אבל לא נראה לי שלגמרי

אני ישנה וליבי ער'.
'אני ישנה' מבית המקדש ו'לבי ער' בבתי כנסיות ובתי מדרשות,
'אני ישנה' מן המצוות ו'לבי ער' לעשותן (ילק"ש שה"ש פרק ה').

"אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה." (יבמות סב, ב)

רק עכשיו במעבר שני הבנתי שזה לא חלק מהשיר.. כדאי עוד אנטר, אולי, אבל כבר לא חשוב.

בקצה של ההר / רשמים מרגעים לא פשוטים בבין הזמנים האחרון לפני שירות בפועל

הר ירוק. עיר אדומה. שמים שחורים. לא הבנתי...
הכפירים שואגים למעלה בגן, (גן האם?)
והתַנִים עונים, למטה בעמק,
מתחת להר.

ואצלי על השידה,
השכוי הבחין בין יום ובין לילה,
קורא בקול גדול, ואני נבעת:
"אבנים מִגִיר. לבבות מִצוֹר. מֵחוֹגים מברזל." ?!

בקצה של ההר.

לפנות בוקר, מניין אחרון,
אֲשָׂרֵך רגליי, למקום בו עצר השעון,< מניחה שיש פה משהו שלא הבנתי
כמה זקנים, נשארו מהמון,
והעיר ישֵנה, אך ליבה התעורר,
אם לא מחר, לפחות היום.

בקצה של ההר.

יש לו, לַזמן, מחליף אחראי,
חזן מהיר ודייקן, חיפאי.- מאד אהבתי, זה מתנגן טוב בקריאה.
דגים מנהר פרת, וחוֹפְשִׁים מהונגריה,
המוֹרָה במעברה, והמרור של טבריה,

כאן ביחד, הם חיים, עדיין,
ואני, מתוך הגולה, בינתיים,
מייחל לחיים, מייחל לבית,
דע שכן הוא: למנהגנו, ברכת כהנים אַיִן.

בקצה של ההר.

כביש שחור. שמש צהובה. שמים כחולים.
בית הכנסת המרכזי נדם, ישֵנים חייו החיוורים,
עד עת ערב.
שוב לבד, מול שטף עיר נמה, שוקקת חיים,
רוח אחרת עימה, בינתיים.

ממש ממש יפה, אבל אני מניחה שיש פה הרבה מאד שפספסתי,

אם בגלל שאני עייפה, אם בגלל שלא הבנתי שיש משהו שדילגתי

כי אינני מספיק בקיאה במושגים.

בכל אופן יפה מאוד. אבל לא הבנתי איך זה מתקשר למה שנועם ה כתבה..

יש לו, לַזמן, מחליף אחראי,
חזן מהיר ודייקן, חיפאי.
דגים מנהר פרת, וחוֹפְשִׁים מהונגריה,
המוֹרָה במעברה, והמרור של טבריה,

לא הבנתי איך הוא קשור?

בדרך כלל יש לי מה לומר על שירים, אבל הפעם...

אני חושבת שהבנתי ואז מגלה שרק נדמה לי.

אני בטוחה שיש רבדים מאוד עמוקים בשיר הזה, רק שהפעם הם לא כל כך נהירים לי משום מה.

זה עולם שמשאיר אחריו שובל מסוים , אך נסתר מעיני.

בכל אופן דבר אחד יש לי לומר בודאות, אהבתי את ההרמזים והאזכורים בשיר.

ואת המטאפורות.

הלוואי והייתי מבינה יותר.

מה שאני כן אכתוב זה שראיתי בשיר בדידות, הרגשת גלות (ואני מתוך הגולה- יחזקאל?) 

יש פה ניגודים:

 עייפות ולאות עם חיים- העיר ישנה, ליבה ער.

זקנים והמון (שבד"כ הוא סואן לעומת הזקנים שהם לאים יותר(??)))

שחור וצהוב

עיר נמה- שוקקת חיים.

ואני אקרא את השיר שוב מחר כדי להבין אותו יותר

לא שמתי לב לזה

(כבר אמרנו שפספסתי..)

אבל באמת זאת ההרגשה גם שלי בחיפה

זאת הגדרה די מדוייקת של העיר הזאת..

מן עיר שהזמן נעצר בה תוך שהוא ממשיך לזרום.

בלי ניגוד..

גם הישן חדש וגם החדש ישן.

חיפה שכזאת..

אולי חשבתי על משהו אחר באותו רגע.

ולא, אני לא חיפאית, אבל יש לי שם קרובי משפחה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים