היה ניתן למצוא תאריך אחר, אבל הוא היום שגבר נקבע.

אפשר ע"י חוק להזיז את היום, מנחם בגין רצה להזיז את יום השואה לתשעה באב.

למעלה מ60 שנה נקבע התאריך הזה, נולדנו לתוך המציאות הזאת.

נכון שימי ניסן הם ימי שמחה אבל בימים האלו דווקא נעשו הפרעות הכי אכזריות של מסעי הצלב, תלמידי רבי עקיבא נהרגו במלחמות אז אנחנו לא באבל?

כיוון שמנהגי ספירת העומר נוהגים גם כעת, אז רואים שזה לא "מופרך".

ב. נכון שלכתחילה אם היו קובעים רבנים, מן הסתם היו קובעים ליום אחר - ואכן הרה"ר קבעה י' בטבת ליום הקדיש הכללי - אבל כיוון שהמדינה, נציגי הציבור, קבעו, אז השאלה לא מתחילה מניסן אלא מהיחס למה שנקבע ע"י נציגי הציבור, ואינו מפורש סותר הלכה. זו האמת. ומי שלא מכבדים - לא היו מכבדים גם אם המדינה היתה קובעת בט' באב... יצר הרע כזה..

ג. השואה כ"כ נוראה - שלא נורא אם פעמיים בשנה יזכירו..

ד. הרה"ר הצטרפה בתקנת פרקים לומר ביום זה, למיטב זכרוני.

ה. כיוון שהזכרת את הרב קוק זצ"ל - אז "מעשה רב": פעם התחיל ה"זמן" במרכז הרב לפני יום הזיכרון לשואה (בד"כ היה מתחיל בר"ח אייר) - והרצי"ה זצ"ל נתן שיחה בהיכל הישיבה ליום הזיכרון לשואה.

[וזה לא ענין של "להתאבל" - אלא לזכור ולהשתתף בצער האומה והציבור. ואיך אפשר ביום שעכ"פ רבים מעמנו חווים בו את הצער הנורא, פשוט "להתעלם"?...]

ו. ואגב - אמירה נוספת של הרצי"ה. פעם במוצש"ק "קדושים" שחל לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות, אמר הרצי"ה במילים אלו: מה ענין הצפירה? זכרון קדושים. ואם המדינה עושה אז לא צירך לזכור קדושים?!.. ישרים דרכי ה'.

זה ביזיון להתעלם מיום שבו כולם מציינים מאורע שכזה, רק בגלל התאריך.

אני לא רואה כאן ממלכתיות מול הלכה.

זה יום יהודי ולאומי לכל דבר ועניין.

הלוואי ובכל ימי ניסן היינו מקפידים כך

ולא רק כשהציונים קבעו לעצמם יום אבל לאומי, שנתקבל בכל ישראל

והערה קטנטנה למושיקו- לא כדאי להשליך אבן מבית עשוי זכוכית.

וד"ל.

ואהבת לרעך כמוך זה מתורה, זה לא אומר שצריך להתעלם מדברי סופרים, ובפורום הזה זה לא בית זכוכית.

ואם כל הכבוד למדינה, לרבים מנרצחי השואה  ההלכה יותר חשובה ממדינה.

וההלכה קבעה בימים אלו לא מתאבלים (אמנם יש את האבל של ספירת העומר אבל עדיין יש כ"כ דברים שביטלו אותם בחודש ניסן בגלל שזה ימי שמחה).

זכותי להתעלם כל זמן שאני מכבד ולא פוגע ברגשות מי שזה חשוב לליבו.

אבל האמת חייבת להאמר, יהודי זה לא, ממלכתי זה כן.

מעניין שרק כשזה מגיע ליום השואה כולם כל כך הדוקים בעניין זה של האבל.

האמת היא שלזה קוראים צביעות.

זכותך להתעלם, כמובן. ברגע שאתה כותב את זה כאן בפומבי, זה משהו אחר לגמרי.

וממלכתיות.

