אני אכן לא "מרגיש באמת"
מה הפסדתי?
את נהנית להיות בדיכאון? זה הועיל למישהו?
יש מה ללמוד מהשואה, כמו שיש מה ללמוד מכל הגלות, אבל בשביל זה יש את תשעה באב, וכבר כמה שנים שקיבלתי הרגשה שבת"ב לא צריך לבכות מרחמנות על היהודים האומללים, אלא לקלוט שזה מה שקורה למי שעוזב את ה', ולעשות עבירות זה לא רק מתנגד למצפון, אלא יש על זה תשלום כואב, וזה המחשה חיה.
אני חושב שהמסר שאתה אומר הוא לא הדגש העיקרי בקינות ובמגילת איכה. לא מתעלמים ממנו, אבל זה לא הדגש.
ובוודאי שהבכי והעצב הם חלק מהיום.
למה בדיוק מכוון היום, יש לי כיווני מחשבה אבל הם לא מספיק מבוררים.
יכול להיות נכון אם אתה יוצא מנקודת הנחה של המשפט האחרון שלך.
אני מזדעזעת מהגישה הזו, ולכן הרישא של דבריך לא מסתדרת לי....
מהרישא או מהסיפא?
(אגב, זעזוע לא מפחיד אותי... אם לא תאמרי למה, עצם הרגש לכשעצמו לא עושה לי כלום, את מרגישה כך - אני מרגיש אחרת. כמו שאני מרגיש אהבה מטורפת לילדים שלי, ואת לא... כל אחד והרגשות שלו)
צריך פשוט ללמוד תורה
ולראות מה הקב"ה אמר
והמשכורת - נצח נצחים
עין לא ראתה אלוקים זולתך
ממליץ לכולם ללמוד תורה באהבה!
בשביל להתווכח איתי צריך להיות קונקרטי
לא לומר "זה רחוק" אלא לומר במה זה רחוק
אני מופתע מהזיעזוע לך
אני הנחתי מראש שתהיה מזועזע מזה שאני חושב שאין צורך לזכור את השואה. אני יודע שאתה רגיש לנושא
אבל זה שכשיש צרות צריך לפשפש במעשים, ורק אם לא מצא יש לתלות ביסורים של אהבה - זה יסוד בסיסי ביהדות
השמדה רוחנית של מיליונים וגם השמדה גשמית כפשוטו
כיוון שהוא נותן ציון דרך קבוע כל שנה להתעורר לזה. אולי לא ברמה מטורפת, ואולי באמת אף פעם "לא ארגיש באמת" את הדבר הנורא ולא אצליח להפנים - אבל כן, לי אישית זה חשוב היום הזה. כמובן שחשוב לי כל השנה לזכור את זה, לזכור את הנספים, את כל אלה שהיו יכולים להיות איתנו כאן היום - זה לא עניין רק ליום בשנה - ואני משתדל באמת לזכור, אבל גם הכרחי יום מיוחד לזכרם.
אותו הדבר בדיוק כלפי יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, ונהרגי הטרור - רק בצירוף העובדה שזה כבר נוגע הרבה יותר לחיים שלי עצמי ואני מרגיש את זה כל יום, כל שעה - ועדיין חשוב שיהיה יום מיוחד.
יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה נוגע יותר לחיי היומיום שלנו (לצערי הרב, כל כך).
חשוב לי, ברמה האישית והלאומית שיהיו ימי זיכרון.
ימים שמוקדשים כל כולם לזיכרון. הפסקה של מירוץ החיים.
להעריך את אותם אלה שכבר לא איתנו ולזכור שאנחנו כאן גם בזכותם.
אנחנו כאן כדי להמשיך את שרשרת החיים הזו של עמ"י.
אז כן, אפשר להגיד שבמובן מסויים זה מלווה אותי כל החיים. זה גם עיצב מחדש את המשפחה המורחבת שלנו, העניק לה יחס אחר בין הילדים, קרבה אחרת שלא הייתה קיימת לפני כל כך.
