האם זה מפריע לך אישית?

או שזה סתם חשש מאיך הסביבה תגיב?

נכתב פה פעם שכדאי לנסות לחשוב על שניכם באי בודד

יהיה לך נעים איתו? תרגישי בנוח?

אין לי מספיק פרטים כדי לענות לך חד משמעית

אבל זה בהחלט נושא שצריך לחשוב עליו

בהצלחה, החלטות טובות בעז"ה

לדעתי כמעט לכל בחור יש ב"כח" את התכונה של המוביל, לפחות בתחום של הזוגיות.

הנקודה היא שלא תמיד היא מגיעה בקלות להתגלות בפועל.

(תחשבי על זה, בחור שהוא קצת פחות מוביל בין החבר'ה שלו, פתאום נכנס לסיטואציה של זוגיות והוא 

אמור להוביל ולקחת אחריות, ששנים אחרים עשו את זה והוא היה בצד.)

איך תגרמי לו לשנות את זה? שימי אותו בעמדת המנהיג. תתייעצי איתו מנקודת מבט של מקבלת.

("אז מה אתה אומר? איפה נשב הפעם? לא יודע? אולי בכל זאת?? שמה? רעיון מצויין!! ")

צריך בשביל זה הרבה הרבה ענווה, אבל אם תעשי את זה אני מאמין שתראי שינוי ומהר.

בלי להכיר אתכם אני משוכנע שלאט לאט הוא יתפוס את העניין וייקח בעצמו את המושכות.

יצאנו בערך חודשיים.. הכל היה מעולה חוץ מהעניין הנ"ל... לצערי/שמחתי זה נפסק.. אבל אני דיי בטוח שאם היינו פותחים את הנושא אז היינו רואים איך אפשר לעבוד על זה ביחד...אם מרגישה בנוח- תפני אליו ותסבירי לו את זה= זה לא פגם או משהו כזה, אלא רק עוד משהו שהוא צריך לעבוד עליו.. 

רק תסבירי לו בעדינות, אנחנו הבנים נוטים לקחת דברים כאלו באופן אישי

וגם, (חצי בציניות...) - הספורט הלאומי של הנשים יהפוך כל גבר להיות יציב כמו סלע!

סתם הערה על האי הבודד - עזבו את זה, אם כך רוב האנשים לא יתחתנו...

וגם זוג נשוי לא תמיד ישרוד על אי בודד.

הכוונה היא אם ניסית לא להוביל באופן קיצוני, לתת לו להחליט את כל ההחלטות ולא להתערב ולהציע הצעות גם אם לוקח זמן.

בקשר בין שני אנשים הרבה פעמים אחד לוקח תכונה מסויימת, כי היא יותר מתאימה לו לאופי, ואז אוטומטית השני לא מרגיש צורך לקחת את התכונה הזו. ברגע שהתכונה לא תאוייש, לא תהיה לבחור ברירה והוא יהיה חייב לקחת אחריות.

תגידי לי אם אני צודקת-

יכול להיות שכשאתם נפגשים את שואלת לאן הולכים, ולא נותנת לו את ההזדמנות לשאול, ואז לפני שהוא מספיק לענות כבר אין לך סבלנות ואת אומרת- טוב אז מה דעתך שנלך ל***? וכנ"ל בנושאי שיחה- אם יש שתיקה ישר את מחפשת- ומן הסתם מוצאת- נושאי שיחה, שלא יהיו שתיקות? זה לא דבר שבא מרוע, כמובן, גם אם זה כך. את כנראה מדריכה\ מורה ולמדת לקחת אחריות. אבל פה זה קשר שונה וצריך לשנות יחס.

כי אם זה המצב אצלכם, אז זה תלוי גם בך. יכול להיות שהוא אדם שלוקח לו זמן להחליט דברים, ולא תמיד יש לו רעיונות לנושאי שיחה (רוב הגברים לא ידועים כדברנים גדולים), ובזה שאת תופסת יוזמה מהר את לא מאפשרת לו לקחת את היוזמה. ואז גם כשהוא אמור להוביל, הוא כבר רגיל שאת לוקחת תמיד את היוזמה ולא מתאמץ לשנות.

אם הוא אכן בחור טוב שחבל להפסיד, והדוגמאות שנתתי נכונות, אני ממליצה לך לשנות יחס. לתת לו להגיד ראשון, וגם אם לוקח זמן להחליט- לתת לו את הזמן הזה. לנסות להתאזר בסבלנות ולא להציע בעצמך הצעות. גם בשיחות, בעיקר להקשיב ופחות לנהל את השיחה. לתת לבחור למצוא נושאי שיחה, גם אם יש שתיקות מביכות.

וזה לא בא מיד, אבל אחרי 2-3 פגישות תוכלי לראות אם יש שינוי מועט והבחור מתחיל להוביל קצת (לוקח זמן לשנות עמדה ממובל למוביל) או שאין שום שינוי, ואז באמת האופי שלו לא מוביל, ואז זה לא מתאים לך.

לדעתי חשוב שתעשי את זה בלי קשר, גם אם הבחור הזה לא מתאים לך בסופו של דבר.

כי אם את בחורה שמובילה באופי, ואת רוצה דווקא בחור שיוביל אותך, כדאי לשנות את דפוס ההתנהגות, אחרת זה יחזור על עצמו מחדש בכל קשר. כי אם מישהו תופס עמדת מוביל, אוטומטית השני תופס את עמדת המובל. בד"כ אין שנים מובילים ביחד.. (זו עבודת המידות לשניכם וזה לא קל לשנות, אבל זוגיות זו עבודת המידות מתמשכת)

בהצלחה!

