קודם כל, ההרגשה שלך היא לגמרי אנושית ומובנת!! את ציפית שיכניסו אותך להדרכה, והם איכזבו אותך ממש, והכניסו מישהי אחרת לתפקיד. את לא יכולה לסבול לא אותם, ולא אותה. זה לגמרי הגיוני.

אז עם כל ההגיוניות שבזה- שאלת מה את צכה לעשות עכשיו:

כתבת שההדרכה היתה ממלאת לך את הימים-אז יכוליות שזה נכון,אבל שתדעי (מניסיון!), שבהתחלה ממש מתלהבים ומשקיעים, אבל אח"כ (לפחות רובם ככה..) זה כבר נהיה עניין שגרתי ולפעמים מעצבן ממש..כך שלא תמיד זה זוהר כ"כ כמו שזה נראה מבחוץ...!

אז מה תעשי? עכשיו את צריכה להחזיר את מה שמילא לך את החיים בעבר- לחזור לחוגים, להתנדבויות!אין יותר טוב מזה. זה יספק אותך ממש. תעשי דברים כיפיים עם חברות, ותהני בחיים. תרגישי שאת מנצלת אותם!

ועם זה שתחזרי למלא את הימים שלך,וגם עם הזמן, תוכלי להסתכל בילדה שהכניסו במקומך, ולדבר איתה על זה, וגם תוכלי להבין את אלה שהכניסו אותה, ותביני שבאמת אי אפשר להכניס את כולם.

מקווה שקצת עזרתי...[=

אהלן..

דבר ראשון אני רוצה להגיד לך יישר כח על הרצון לעזור לאחרים.
לתת משלך , להתנדב...זה נובע ממקור טוב. תמשיכי כך!!

אבל...תרשי לי להגיד עוד משו - אני עוד לא יודע מאיפה נכנסה לאנשים ההבנה הזו -
ש...אם הם לא נכנסו להדרכה - אין להם תוכן בחיים! זהו , חרב עליהם עולמם!!

אז נכון...קיוית. רצית. שאפת. בנית על זה ש...תהי מדריכה!
אבל...מה לעשות ש...ה' לא רצה כך!!
למה? לא יודע. אבל....דבר אחד אני כן יודע - הכל לטובתך!!

יודעת , היה סיפור , אז , בזמן האינטיפדה - בירושליים...
היתה אישה אחת ש...הגיע האוטובוס , היא הלכה אליו קצת באיחור - הנהג לא נתן לה לעלות!!
אין! את לא עולה!! היא דופקת על הדלת...ו...הוא? כמו אבן. לא נותן לה לעלות.
היא פספסה את האוטובוס...
תגידי , מה היינו מרגישים על ה'?
למה? למה אתה עושה לי ככה? מה יש? לא יכלת לפתוח לו ת'לב שיתן לי לעלות?
היינו חושבים ש...ה' לא לטובתינו!
אוקי , בואי נמשיך ת'סיפור - כמה דקות אחרי זה נשמע פיצוף!
פיגוע באוטובוס. הרוגים. פצועים. דם.
עכשיו - מה הייתה ההרגשה שלנו? ה' איזה טוב אתה! הצלת אותי! תודה!
רגע - מה השתנה בין המצבים שלפני זה חשבתי כך , ועכשיו אני חושב בדיוק ההפך?
הידיעה שלי. בשלב זה לא ידעת למה ה' עשה כך! בשלב יותר מאוחר ידעת!
ידעת - את רואה שזה לטובה! >א"כ גם מה שאנו לא רואים זה לטובה!! 
ככה ש...את ניסת - לא הצלחת - ה' לא רצה שתהי שם - לטובתך!

כלה , הרי חייבת לעזוב את הבית שלה בשביל להמשיך לגדול.
את , כלה! מתחילה עכשיו חיים חדשים בלי הסניף...
גדלת , התפתחת בסניף ו...עכשיו - לכי לחיים שלך!! תקחי את הכלים שהקנו לך
ותשתמשי בהם - לעצמך ולסובבים אותך!!

שתי ברירות יש מול עניך כעת -
האחת - דיכי. באסה. נגמרו החיים.
השניה - שמחה. המשך הנתינה. כיף. התפתחות.

"ובחרת בחיים" - תבררי איזו דרך יותר עדיפה עלייך!!

הרי בדרך הראשונה את תשברי. תפלי. ו...לא יצא לך מזה כלום.
לעומת זאת - בדרך השניה - את יכולה להבין - "הכל לטובה" - כך רצה ה'.
עכשיו אני ממשיכה. לתרום לעצמי ולזולת...
את יכולה להתנדב בכל מיני מקומות. לעזור לקשישים. לחברות. לילדים קטנים.
ה-כ-ל את יכולה לעשות - ו...עם זאת לשמוח. שהרי - את תהי בדיכי?!
למה? הרי יש לך אבא שעושה הכל לטובתך...!!

שוש - תשמחי. תחייכי...
את בעז"ה תצליחי לעזור לאנשים כפי שליבך רוצה ו... - בגדול.


מקוה שקצת עזרתי.
חודש טוב - שבוע טוב.
בהצלחה!!  

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....