אם הייתי מתבטא במקום אחר - מיילא, אבל מותר לי לדבר בשמם של מילונים מהיהדות החרדית והדתית (שהית אז כמעט אותו דבר) שרומסים את זכרם, ביחוד שרוב מי שכאן יודע ומוקיר את זכרם ואת ההלכה היהודית.

גם באמצעות דריסה ההלכה וגם באמצעות מחיקת כל איזכור לגם בימים אלו.

בכלל לא צריך להרבות באבל שמביא לעצבות, ביחוד בימי שמחה.

נ.ב.דיברתי רק על קביעת יום אבל בחודש ניסן(יום השואה),לא דיברתי על יום הזיכרון לגיבורי צה"ל הי"ד שחוץ משמיעת מוזיקה ביום זה אין בעיה בציון יום זה ואדרבה, ציון יום אבל בימי אבל כלליים זה דבר ראוי ונכון

(אני לא מסכימה איתך ולא רואה צורך ו/או תועלת להכביר במילים בעניין זה).

אני ממליצה על הספר של הרב שגר- ביום ההוא

ואני אשמח להמלצות על עוד ספרים או מאמרים להתכונן למשמעות הימים האילו

איזה מעשים אתה עושהל ציין את היום?

מדליק נר? הולך לטקס? גומר ספר תהילים? 

לגבי יום השואה ראיתי את הסדרה משפטי נירנברג סדרה בת שלושה חלקים. בסדרה מתארת את העורך הדין שמייצג את "הצדק העולמי", העו"ד כמעט נשבר באמצע המשפט עם הטיעונים של רבי המרצחים. בסדרה הזאת הרגשתי את אותו מצב של העו"ד אתה יודע שהצדק איתך אבל מולך עומד אויב שמאמין באידאולוגיה שלו .

אתה לא מסכים עם עצמך, אתה עושה דבר אבל חושב שלא נכון לך לעשותו 

זה בעיה

לך לברר עם עצמך, ועם ההלכה לפי פסיקת רבותיך- 

מה נכון לך לעשות 

מה מעמיק לך לחשוב

מה ללמוד בהגות כללית ובתורה בנושאים האילו 

אם אתה רציני תקיים בזה את תקנת דורשים בהלכות החג קודם החג

ואם אתה לא רציני- ורק הולך לטקסים או רואה סרטים- אז תישאר ככה.... 

(אני כבר כמה שנים בבירור הזה, של מה משמעות הימים האילו- אחרי שנפרדתי ממנהגי פולחן ה"טקס" החילוני...) 

הכוונה שלי הייתה למרות שיש שם אלמנטים שלא לפי ההלכה אני הולך לשם.

"דפים מן הדליקה" של מרדכי טננבאום. 
זהו ספר שמספר ממקור ראשון על המרדות בגטאות השונים.
על ההכנות, המחלוקות, הקשיים בארגון המרד, והקשר עם המחנות השונים.
 
בנוסף, זה לא רק ספר של "גבורה", זה גם כולל את הצד האנושי של צעיר שמנסה לטפח גינה בגיטו, 
מתגעגע למשפחתו, לאהובתו (שהיא גם שליחה בין המחנות), שאוהב פרחים, וללמוד על אסיה, ועל החיים בגיטו וכו. 

טננבאום עצמו פיקד על מרד גיטו ביאליסטוק ונהרג במרד. 

הספר מכיל יומן ומכתבים. 

https://a7.org/?file=20140426234113.jpg

ואיך ליישם את אותה מסירות נפש כיום על שמירת הגחלת היהודית.

הדבר הכי נכון שמשותף לשני הימים האלו וע"פ הלכה אפשר (ורצוי הלוואי בכל יום) ללא בעיות

מעולם לא הבנתי מה הענין לזכור את השואה

זה מופיע גם בספרות חרדית - הרצון הזה להנציח

וכבר טענתי מזמן שלא נראה לי שיש תועלת בזה

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t605107#6713971

הקב"ה מנהל את העולם, הוא זוכר

זה מספיק

מה אנחנו צריכים להתעסק בזה?

