל אחד את השני יצטמצמו פערי המנטליות בעזר"ה..
(התלבטתי נורא אם לכתוב, אבל יש כאן אנשים שזה מעניין אותם אז זה בשבילם...
המצב המתואר כאן הוא כפי שאני רואה/ חש את המציאות. אני חושב שכיסיתי פה כמעט הכל אז אם למישהו יש השגות או הערות, אשמח אם ידקדק במה שכתבתי לפני כן).
גם בתוך העדה[1] יש הכרה בכך שמסתכלים עליהם אחרת. המודעות הזאת לסטיגמות שקיימות עליך הרבה פעמים מאד מתסכלת. התגובה (הכמעט אוטומטית) הרבה פעמים מתנדנדת בין:
א. להיות "פחות אתיופי", להתנהג באופן המקובל, לעשות רושם של אדם נורמטיבי. במילים אחרות: להוכיח את עצמך. ואת עצמך אף אחד לא רואה כשברקע נמצאת העדה.
ב. לוותר מראש. להניח מראש שככה בלאו הכי רואים אותנו (ולא "אותי"...), אז אין טעם להוכיח את עצמי. במילים אחרות: לחיות את הסטיגמה. הסטיגמה קובעת גדרים למיהו אתיופי, אתה לוחץ לה יד ומשתף פעולה מתוך ייאוש.
אלו לאו דווקא שני סוגי אנשים. יכולים להיות אנשים שצד אחד דומיננטי יותר אצלם או שסיטואציות מסוימות מעוררות אצלם תגובה אחרת.
ויש גם שני סוגים של יחס החברה כללית על העדה:
א. היחס התומך. תשומת לב מיוחדת, נבוא לקראתכם, נעצים אתכם. העדפה מתקנת.
ב. היחס המזלזל והמרוחק. לא צריך להרחיב.
לכאורה אפשר לחשוב שאלו שני ניגודים, אבל בפועל הם יוצאים מאותה נקודת הנחה: אתם חברה חלשה (או "מוחלשת"), לנו יש יותר אמצעים מכם וכמעט מכל הבחינות אתם בפיגור ביחס אלינו.
חייב לצרף אנקדוטה קטנה להמחשה:
כשהייתי בכיתה י' היה לנו מבחן בביולוגיה. ישבתי מקדימה, הייתה שאלה אחת שקצת התקילה אותי. מתוך מאמץ להיזכר בתשובה (או לכל הפחות לחרטט בביטחון...
) הנחתי את הראש על השולחן. שמה המורה לב, ניגשה ואמרה בלחש שהיא מבינה שאני לא מדבר עברית ושלא לדאוג היא תתחשב בזה כשהיא תתן לי ציון. הובכתי. אמרתי לה "אני מדבר עברית". גם היא הובכה וחזרה למקומה. חבר יותר מאוחר צחק ואמר "למה פשוט לא אמרת 'תודה'? תוספת בציון!". הוא לא הבין שזה פשוט לא שווה את הבושה הזאת, ה"נהמא דכיסופא" הזה.
יש כל מיני סיפורים כאלה, לא אלאה אתכם בדוגמאות. אני אומר בהחלטיות שיש כאלה שנהנים מהיחס המועדף הזה ולא אכפת להם להתבייש. (את ההבדלים בין התגובות ראינו למעלה). אבל באותה החלטיות אני אומר שיש הרבה שמתביישים מהיחס המועדף לא פחות מהיחס המפלה. לפעמים אפילו יותר כי ביקורת כזאת יכולה להשמע תמוהה או אפילו כפיות טובה ואז אתה בכלל לא בטוח שתרגיש בנוח להביע אותה. זה יכול להתעצם עוד יותר כשאתה בן למשפחה ותיקה/ צבר ולא עולה. חשבת שכבר עברת את כל המשוכות האלה... אז חשבת...
השאלה המתבקשת: אבל הרי סטטיסטית אפשר למצוא כל מיני נתונים חריגים אצל האתיופים בכל מיני תחומים?
תשובתי: כן. כשמדובר בטיפול מערכתי אי-אפשר להעלים עין מסקרים והערכות. אבל אני לא נתון סטטיסטי. כשאתם נפגשים איתי, בבקשה תיפגשו איתי.
---
[1] אני, אישית, שונא את השימוש במושגים כמו "העדה", "יוצאי אתיופיה", "העולים" וכדו'.
זה נותן תחושה כאילו "אתיופים" זו איזו מילה גסה או משהו לא פוליטיקלי-קורקט, בניגוד
ל"ספרדים", "תימנים" וכו'.
כמה שזה מפתיע- תלוי באיזורים בארץ
יש מקומות שבהם זה באמת כמו שתיארת
אבל יש מקומות שבהם האתיופים הם פשוט אנשים רגילים.
זאת אומרת, כשאני יושבת עם x אני לא יושבת עם תלמידה אתיופית, אני יושבת עם x, בגלל שהיא צריכה עזרה, ובדיוק כמו שהייתי יושבת עם כל אחת אחרת.
בנוגע למה שאמרת על "אתיופים"/"בני העדה" וכו'-
אני יכולה לומר שבאמת יש הרבה שמנסים לכבס מילים, ונראה לי שזה נתפס לא יפה להגיד למישהו אתיופי בגלל שיש מקומות שבהם האנשים עצמם נעלבים מזה.
כשעשיתי שירות היו אנשים שפשוט נעלבו כשקראו להם אתיופים. אז מה, בכח?
למרות שבמחשבה שניה אולי נעלבו רק כשהייתה הרגשה מצד האומר שהוא מרחם או משהו..
כי אני באמת דיברתי חופשי ולא נעלבו ממני..
באמת נקודה למחשבה.
חבל שזה ככה.
שהם מקבלים, גם מבחינת היחס שלהם ליחס של החברה.
זה בדיוק מה שרציתי להגיד-
אני לגמרי לא היחידה!
לדעתי זה תלוי איזור וחברה, ו
הרבה פעמים גם תלוי הרגשה שהצד השני נותן... ז"א היחס ליחס שלך..
בהסתכלות שניה אתה צודק, כנראה שטעיתי.
אין פה חוסר הסכמה.. אולי רק בנקודות קטנות...
אני קצת קצת מכירה בנות אתיופיות...
ואני מנסה לאפיין לעצמי כמה קווים של מנטאליות שמאפיינים או שחזקים יותר בבנות העדה הזו
כבוד
ביישנות
נימוס והכרת תודה
צורת החשיבה הדתית היא לא מופשטת אלא מרגישה, הן לא מתפלספות על דברים- הן חיות אותם....
(בצד השני- זה מקשה קצת כשיושבים ללמוד משהוא עיוני... אבל בסוף זה מתחבר חזק יותר. )
אבל בעיקרון היא צודקת, לא?
הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה..
פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות
הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)
אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל
את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,
הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת.
ולא הוסיף יותר.
אני בעד,
לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:
1. היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.
2. זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.
3 הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!
תפרגנו על מעשה טוב ואז ממנו תדברו על התכונה שאתם אוהבים בה/ו באישיות.
דוגמא -
תודה שאתה מפרגן לי כל הזמן, ממש אני רואה בזה את העין הטובה שלך 
הוא @חתול זמני.
פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום
עם שטויות
פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃
זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"
ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"
אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)
את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.
אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה.
והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".
רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.
יש עוד מחקרים דומים.
הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?
ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.
זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים.
הוא כמובן לא קשור לכאן
שלום
האם קיים קבוצת ווצאפ עם הצעות של בחורים דתי לאומי תורני או חרדלניקים בגיליי 20-29?
היי לכולם,
בעז"ה אנחנו נתחתן בחודש אב, ובאזור חנוכה שאחרי אני מתחיל תפקיד ג'וב בתור קצין פרוייקט דרך עתודה (עדיין אין שיבוץ לאיפה נהיה בארץ)
כל הזמן מדברים איתנו על קורס קצינים וואלה בא לי לצאת כי אי אפשר להתקדם בצהל בפיקודי אם אתה לא קצין
הקטע זה שאם נגיד אצא בתחילת התפקיד כלומר 3 חודש אחרי שנתחתן, אז זה אומר שכשאהיה בבהד אחד 3 חודש אחזור רק לשישי-שבת
ודיברתי איתה על זה והיא מוכנה ודוחפת אותי שאני אצא כדי שדלתות בצבא יפתחו.
אבל לאחרונה גיליתי שגם ההכשרה החילית היא שבועיות ואז זה יוצא חצי שנה של רק שישי-שבת, זה לא יותר מידי?
מה שאר החיילים הנשואים עושים?
הראשונים.
לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.
מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.
רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....
חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.
נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?
ותודה לכל מי שידע כבר ולא סיפר
בקרוב אצל כולם בע"ה!
איזה מרגש
שתבנו בית קדוש ושמח ביחד
ארץ השוקולדמזל טוב,
שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות
איזה יופי!
שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!
המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!
איזו בשורה משמחת ומרגשת
בשעה טובה ומבורכת ממש
שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