הייתי נותנת לו קצת פחות מקום..

האמת, שקצת הרבה קשה לי עם זה. אם זה לא מהרצון של אדם לעזור, אלא מסיבות שונות ומאולצות- לא כ"כ רואה עניין בלקבל את העזרה הזאת. אם על גב המצוקה שלי הוא מספק ומרגיש טוב עם עצמו..
זה לגיטימי להרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לבנאדם!! אבל לא לגיטימי לעזור כדי להרגיש טוב עם עצמך.. מרגיש לי קצת צבוע..

היתי מקבלת את העזרה שלו כנראה,אבל כמו בדד.. הייתי מתרחקת.. לא הייתי נותנת לו מקום גדול בלב שלי..

מה תקופה בחיים שלו?

בדר"כ הוא ממש לא כזה.

עוזר לא בשביל להרגיש טוב עם עצמו?  אשמח ממש שתתני דוגמא כדי שאבין אפשרות כזאת.. כי זה לא כ"כ נשמע לי הגיוני שתקופה גורמת לבנאדם לעזור כדי להרגיש טוב עם עצמו. כי אם תמיד הוא היה עוזר מטוב ליבו זה היה ממשיך גם בתקופה קשה, לא?

כי אנחנו כבר רגילים ולא רוצים להפסיק בזה, לבין לעזור בשביל עצמי.. לדעתי ..

וסליחה אם מה שאמרתי עקץ או פגע.. [בכל זאת זה מקרה אמיתי ולא רוצה חס ושלום לפגוע כי לא הבנתי את כל הסיפור..]

מה אכפת לי מה האינטרסים שלו? לא מפריע לי. מה שחשוב לי זה לקבל את העזרה שאני צריכה.

בעצם, מה הבעיה שזה גורם לו להרגיש טוב עם עצמו?

אני זקוק לעזרה, מישהו מוכן לעזור. מדוע לא להעזר?

פשוט יש כאלה שאצלם אנחנו יותר מבחינים בזה.

עושה לי רע! אבל אם סתם ברחוב או משהו, ניראה לי שזה לא היה מפריע לי..

בס"ד

אני חושבת שזה שעצם העזרה ועשיית הטוב משמחת את האדם-

זאת דווקא מעלה, ולא חיסרון.

אין ערך יותר גדול למעשה טוב אם סבלתי כשעשיתי אותו,

אפילו לפעמים זה הפוך-

ככל שאני יותר שמחה לעשות- אני עושה אותו באמת יותר טוב,

אני פשוט מוסיפה טוב בעולם!
 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....