יש מקום להזכיר את זה לגויים, בשביל למנוע מהם לעשות את זה שוב

יש מקום ללמד את זה את הילדים, כדי שיראו מה קורה אם עושים עבירות

אבל לא זיכרון לשם זיכרון, ובח לא להקדיש יום שלם בשביל זה

האבילות שאני מכיר בתורה היא אבילות על משהו שחסר לנו בזמנינו, לא על עבר שעבר ואיננו. ומה שיש כאן זה רק סוג של "התייחדות עם זכר הנופלים", וזיכרון לשם זיכרון

היה אפשר להתאבל על השואה בצורה כזאת - כמה תורה חסרה מחמת השואה, אבל אם כך יש עוד המון אסונות באומה שלנו שהיו בהסטוריה, ומתקופת האמוראים אין כח בידינו לתקן ימי אבילות (וצערינו גם לא נגמור)

לא על השואה

בדיוק כמו המן- כל כוונתם זה "להשמיד להרוג ולאבד.."

דבר שני יש עניין לא להוריד את זה מסדר היום כדי שזה לא יחזור על עצמו.

הרבה עמים רוצים להרוג אותנו, וכל עוד הם זוכרים מול העינים את הטראומה של השואה (כי אנחנו מזכירים בכל שנה) הם חוששים יותר לעשות את זה. ונרתעים מלהחשב כמו הנאצים. 

(אז נכון שאפשר לעקוף את זה אם רוצים, אבל לפחות זה לא עם שלם שרוצה להשמיד ובצורה מזעזעת כמו בשואה)

ודבר שלישי, כל עוד עדין לא הגיע הגאולה השלמה, צריך לזכור את זה ולהתחזק בחזרה בתשובה ותפילה על הגאולה השלמה וזה חלק ממה שמזכיר לנו לבכות על החורבן ולהתפלל על הגאולה (בתשעה באב הרי בוכים על החורבן, ובין השאר יש גם קינות על השואה) יש גם הרבה אנשים שמתקשים להזדהות עם הבכי על החורבן, כי זה רחוק מהם והיה מזמן, ולכן קוראים על השואה שהיתה יחסית לא מזמן ומשם מבינים עד כמה צריך גאולה.

מבחינות לא עושים מצוות

נניח שהם שורש קלית עמלק, זה אומר שכל מה שנאמר על עמלק שייך עליהם?

לגבי הדבר השני כבר כתבתי שאני מסכים בצורה מוגבלת, אבל אם כך זה סתם סוג של תעמולה, וזה לא נראה כך

לגבי הדבר השלישי הוא ודאי נכון, אבל בתשעה באב!

להמציא עוד יום מיוחד לזה? להנציח בצורה מוגזמת? לדבר רק על זה?

צריך לדבר על הגלות בכללה, ואפשר להביא את השואה כדוגמא, לא לדבר על השואה באופן פרטי

ללא ההקשר ה"ישראלי", יש לשער שזה היה נכנס לתשעה באב, כאירוע נוסף. 
בדומה לגזירות תח ותט, או גזירות תתנ"ו שדומים מאוד לשואה האחרונה. 

בנוסף, יש לדון על דרך הזיכרון של המדינה הישראלית. 
טקסים חילוניים, ערבי שירה, צפירה, וכו. 

יש להוסיף, שיש תאריכים נוספים שמצוינים ברחבי העולם לזכר השואה בפרט ומלחמת העולם בכלל. 

ולכן, אני חושב שהדיון הוא לא מהצד ההלכתי-יהודי. 
אלא מהצד הלאומי - ישראלי, כאזרחים של מדינה. 

כיצד היינו נוהגים אילו חיינו באנגליה או גרמניה שאצלם יום השואה הוא ב-27 בינואר (תאריך שחרור אושוויץ). 
האם היינו מציינים את היום? האם היינו משתתפים בצורה כזו או אחרת בטקסי אותה המדינה. 
האם היינו מציינים את היום בצורה אלטרנטיבית? אולי יהודית יותר. 

לזה יש להוסיף, את היחס הממלכתי שלנו למדינה. 
מכיוון שאנחנו רואים קשר בין יהודי לישראלי, אנחנו רואים את זה כציון יהודי-לאומי של היום. 
בסגנון "מדינת היהודים" מציינת את יום השואה, ולא סתם מדינה בעולם. 

אצלנו במוסדות החינוך, תמיד ניסו להדגיש את צד "הגבורה" בשואה, ולא את האבל (בכז ניסן). 
ואילו האבל הועבר רשמית ליום הקדיש הכללי - עשרה בטבת. וכמובן גם לתשעה באב בצורה לא רשמית. 

אני מביא קישור לרב מלמד בטורו בבשבע משבת האחרונה:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/12275

מה הייתי עושה באנגליה? כלום!

מה זה משנה איזה ארץ אני גר ומה החליטו העמים שסביבי לציין?

אם אני לא רואה טעם בהנצחה, או עכ"פ הנצחה מוגזמת, לא ישנה לי כלום שהחליטו אחרים להנציח

ואם המדינה הציונית שאתה מתייחס אליה כמדינת היהודים החליטה לציין? אז מה? אם אתה חושב שצריך לא לציין, אז הם טעו!

אין "חלות" במה שהמדינה עושה - רק בגלל שהיא עשתה

ולהדגיש את הגבורה? את הניקח את גורלינו בידינו? את אנחנו לא כצאן לטבח אלא עם עברי גאה?

כל זה ציונות חילונית נוראית (שאגב מעוותת את ההיסטוריה) שמזלזלת שכל היהודים שהיו בגלות שנעבך היו אבק אדם, ללא עם ללא חזון ללא יעוד, ולא היה להם חוט שידרה והתרפסו לגויים

כך הם מתייחסים לרשב"א ולרמב"ן, לש"ך לסמ"ע

ואנחנו נעתיק את המודל הזה?

לדעתי זה מזעזע!

(בדיוק תהיתי לאחרונה האם החרדים של ארה"ב מציינים את יום העצמאות האמריקאי, ידוע לך משהו בנושא?) 
אבל בכדי להבין את עמדתך, חיפשתי מדינה נייטרלית יותר כמו אנגליה שמציינת את אותו האירוע.

אומנם אני נוטה להסכים איתך, שמנהג המדינה לא משנה הרבה. 
אבל אישית, יש לי חיבור ממלכתי מיוחד למדינה הזו. 
בכנות, אני חושב שהייתי מציין את זה ביחד עם הבריטים או הגרמנים אילו חייתי במדינה שלהם. 
לא בהכרח את כל ימי הזיכרון שלהם, אלא רק את אלו שמתאימים לי. 

(משפטי כפירה: כך למשל, יש לי הערכה כלפי ימי העצמאות האמריקאי והצרפתי נוכח תרומתם של מדינות אלו לעולם, אבל לא למדינות אחרות).  

מצד הדרך, אני לא מתלהב מהדרכים החילוניות אבל גם לא מתנגד אליהם כאן. 
הייתי מחפש דרך - שתעזור לי אישית להתחבר ולזכור - לפי הערכים שלי. 
כך למשל, אני לא רואה את הטקסים הרשמיים (למעט במקרים שאני צריך להיות שם)
כי אני לא מתחבר לדברים האלו. 

החיבור לגבורה. אני מסכים איתך לחלוטין.
פשוט ציינתי שזה היה מה שנעשה אצלנו במוסדות החינוך.

לגבי כל השאלות שקשורות ליום השואה, זיכרון\הנצחה או התאבלות. 
אני חושב שאלו שאלות שנמצאות בדיון בין רבנים, בתוך החברה, וטוב שכך. 
אין כמו דיון מהותי על החיים, ואני מספיק מרוצה מהדיון, שאני לא צריך תשובה.  

"ואין לנו יכולת להתעמק ולהבין את הסיבה הרוחנית של השואה..."

לא מסכים, אבל אני אעצור כאן. 

(רק רוצה לציין את אי ההסכמה)

זה מאד ברור לי שדעתי לא נחמדה לאוזן ועשויה ליצור שירשורפלצת במקרה הטוב ולפגוע במקרה הפחות טוב.

אבל... אני לא הולך להיכנס לזה.

החלטתי להגיב לך נקודתית.

אני רואה עיוורון בכך שמסרבים להפיק לקחים מהשואה. אם לא נפיק איך נמנע את השואה הבאה? גם אם אי אפשר למצוא את הסיבה חוסר הנכונות לנתח את השואה זה לוותר מראש וליפול לפח שוב. זו אכזריות לדעתי.

מעולם לא טענתי שאני יודע, אבל יש לי השערה ל'למה זה קרה?' ואני חושב שחשוב לעסוק בנושא ולמצוא תשובות ולא להטמין את הראש בחול.

אני גם יודע שהתשובה שלי לא נחמדה. בא נגיד שלדעתי לא רק החילונים הביאו אותה עלינו. 

ובסוף אחרי שטענת שזו אכזריות לנתח את השואה באת עם הברקה גאונית ש'מה שברור הוא...'

נראה לי שאתה מסכים לשיטתי שיש סיבה וניתן ללמוד מהשואה.

ואם לא, לפחות אל תקבע כי דעתי אכזרית רק כי אני יותר קר ממך.

אם זו אכן טענתך: לא היה לה קשר למה שכתבתי, לא היה לך מושג מה אני חושב ובעצם הכנסת לי מילים לפה.

מה גם שזה לא מה שטענת אבל ניחא. (או שאני לא הבנתי משהו, זו גם אפשרות )

אין שום הסבר הגיוני, כי אין כזו עבירה שמגיע ליהודים כזה עונש גדול.

פשוט אי אפשר להסביר ועדיף לא לנסות

עיין קודם

על כל חילול שבת חייבים סקילה

על 100 חילולי שבת חייבים 100 סקילות

ועל 100,000?

מעולם לא מצינו ששואלים למה רשעים נענשים

משפטי ה' הם חמורים, ואין שום קושיא קל אמונה ואין עוול

השאלה מתחילה רק בצדיקים שרע להם

אבל גם עליהם השאלה שייכת רק בצדיק גמור

אני חושב שאתה לא מודע לעומק הדין אם אתה מדבר כך

השמדת שישה מיליון יהודים באכזריות הכי גדולה ונוראה – שואה שלא הייתה ולא תהיה ר"ל דוגמתה במשך כל הדורות – לא יכולה להיות בתור עונש על עוונות, שכן, אפילו השטן עצמו לא יוכל למצוא חשבון עוונות בדור ההוא, שיהיה בו כדי להצדיק ח"ו עונש חמור כזה!

אין לנו שום הסבר וביאור ע"פ חכמת התורה) כלל וכלל על השואה, כי אם רק ידיעת העובדה ש"גזירה היא מלפני"... ובודאי ובודאי לא ההסבר של עונש על עוונות.

אדרבה, כל אלה שנהרגו בשואה הם "קדושים", כיוון שנהרגו על קדושת ה' בגלל היותם יהודים וה' יקום דמם, כפי שמוסיף כל יהודי בתפילת "אב הרחמים" במוסף של שבת: "קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת ה'... וינקום נקמת דם עבדיו השפוך, ככתוב בתורת משה... כי דם עבדיו יקום... ובכתבי הקודש נאמר... יודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך". היינו שהקב"ה מעיד עליהם שהם "עבדיו" ומבטיח ש"ינקום דם עבדיו השפוך".

ועד כדי כך גדלה מעלתם (של הקדושים) – אפילו לולא עבודתם בקיום התורה והמצוות – עד שרבותינו מעידים עליהם ש"אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם". ועל אחת כמה וכמה כן הוא לגבי אלה מעמודי התורה שנספו בשואה.

ומושלל להתייחס לשואה בתור עונש על עוונות ובפרט בנוגע לדורנו זה, שהוא "אוד מוצל מאש".

דברי הנביא ישעיה (נ"ה: ח'). "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום ה' ", מסכמים בקצרה את הנושא כולו.
http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1086183

הבנתי שאתה חושב שזה עונש נורא מדי

אתה עונה לטענתי

מה שמי שנהרג בשואה נחשב קדוש לאחר הריגתו לא קשור לענין

כי עד שהוא מת הוא לא היה קדוש

ואגב, מנעורי תמהתי איך אפשר לעשות מצוה בעל כרחי?

איך שייך שאדם יחשב קדוש בגלל דבר שלא תלוי בו, מה פתאום שיזכה כך בפיס?

ומצאתי שהרב שטרנבוך אומר שבאמת מי שמת בגלל שהוא יהודי נחשב מקדש את ה' רק אם הוא מצדיק עליו את הדין

ואומר שהקב"ה יודע את חשבונותיו וקל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא

אבל המוות בפני עצמו לא נותן לאדם דרגת קדוש. (מה שכן, מצאתי בפוסקים שמי שנהרג ע"י גויים נמחלו עוונותיו אפילו היה מומר, אבל לא כתוב שנקרא קדוש)

(והתפילה של אב הרחמים היא על יהודים שהסכימו ליהרג על קידוש ה', שזה ממש לא קשור לענין)

ואם כבר האזינו, "כג אַסְפֶּה עָלֵימוֹ, רָעוֹת;חִצַּי, אֲכַלֶּה-בָּם. כד מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף, וְקֶטֶב מְרִירִי;  וְשֶׁן-בְּהֵמֹת, אֲשַׁלַּח-בָּם, עִם-חֲמַת, זֹחֲלֵי עָפָר.  כה מִחוּץ, תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים, אֵימָה; גַּם-בָּחוּר, גַּם-בְּתוּלָה--יוֹנֵק, עִם-אִישׁ שֵׂיבָה." 

גם זה כתוב שם.

"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק ז').

הציווי הוא להתבונן מה קרה בכל דור ודור ומתוך כך לנסות להבין מעשי השם.

שום דבר אינו מקרה בעולם הזה וכל דבר הינו חלק מסדר אלוקי שאנחנו צריכים ללמוד ממנו ולנסות להבין מה הקב"ה רוצה להגיד לנו.

ב"ה, מתוך זה קמה לה מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, ואלפי יהודים מכל קצוות תבל שבו לארצם.
עם כל השמחה על תחייתה של האומה השואה היא מאורע מחריד בהיסטוריה של העם היהודי!

עדיין קיימות השפעות רבות של השואה על ימינו אנו ועל עם ישראל.

המוסר, מקומנו בעולם ועוד ועוד סוגיות התערערו בעקבותיה.

"זיכרון" זו מילה שהיום מקבלת משמעות סתמית אבל לא כך הוא הדבר.

ביהדות יש עניין רב בזיכרון ("זכור את אשר עשה לך עמלק", מצווה לזכור את יציאת מצרים, זכר לחורבן, נס חנוכה ופורים ועוד ועוד). 

"לזכור" מקבל משמעות של לחיות היום את מה שהיה אז, מתוך הבנה וגילוי של משמעות המציאות הנוכחית, בפרספקטיבה של זמן.

השואה הנוראה שפקדה את עמנו חידדה את תפקידו ומקומו של עם ישראל בעולם.

היטלר ימ"ש רצה למחות את המוסר שהיהודים הביאו לעולם. מעשה עמלק.

במעשיו ובמעשי הגרמנים כולם ניתן לראות לאן עולם ללא מוסר אלוקי יכול להגיע (עם כל הנאורות והקידמה שהייתה להם ועודנה).
עם ישראל הוא אור לגויים. לא מתוך התנשאות אלא מתוך צוואה שהשאירה לנו גם השואה.

להמשיך לחיות את מה שהיה אז. לזכור את זה במשמעות הכי מעשית שקיימת, לא מתוך סתמיות של לציין את היום.


ברוך השם אלף פעמים,  זכינו לחיות כיהודים גאים בארץ ישראל עם ממשלה וצבא. תפקיד עצום יש לעם ישראל בעולם– להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". אני רואה את זה כך שהשואה השאירה לנו צוואה להגדיל את המוסר האלוקי ולקיים אותו אל מול העולם. לקיים יותר מצוות להגביר קדושה וצניעות בעם ישראל.

להאיר ולהגביר את כל מה שהגרמנים ימ"ש ביקשו לכלות.

בציפיה לגאולה שלמה של עם ישראל בארצו, בעז"ה.