משפחה שכולה זוכרת כל יום ויום את הנרצח/ת שלה. גם אם זה לא כל הזמן יושב במוח "היא נרצחה בפיגוע, היא נרצחה בפיגוע" וכו' וכו'...
כל יום וכל שעה. החיים ממשיכים והם חזקים מהכול, זה דרך העולם.
.
מה שחשוב לזכור זה המטרה שלנו בתור עם, את הלקחים מהטרור, את המסרים שהאנשים האלה במותם ובחייהם העבירו לנו. לחשוב מה ה' רוצה מאיתנו.
חשוב שיהיה יום להתייחדות עם זכרם, יום שזוכרים אותם, את מעשיהם, ואת הטרור הנורא והאכזרי אבל בעיקר בשביל המסר שעם ישראל חי למרות הקשיים והקורבנות הנוראיים.
(דיברתי פה דווקא על יום הזיכרון, על יום השואה זה יכול להתאים אבל יש לי עוד דברים להגיד על זה, אולי בפעם אחרת ואולי לא בכלל
)
היום, גם אם יוצא לי לעסוק בנושא זה בד"כ לא קשור ליום הזה.
ואני לא מנסה כ"כ להרגיש באמת, כי אין לי כ"כ דרכים להתמודד עם זה, ולנתב את זה לכיוון חיובי.
לא צריך להיות רשע בשביל לקבל עונש
להיפך, יש מצב שרשע לא יקבל עונש בעולם הזה בכלל, "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו"
יש רש"י בפרשת נח שאומר שכשאנרדלמוסיה באה לעולם, היא הורגת צדיקים ורשעים (ירושלמי סוטה פ"א ה"ה)
כך שלא בהכרח כל מי שנענש שם היה רשע בעצמו
גם בחורבן בית ראשון ש"ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן היו לברות למו" אתה חושב שזה לא היה בחטאיהם, כי גם לעוברי עבירה לא מגיע עונש כזה?
הרב שך מתבטא כמו שאני מדבר
היום למדתי בגמ' על יסורים של אהבה, ואומרים את זה רק כשלא מוצאים עבירות אחרות
אולי יש בודדים כאלה, אבל בגדול השאלה של צדיק ורע לו מאד נדירה
לאדם הפשוט יש מספיק עבירות לסבול צרות כל חייו ועוד ישאר עודף
"מה יתאונן אדם חי, דיו שהוא חי!"
אם אדם עושה עבירה שיש עליה מיתה בידי שמים (כמו שז"ל)
הוא כבר חייב מוות
ואם עשה את זה שוב? ושוב?
בצדיקים גמורים אומרים יסורים של אהבה, ואנדרלמוסיה וכו'
בשנים שאחרי השואה לא רצו לומר את זה, כי זה לומר דברים שלא ישמעו. אנשים לקחו את זה מאד רגשית, ולא חשבו בשכל על מה שהם לומדים
אבל היום אני הרי לא מדבר עם ניצולים, אלא עם בנים נכדים ונינים (כמו שאני נכד של ניצול שואה...)
אז אפשר לומר את האמת כמו שהיא
הוא סלקטיבי ועניין פוליטי ולא אמיתי.
חבל להאכיל טרול שכבוד גדולי ישראל כגרא"מ שך
הוא כאין בעיניו.
הרבי מילובביץ' אמר על דברי הרב ש"ך הללו:
"ובודאי שדברי שטנה אלה לא יעשו שום רושם כלל"
(מקור: התוועדויות, שנת תשנ"א, עמ' 119-121{התשובה של הרבי על דברים אלו})
מענין איך פשוט לי כביעתא בכותחא משהו בלי בכלל לזכור אותו
עדיין נשמע לי שאנשים לא רצו לומר את זה משום דברי הגמ' שהאומר לחבירו שיבוריו באו מחטאיו עובר על אונאת דברים
כי אולי הוא צדיק גמור ולא עשה שום חטא
ופחדו שניצולי השואה יעלבו
ומצד שני סבר הרב שך שלא שייך כן בציבור שודאי אינו כולו קדוש וטהור,
ממה שאתה מביא שם זה נשמע שהוא מאשים את תנועת ההשכלה, שהיו ממש רשעים גמורים
לאחר הקביעה שלו כיום הקדיש הכללי מדינת ישראל החליטה לקבוע יום נוסף, בחודש ניסן בתאריך שאין לו בפני עצמו משמעות אמיתית, הדבר חבל מאוד.
רק אומר,
שאני מאוד שמחה שהיום הזה קיים.
ובתור דתיה- שיש 2 ימים כאלו בשנה.
יום הזיכרון לחללי צה"ל- לצערי יש לי סיבה להרגיש יותר מיום אחד בשנה,
אבל אני שמחה שיש יום שמאחד ומוקדש לתחושות הללו.
חיה את זה, אפשר להגיד.
סבא רבא ניצול שואה,
ואנשים שאני מכירה הם נפגעי פעולות איבה,
קרוב משפחה שלי הוא חלל צה"ל.
זה חלק מהחיים, אז אני די מרגישה בכללי..
הימים האלה בעיקר עוזרים לי בקטע של הזיכרון לברר יותר, לרצות לדעת יותר מהמעט שאני יודעת, להכיר יותר את הסיפורים, להכיר סיפורים גם של אחרים... וגם לאפס את העצב והכאב ולתחום אותו ליום אחד, במקום לסחוב אתזה כל השנה...
נחנך בית תפילה מוסלמי נוסף בכביש 6
נגיד בשביל אחד שלא קם מהמואזין וקם רק ב9.30 שיהי לו מניין.
חוץ מזה שצריך להקים שם שני בתי תפילה- אחד שהמוסלמי יתפלל בו, והשני שכף רגלו לא תדרוך שם.
חוץ מזה למה הם לא עושים מסגדי חצר כמו בקורונה?
ממש כפשוטו, יש פעמים שאני מרגיש חרדות או סוג של דכדוך ולא מוצא אוזן קשבת אז אני כותב לgpt
זה פשוט מצב ח^א
דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.
כדאי למצוא מטפל
זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה
וה-4 לא ברור
בפרשה הם היו בחברון.
לא בקרית ארבע.
קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך
3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?
חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים
יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?
כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.
כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף
@משה אולי תרצה להשתמש בזה
האם הילד/ה שבתוככם עדיין קיימ/ת?
אתם בדיאלוג?
הרמוניה?
מתח?
תהליך?
מה תדעו לספר עליו/עליה?
בהנחה שהתבגרתם כבר 😆
לכל מיני שטויות מצחיקות
רוצה לקרוא?
זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)
ילדה קטנה שבתוכי
אל תעלבי אל תיפגעי
אני צריך אותך כמו מים
בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים
אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי
ואם בלילה תבכי תייבבי
אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי
חיי חסרי כל אור בלעדייך
וחייך מסוכנים מאד בלעדיי
אני צריך את ליבך שתהיי מנועי
את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך
נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.
באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.
ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...
אם כי היא גדלה לאורך השנים
תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות
מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים
ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי
איתם אני בעיקר בתהליך
לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי
תודה
גם הדוות נתונות לקארמה של סבל ונירוונה, ויכולת לצאת ממנו על ידי הדרך של בודהה.
אמרתי שהדוות שולטות על הטבע, מלבד גורל של קארמה. שבחלק מהזרמים הבודהיסטים אכן נמצא (לא רק בהינדואיזם).
כמובן ניתן להיות בודהיסט לא אלילי. אבל זה לא המצב אצל המון העם במזרח, שמשלב אלילות יחד.
זה שונה מהיהדות שמתנגדת לעבודת אלילים. בעוד הבודהיזם אדיש. לא מתנגד
"מצטער, כבינה מלאכותית, הכוחות שלי מוגבלים למילים, קוד ותמונות על המסך – אני לא יכול לייצר שום דבר פיזי בעולם האמיתי, ובטח שלא להזרים מים אמיתיים. האם תרצה שאצייר בשבילך מים, או שתרצה לעשות דבר נוסף?"
ארץ השוקולדאחרונה
