מספרים חיים.
בתקופת ספירת העומר, אנחנו מציינים את מספר השנים להשמדת מספר חולני של בני אדם, צלמי אנוש, על ידי מספר לא הגיוני של אנשים אחרים, כולל אלו שלא נקפו אצבע ולו בשביל להגן על מורשתם העתידית.
מציינים את מספר המושמדים שמוספרו על זרועותיהם.
לפני כשבועיים, ספרנו את אלפי השנים ליציאת מצרים ובצאת החג הראשון התחלנו לספור (גם) לזכר 24 (22) אלף - מספר שהראש לא יכול להבין והלב לא רוצה לקבל אך העין קוראת וסופגת - תלמידיו של אחד מגדולי שורשינו. עצם קיומינו. אחד שעבר שואה בעצמו, הוא ודורו ועל ידי אצילות נפש הטמונה רק בצלם האנוש היהודי, ככל הנראה, התווה את הדרך למלחמה הרוחנית בשואה האחרונה.
אנחנו מציינים את מספר היהודים במדינת ישראל, מספר שעולה על מספר הנטבחים על ידי הנאצים.
ומעל הכל, אנחנו זוכרים שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם ונותן לנו להיות כחול הים אשר לא יספר מרב.
אמנם, חשוב לזכור את "תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא תִּשְׁכָּח".
אך בד בבד, לזכור שכל המספרים האלה הם תזכורת יומיומית בשבילנו, לפעול למען הניצולים ולא רק ביום השואה, להפוך לבני אדם טובים יותר וכך לחברה טובה יותר ומעל הכל, לזכור שהמספרים הללו הם נסיון האמונה שלנו. להבין שהיום מציינים את יום השואה. היה אסון גדול וב"ה אחריו תקומה גדולה עוד יותר.
לעילוי נשמת המליונים שהיו ונלקחו,נרצחו גם כשנשארו בחיים.
יהי זכרם ברוך.
ת.נ.צ.ב.ה
