אומנם את הסיפור הנל שמעתי, אז אני שמח למצוא אותו גם בכתוב.
כוונתי היא רק לתרום משהו לדיון, ולא להכריע או לתמוך בשום צד.
אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת לש, אולם אין האיסור חל אלא אם יתקיימו שלושת התנאים הבאים: א. הלישה מרכיבה שני גופים נפרדים זה עם זה. ב. הללו יהיו דקים, קצוצים או טחונים. ג. תוצאת הלישה תהיה חיבורם זה לזה. כאשר נוצרת תערובת יש לבחון את סמיכותה: אם היא עבה, הרי שהדבר נאסר מן התורה; ואילו אם היא רכה, הדבר נאסר מדברי חכמים. וכאן כבר מתחילה השאלה: מקובל מדורי דורות שיהודים מכינים סלט ביצים בשבת, מערבבים יחד ביצים קשות בבצל, מוסיפים שמן ומגבלים יחד – והנה לכם גיבול בשבת, שנאסר מהתורה מדין עיסה עבה. לכאורה המנהג המוכר מתנגש חזיתית באיסור הלכתי מפורש.
הרשז"א ראה להתיר את הכנת הסלט הנזכר מכמה סיבות דחוקות שהתפרטו בספר "שמירת שבת כהלכתה" (א, עמ' פג־פד), אולם כאן אביא את המענה שענה לאחד מהשואלים אותו על כך, מענה שזכה לאימות מפי נכד הרשז"א, הרב אהרן גולדברג:
אתה יודע למה זה מותר? כי כך הסבתא שלי נהגה, וכך גם האמא שלי נהגה, ולכן זה בוודאי מותר. אלא מה – צריך להסביר את הנימוקים ההלכתיים של זה? אפילו אם ההסבר שלי יישמע דחוק, זה לא ישנה את פסק ההלכה בזה! (ר' נחום סטפנסקי, "ועלהו לא יבול", חלק א, עמ' קלח־קלט).
כמובן שמיד נדרשת השאלה: הסבתא של מי קובעת, ואלו מסורות ומנהגים סבתאיים הם תורה ואילו רחוקים מכך, אך דיון זה דורש מקום נרחב. במקום אחר בספרו מביא משיח את השאלה ההלכתית ביחס לחבלה עצמית של אדם. בכך כבר נחלקו התנאים: יש שאמרו שאין אדם רשאי לחבל בעצמו ויש שהתירו (בבא קמא צא, ב), ומכאן גם מחלוקת פוסקי דורנו ביחס לניתוחים פלסטיים. כנגזרת לשאלת החבלה העצמית, נשאל הרשז"א על ידי הרב אהרן ליכטנשטיין האם מותר לבתו לנקב את תנוכי אוזניה כדי לענוד עליהם עגילים. הרשז"א, נאמן לשיטתו, ענה שוב בהתאם למנהג הביתי שאותו הכיר:
שמע, אצלנו היה מנהג: כשם שכאשר נולד בן מובן מאליו שעשו לו ברית מילה, כך היה ברור כי כאשר נולדה בת עשו לה חור באוזן (ר' יוסף אליהו, "התורה המשמחת", עמ' 298).
הכתבה המלאה מופיעה בקישור הבא:
http://musaf-shabbat.com/2013/05/10/%D7%A1%D7%9C%D7%98-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%AA%D7%90-%D7%90%D7%9C%D7%97%D7%A0%D7%9F-%D7%A0%D7%99%D7%A8/
