בזמן האחרון אני קצת שקעתי בדיכאון, והחיים שלי נראיים חסרי תכלית ותוכן..
בתחילת השנה ניסיתי להכנס להדרכה..לקח להם חודשיים להגיד לי שלא נכנסתי...
אני לא מסוגלת עכשיו לדבר עם האנשים שהיו אחראיים על הכניסה להדרכה, שלא נדבר על מי שקיבלה את התפקיד במקומי..אווף..
אני שומרת את זה בפנים שבועות, כאילו אנשים יודעים שקשה לי עם העניין הזה אבל לאנשים כבר נמאס לשמוע את הבעיות שלי וכבר אין מה לעשות בנושא בכל מקרה..
אז עכשיו שלא נכנסתי להדרכה, אני מרגישה שהזמן עובר ממש מהר, בלי שאני מספיקה כלום, בלי שאני תורמת לכלל (כמו שרציתי לתרום בסניף)..
אז השאלה שלי היא-
מה אני אמורה לעשות עכשיו??
סתם להמשיך ככה בחיים חסרי תוכן??
אני פעם הייתי ממלאת את הימים שלי בחוגים, התנדבויות, סניף...אבל בגלל שלא נכנסתי להדרכה אני מרגישה שאין לי לאן ללכת..שההדרכה הייתה ממלאת לי את הימים..
אני ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואני שומרת את זה בפנים כל יום...ואני מתה לדבר עם הבת שבמקומי בהדרכה, אבל אני בקושי יכולה להסתכל עלייה, אפילו שאני יודעת שזה לא היה אשמתה...
מה אני עושה..?