זה לא משחק בגן שעשועים של מי ראשון מי שני. היא מרגישה שהוא גבר תלותי ולא מוביל, אז מה תעזור לה עצימת עיניים? היא גם לא תוכל לשנות אותו, כי זה משהו שצריך עבודה עצמית קשה. 

להתחתן עם פער כזה זה בכלל מתכון לצרות וקילקולים. פרידה עכשיו תטיב איתו לא פחות. 

תלותי, אלא שהאשה היא עם אופי של מדריכה\ מורה\ מנהלת, וגם עובדת בתפקיד כזה, ולכן היא לוקחת אוטומטית, מרוב הרגל, את תפקיד המובילה.

וכמו שכתבתי, ברגע שיש מישהו מוביל, השני אוטומטית לוקח את תפקיד המובל, גם אם זה לא באמת האופי שלו.

יתכן שהבחור באמת לא מוביל (ואז הם לא מתאימים), אבל יתכן מאד, ואפילו סביר, שהוא לא כזה, אלא שאוטומטית זה נוצר בעקבות המצב שהיא לקחה את תפקיד המובילה, וזה בדיוק מה שהצעתי לה לשנות.

להפסיק להיות המובילה, ובעקבות כך הבחור יהיה חייב לקחת את עמדת המוביל (אם הוא אדם תלותי שלא מוביל אף פעם יהיה לו קשה מאד לעשות את זה, אפילו אם היא תתן לו את הזמן)

ושים לב- לא אמרתי לה להתחתן איתו. בסך הכל אמרתי לנסות להפגש עוד 2-3 פגישות כאלה, ולראות אם זה משתנה.

היא בעצמה כתבה שהיא רוצה לתת לבחור צ'אנס, והיא מעריכה אותו, ורק זה מפריע.

אין פה עצימת עינים, אלא רק נתינת צ'אנס נוסף לבחור מוערך.

ודבר נוסף, אם זה באמת האופי שלה, זה דבר שילווה אותה בכל הקשרים. בת עם אופי כזה צריכה לעבוד עליו (אם היא מעוניינת בבחור מוביל) בצורה של נתינת אחריות לאחר. זה לא אופי בעייתי, והוא מעולה בהרבה מאד דברים, אבל אם היא מעוניינת בבחור מוביל, היא צריכה לתת לו לעשות את זה. ולהוביל.

וזו עצימת עינים- להגיד להפרד עכשיו. כי זה לא מתחיל ונגמר בבחור (לרוב), אלא באופי של הבחורה. ולכן כדאי לעבוד על זה כבר עכשיו (על נתינת אחריות לאר)

וכמובן שלא מדובר בלהתחתן מתוך פער כזה. אם המצב לא ישתנה תוך כמה פגישות אין טעם להמשיך. אבל לא דיברתי על חתונה, כמו שכתבתי קודם..

אז למה לך להתחתן אתו?

תמצאי לך מישהו שכן מושך אותך.

זה החלק החשוב ביותר בזוגיות!

ל בינה לבין חברות טובה בלבד.

הוא לרוב היה בחברת בחורים, יחסית אליהם הוא לא היה צריך להיות "גבר".

הוא אף פעם לא היה במצב "נשוי" אחרי שהוא יכיר את המצב הזה סביר שהוא "יתפוס" את התפקיד.

זה דוקא דבר טוב שהוא לא "יודע" איך "להתנהג עם/להרשים בנות".

 יכול להיות שאין משיכה דוקא כי הוא "לא גבר"?

את מבקשת דבר שהוא עדיין לא מודע שהוא צריך להבליט.

מנסיוני (ושל עוד כמה חברה..), ברגע שהבחור הופך להיות מודע לכך שזוגתו זקוקה למנהיגות שכזו, הוא מסוגל לפתח את היכולת הזו.

נראה לי שחוץ מפער ברמה הדתית, זו הסיבה הכי נפוצה שבנות חותכות בגללה.

רוב החברים שלי נחתכו מתישהו על חוסר גבריות, וגם אני שומע את זה פה יחסית הרבה.

ואז נשאלת השאלה: אם רוב הגברים הם לא גברים, אז מי כן??

אז, או שבנות חיות בסרטים לגבי הגבריות,

ו/או שבני-ישיבות, התורה מעדנת אותם, ולכן זה נפוץ יותר אצל בנות דתיות.

לדעתי, אין קשר בין הובלה ועוצמה לגבריות.

עד שהתחלתי להיפגש עם בנות, חייתי את כל חיי בין גברים,

ורק מעטים מהם מנהיגים ומובילים, ובחיים לא שמעתי גברים שאומרים על מישהו שהוא לא גבר כי הוא לא מוביל.

אין אפשרות שתהיה קבוצה למשל של 30 חבר'ה, ושאפילו חמישית מהם יובילו... זה לא אפשרי!

אז לרוב הבחורים (שרוצים להוביל), הניסיון הראשון שלהם הוא אולי בפגישות...

חוסר בגבריות זה אמור לדעתי להתבטא בדברים אחרים כמו:

דיבור צפונבוני מתפנק, אוהב מאד שופינג, רגשן מאד, חלש פיזית וכד'.

בד"כ, גם יהיה מדובר על אחד שירגיש לא בנוח בחברת גברים, כי הוא שונה.

בכ"מ, אם את לא מרגישה טוב איתו, ואת לא נמשכת אליו, אז לדעתי אין טעם להמשיך.

וזה ממש לא משנה מה הסיבה, אפילו היא הכי טיפשית בעולם.

רק בחיים אל תגידי לו שאת חותכת אותו על חוסר בגבריות, ואפילו אל תרמזי,

כי להגיד לגבר שהוא לא גברי, זה הרבה יותר נורא ופוגע מלהגיד לאישה שהיא מכוערת.

נ.ב.

כידוע, הבנות טוענות שהן הרבה יותר בוגרות מהבנים,

אז זה קצת מוזר לחשוב שאדם בוגר יבקש ממישהו שעדיין לא בוגר לקבל את ההובלה והאחריות עליו...

הילדותי על מי בוגר יותר, במיוחד שהוויכוח הקודם היה כ"כ מגוחך.

אבל רק הערה- באמת הרבה בנות רוצות לצאת עם מישהו גדול מהן- כי כשהן יוצאות עם מישהו בן גילן הן מרגישות שהוא ילדותי או לא סגור על עצמו עדיין.

(אמרתי הרבה בנות  מרגישות אתה יכול להתווכח על דעות אבל לא על רגשות)

זה בכלל לא עניין של בגרות, אל עניין של אחריות.

אתה אמור להכניסה לביתך

חייב בשארה כסותה ועונתה

היא עוברת לרשותך מרשות אביה

מה יותר מתבקש מזה שתוכל לקחת אחריות על הבית שלכם?

ממה שאני רואה סביבי, לא כולן מצליחות להגדיר במילים , אך מנהיגות ובגרות פירושן הפשוט הוא- אחריות.

אחריות על האשה, על הבית , על המשפחה- מישהו לסמוך עליו

שאתן טיפשות?

שאתן מפקידות את ההאחריות לחיים שלכן בידי אנשים לא בוגרים?

ברור שבגרות ואחריות זה היינו הך!

ולגבי החובות שכתבת, צריך לזכור שגם לאישה יש חובות מקבילים.

כתוב ברמב"ם שכנגד החובות לבעל יש לאישה חובות מקבילים, והם תלויים זה בזה.

למשל, "מעשה ידי האישה כנגד מזונותיה... ...לפיכך היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה"" (מזונות = שארה),

ואם האישה רוצה שיהיו לה זכויות על הכסף (כמו חשבון בנק משותף), אז הבעל לא חייב בשאר וכסות.

אז אתן צריכות להחליט מה אתן מעדיפות,

שהבעל יקנה לכן את הבגדים והאוכל, ושלא יהיה לכן זכויות כלכליות בבית, וחובה שלכן להרוויח כסף בסכום שהבעל משלם עליכן.

או לחיות כנהוג היום, שהאישה קונה לעצמה את הבגדים, ושיש חשבון בנק משותף?

נכון שזה הרבה יותר קל ונוח לחיות עפ"י האפשרות הראשונה,

וגם הרבה רבנים (ורבניות) דוגלים בה, כי על הנייר זה פותר הרבה בעיות זוגיות.

אבל בדורות האחרונים, בעיקר בציבור הדת"ל יותר מתאים לרוב הזוגות לחיות עפ"י האפשרות השניה.

יש כמה חובות (2 של הגבר ו1 של האישה) שאותן באמת א"א לבטל,

עיקר כתובה (200 זוז), עונתה, ואת זה שהבעל יורש את האישה.

אבל אלו לא דברים שמצריכים אחריות מיוחדת.

(ודרך אגב, עד שנולדים למשפחה בן ובת, האישה גם מחוייבת למצוות עונה אבל מסיבה אחרת.)

ומעניין שכל הבנות התייחסתן בעיקר לנ.ב., אני כתבתי אותו בתמיהה!

אבל רובן רוצות מישהו שיוביל אותן...

אני אישית לא פגשתי הרבה כאלה למעט אחד או שניים, אבל בהחלט היו מספיק שלא הרגשתי ביטחון בהובלה שלהם אותי.

מהצד שלהם ההובלה תלויה בביטחון שלהם בד"כ. ומהצד שלנו במקום שאנחנו נותנות להם לזה.

[אני רואה שהנושא הזה (חוץ מהנושא הידוע ) מעסיק אותך די הרבה... מסקרן...]

שכשבחור פוגש בחורה שהוא לא מכיר,

זה לא נעים ולא הוגן שעל ההתחלה הוא צריך להחליט החלטות שנוגעות גם אליה. (דהיינו להוביל אותה)

צריך קודם להכיר, לראות את האופי שלה, לראות מה עושה לה טוב,

ורק אז, זוג שמעוניין בכך, יפקיד את ההובלה בידי הבעל.

וההובלה ממש לא קשורה לביטחון עצמי, אולי אפילו להיפך,

דווקא אצל חברים שלי ראיתי, שככל שיש להם פחות ביטחון עצמי, הם יותר מחפשים אחת שתתן להם את ההובלה,

כי אין להם ביטחון שהבית שלהם יצא מהשליטה שלהם, לכן הם יחפשו בנות יותר פסיביות.

ודווקא בחורים שיש להם יותר ביטחון, פחות אכפת להם אם הבחורה דעתנית או אקטיבית.

ב. נכון שלגברים יש יותר נטיה לקחת אחריות באופן טבעי,

אבל גבר הוא לא משאית גרר, ולא צריך להתייחס אליו כך, זה מגעיל.

ג. אולי תנסי לחפש באלון-מורה, לרב לבנון יש משנה ברורה בנושא שיכולה להתאים לך.

אני רק לא שובניסט,

אני רק לא רוצה שהבנות ידרשו מהגברים משהו שהוא לא אנחנו,

ואתן ממשיכות לעשות זאת עוד ועוד...

(ולכן את גם כנראה מוצאת מעט כמו שאת מחפשת)

אני רוצה שכל אחד יתמקם במקומו הטבעי, ובלי הגדרות של מוביל ומובל וכו'.

כל זוג מה שמתאים לו!

להוביל זה לא קללה, את צודקת לחלוטין!

הקללה זה להיות המובל.

ב. מה שאני שמעתי מהרב יהושע,

זה שהעולם מתקדם לכיוון של תיקון חטא האדם הראשון,

ויחד עם זה, הקללה של החטא גם מתחילה להתפוגג.

אז כמו ש- "בזיעת אפך תאכל לחם", היום זה כבר יותר קל מלפני 5773 שנים.

ככה גם ה- "ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך" גם פחת כח הקללה.

לא קשור לצלע השלישית וכד', וגם לא קשור לפמיניסטיות לדעתי.

ואני לא רואה כ"כ דרך אחרת להבין אותו, וזו גם משנה די מוכרת שלו.

על זה שכל אחת מגדירה "גבר" בצורה שונה,

ולכן אין טעם לתת הגדרה כללית לגבר.

וודאי, לא לתלות את זה בהובלה או בכל תכונה אחרת.

ובדיוק בשביל זה כתבתי את מה שכתבתי כאן. (וגם כאן)

ואותו דבר לגבי נשיות כאן.

את יכולה להגיד שאת מחפשת מישהו שיוביל אותך באופן אישי,

אבל אל תכניסי את זה למחוייבות גברית כללית.

זה כמו שאני אבקש באופן אישי בחורה חכמה,

אבל זה לא מחוייבות נשית כללית להיות חכמות.

מה זה הדרישות האלה???

א"א לדרוש מכל העולם שיהיה לו ביטחון עצמי,

אם את רוצה, תחפשי אחד שיש לו.

את תבני בע"ה את ביתך לפי השקפתך, ובע"ה יהיה לך טוב,

ואני אבנה בע"ה את ביתי לפי השקפתי, ובע"ה אני מתפלל שגם לי יהיה טוב.

ואם נפעל הפוך, אני משוכנע שלשנינו לא יהיה טוב.

אני לא חושב שיש כאן מישהו צודק או טועה בעצם ההשקפה,

אלא, אני רק חושב שאת טועה בזה שאת חושבת שההשקפה שלך מתאימה לכולם.

וגם את הרעיון הכללי שכתבת, תכל'ס זה כן עניין אישי פרטי,

כי זה נראה לי הזוי זוגיות, שרק צד אחד משפיע והצד השני רק מושפע.

זה לא זוגיות, זה סתם אחד שפועל והשני נגרר.

אפילו הרב לבנון, שהוא בכיוון שלך, לא הולך כ"כ רחוק.

גם לי רוב הבנות שנפגשתי איתן, לא התאימו לי ולא היו "האישה בשבילי",

אבל המרחק להגיד שהן לא היו נשיות היה רחוק.

בהצלחה!

אבל אני לא אדרוש זאת מבן-אדם,

אני אולי אנסה לעזור לו לחזק אותו.

גם לי זו נקודה חשובה, אבל אני מודע לזה שזה סובייקטיבי.

זה היה ברור מהרגע הראשון שיש בינינו פער השקפתי,

ואני לא שללתי את השקפתך, אני רק שולל את המחשבה שהיא מתאימה לכולם.

אתה מדבר כל-כך מתוך חשיבה גברית שזה לא יאומן.

אני בעצמי אמנם בעל כרומוזום Y, אבל חיי הנישואין עזרו לי להבין חלק מההבדל התהומי בין סגנונות החשיבה.

ובע"ה כשאתחתן, מן הסתם אכיר ואלמד יותר מקרוב את החשיבה של אשתי.

אבל נראה לי שכאן הפער הוא יותר השקפתי.

הדיון כאן מתבסס על כמה דיונים קודמים ביני לבינה.

הדעה שלה מתבססת בעיקר על דברים שהיא שמעה/למדה,

ולא מאיזו תפיסת עולם עצמאית, וגם יש הרבה בנות שלא מסכימות איתה.

ואני גם מכיר הרבה בנים שמסכימים איתה, שמחפשים את ההובלה (הברורה) בבית.

עפ"י דבריך, כל מבנה המשפחה בציבור החרדי הוא לפי תפיסה נשית, וא"א לומר כך! מדובר על השקפה.

בכ"מ, אני לא באתי לשלול את ההשקפה שלה,

בהתחלה היא ניסתה לומר שכל בעיות הזוגיות היו נפתרות, אם כולם היו פועלים לפי השקפתה.

ורק רציתי להבהיר לה, שזה לא נכון, וממש לא לכולם זה מתאים.

אז עם כל הכבוד לזה שאתה נשוי, אולי במקרה עצרת לחשוב?

שבמקרה הזה יש מחלוקת השקפתית בינך לבין אשתך,

ולא שפשוט מדובר על תפיסת עולם נשית וגברית?

אם כבר הזכרת את הספר "גברים ממאדים ונשים מנגה",

אז אפשר לזהות שם, מתי מדובר בהשקפות עולם ומתי מדובר על תפיסות עולם מגדריות.

ולא מצאתי!

היכן כתבתי או רמזתי שאת מתכוונת לגישה השובניסטית הגויית והפרימיטיבית?

דבר ראשון, מה שאת עושה עכשיו,

זה דפוס פעולה שנוצר מתפיסת חשיבה נשית.

את מכניסה לי מילים, את אומרת לי מה אני חושב,

ואת מנתחת את מה שכתבתי, וכמובן שניתחת אותם בצורה לא נכונה.

הויכוח שלי איתך לא היה אם ההשקפה שלך נכונה או לא,

אלא רק להבהיר לך, שלחלק מהזוגות ההשקפת עולם שלך תהיה טובה, וההשקפה שלי תהיה הרסנית.

ולחלק אחר מהזוגות, ההשקפת עולם שלי תהיה להם טובה, וההשקפה שלך תהיה הרסנית.

זה שהבחורות טוענות בדבקות שהן יותר בוגרות, אם לומר את האמת, אז בעיניי כגבר זה נראה מאד מאד תינוקי.

אבל זה כנראה נובע מתפיסת העולם השונה בין המגדרים.

(זה מזכיר את זה שאומרים לילד, שהוא קטן מדי כדי לעשות משהו, אז הוא אומר "אני לא ילד קטן, אני ילד גדול!".)

אני לפחות, מעולם לא בחנתי בפגישות את הנקודה הזאת, מי יותר בוגר ממי, ולא שמעתי מאף חבר שהוא בודק זאת.

אא"כ, מדובר על מקרה ממש קיצוני, כמו אחת שמתנהגת ממש כמו ילדה קטנה וכד'.

לגבי ה"משאית גרר", מדובר על מטאפורה לתחושה שלי כשבחורה מבקשת ממני מפורשות להוביל אותה

(כאילו היא ילדה קטנה), גם אם היא לא התכוונה לכך.

והשתמשתי בביטוי זה בעיקר כדי למתן אותך, ולא כדי לסתור את גישתך לחלוטין.

ומה שכתבת: "אבל בחורצ'יק, אם מבחינתך....",

אני פירגנתי לך על זה שלא בדית את ההשקפת עולם שלך מהבטן,

ואת שוב פעם ניתחת את דברי, ולקחת את זה למקום לא נכון!

היכן כתבתי שאדם עם חשיבה עצמאית לא יכול לבדוק ולחשוב לפי מה שלימדו אותו???

אני בעצמי כזה! אז איך אני יכול להגיד על כאלה ששיטת החשיבה שלהם דומה לשלי, שהם לא חושבים נכון???

מה שהתכוונתי לומר לender13 בזה, שהדיון בינינו הוא של השקפות, ולא של תפיסה נשית או גברית.

וביססתי זאת ע"י שאמרתי שההשקפה שלך מבוססת על דברים ששמעת/למדת, יכול להיות שעם המחשבה העצמאית שלך את פיתחת והרחבת אותה.

התלבטתי מקודם אם להגיב לך, כי שמתי לב שמשום מה, את כרגע במצב"ר "חם",

נראה לי שאם תקראי את כל מה שכתבתי בצורה רגועה, את תביני אותי אחרת.

האמת שהרגזת אותי, עם הניתוח המאד לא מדוייק שעשית לדברי "אם מבחינתך בנאדם...".

אבל לקחתי נשימה ארוכה ונרגעתי, ממליץ גם לך.

שותפות.

עליו, לא הייתי ממשיכה.

אם מפריע לך כבר בדייטים, זה יתעצם בנישואים.

 תשובה כללית לא מוסמכת ולא מחייבת בשליפה בלי להתעמק וכמובן בלי להכיר את המקרה. נניח העמדה קיצונית לייתר בירור : אם הוא ממש סמרטוט חסר אופי /שמתבטל בפני כל אדם, זה בעיה רצינית גבולי לטיפול מקצועי, ואם את לא פסיכולוגית מוסמכת על תיקחי על עצמך תיק כזה. אבל אם מדובר בבחור פשוט עדין, לא כפייתי, קשוב, וטוב לב. (אני נתקלתי בכמה כאלה בימי-חיי כולל בצבא, שברגעים הקשים הם מתגלים כהרבה יותר גברים מחברה קולניים שעושים רושם וכו' )  אז זה ממש אוצר שאסור לפספס. איך מבדילים? בפשטות שכל ישר, גם לבחור מהסוג השני יש מקרים שחשוב לו שדעתו תתקבל (בנושא הלכתי למשל) ובמקרה מבחן הוא יעמוד על דעתו בצורה ברורה, אמנם בעדינות אבל בתקיפות והחלטיות. הבעיה השנייה שאת לא נמשכת היא רצינית לא פחות והיא קשורה לנטייה עדינה ומורכבת בנפש האדם . ובאופן כללי לא מומלצת התעמלות נפשית והדחקה במקרה כזה כי ממש לא בטוח שזה ישתנה עם הזמן. לכן חשוב לברר עם אדם קרוב שיש לו סברה ישרה תלמיד חכם שהוא גם מנוסה ובקיא בהוויות העולם, שיראה את שניכם יחד וישוחח עם כל אחד גם לחוד ויעזור לכם להחליט. לשניכם ברכה והצלחה בריאות אושר ושמחה.

רוצה להתייחס לעניין המשיכה-

מה זה "לא מרגישה משיכה"? איזה משיכה את מצפה להרגיש? 

הרב אליקים לבנון אומר (לפי מה שהבנתי) שצריך להיות לפני ההחלטה להתחתן עם רגש שהוא קצת יותר מחיבה.

מה הכוונה? יש כל מיני שאלות שאת יכולה לשאול את עצמך כדי לבדוק את המקום שלך ביחס לבחור, ולקשר,

למשל: בא לך לראות אותו? אם תקבעו פגישה ובסוף הוא לא יוכל זה יבאס אותך קצת? בא לך לשתף אותו בדברים אישיים שאת עוברת? מעניינת אותך דעתו? את מחשיבה את דעתו? וכו'.. לא על הכל התשובה חייבת להיות חד משמעית אבל בגדול..

הוא לא אמור להיות "עוד בחור טוב ונחמד" אלא מיוחד בעינייך..

בעיקר בחברה הדוסית, וב"ה שכך, עיקר האהבה מגיעה אחרי החתונה, עד כמה שזה היה נשמע לי נדוש לפני שהתחתנתי, זה הכי נכון ואמיתי בעולם. ברמות שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל לפני.

ובכלל- בעיני הדבר הכי חשוב למי שרוצה לבנות בסיס בריא לפני החתונה- הוא קשר המבוסס על הערכה הדדית ברמה גבוהה.

לא הערכה סטנדרטית, לא הערכה של נקודות כאלה ואחרות בו, 

אלא רגש של הערכה גדולה למכלול של האדם, למיוחדות שבו..

תלוי כמה זמן אתם יוצאים... יצא לכם לדבר על זה שאת מרגישה היוזמת והתומכת?

ישנם בחורים עדיני נפש שנתפסים כחלשים ומתברר שהם פשוט מתחשבים ונוחים אך יש להם את העקרונות שלהם והם כתף וגב בעת צרה- וכל זה בלי רעש צלצולים וגבריות מופגנת.

לפני 54 שנה הייתי בנח"ל דתי עם צעירים ממני בגלל נסיבות ....ואז, אלוהים בלבד יודע איך התאהבתי ב"ילד". צעיר בשנתון ממני (בסך הכל 4 חודשים) נראה ילד אבל ראיתי כמה ממעלותיו. לא אפרט כי אינני רוצה להזדהות.

עברנו ביחד 52.5 שנים, עם זרימה. לא הכל לטעמי, ולא הכל לטעמו. אבל כיף לנו ביחד . החיים הם לא פיקניק. נסיונות לא חסרו לנו.

יש בו מעלות ויש בו חסרונות. הסתכלתי בראי וראיתי שהוא הדין אתי. אבל הייתי  מ א ו ה ב ת.

למרות שחברה טובה מאד שלי אמרה שמגיע לי אחד יותר "טוב", אני כמו מאוהבת אמיתית, הלכתי אחריו. לא מצטערת לרגע.

מתי את יודעת שאת מאוהבת....כשלא אכפת לך מכלום בלבד להיות איתו.

וכנראה שזה לא כך אצלך.

מתחתנים עם שמחה גדולה בלב.

מתחתנים עם התמסרות ללא גבול

מתחתנים ללא התחשבנות קטנה או גדולה

מתחתנים כאשר מאוהבים....כי חולת אהבה אני.....

היי ברוכה......

(אם כי אולי לא לפי הסדר)

קודם כל זה חודש פלוס..

דבר שני -

כתבו לנסות לתת לו להיות הגבר, לתת לו להוביל... אני ממש ממש ממש אבל ממש לא כזאת - ואולי יותר צריך לשאול את המדוייטים שלי אבל עד כמה שאני יכולה להעיד על עצמי.... אף פעם לא אומרת לאן מתחשק לי ללכת, מה מתחשק לי לעשות, איפה, מתי, מה.. תמיד איפה שהוא אומר זה סבבה גם שהוא שאל לפעמים בשביל להתחשב בי אמרתי לו שהוא מחליט על הכל אם רציתי איזה משהו ביקשתי את זה בתור בקשה שהוא מגשים לי לא בתור דרישה שככה אני רוצה... זה אפילו לא בשביל לתת לו להוביל זה באמת אני ככה באופי שלי.... לכן גם אמרתי שמאד לא מתאים לי להיות הגבר.

האמת מאד התעקבו פה רובם על הקטע של על הלהוביל ולהחליט וזה לא נראה לי העיקר פה אצלי.... יש עוד הרבה דברים שמצפים מגבר.... שיהיה חזק ריגשית, אמיץ (נשמע מעפן אבל הכוונה שלא יפחד. אני בטוחה שיקומו עלי שגם לגברים מותר לפחד אבל מה לעשות שלפחד ממקקים לדוגמא זה לא גברי..סתם דוגמא ראשונה שעלתה לי בלי קשר לסיפור), שיהיה איתן בדעתו, שיתפוס פיקוד במקומות שכן צריך אותו! לא בלאן ללכת ומי משלם זה בקטנה.. זה גם די קורה אפשר לומר.... אני מדברת במצבים שהם באמת כאלה חסרי אונים שאז מצפים שהגבר יחלץ...

הזכירו פה גברים עדינים שבאמת כשצריך הם חזקים לא שוללת אפשרות שהוא כזה! יכול להיות שבמצבי לחץ הוא יוביל יופי, יכול להיות שאת הכלכלה הוא ינהל מצויין, זה לא נראה לי כ"כ לא הגיוני.. אני כן סומכת על שיקול דעתו זה מספיק? מה עם כל הנ"ל?

אני לא יודעת יכול להיות שזה באמת כל הדברים האלה לא מוכרחים אבל כרגע זה חסר למה שלא יחסר אח"כ?

אמרו לדבר איתו על זה - מבחינתי לא אפשרות לא נראה לי יכול להועיל כרגע

שאלו פה אם זה אולי הסביבה - מאד מאד לא! בשידור חיצוני הוא מרשים אפילו מאד נטו הרגשה שלי אישית..

בקשר למשיכה - לא מאמינה בהתאהבות אבל כן חשוב יותר מחיבה של חברות... כמו שהרבה אמרו פה.. למרות שזה משום מה פחות מטריד אותי, יותר יכולה להאמין שבר שינוי אם יהיה בשביל מה בכלל.....

לא מעיזה התכוונתי שאלוקים מביא שפע ולהגיד על זה "לא" לפעמים מרגיש לא אחראי... מצד שני יש מקומות שאלוקים נותן לנו את המושכות ומרשה לנו להוביל את החיים שלנו למקומות טובות. השאלה איפה החלוקה הזאת נמצאת...

שוב תודה לכולם

שלום לך

אני מטפל ונתקלתי במקרים כמו שאת מתארת.

כמה דברים:

1 אל תבני על זה שמשהו ישתנה. אם את הולכת על זה, לכי בדיעה צלולה שזה מה שיהיה גם בעוד 10 שנים. תמיד יכולות להיות הפתעות, אבל אל תבני על זה.

2. אם אין משיכה, זה קצת יותר מורכב. כלומר, יחסי אישות נבנים ממשיכה, וכשאין משיכה זה עשוי ליצור פער משמעותי בין בני זוג. זה דבר שצריך להיות על השולחן לפני ההחלטה להתחתן- שהוא ידע שזה המצב וששוב- לא יבנה על זה שמשהו ישתנה.

3. יש מטפלים שמתמחים בטיפול לזוגות לפני חתונה- יכול להיות שכדאי להתייעץ.

כל טוב ובהצלחה

י להגיב אין מרשם בדוק

יש זוגות שהתאהבו אש והם ברבנות יש זוגות שהתחילו בחביבות וטיפסו לאהבת עולם

מה שכן חשוב שהחלטה שלך תתקבל מהמקום הכי מרכזי בך ושתדעי להסביר לעצמך גם בעוד 10 שנים וגם בעיתות משבר למה הלכת על זה

אם ההחלטה מגיעה מתוך דחיפות מגורמים אחרים או אפילו מעצמך על סמך טיעונים צדדים לא מומלץ

את צריכה להרגיש שיש מנוע במרכז הלב שאומר לך כן

בהצלחה לכל בנות ובני ישראל

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

[שדרך אגב, מופיע ברשימה בצורה לא מעודכנת - 

ואולי בעיניך תראה עוד יותר מזעזעת: לא "דמי רישום", אלא בנוסף ל"דמי שידוך" (במידה ומצליח) - יש "דמי מנוי" שנתיים עבור הזכות לקבל הצעות.

מתאים לך? תשלם.

לא מתאים לך? אל תשלם.

כל אחד יכול לעשות כראות עיניו.

בעיניך זה נראה סחיטה, בעיני זה נראה התחייבות שלה להקדיש לי זמן.

הבאתי לך דוגמאות של שדכנים שפוגעים אקטיבית במשודכים( המשלמים! ) שלהם בשביל בצע כסף.

הראתי לך גם שכשמתייחסים לזה כעל עסק לכל דבר - האינטרס שלהם הוא לשדך כמה שפחות! כל עוד יש מספיק הצלחות.

זכותך לעשות מה שאת רוצה. אני מאיר את הצד האפל של תעשיה שמנצלת מסכנות.

ובחזרה לתגובה הראשונה שלי בשרשור - כנראה שהמיזם החדש הזה לא יצמיח לך בחור חדש מהשמיים. הבחור כבר נמצא איפהשהו, איך בדיוק המיזם הספציפי הזה יקדם אותו למצוא אותך? 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

לפני כמה שנים ארגון "באים בטוב" עשה סקר של רווקים ונשואים דת"ל. צילמתי מסך מכאן:

אם אנחנו מסתכלים בצורה סטטיסטית ויבשה, יש 75% סיכוי להכיר את בן\בת הזוג דרך מכרים\ספונטנית.

אפשר להעלות תאוריות למה. אפשר להגיד שדרך חברים\ספונטנית נכיר אנשים ששדכנים לא יחשבו בכלל להציע. הבעיה היא, שאי אפשר לתכנן להכיר ספונטנית - ובמיוחד למי שמבחינה דתית פחות נוח להסתובב במעגלים מסוימים, וגם להישען על מכרים לא מבטיח שיהיו הצעות.

האם יש קשר בין מי שמכיר לנו את הצד השני לבין טיב הקשר?

אם אני מבינה נכון, את אומרת שמי שמכיר יותר טוב, ויודע לדייק יותר - הפוטנציאל הוא יותר גדול.

מצרפת כאן קישור לשרשור מפעם, ובתוכו קישור לשרשור אחר - איך הכרת את שלושת המדוייטים הטובים ביותר שלך:

איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות

בקיצור,

אני לא חושבת שדווקא היכרות קרובה וטובה בהכרח מביאה להצעה מדויקת יותר.

אני לא בטוחה שיש פתרון מוצלח לדייק הצעות - זה לא דברים מדידים וכמותניים, ואפילו AI לא עשה מהפכה בתחום.

יצא לי להשתתף בכמה זום-דייטינג. הם מפרסמים שזה AI, אלגוריתם חכם וכו' - כאשר בפועל ההתאמה שם מבוססת על משהו כמו גיל, רמה דתית, מצב משפחתי, גובה ומקום מגורים. ואכן, רוב האנשים היו ממש לא קשורים. אבל היו כאלה שכן, וגם יצאתי איתם.  

הייתי מחלקת דווקא אחרת את הסקר ששלחת- 25% היכרות ספונטנית והשאר הכירו דרך גורם שלישי (חברים, משפחה, שדכן, אתר, וכו)

בהיכרות ספונטנית את לא מסננת מראש בכלל. כי לא חשבת שזה יוביל לשם בכלל, סתם פתאום קלטת שעם האדם הזה שנחמד איתו אפשר לבנות זוגיות.

השאלה היא מה עושים כשגורם שלישי כלשהו מציע הצעה. המיזם ששלחת פה בהודעה הראשונה אומר שהקונספט שלו זה שהוא ממש מדייק מראש את ההצעות. כלומר הרבה סינון עוד לפני שיש דייט (ואפילו הצעה)

ואני חושבת שדיוק זה לא הדבר שחסר. האם עדיין שווה לנסות את המיזם הזה? כנראה שכן, כי זה בחור חדש לפגוש ואולי בע"ה יתאים.

אבל הנקודה שלי היא שסינון מתקדם עוד לפני שפגשת את הבן אדם ודיברת איתו והרגשת אותו (באווירה, לא במגע), הוא לפעמים מיותר.

וזה לא משנה מבחינתי אם חברה אמרה שיש לה בחור מהמם להכיר לך או ששדכנית אמרה או מישהי אחרת. העניין הוא מה קורה לפני שפגשת את הבחור. האם בכלל כדאי לברר מאוד לעומק?

זאת שאלה, כי אני בטוחה שיש כאלו שיגידו שזה חשוב ועזר להם. מצד שני, ממה שאני רואה, הרבה מהזוגות סביבי הם דווקא כאלו שלא היו עוברים סינון של לפני דייט אחד אצל השני, והם כן העמיקו בבירור הזוגי, פשוט אחרי שהם הכירו.

הבנת?

אני אומרת- אם מציעים הצעה, היא לא צריכה להיות חופרת ומעמיקה, אלא פשוט שנראה שעל פניו הדברים הגדולים הבסיסיים די דומים, ומשם יאללה שיפגשו ויראו איך להם יחד.

ואני שמה על זה סימן שאלה, כי אני לא באמת יודעת, וגם מניחה שאנשים שונים צריכים דברים שונים…

לצאת לדייט כשאת בראש של "אין סיכוי שיצא מזה משהו" זה די בזבוז זמן בעיניי (יש לי חברות שעושות את זה לפעמים). אבל אולי דווקא הלבןא בראש של - אני לא יודעת, אבל הלוואי שיצליח. ובלי לחפור אינסוף על הבן אדם לפני וכבר קצת לקבע עליו הבנות לפי מה שביררת.

אבל אני לא חכמה גדולה, לא בכללי ובטח לא בעניין הזה.

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

בוא ניקח בחור ובחורה בני 24.

הבחור עשה הסדר - גיל 23. נשאר שיעור ו - 24. "ראה עולם" במסגרת הצבא. עד כה הוא נמצא במסגרת שמישהו דואג לרווחתו, לכלכלתו וכו'.

הבחורה בזמן הזה יכלה להספיק לעשות ש"ל, מדרשה, תואר ולהתחיל לעבוד. 

ויכול להיות שהכל סבבה וזה, אבל הוא לא עשה את הסוויץ בראש של המוכנות לקחת אחריות על עצמו ועל משפחה, וזה מתבטא בקשר. אבל אם נניח יעברו עוד שנתיים - תכונות הבסיס שלו אותו הדבר, אבל הוא כבר הספיק לחוות קצת יותר את מורכבות החיים, לגבש דעות עצמאיות, לנהל אורח חיים בלי מסגרת ישבתית (האם הוא מקפיד על תפילות? על מניין? על לימוד? מה הוא עושה בשעות הפנאי?).

לגבי המיזם, לא יודעת למה אתה מתכוון ב"אותם אנשים". אותם שדכנים? אותם מועמדים? לפי ההמשך אני מאמינה שהתכוונת לאותם הרווקים. לפי הסקר שציטטתי קודם, רווקים דת"ל בגילאי 25-40 - 80% מהם רשומים לאתרים. האם רוב האנשים הרלוונטיים נמצאים ב-20% האחרים?

בעיני להגיד אף אחד לא רלוונטי ולכן לא אירשם - מכשיל את המיזמים מראש. לא נותן להם סיכוי. המטרה שלי זה שאנשים רלוונטיים ימצאו אותי - ולכן אנסה להצטרף למקומות שבהם נראה לי שיש מישהו פוטנציאלי.

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)