אני אכן לא "מרגיש באמת"

מה הפסדתי?

את נהנית להיות בדיכאון? זה הועיל למישהו?

יש מה ללמוד מהשואה, כמו שיש מה ללמוד מכל הגלות, אבל בשביל זה יש את תשעה באב, וכבר כמה שנים שקיבלתי הרגשה שבת"ב לא צריך לבכות מרחמנות על היהודים האומללים, אלא לקלוט שזה מה שקורה למי שעוזב את ה', ולעשות עבירות זה לא רק מתנגד למצפון, אלא יש על זה תשלום כואב, וזה המחשה חיה.

אני חושב שהמסר שאתה אומר הוא לא הדגש העיקרי בקינות ובמגילת איכה. לא מתעלמים ממנו, אבל זה לא הדגש.

ובוודאי שהבכי והעצב הם חלק מהיום.

למה בדיוק מכוון היום, יש לי כיווני מחשבה אבל הם לא מספיק מבוררים.

יכול להיות נכון אם אתה יוצא מנקודת הנחה של המשפט האחרון שלך.

אני מזדעזעת מהגישה הזו, ולכן הרישא של דבריך לא מסתדרת לי....

מהרישא או מהסיפא?

(אגב, זעזוע לא מפחיד אותי... אם לא תאמרי למה, עצם הרגש לכשעצמו לא עושה לי כלום, את מרגישה כך - אני מרגיש אחרת. כמו שאני מרגיש אהבה מטורפת לילדים שלי, ואת לא... כל אחד והרגשות שלו)

צריך פשוט ללמוד תורה

ולראות מה הקב"ה אמר

והמשכורת - נצח נצחים

עין לא ראתה אלוקים זולתך

ממליץ לכולם ללמוד תורה באהבה!

בשביל להתווכח איתי צריך להיות קונקרטי

לא לומר "זה רחוק" אלא לומר במה זה רחוק

אני מופתע מהזיעזוע לך

אני הנחתי מראש שתהיה מזועזע מזה שאני חושב שאין צורך לזכור את השואה. אני יודע שאתה רגיש לנושא

אבל זה שכשיש צרות צריך לפשפש במעשים, ורק אם לא מצא יש לתלות ביסורים של אהבה - זה יסוד בסיסי ביהדות

השמדה רוחנית של מיליונים וגם השמדה גשמית כפשוטו

כיוון שהוא נותן ציון דרך קבוע כל שנה להתעורר לזה. אולי לא ברמה מטורפת, ואולי באמת אף פעם "לא ארגיש באמת" את הדבר הנורא ולא אצליח להפנים - אבל כן, לי אישית זה חשוב היום הזה. כמובן שחשוב לי כל השנה לזכור את זה, לזכור את הנספים, את כל אלה שהיו יכולים להיות איתנו כאן היום - זה לא עניין רק ליום בשנה - ואני משתדל באמת לזכור, אבל גם הכרחי יום מיוחד לזכרם.

אותו הדבר בדיוק כלפי יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל, ונהרגי הטרור - רק בצירוף העובדה שזה כבר נוגע הרבה יותר לחיים שלי עצמי ואני מרגיש את זה כל יום, כל שעה - ועדיין חשוב שיהיה יום מיוחד.

יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה נוגע יותר לחיי היומיום שלנו (לצערי הרב, כל כך).

חשוב לי, ברמה האישית והלאומית שיהיו ימי זיכרון.

ימים שמוקדשים כל כולם לזיכרון. הפסקה של מירוץ החיים.

להעריך את אותם אלה שכבר לא איתנו ולזכור שאנחנו כאן גם בזכותם.

אנחנו כאן כדי להמשיך את שרשרת החיים הזו של עמ"י.

אז כן, אפשר להגיד שבמובן מסויים זה מלווה אותי כל החיים. זה גם עיצב מחדש את המשפחה המורחבת שלנו, העניק לה יחס אחר בין הילדים, קרבה אחרת שלא הייתה קיימת לפני כל כך. 

משפחה שכולה זוכרת כל יום ויום את הנרצח/ת שלה. גם אם זה לא כל הזמן יושב במוח "היא נרצחה בפיגוע, היא נרצחה בפיגוע" וכו' וכו'...

כל יום וכל שעה.  החיים ממשיכים והם חזקים מהכול, זה דרך העולם.

.

מה שחשוב לזכור זה המטרה שלנו בתור עם, את הלקחים מהטרור, את המסרים שהאנשים האלה במותם ובחייהם העבירו לנו. לחשוב מה ה' רוצה מאיתנו.

חשוב שיהיה יום להתייחדות עם זכרם, יום שזוכרים אותם, את מעשיהם, ואת הטרור הנורא והאכזרי אבל בעיקר בשביל המסר שעם ישראל חי למרות הקשיים והקורבנות הנוראיים.

(דיברתי פה דווקא על יום הזיכרון, על יום השואה זה יכול להתאים אבל יש לי עוד דברים להגיד על זה, אולי בפעם אחרת ואולי לא בכלל)

היום, גם אם יוצא לי לעסוק בנושא זה בד"כ לא קשור ליום הזה. 

ואני לא מנסה כ"כ להרגיש באמת, כי אין לי כ"כ דרכים להתמודד עם זה, ולנתב את זה לכיוון חיובי.

לא צריך להיות רשע בשביל לקבל עונש

להיפך, יש מצב שרשע לא יקבל עונש בעולם הזה בכלל, "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו"

יש רש"י בפרשת נח שאומר שכשאנרדלמוסיה באה לעולם, היא הורגת צדיקים ורשעים (ירושלמי סוטה פ"א ה"ה)

כך שלא בהכרח כל מי שנענש שם היה רשע בעצמו

גם בחורבן בית ראשון ש"ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן היו לברות למו" אתה חושב שזה לא היה בחטאיהם, כי גם לעוברי עבירה לא מגיע עונש כזה?

הרב שך מתבטא כמו שאני מדבר

היום למדתי בגמ' על יסורים של אהבה, ואומרים את זה רק כשלא מוצאים עבירות אחרות

אולי יש בודדים כאלה, אבל בגדול השאלה של צדיק ורע לו מאד נדירה

לאדם הפשוט יש מספיק עבירות לסבול צרות כל חייו ועוד ישאר עודף

"מה יתאונן אדם חי, דיו שהוא חי!"

אם אדם עושה עבירה שיש עליה מיתה בידי שמים (כמו שז"ל)

הוא כבר חייב מוות

ואם עשה את זה שוב? ושוב?

בצדיקים גמורים אומרים יסורים של אהבה, ואנדרלמוסיה וכו'

בשנים שאחרי השואה לא רצו לומר את זה, כי זה לומר דברים שלא ישמעו. אנשים לקחו את זה מאד רגשית, ולא חשבו בשכל על מה שהם לומדים

אבל היום אני הרי לא מדבר עם ניצולים, אלא עם בנים נכדים ונינים (כמו שאני נכד של ניצול שואה...)

אז אפשר לומר את האמת כמו שהיא

הוא סלקטיבי ועניין פוליטי ולא אמיתי.

חבל להאכיל טרול שכבוד גדולי ישראל כגרא"מ שך

הוא כאין בעיניו.

הרבי מילובביץ' אמר על דברי הרב ש"ך הללו:

"ובודאי שדברי שטנה אלה לא יעשו שום רושם כלל"

(מקור: התוועדויות, שנת תשנ"א, עמ' 119-121{התשובה של הרבי על דברים אלו})

כאן למשל

וכן על החולקים והמבקרים בהמשך.

מענין איך פשוט לי כביעתא בכותחא משהו בלי בכלל לזכור אותו

עדיין נשמע לי שאנשים לא רצו לומר את זה משום דברי הגמ' שהאומר לחבירו שיבוריו באו מחטאיו עובר על אונאת דברים

כי אולי הוא צדיק גמור ולא עשה שום חטא

ופחדו שניצולי השואה יעלבו

ומצד שני סבר הרב שך שלא שייך כן בציבור שודאי אינו כולו קדוש וטהור, 

ממה שאתה מביא שם זה נשמע שהוא מאשים את תנועת ההשכלה, שהיו ממש רשעים גמורים

לאחר הקביעה שלו כיום הקדיש הכללי מדינת ישראל החליטה לקבוע יום נוסף, בחודש ניסן בתאריך שאין לו בפני עצמו משמעות אמיתית, הדבר חבל מאוד.

רק אומר,

שאני מאוד שמחה שהיום הזה קיים.

ובתור דתיה- שיש 2 ימים כאלו בשנה.

יום הזיכרון לחללי צה"ל- לצערי יש לי סיבה להרגיש יותר מיום אחד בשנה,

אבל אני שמחה שיש יום שמאחד ומוקדש לתחושות הללו.

חיה את זה, אפשר להגיד.

סבא רבא ניצול שואה,

ואנשים שאני מכירה הם נפגעי פעולות איבה,

קרוב משפחה שלי הוא חלל צה"ל.

זה חלק מהחיים, אז אני די מרגישה בכללי..

הימים האלה בעיקר עוזרים לי בקטע של הזיכרון לברר יותר, לרצות לדעת יותר מהמעט שאני יודעת, להכיר יותר את הסיפורים, להכיר סיפורים גם של אחרים... וגם לאפס את העצב והכאב ולתחום אותו ליום אחד, במקום לסחוב אתזה כל השנה...

זה הנושא

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי