אבא שלך אומר שהוא נוהג כך כי כך בירר - 

או שמובן מאליו שזה כך - 

אז לעניות דעתי מותר לך בלב שקט לסמוך על מנהג אביך כל זמן שאינך נשואה.

במנהג יכולים להיות צדדים שונים של סברות, את לא יכולה "להכריע", אלא להקל או להחמיר. אז בהיות שיש לך אבא יר"ש, אין סיבה שלא תלכי במנהגו.

והירווחת עוד קצת כבוד וקשר לאבא שלך..

תמיד טוב..

סתם בימים "רגילים"

אז זה לא ממש משנה מה הסגנון של המוזיקה 

(הרב קשלש בע"מ ) 

המקילים בשאר ימות השנה לשמוע מטייפ שירות ותשבחות להשם יתברך, כל שאינם דרך קלות ראש והוללות, יש להם על מה שיסמוכו אף שהם מלווים בכלי נגינה. ואף בניגונים שאין בהם מלים של תשבחות להשם יתברך, אלא ניגון בלבד, כל שמתעורר על ידי זה לעבודת ה' יש להקל. והמחמיר תבא עליו. וכל זה בשומע דרך הטייפ, אבל בכלי שיר ממש, יש לאסור כשלא במקום שמחת חתן וכדומה. ומותר לשורר שירות ותשבחות בפיו, אפילו במשתה יין. ולצורך מצוה כגון לשמח חתן וכלה, או מילה ופדיון הבן, או סיום מסכתא וחנוכת הבית, והכנסת ספר תורה, מותר לכתחלה אף בכלי שיר ממש. וכן בחול המועד ופורים. וכבר פשט המנהג במסיבות של מצוה ובבקשות של שבת, לומר פסוקי תהלים ושיר השירים בניגון יפה, באופן שאין לחשוש כלל לשחוק וקלות ראש, שרק כשעושה דרך זמר ומנגינות של דברי אהבה, הרי זה אסור. וכן נהגו לנגן בהלל בראשי חדשים ובחגים. וכן מותר לומר בשמחות, פסוקי תנ''ך בשירה ובזמרה, ולנגן בהזכרת השם שבפסוקים, ובלבד שיהיה זה בכובד ראש כראוי. [שו''ת יביע אומר חלק ג' סימן טו סק''ה. יחוה דעת חלק א' סימן מה. חלק ו' סימן לה]. 

אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה שירי קודש המלווים בכלי נגינה, וכמבואר, מכל מקום בימי הספירה וימי בין המיצרים יש להימנע מלשומעם. אפילו דרך הרדיו או טייפ וכדומה. אך בשמחת מצוה הנעשית בזמנה, כגון מילה או פדיון הבן, או בסעודת חתן וכלה בתוך שבעת ימי חופתם, או בסעודת בר מצוה הנערכת ביום הגיעו למצוות, מותר לשמוע שירי קודש, המלווים בכלי נגינה. אבל אם מקדימים או מאחרים במספר ימים את סעודת הבר מצוה, ראוי להחמיר שלא להשמיע כלי נגינה בסעודה זו בימי בין המצרים. וכן מותר להשמיע כלי נגינה בסעודת פדיון הבן, או בסעודת סיום מסכת. אבל בסעודה שעושים בלילה שלפני המילה, אין להתיר לשמיע כלי נגינה. והאשכנזים נוהגים להחמיר שלא להשמיע כלי נגינה בכל סעודת מצוה הנערכת בימי בין המצרים. ושירה בפה כשהיא דרך הודאה לה' יתברך, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימי בין המצרים ובימי ספירת העומר. ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה ומנגן בדרך לימודו, ובפרט בשבתות שבתוך ימי בין המיצרים או ימי הספירה. ואמנם שירה בפה בהתלהבות ובא לידי שמחה, יש להמנע בבין המיצרים. [שו''ת יחוה דעת ח''ו סי' לד]. 

יש פוסקים כך ויש פוסקים כך. וכל ע.וד את רווקה אני מאמין שאת הולכת על פי הפוסק של אבא שלך..

לדעתי ספציפית פה-את מכירה את אבא שלך. אם הוא לא יראה בעיין רעה שאת מחמירה יותר ממנו בדבר מסויים, את יכולה להחליט שלא לשמוע, ע"ד "המקל יש לו על מי שיסמוך והחמיר תבוא עליו ברכה".