(מחשבות שלי על מאמר שקראתי מזמן ועדיין חקוק בי היטב).

- הייתה מסורת של חרם של כל מי שיתיישב בספרד לאחר הגירוש הנורא

(ואמנם יש לציין כי יש שהכחישו את דבר השמועה, ויעויין בשו"ת יין הטוב

ח"ב חיו"ד ס"ס ב, ובאגרות הראי"ה ח"ב סי' תרלב).

- לדעת הט"ז (או"ח סי' תצג ס"ק ב) הטעם שיש שנוהגים במנהגי אבלות

אף לאחר ל"ג בעומר, הוא משום אבלות על גזירות תתנ"ו.

- ידוע שתוקנו ימי צום ותפילות גם על גזירות ת"ח ות"ט.

*עם זאת יעויין בשו"ת אגר"מ ח"ד (חיו"ד סי' נז), והבוחר יבחר.

כל זאת בנוגע לעצם דבריך. אכן לגבי אופן הציון, אופי הימים (שלעיתים

מתבטא בצביעות ריגשית חיצונית אובססיבית להחליא), מיקומם בלוח

השנה העברי ועוד, יש מה להרחיב ולסתור, אך אכמ"ל.

לצערי "ישראלי מחבבים את הצרות" היא כמעט שנשתכחה,

ורוב המועדים המצויינים שם לא מוזכרים כיום.

אבל כן, אנחנו עם של זכירה.

לזכור את יציאת מצרים, את מעמד הר סיני,

את המקדש, ואפילו את צרעתה של מרים הנביאה.

כי עם שלא זוכר אחורה לא יכול להביט קדימה.

ובמפורש אני לא מדבר בשם החרדים

יש גם חרדים שמאד משתדלים להנציח את זכר השואה.

אני מדבר בשם עצמי

יום השואה די חולף ועובר לי מעל הראש 

הממסד רק קידש את שואת ה"אשכנזים" (בלי לפגוע באשתי ובמכרי האשכנזים)

זה בכלל לא מרגש אותי כי כל זמן שמדירים את היקר לי אני מדיר מצידי את הצד השני 

לגבי יום הזכרון יש המון סרטים יפים שממחישים את החוסר

יש לי גם חברים שמתו על קדושת הארץ הי"ד 

ויותר קל להתחבר למשהו שהוא יותר בקונצזיוס 

אני באמת לא מבין מדוע קשה לך להזדהות עם חלק מבני עמך שסבלו מאוד מאוד רק לפני כמה עשרות שנים.

לא צריך להיות ניצול שואה, או להיות צאצא של אחד מהם, בשביל להבין ולהזדהות ולכאוב.

אפילו אם זכית להיות מבני תימן שלא סבלו מנחת זרועם של הגרמנים.

והאטימות הרגשית שלך לא יכולה להיות מתורצת בתגיות הקבועות של "המימסד", ה"אשכנזים" וגולת הכותרת- ה"חטיפות ילדי תימן".

ולא נראה לי שייך "להדיר את הצד השני", כתגובת נגד לעיוות שלדעתך קיים ביחסו של הממסד. 

אם בעיניך הזיכרון הוא דבר חשוב, והעם שלך כולל גם אשכנזים, אז אל תתעלם מהחלקים האלה בעברו.

אם מבחינתך ההתייחסות לשואה זו התייחסות "למה שהם רוצים", והיית מוכן להתייחס לשואה תמורת זה שייתייחסו לדברים שחשובים בעיניך, [שאולי באמת הם חשובים], אין צורך ביחס כזה.

היהודים כולם, באשר הם ספרדים או אשכנזים.

הם לא הבדילו בין השניים.

למה אתה בוחר להבדיל בינהם?

לא של "אשכנזים" ח"ו אלא מאורע לאומי יהודי!

רוב הנרצחים בשואה היו אשכנזים, אבל אני פשוט לא מצליחה להבין איך אפשר בכלל לגשת כך לנושא הזה.

אנחנו יהודים. י-ה-ו-ד-י-ם.

בפועל האירוע הנורא הזה היה מכוון לכל היהודים מתוך רצון למחות אותנו מכל וכל.

למה להתעכב על הנתונים הסטטיסטיים?

ולא רק בזה

וזה הבעיה בקביעת ימים אלו או אחרים ע"יהמדינה, שחלקים גדולים מהעם לא מרגישים שייכות כ"כ.

זה מה שצריך להיות במרכז.

אחדות של עמ"י מתוך הפרספקטיבה של אז ולא חישובים של מי סבל יותר.

http://www.kipa.co.il/jew/holidays/Yom_HaShoah/56596.html

מגיני הממסד האשכנזי ה"נאור"

מדהים.

חשבתי שאנשים כמוך יש רק בש"ס או בשנות ה70

אם היית מופלה כמו ההורים שלי כמו כמו הסבים שלי הייתה לך זכות דיבור

סבא שלי לא קיבל דירה כי לא היה שיך לעדה הנכונה עד שהוא התקמבן איכשהוא

אבא שלי לא התקבל לבית ספר רגיל בשכונה רק כי הוא לא מהעדה הנכונה 

קיבלו אותו רק לבית שרוב הלומדים תימנים ויוצאי עדות המזרח וגם שם החינוך היה ברמה נמוכה 

עזוב יש לי המון מה לומר בנושא 

אני אוהב אשכנזים כנפשי 

אבל אי אפשר לטייח מה שהם עשו לנו 

שם לא מכירים בשדים העדתיים...

מתחילת העליות.

כולם קיבלו יחס שווה והעולים אפילו יותר.

אף אחד לא חלק כאן על דבריך.

האם זה קשור להזדהות עם כאב לאומי ביום השואה?

לא מבין מה מצאת בה, בשואה, כהזדמנות להשפריץ את כל הקיפוח הזה החוצה

והנאצים הארורים ישלמו טבין ותקילין על כל נפש שעינו 

יש לי המון על הממסד שתמיד מקפח את הצד האחר הצד שלא שייך אליו 

ספרדים עונו ונטבחו באותה סיבה

בדיוק באותם שנים עם אותם נאצים ארורים ועוזריהם 

אממה ? 

מתעלמים (רק בשנים האחרונות יש שיפור) מכל מה שקרה למי שלא אשכנזי 

זה מה שזועק

וזה היום שהכי מרגיז אותי ולמה ?

כי דווקא ביום זה שצריך לסמל אחדות הם התעלמו מכל מה שקרה לא להם 

זהו פרקתי 

יהדות שנכחדה כמעט בשואה.

ועוד הרבה חלקים , בנו את רוה היום הזה על חלק מאוד קטן.

ך מה לעשות זה נוגע בלב כולם

גם לי יש תחושה כזו. במיוחד שאני יודעת למה השנה אחד הימים הללו הולך להתמוסס לי... 

וכו'.

זה ציוד של הרבה מאוד כסף. מתחיל במאות אלפי שקלים ונגמר במליונים.

כי מליון דאגות ירדו לי מהראש

אחר כך משנה מהיסוד את מערכת החינוך בכל המגזרים בארץ ישראל

ועל הדרך גם טרנספר מרצון והרבה הרבה התיישבות

מערכת הבריאות כנראה גם תיכנס ללוז

2. יוצר שותפות עם 'תורה בציון' שמחזיקה אברכים שהומלצו על ידי ראשי הישיבות שלהם כמסוגלים להגיע לגדולות. הייתי מדייק את הקריטריונים ומכניס סעיף עמידה בבחינות וכדומה, ומעלה את התמיכה למשכורת של ממש.

3. קרן סיוע לגאולת בתים, גאולת קרקעות, תמיכה בחוות, פיתוח יישובי קצה שלא מקבלים מספיק מענה, וגם תמיכה בגבעות ובחלוציות הבלתי פורמלית (כולל הכשרות מקצועיות). בנוגע לגבעות הייתי מציב תנאי אחד וזה ליווי וקשר עם קבוצת רבני מיינסטרים מגוונת שהייתי רותם למהלך.

4. מטפל בעצמי בכמה תחומים, ומתפתח.

הכי טעים והכי בריא, לא מטוגן ללא שומן

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל