נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לדעתי כמעט לכל בחור יש ב"כח" את התכונה של המוביל, לפחות בתחום של הזוגיות.

הנקודה היא שלא תמיד היא מגיעה בקלות להתגלות בפועל.

(תחשבי על זה, בחור שהוא קצת פחות מוביל בין החבר'ה שלו, פתאום נכנס לסיטואציה של זוגיות והוא 

אמור להוביל ולקחת אחריות, ששנים אחרים עשו את זה והוא היה בצד.)

איך תגרמי לו לשנות את זה? שימי אותו בעמדת המנהיג. תתייעצי איתו מנקודת מבט של מקבלת.

("אז מה אתה אומר? איפה נשב הפעם? לא יודע? אולי בכל זאת?? שמה? רעיון מצויין!! ")

צריך בשביל זה הרבה הרבה ענווה, אבל אם תעשי את זה אני מאמין שתראי שינוי ומהר.

בלי להכיר אתכם אני משוכנע שלאט לאט הוא יתפוס את העניין וייקח בעצמו את המושכות.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

וגם, (חצי בציניות...) - הספורט הלאומי של הנשים יהפוך כל גבר להיות יציב כמו סלע!

סתם הערה על האי הבודד - עזבו את זה, אם כך רוב האנשים לא יתחתנו...

וגם זוג נשוי לא תמיד ישרוד על אי בודד.

הכוונה היא אם ניסית לא להוביל באופן קיצוני, לתת לו להחליט את כל ההחלטות ולא להתערב ולהציע הצעות גם אם לוקח זמן.

בקשר בין שני אנשים הרבה פעמים אחד לוקח תכונה מסויימת, כי היא יותר מתאימה לו לאופי, ואז אוטומטית השני לא מרגיש צורך לקחת את התכונה הזו. ברגע שהתכונה לא תאוייש, לא תהיה לבחור ברירה והוא יהיה חייב לקחת אחריות.

תגידי לי אם אני צודקת-

יכול להיות שכשאתם נפגשים את שואלת לאן הולכים, ולא נותנת לו את ההזדמנות לשאול, ואז לפני שהוא מספיק לענות כבר אין לך סבלנות ואת אומרת- טוב אז מה דעתך שנלך ל***? וכנ"ל בנושאי שיחה- אם יש שתיקה ישר את מחפשת- ומן הסתם מוצאת- נושאי שיחה, שלא יהיו שתיקות? זה לא דבר שבא מרוע, כמובן, גם אם זה כך. את כנראה מדריכה\ מורה ולמדת לקחת אחריות. אבל פה זה קשר שונה וצריך לשנות יחס.

כי אם זה המצב אצלכם, אז זה תלוי גם בך. יכול להיות שהוא אדם שלוקח לו זמן להחליט דברים, ולא תמיד יש לו רעיונות לנושאי שיחה (רוב הגברים לא ידועים כדברנים גדולים), ובזה שאת תופסת יוזמה מהר את לא מאפשרת לו לקחת את היוזמה. ואז גם כשהוא אמור להוביל, הוא כבר רגיל שאת לוקחת תמיד את היוזמה ולא מתאמץ לשנות.

אם הוא אכן בחור טוב שחבל להפסיד, והדוגמאות שנתתי נכונות, אני ממליצה לך לשנות יחס. לתת לו להגיד ראשון, וגם אם לוקח זמן להחליט- לתת לו את הזמן הזה. לנסות להתאזר בסבלנות ולא להציע בעצמך הצעות. גם בשיחות, בעיקר להקשיב ופחות לנהל את השיחה. לתת לבחור למצוא נושאי שיחה, גם אם יש שתיקות מביכות.

וזה לא בא מיד, אבל אחרי 2-3 פגישות תוכלי לראות אם יש שינוי מועט והבחור מתחיל להוביל קצת (לוקח זמן לשנות עמדה ממובל למוביל) או שאין שום שינוי, ואז באמת האופי שלו לא מוביל, ואז זה לא מתאים לך.

לדעתי חשוב שתעשי את זה בלי קשר, גם אם הבחור הזה לא מתאים לך בסופו של דבר.

כי אם את בחורה שמובילה באופי, ואת רוצה דווקא בחור שיוביל אותך, כדאי לשנות את דפוס ההתנהגות, אחרת זה יחזור על עצמו מחדש בכל קשר. כי אם מישהו תופס עמדת מוביל, אוטומטית השני תופס את עמדת המובל. בד"כ אין שנים מובילים ביחד.. (זו עבודת המידות לשניכם וזה לא קל לשנות, אבל זוגיות זו עבודת המידות מתמשכת)

בהצלחה!

זה לא משחק בגן שעשועים של מי ראשון מי שני. היא מרגישה שהוא גבר תלותי ולא מוביל, אז מה תעזור לה עצימת עיניים? היא גם לא תוכל לשנות אותו, כי זה משהו שצריך עבודה עצמית קשה. 

להתחתן עם פער כזה זה בכלל מתכון לצרות וקילקולים. פרידה עכשיו תטיב איתו לא פחות. 

תלותי, אלא שהאשה היא עם אופי של מדריכה\ מורה\ מנהלת, וגם עובדת בתפקיד כזה, ולכן היא לוקחת אוטומטית, מרוב הרגל, את תפקיד המובילה.

וכמו שכתבתי, ברגע שיש מישהו מוביל, השני אוטומטית לוקח את תפקיד המובל, גם אם זה לא באמת האופי שלו.

יתכן שהבחור באמת לא מוביל (ואז הם לא מתאימים), אבל יתכן מאד, ואפילו סביר, שהוא לא כזה, אלא שאוטומטית זה נוצר בעקבות המצב שהיא לקחה את תפקיד המובילה, וזה בדיוק מה שהצעתי לה לשנות.

להפסיק להיות המובילה, ובעקבות כך הבחור יהיה חייב לקחת את עמדת המוביל (אם הוא אדם תלותי שלא מוביל אף פעם יהיה לו קשה מאד לעשות את זה, אפילו אם היא תתן לו את הזמן)

ושים לב- לא אמרתי לה להתחתן איתו. בסך הכל אמרתי לנסות להפגש עוד 2-3 פגישות כאלה, ולראות אם זה משתנה.

היא בעצמה כתבה שהיא רוצה לתת לבחור צ'אנס, והיא מעריכה אותו, ורק זה מפריע.

אין פה עצימת עינים, אלא רק נתינת צ'אנס נוסף לבחור מוערך.

ודבר נוסף, אם זה באמת האופי שלה, זה דבר שילווה אותה בכל הקשרים. בת עם אופי כזה צריכה לעבוד עליו (אם היא מעוניינת בבחור מוביל) בצורה של נתינת אחריות לאחר. זה לא אופי בעייתי, והוא מעולה בהרבה מאד דברים, אבל אם היא מעוניינת בבחור מוביל, היא צריכה לתת לו לעשות את זה. ולהוביל.

וזו עצימת עינים- להגיד להפרד עכשיו. כי זה לא מתחיל ונגמר בבחור (לרוב), אלא באופי של הבחורה. ולכן כדאי לעבוד על זה כבר עכשיו (על נתינת אחריות לאר)

וכמובן שלא מדובר בלהתחתן מתוך פער כזה. אם המצב לא ישתנה תוך כמה פגישות אין טעם להמשיך. אבל לא דיברתי על חתונה, כמו שכתבתי קודם..

אז למה לך להתחתן אתו?

תמצאי לך מישהו שכן מושך אותך.

זה החלק החשוב ביותר בזוגיות!

ל בינה לבין חברות טובה בלבד.

הוא לרוב היה בחברת בחורים, יחסית אליהם הוא לא היה צריך להיות "גבר".

הוא אף פעם לא היה במצב "נשוי" אחרי שהוא יכיר את המצב הזה סביר שהוא "יתפוס" את התפקיד.

זה דוקא דבר טוב שהוא לא "יודע" איך "להתנהג עם/להרשים בנות".

 יכול להיות שאין משיכה דוקא כי הוא "לא גבר"?

את מבקשת דבר שהוא עדיין לא מודע שהוא צריך להבליט.

מנסיוני (ושל עוד כמה חברה..), ברגע שהבחור הופך להיות מודע לכך שזוגתו זקוקה למנהיגות שכזו, הוא מסוגל לפתח את היכולת הזו.

נראה לי שחוץ מפער ברמה הדתית, זו הסיבה הכי נפוצה שבנות חותכות בגללה.

רוב החברים שלי נחתכו מתישהו על חוסר גבריות, וגם אני שומע את זה פה יחסית הרבה.

ואז נשאלת השאלה: אם רוב הגברים הם לא גברים, אז מי כן??

אז, או שבנות חיות בסרטים לגבי הגבריות,

ו/או שבני-ישיבות, התורה מעדנת אותם, ולכן זה נפוץ יותר אצל בנות דתיות.

לדעתי, אין קשר בין הובלה ועוצמה לגבריות.

עד שהתחלתי להיפגש עם בנות, חייתי את כל חיי בין גברים,

ורק מעטים מהם מנהיגים ומובילים, ובחיים לא שמעתי גברים שאומרים על מישהו שהוא לא גבר כי הוא לא מוביל.

אין אפשרות שתהיה קבוצה למשל של 30 חבר'ה, ושאפילו חמישית מהם יובילו... זה לא אפשרי!

אז לרוב הבחורים (שרוצים להוביל), הניסיון הראשון שלהם הוא אולי בפגישות...

חוסר בגבריות זה אמור לדעתי להתבטא בדברים אחרים כמו:

דיבור צפונבוני מתפנק, אוהב מאד שופינג, רגשן מאד, חלש פיזית וכד'.

בד"כ, גם יהיה מדובר על אחד שירגיש לא בנוח בחברת גברים, כי הוא שונה.

בכ"מ, אם את לא מרגישה טוב איתו, ואת לא נמשכת אליו, אז לדעתי אין טעם להמשיך.

וזה ממש לא משנה מה הסיבה, אפילו היא הכי טיפשית בעולם.

רק בחיים אל תגידי לו שאת חותכת אותו על חוסר בגבריות, ואפילו אל תרמזי,

כי להגיד לגבר שהוא לא גברי, זה הרבה יותר נורא ופוגע מלהגיד לאישה שהיא מכוערת.

נ.ב.

כידוע, הבנות טוענות שהן הרבה יותר בוגרות מהבנים,

אז זה קצת מוזר לחשוב שאדם בוגר יבקש ממישהו שעדיין לא בוגר לקבל את ההובלה והאחריות עליו...

הילדותי על מי בוגר יותר, במיוחד שהוויכוח הקודם היה כ"כ מגוחך.

אבל רק הערה- באמת הרבה בנות רוצות לצאת עם מישהו גדול מהן- כי כשהן יוצאות עם מישהו בן גילן הן מרגישות שהוא ילדותי או לא סגור על עצמו עדיין.

(אמרתי הרבה בנות  מרגישות אתה יכול להתווכח על דעות אבל לא על רגשות)

זה בכלל לא עניין של בגרות, אל עניין של אחריות.

אתה אמור להכניסה לביתך

חייב בשארה כסותה ועונתה

היא עוברת לרשותך מרשות אביה

מה יותר מתבקש מזה שתוכל לקחת אחריות על הבית שלכם?

ממה שאני רואה סביבי, לא כולן מצליחות להגדיר במילים , אך מנהיגות ובגרות פירושן הפשוט הוא- אחריות.

אחריות על האשה, על הבית , על המשפחה- מישהו לסמוך עליו

שאתן טיפשות?

שאתן מפקידות את ההאחריות לחיים שלכן בידי אנשים לא בוגרים?

ברור שבגרות ואחריות זה היינו הך!

ולגבי החובות שכתבת, צריך לזכור שגם לאישה יש חובות מקבילים.

כתוב ברמב"ם שכנגד החובות לבעל יש לאישה חובות מקבילים, והם תלויים זה בזה.

למשל, "מעשה ידי האישה כנגד מזונותיה... ...לפיכך היא יכולה לומר "איני ניזונת ואיני עושה"" (מזונות = שארה),

ואם האישה רוצה שיהיו לה זכויות על הכסף (כמו חשבון בנק משותף), אז הבעל לא חייב בשאר וכסות.

אז אתן צריכות להחליט מה אתן מעדיפות,

שהבעל יקנה לכן את הבגדים והאוכל, ושלא יהיה לכן זכויות כלכליות בבית, וחובה שלכן להרוויח כסף בסכום שהבעל משלם עליכן.

או לחיות כנהוג היום, שהאישה קונה לעצמה את הבגדים, ושיש חשבון בנק משותף?

נכון שזה הרבה יותר קל ונוח לחיות עפ"י האפשרות הראשונה,

וגם הרבה רבנים (ורבניות) דוגלים בה, כי על הנייר זה פותר הרבה בעיות זוגיות.

אבל בדורות האחרונים, בעיקר בציבור הדת"ל יותר מתאים לרוב הזוגות לחיות עפ"י האפשרות השניה.

יש כמה חובות (2 של הגבר ו1 של האישה) שאותן באמת א"א לבטל,

עיקר כתובה (200 זוז), עונתה, ואת זה שהבעל יורש את האישה.

אבל אלו לא דברים שמצריכים אחריות מיוחדת.

(ודרך אגב, עד שנולדים למשפחה בן ובת, האישה גם מחוייבת למצוות עונה אבל מסיבה אחרת.)

ומעניין שכל הבנות התייחסתן בעיקר לנ.ב., אני כתבתי אותו בתמיהה!

אבל רובן רוצות מישהו שיוביל אותן...

אני אישית לא פגשתי הרבה כאלה למעט אחד או שניים, אבל בהחלט היו מספיק שלא הרגשתי ביטחון בהובלה שלהם אותי.

מהצד שלהם ההובלה תלויה בביטחון שלהם בד"כ. ומהצד שלנו במקום שאנחנו נותנות להם לזה.

[אני רואה שהנושא הזה (חוץ מהנושא הידוע ) מעסיק אותך די הרבה... מסקרן...]

שכשבחור פוגש בחורה שהוא לא מכיר,

זה לא נעים ולא הוגן שעל ההתחלה הוא צריך להחליט החלטות שנוגעות גם אליה. (דהיינו להוביל אותה)

צריך קודם להכיר, לראות את האופי שלה, לראות מה עושה לה טוב,

ורק אז, זוג שמעוניין בכך, יפקיד את ההובלה בידי הבעל.

וההובלה ממש לא קשורה לביטחון עצמי, אולי אפילו להיפך,

דווקא אצל חברים שלי ראיתי, שככל שיש להם פחות ביטחון עצמי, הם יותר מחפשים אחת שתתן להם את ההובלה,

כי אין להם ביטחון שהבית שלהם יצא מהשליטה שלהם, לכן הם יחפשו בנות יותר פסיביות.

ודווקא בחורים שיש להם יותר ביטחון, פחות אכפת להם אם הבחורה דעתנית או אקטיבית.

ב. נכון שלגברים יש יותר נטיה לקחת אחריות באופן טבעי,

אבל גבר הוא לא משאית גרר, ולא צריך להתייחס אליו כך, זה מגעיל.

ג. אולי תנסי לחפש באלון-מורה, לרב לבנון יש משנה ברורה בנושא שיכולה להתאים לך.

אני רק לא שובניסט,

אני רק לא רוצה שהבנות ידרשו מהגברים משהו שהוא לא אנחנו,

ואתן ממשיכות לעשות זאת עוד ועוד...

(ולכן את גם כנראה מוצאת מעט כמו שאת מחפשת)

אני רוצה שכל אחד יתמקם במקומו הטבעי, ובלי הגדרות של מוביל ומובל וכו'.

כל זוג מה שמתאים לו!

להוביל זה לא קללה, את צודקת לחלוטין!

הקללה זה להיות המובל.

ב. מה שאני שמעתי מהרב יהושע,

זה שהעולם מתקדם לכיוון של תיקון חטא האדם הראשון,

ויחד עם זה, הקללה של החטא גם מתחילה להתפוגג.

אז כמו ש- "בזיעת אפך תאכל לחם", היום זה כבר יותר קל מלפני 5773 שנים.

ככה גם ה- "ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך" גם פחת כח הקללה.

לא קשור לצלע השלישית וכד', וגם לא קשור לפמיניסטיות לדעתי.

ואני לא רואה כ"כ דרך אחרת להבין אותו, וזו גם משנה די מוכרת שלו.

על זה שכל אחת מגדירה "גבר" בצורה שונה,

ולכן אין טעם לתת הגדרה כללית לגבר.

וודאי, לא לתלות את זה בהובלה או בכל תכונה אחרת.

ובדיוק בשביל זה כתבתי את מה שכתבתי כאן. (וגם כאן)

ואותו דבר לגבי נשיות כאן.

את יכולה להגיד שאת מחפשת מישהו שיוביל אותך באופן אישי,

אבל אל תכניסי את זה למחוייבות גברית כללית.

זה כמו שאני אבקש באופן אישי בחורה חכמה,

אבל זה לא מחוייבות נשית כללית להיות חכמות.

מה זה הדרישות האלה???

א"א לדרוש מכל העולם שיהיה לו ביטחון עצמי,

אם את רוצה, תחפשי אחד שיש לו.

את תבני בע"ה את ביתך לפי השקפתך, ובע"ה יהיה לך טוב,

ואני אבנה בע"ה את ביתי לפי השקפתי, ובע"ה אני מתפלל שגם לי יהיה טוב.

ואם נפעל הפוך, אני משוכנע שלשנינו לא יהיה טוב.

אני לא חושב שיש כאן מישהו צודק או טועה בעצם ההשקפה,

אלא, אני רק חושב שאת טועה בזה שאת חושבת שההשקפה שלך מתאימה לכולם.

וגם את הרעיון הכללי שכתבת, תכל'ס זה כן עניין אישי פרטי,

כי זה נראה לי הזוי זוגיות, שרק צד אחד משפיע והצד השני רק מושפע.

זה לא זוגיות, זה סתם אחד שפועל והשני נגרר.

אפילו הרב לבנון, שהוא בכיוון שלך, לא הולך כ"כ רחוק.

גם לי רוב הבנות שנפגשתי איתן, לא התאימו לי ולא היו "האישה בשבילי",

אבל המרחק להגיד שהן לא היו נשיות היה רחוק.

בהצלחה!

אבל אני לא אדרוש זאת מבן-אדם,

אני אולי אנסה לעזור לו לחזק אותו.

גם לי זו נקודה חשובה, אבל אני מודע לזה שזה סובייקטיבי.

זה היה ברור מהרגע הראשון שיש בינינו פער השקפתי,

ואני לא שללתי את השקפתך, אני רק שולל את המחשבה שהיא מתאימה לכולם.

אתה מדבר כל-כך מתוך חשיבה גברית שזה לא יאומן.

אני בעצמי אמנם בעל כרומוזום Y, אבל חיי הנישואין עזרו לי להבין חלק מההבדל התהומי בין סגנונות החשיבה.

ובע"ה כשאתחתן, מן הסתם אכיר ואלמד יותר מקרוב את החשיבה של אשתי.

אבל נראה לי שכאן הפער הוא יותר השקפתי.

הדיון כאן מתבסס על כמה דיונים קודמים ביני לבינה.

הדעה שלה מתבססת בעיקר על דברים שהיא שמעה/למדה,

ולא מאיזו תפיסת עולם עצמאית, וגם יש הרבה בנות שלא מסכימות איתה.

ואני גם מכיר הרבה בנים שמסכימים איתה, שמחפשים את ההובלה (הברורה) בבית.

עפ"י דבריך, כל מבנה המשפחה בציבור החרדי הוא לפי תפיסה נשית, וא"א לומר כך! מדובר על השקפה.

בכ"מ, אני לא באתי לשלול את ההשקפה שלה,

בהתחלה היא ניסתה לומר שכל בעיות הזוגיות היו נפתרות, אם כולם היו פועלים לפי השקפתה.

ורק רציתי להבהיר לה, שזה לא נכון, וממש לא לכולם זה מתאים.

אז עם כל הכבוד לזה שאתה נשוי, אולי במקרה עצרת לחשוב?

שבמקרה הזה יש מחלוקת השקפתית בינך לבין אשתך,

ולא שפשוט מדובר על תפיסת עולם נשית וגברית?

אם כבר הזכרת את הספר "גברים ממאדים ונשים מנגה",

אז אפשר לזהות שם, מתי מדובר בהשקפות עולם ומתי מדובר על תפיסות עולם מגדריות.

ולא מצאתי!

היכן כתבתי או רמזתי שאת מתכוונת לגישה השובניסטית הגויית והפרימיטיבית?

דבר ראשון, מה שאת עושה עכשיו,

זה דפוס פעולה שנוצר מתפיסת חשיבה נשית.

את מכניסה לי מילים, את אומרת לי מה אני חושב,

ואת מנתחת את מה שכתבתי, וכמובן שניתחת אותם בצורה לא נכונה.

הויכוח שלי איתך לא היה אם ההשקפה שלך נכונה או לא,

אלא רק להבהיר לך, שלחלק מהזוגות ההשקפת עולם שלך תהיה טובה, וההשקפה שלי תהיה הרסנית.

ולחלק אחר מהזוגות, ההשקפת עולם שלי תהיה להם טובה, וההשקפה שלך תהיה הרסנית.

זה שהבחורות טוענות בדבקות שהן יותר בוגרות, אם לומר את האמת, אז בעיניי כגבר זה נראה מאד מאד תינוקי.

אבל זה כנראה נובע מתפיסת העולם השונה בין המגדרים.

(זה מזכיר את זה שאומרים לילד, שהוא קטן מדי כדי לעשות משהו, אז הוא אומר "אני לא ילד קטן, אני ילד גדול!".)

אני לפחות, מעולם לא בחנתי בפגישות את הנקודה הזאת, מי יותר בוגר ממי, ולא שמעתי מאף חבר שהוא בודק זאת.

אא"כ, מדובר על מקרה ממש קיצוני, כמו אחת שמתנהגת ממש כמו ילדה קטנה וכד'.

לגבי ה"משאית גרר", מדובר על מטאפורה לתחושה שלי כשבחורה מבקשת ממני מפורשות להוביל אותה

(כאילו היא ילדה קטנה), גם אם היא לא התכוונה לכך.

והשתמשתי בביטוי זה בעיקר כדי למתן אותך, ולא כדי לסתור את גישתך לחלוטין.

ומה שכתבת: "אבל בחורצ'יק, אם מבחינתך....",

אני פירגנתי לך על זה שלא בדית את ההשקפת עולם שלך מהבטן,

ואת שוב פעם ניתחת את דברי, ולקחת את זה למקום לא נכון!

היכן כתבתי שאדם עם חשיבה עצמאית לא יכול לבדוק ולחשוב לפי מה שלימדו אותו???

אני בעצמי כזה! אז איך אני יכול להגיד על כאלה ששיטת החשיבה שלהם דומה לשלי, שהם לא חושבים נכון???

מה שהתכוונתי לומר לender13 בזה, שהדיון בינינו הוא של השקפות, ולא של תפיסה נשית או גברית.

וביססתי זאת ע"י שאמרתי שההשקפה שלך מבוססת על דברים ששמעת/למדת, יכול להיות שעם המחשבה העצמאית שלך את פיתחת והרחבת אותה.

התלבטתי מקודם אם להגיב לך, כי שמתי לב שמשום מה, את כרגע במצב"ר "חם",

נראה לי שאם תקראי את כל מה שכתבתי בצורה רגועה, את תביני אותי אחרת.

האמת שהרגזת אותי, עם הניתוח המאד לא מדוייק שעשית לדברי "אם מבחינתך בנאדם...".

אבל לקחתי נשימה ארוכה ונרגעתי, ממליץ גם לך.

שותפות.

עליו, לא הייתי ממשיכה.

אם מפריע לך כבר בדייטים, זה יתעצם בנישואים.

 תשובה כללית לא מוסמכת ולא מחייבת בשליפה בלי להתעמק וכמובן בלי להכיר את המקרה. נניח העמדה קיצונית לייתר בירור : אם הוא ממש סמרטוט חסר אופי /שמתבטל בפני כל אדם, זה בעיה רצינית גבולי לטיפול מקצועי, ואם את לא פסיכולוגית מוסמכת על תיקחי על עצמך תיק כזה. אבל אם מדובר בבחור פשוט עדין, לא כפייתי, קשוב, וטוב לב. (אני נתקלתי בכמה כאלה בימי-חיי כולל בצבא, שברגעים הקשים הם מתגלים כהרבה יותר גברים מחברה קולניים שעושים רושם וכו' )  אז זה ממש אוצר שאסור לפספס. איך מבדילים? בפשטות שכל ישר, גם לבחור מהסוג השני יש מקרים שחשוב לו שדעתו תתקבל (בנושא הלכתי למשל) ובמקרה מבחן הוא יעמוד על דעתו בצורה ברורה, אמנם בעדינות אבל בתקיפות והחלטיות. הבעיה השנייה שאת לא נמשכת היא רצינית לא פחות והיא קשורה לנטייה עדינה ומורכבת בנפש האדם . ובאופן כללי לא מומלצת התעמלות נפשית והדחקה במקרה כזה כי ממש לא בטוח שזה ישתנה עם הזמן. לכן חשוב לברר עם אדם קרוב שיש לו סברה ישרה תלמיד חכם שהוא גם מנוסה ובקיא בהוויות העולם, שיראה את שניכם יחד וישוחח עם כל אחד גם לחוד ויעזור לכם להחליט. לשניכם ברכה והצלחה בריאות אושר ושמחה.

רוצה להתייחס לעניין המשיכה-

מה זה "לא מרגישה משיכה"? איזה משיכה את מצפה להרגיש? 

הרב אליקים לבנון אומר (לפי מה שהבנתי) שצריך להיות לפני ההחלטה להתחתן עם רגש שהוא קצת יותר מחיבה.

מה הכוונה? יש כל מיני שאלות שאת יכולה לשאול את עצמך כדי לבדוק את המקום שלך ביחס לבחור, ולקשר,

למשל: בא לך לראות אותו? אם תקבעו פגישה ובסוף הוא לא יוכל זה יבאס אותך קצת? בא לך לשתף אותו בדברים אישיים שאת עוברת? מעניינת אותך דעתו? את מחשיבה את דעתו? וכו'.. לא על הכל התשובה חייבת להיות חד משמעית אבל בגדול..

הוא לא אמור להיות "עוד בחור טוב ונחמד" אלא מיוחד בעינייך..

בעיקר בחברה הדוסית, וב"ה שכך, עיקר האהבה מגיעה אחרי החתונה, עד כמה שזה היה נשמע לי נדוש לפני שהתחתנתי, זה הכי נכון ואמיתי בעולם. ברמות שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל לפני.

ובכלל- בעיני הדבר הכי חשוב למי שרוצה לבנות בסיס בריא לפני החתונה- הוא קשר המבוסס על הערכה הדדית ברמה גבוהה.

לא הערכה סטנדרטית, לא הערכה של נקודות כאלה ואחרות בו, 

אלא רגש של הערכה גדולה למכלול של האדם, למיוחדות שבו..

תלוי כמה זמן אתם יוצאים... יצא לכם לדבר על זה שאת מרגישה היוזמת והתומכת?

ישנם בחורים עדיני נפש שנתפסים כחלשים ומתברר שהם פשוט מתחשבים ונוחים אך יש להם את העקרונות שלהם והם כתף וגב בעת צרה- וכל זה בלי רעש צלצולים וגבריות מופגנת.

לפני 54 שנה הייתי בנח"ל דתי עם צעירים ממני בגלל נסיבות ....ואז, אלוהים בלבד יודע איך התאהבתי ב"ילד". צעיר בשנתון ממני (בסך הכל 4 חודשים) נראה ילד אבל ראיתי כמה ממעלותיו. לא אפרט כי אינני רוצה להזדהות.

עברנו ביחד 52.5 שנים, עם זרימה. לא הכל לטעמי, ולא הכל לטעמו. אבל כיף לנו ביחד . החיים הם לא פיקניק. נסיונות לא חסרו לנו.

יש בו מעלות ויש בו חסרונות. הסתכלתי בראי וראיתי שהוא הדין אתי. אבל הייתי  מ א ו ה ב ת.

למרות שחברה טובה מאד שלי אמרה שמגיע לי אחד יותר "טוב", אני כמו מאוהבת אמיתית, הלכתי אחריו. לא מצטערת לרגע.

מתי את יודעת שאת מאוהבת....כשלא אכפת לך מכלום בלבד להיות איתו.

וכנראה שזה לא כך אצלך.

מתחתנים עם שמחה גדולה בלב.

מתחתנים עם התמסרות ללא גבול

מתחתנים ללא התחשבנות קטנה או גדולה

מתחתנים כאשר מאוהבים....כי חולת אהבה אני.....

היי ברוכה......

(אם כי אולי לא לפי הסדר)

קודם כל זה חודש פלוס..

דבר שני -

כתבו לנסות לתת לו להיות הגבר, לתת לו להוביל... אני ממש ממש ממש אבל ממש לא כזאת - ואולי יותר צריך לשאול את המדוייטים שלי אבל עד כמה שאני יכולה להעיד על עצמי.... אף פעם לא אומרת לאן מתחשק לי ללכת, מה מתחשק לי לעשות, איפה, מתי, מה.. תמיד איפה שהוא אומר זה סבבה גם שהוא שאל לפעמים בשביל להתחשב בי אמרתי לו שהוא מחליט על הכל אם רציתי איזה משהו ביקשתי את זה בתור בקשה שהוא מגשים לי לא בתור דרישה שככה אני רוצה... זה אפילו לא בשביל לתת לו להוביל זה באמת אני ככה באופי שלי.... לכן גם אמרתי שמאד לא מתאים לי להיות הגבר.

האמת מאד התעקבו פה רובם על הקטע של על הלהוביל ולהחליט וזה לא נראה לי העיקר פה אצלי.... יש עוד הרבה דברים שמצפים מגבר.... שיהיה חזק ריגשית, אמיץ (נשמע מעפן אבל הכוונה שלא יפחד. אני בטוחה שיקומו עלי שגם לגברים מותר לפחד אבל מה לעשות שלפחד ממקקים לדוגמא זה לא גברי..סתם דוגמא ראשונה שעלתה לי בלי קשר לסיפור), שיהיה איתן בדעתו, שיתפוס פיקוד במקומות שכן צריך אותו! לא בלאן ללכת ומי משלם זה בקטנה.. זה גם די קורה אפשר לומר.... אני מדברת במצבים שהם באמת כאלה חסרי אונים שאז מצפים שהגבר יחלץ...

הזכירו פה גברים עדינים שבאמת כשצריך הם חזקים לא שוללת אפשרות שהוא כזה! יכול להיות שבמצבי לחץ הוא יוביל יופי, יכול להיות שאת הכלכלה הוא ינהל מצויין, זה לא נראה לי כ"כ לא הגיוני.. אני כן סומכת על שיקול דעתו זה מספיק? מה עם כל הנ"ל?

אני לא יודעת יכול להיות שזה באמת כל הדברים האלה לא מוכרחים אבל כרגע זה חסר למה שלא יחסר אח"כ?

אמרו לדבר איתו על זה - מבחינתי לא אפשרות לא נראה לי יכול להועיל כרגע

שאלו פה אם זה אולי הסביבה - מאד מאד לא! בשידור חיצוני הוא מרשים אפילו מאד נטו הרגשה שלי אישית..

בקשר למשיכה - לא מאמינה בהתאהבות אבל כן חשוב יותר מחיבה של חברות... כמו שהרבה אמרו פה.. למרות שזה משום מה פחות מטריד אותי, יותר יכולה להאמין שבר שינוי אם יהיה בשביל מה בכלל.....

לא מעיזה התכוונתי שאלוקים מביא שפע ולהגיד על זה "לא" לפעמים מרגיש לא אחראי... מצד שני יש מקומות שאלוקים נותן לנו את המושכות ומרשה לנו להוביל את החיים שלנו למקומות טובות. השאלה איפה החלוקה הזאת נמצאת...

שוב תודה לכולם

שלום לך

אני מטפל ונתקלתי במקרים כמו שאת מתארת.

כמה דברים:

1 אל תבני על זה שמשהו ישתנה. אם את הולכת על זה, לכי בדיעה צלולה שזה מה שיהיה גם בעוד 10 שנים. תמיד יכולות להיות הפתעות, אבל אל תבני על זה.

2. אם אין משיכה, זה קצת יותר מורכב. כלומר, יחסי אישות נבנים ממשיכה, וכשאין משיכה זה עשוי ליצור פער משמעותי בין בני זוג. זה דבר שצריך להיות על השולחן לפני ההחלטה להתחתן- שהוא ידע שזה המצב וששוב- לא יבנה על זה שמשהו ישתנה.

3. יש מטפלים שמתמחים בטיפול לזוגות לפני חתונה- יכול להיות שכדאי להתייעץ.

כל טוב ובהצלחה

י להגיב אין מרשם בדוק

יש זוגות שהתאהבו אש והם ברבנות יש זוגות שהתחילו בחביבות וטיפסו לאהבת עולם

מה שכן חשוב שהחלטה שלך תתקבל מהמקום הכי מרכזי בך ושתדעי להסביר לעצמך גם בעוד 10 שנים וגם בעיתות משבר למה הלכת על זה

אם ההחלטה מגיעה מתוך דחיפות מגורמים אחרים או אפילו מעצמך על סמך טיעונים צדדים לא מומלץ

את צריכה להרגיש שיש מנוע במרכז הלב שאומר לך כן

בהצלחה לכל בנות ובני ישראל

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.