כן תבררי מה עיקר הדין- האם האיסור הוא חומרא או עיקר הדין- לפי הרב שאת עיקבית לשיטתו 

ותעשי לך בירור כללי על מנהגים שאת לוקחת מאבא שלך- 

כמה הוא יודע הלכה- כדי שברור לך שמה שהוא נוהג- הוא עצמו בירר את ההלכה?

כמה את מרגישה ממשיכה את הדרך שלו, מקבלת עלייך את מה שקיבלת- וכמה את סוללת לך דרך משלך? 

לא לגבי מוזיקה אלא לדברים אחרים (חלקם יותר קריטיים) ועשיתי שאלת רב. הרב אמר לי לבחור "צד" מסויים, שלגביו יש לי השלכות הלכתיות וכך עשיתי.

אני חושב שגם לך, ולכן קיבלתי את ההרגשה הזאת

את מאד אוהבת לשיר, וממש בא לך להקל בזה

זה לא מטה את שיקול דעתך קצת?

בעיקרון שווה שיהיה לך רב קבוע בחיים, זה מקל מאד את ההתלבטויות מהסוג הזה

אני בחרתי לעצמי רב כבר בגיל 13

(ובסוך גם אבא שלי התחיל לפסוק כמותו... )

בגיל 13?

מזל שלא נפלת...

לקח לי המון זמן לחשוב מי לבחור

לא עשיתי את זה מהמותן

אתה קובע לך לחיים ע"פ שיקול דעת של גיל 13?

לא מחליפים רב!

אוי ואבוי אם נהיה דור ששופט את שופטיו

איזה סיבה יכולה להיות להחליט לעזוב רב?

בעיקרון אין בספרות שום הדרכה איך לבחור רב, והשיקולים הם בד"כ פרקטיים של מיקום וכוד'

גם כשהייתי בן 13 השיקולים שלי היו פרקטיים טכניים של נגישות לרב

ולא נראה לי שטעיתי

שאם אתה רואה את זה כבלתי הפיך, לא מחליטים כזה דבר בגיל 13!

איך אפשר בכלל להחליט על זה בגיל כזה?

(דור ששופט את שופטיו זה לא בדיוק זה כמדומני.)

מה היית עושה במקומי בגיל 13?

אתה באמת רוצה לאמר לי שהיום הרב שלך הוא אותו רב?

זאת היתה הבעיה מלכתחילה

אבא שלי לא ת"ח ולא מתיימר להיות כזה

מה זאת אומרת שהוא יהיה הרב שלי?

באיזה שהוא שלב הגעתי למצב שלמדתי יותר הלכה ממנו. ואז מה? אני אחליט לבד? אני אעשה מה שבא לי?

בשביל מה היית צריך רב בגיל 13?

מנהגים - תעשה כמו אבא.

שאלות הלכתיות פשוטות ממש - פתח מ"ב.

שאלות הלכתיות פשוטות סתמא - שאל כל מו"צ.

אבל גם לאשכנזים המ"ב המון פעמים לא מכריע

מה עושים? כל סימן אני אשאל רב 20 פעמים?

תן דוגמה לבעיה שדורשת רב.

           (בגיל 13)

בגיל 13 למדתי כבר הלכה בצורה מסודרת

אני רוצה לדעת מה תכל'ס

כל שאלה שהיא מאיזה ברכה מברכים על שלוה

ועד מה האורך של חוטי הציצית המינימליים

ועד אם מותר לאכול לפני ערבית

בעזרת ה' אני מקווה שהבל שלי ילמד את כל זה עוד בגיל 12

איך אפשר לחיות בלי זה?

אני מניח ששתי השאלות האחרות, נפסקות במ"ב, וכדו'.

זה אדמה ובורא נפשות

ולא טוב לאכול את זה מחוץ לסעודה כי יש מחלוקת על הברכה אחרונה

אבל אורך ציצית זה תלוי במחלוקת של השיעורים כמובן

ולאכול לפני ערבית אסור ויש מתירים עם שומר ויש מקום לסמוך עליהם

זה היה דוגמא...

יש המון הלכות שצריכות הכרעה, גם אם הם לא למעשה באותו רגע, כי כשהם מגיעות למעשה אתה נתקע

שאתה הולך לפי החזו"א \ הרב עובדיה \ הרב אלישיב \ רשז"א.

לא צריך בשביל זה רב מקומי.

לא לרב מקומי (כבר כתבתי כאן כמה פעמים שהרב שלי זה הרב עובדיה)

גם נועם מספיק שתבחר רב בסדר גודל הזה בשביל דילמות כאלה

אבל גם כאן, יותר הגיוני שתלך לפי הרב של אבא שלך, (לפחות בגיל כזה).

אם יש לו.

אבל באמת עיצה טובה - מניסיון 

אומנם את הסיפור הנל שמעתי, אז אני שמח למצוא אותו גם בכתוב. 
כוונתי היא רק לתרום משהו לדיון, ולא להכריע או לתמוך בשום צד. 

אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת לש, אולם אין האיסור חל אלא אם  יתקיימו שלושת התנאים הבאים: א. הלישה מרכיבה שני גופים נפרדים זה עם זה. ב. הללו יהיו דקים, קצוצים או טחונים. ג. תוצאת הלישה תהיה חיבורם זה לזה. כאשר נוצרת תערובת יש לבחון את סמיכותה: אם היא עבה, הרי שהדבר נאסר מן התורה; ואילו אם היא רכה, הדבר נאסר מדברי חכמים. וכאן כבר מתחילה השאלה: מקובל מדורי דורות שיהודים מכינים סלט ביצים בשבת, מערבבים יחד ביצים קשות בבצל, מוסיפים שמן ומגבלים יחד – והנה לכם גיבול בשבת, שנאסר מהתורה מדין עיסה עבה. לכאורה המנהג המוכר מתנגש חזיתית באיסור הלכתי מפורש.
 

הרשז"א ראה להתיר את הכנת הסלט הנזכר מכמה סיבות דחוקות שהתפרטו בספר "שמירת שבת כהלכתה" (א, עמ' פג־פד), אולם כאן אביא את המענה שענה לאחד מהשואלים אותו על כך, מענה שזכה לאימות מפי נכד הרשז"א, הרב אהרן גולדברג:

אתה יודע למה זה מותר? כי כך הסבתא שלי נהגה, וכך גם האמא שלי נהגה, ולכן זה בוודאי מותר. אלא מה – צריך להסביר את הנימוקים ההלכתיים של זה? אפילו אם ההסבר שלי יישמע דחוק, זה לא ישנה את פסק ההלכה בזה! (ר' נחום סטפנסקי, "ועלהו לא יבול", חלק א, עמ' קלח־קלט).
 

כמובן שמיד נדרשת השאלה: הסבתא של מי קובעת, ואלו מסורות ומנהגים סבתאיים הם תורה ואילו רחוקים מכך, אך דיון זה דורש מקום נרחב. במקום אחר בספרו מביא משיח את השאלה ההלכתית ביחס לחבלה עצמית של אדם. בכך כבר נחלקו התנאים: יש שאמרו שאין אדם רשאי לחבל בעצמו ויש שהתירו (בבא קמא צא, ב), ומכאן גם מחלוקת פוסקי דורנו ביחס לניתוחים פלסטיים. כנגזרת לשאלת החבלה העצמית, נשאל הרשז"א על ידי הרב אהרן ליכטנשטיין האם מותר לבתו לנקב את תנוכי אוזניה כדי לענוד עליהם עגילים. הרשז"א, נאמן לשיטתו, ענה שוב בהתאם למנהג הביתי שאותו הכיר:

שמע, אצלנו היה מנהג: כשם שכאשר נולד בן מובן מאליו שעשו לו ברית מילה, כך היה ברור כי כאשר נולדה בת עשו לה חור באוזן (ר' יוסף אליהו, "התורה המשמחת", עמ' 298).

הכתבה המלאה מופיעה בקישור הבא:
 http://musaf-shabbat.com/2013/05/10/%D7%A1%D7%9C%D7%98-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%AA%D7%90-%D7%90%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9F-%D7%A0%D7%99%D7%A8/

לכי לפי הוריך, ואם את רוצה להחמיר זה תמיד אפשרי...

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הוא ממש טוב. 

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי מתישהו למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.

שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.

אה וגם שאין הקלטות.

זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ

@משה

אני זוכר נכון?

כלומר,  הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.

אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.

ותראה.