או ללכת לספר לכולן או לרחם עלי..

על תגידי בכלל שקראת את זה!

רק רציתי לפרוק כאן אני לא רוצה לדבר איתך על זה!

את צריכה, לא כשהיא מדברת איתך לשון הרע, סתם איזה פעם אחת לתפוס אותה ולהגיד לה שכך וכך בעדינות רבה..

אולי זה יעזור..

זה ממש משפיע

תבקשי מהן שיקבלו עליהן לקיים את מה שציווה ה' לא לדבר לשון הרע, ולעשות תשובה על מה שכבר דברו.

אם יסכימו-מצוין, ואם לפעמים יכשלו-תזכירי להם.

אם לא יסכימו-תודיעי להן שתעזבי אותן, ואם לא יחזרו בהן-תקיימי את דברייך.

(יעויין במשנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק שישי.)

אגב, עצתי שלא תציגי את הסבה שלא לדבר לשון הרע כדבר אישי, אלא כדבר כללי-הקב"ה ציווה לא לדבר לשון הרע, ומצד שני, כן תדגישי גם את הבעייתיות האישית שיש לך (מבחינה הלכתית) כתוצאה מהתנהגות כזו מצידן.

שמעתי סיפור על נערה בגיל תיכון,

שהייתה שומרת על דיבור נקי וכל מי שדיברה לשון הרע בסביבתה, 

היא השתיקה אותה..(בנימוס כמובן..)

בהתחלה כולם צחקו עליה ולא כל בך התייחסו.

אחרי כמה זמן כולם כבר התרגלו שלא מדברים לשון הרע בסביבתה.

גם ששתי חברות היו מדברות (לשה"ר) הם הו רואות אותה ומשתתקות,

ורק אחרי שהלכה היו חוזררות ומדברות.

בשביל זה צריך הרבה סבלנות ואיפוק, ולא להתייחס בהתחלה לליגלוגים והוכחות לא רצויות.

יום טוב. בהצלחה.

להרגיש לא נעים..אני רק מגיעה ולא מקללים ולא..ולא..וזה מציק!!!

אני לא רוצה שלא יקללו לידי..אני רוצה שלא יקללו בכלל!

וכן זה קשה..

אני נותן פרצוף רציני ואומר בכמה שיותר רצינות שאני לא רוצה לשמוע דברים רעים על אנשים אחרים ואני מבקש ברצינות שתפסיק! תחשוב שזה אבא\אמא\אחות\אח שלך עדיין היית מדבר ככה.

אני לא יודע כמה זה מתאים זה בסביבה שלך אבל כמו שאם אנשים מריצים בדיחות לא לרוח היהדות ברור לכולם שהם עושים משהו לא נכון ואפשר לעצור אותם אז גם פה! תסבירי כמה זה חשוב לך ואת לא מתכוונת לוותר ואם זה לא נגמר פשוט תעזבי את המקום לכמה דקות. רוב האנשים יבינו שהם צריכים להפסיק אחרי דבר כזה ושזה לא צחוק.

אגב המצב בחברה שבה אני חיי הוא כמעט כמו שראבק מתאר\ת אנשים יודעים שמה שהם עושים זה רע ברוך ה' ישיבה של דוסים...

חתימה

מסוג של יאוש, שאין סיכוי שאפשר באמת לא לדבר לשון הרע ורכילות, וכל אחד אומר משהו, וזה כ"כ הרבה דברים שאסור להגיד, ואי אפשר פתאום להפסיק, אז יש את אלה שמחליטים על כמה דק' מסוימות ביום שהם לא אומרים לשון הרע. וזה מדהים. אבל אני חושבת שלא כל אחד יכול לעמוד בזה, ולפעמים דווקא בדק' האלה שהחלטת שלא, איזה יום אחד, דווקא אז יש משהו שאתה חייב לספר, ולא מסוגל להתאפק, ואז אם פעם אחת ויתרת, להרבה אנשים(כולל אותי ) בפעם הבאה יהיה לך פחות קשה לוותר לעצמך, כי זה כבר לא מושלם...

אני חושבת שדרך הרבה יותר, עמוקה ואמיתית להרבה אנשים יהיה ללמוד את זה, ללמוד "שמירת הלשון" או "חפץ חיים" (שמירת הלשון זה על החשיבות והחובה וכמה נורא זה לא לשמור על הלשון, וחפץ חיים הם ההלכות (אני ממליצה קודם חפץ חיים)) ואז בטבעיות נזהרים יותר, ולאט לאט מתקדמים גם למקומות שקשה להתאפק בהם. את יכולה להציע לה שתלמדו ביחד כל יום או כל כמה זמן, קצת, ואז פתאם זה נהיה הרבה יותר קל, ופחות בשמיים....

שנזכה לשמור על לשוננו ולאהוב חינם!!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....