'אוהב לשבת יחידי' זה לא מנהג של מדי פעם. זה הרגל קבוע. (כך אני מבינה את זה).

אדם שמתבודד ולא מתערב עם הבריות (וכאן נראה לי כדאי לסייג - אם הם לא חברת עוברי עבירה).

כי ברור שזה לגיטימי ואפילו רצוי להיות לבד בזמנים שמרגישים שזה מה שנחוץ. קצת התנתקות מהחברה.

רק לא להתרחק מהבריות באופן מוחלט..

מקווה שעזרתי איכשהו

תסתכלי ברמב"ם בפירוש המשניות

זה מדבר על מקרים קיצוניים של אנשים שבאופן אובססיבי לא אוהבים חברה מתוך קלקול עמוק בהבנה מהו האדם.

לכל אחד מאיתנו יש קטעים כאלה שבא לנו להיות לבד בלי שאף אחד בעולם יפר את השלווה שלנו. אגב,זאת דרך מאד אופיינית להגברות על בעיות אצל בנים,פשוט להיות לבד.

קיצער,אני לא חושב שהוא מדבר על מקרה נורמטיבי כמוך.

אולי צריך סוגשל להתגבר ובכ"ז להיות עם כולם.

כי גם בטח יהיו איזשהם מצבים בחיים שלא יהיה לך מצב רוח לאף אחד, ואת צריכה להתרגל..

נגיד,תחזרי מזה עצבנית מהעבודה ופשוט תרצי לשבת בחדר לבד. וזהו. להעלם. אבל הלו, עוד מעט הילדים שלך חוזרים מהביצפר,ובאלהם אמא והם צריכים אמא והם רוצים ארוחת צהריים חמה כזאת שרק עלומה או כל אחד אחר, מי שלא יהיה יודע להכין, אז..אז לא נוכל ללכת לחדר או לצאת לשדה,או לעלות להר ולהיות לבד.. מבינה?

לא יודעת.. בכ"ז אני לא בייניש.. כשאני יהיה אז אולי אני יבוא לכאן וינסה לענות מהתחלה סתם סתם

אבל אני יגיד לך גם עוד משהו. יש לי בת בכיתה שהיא כזאת. היא חברמנית וכן עם החברות וזה, אבל כשבאלה,היא פתאום נעלמת ולכי תחפשי אותה. "לפעמים אין לי מצב רוח ואני רוצה להיות לבד" ככה היא אומרת למורה לפעמים. וזה מעצבן. לא יודעת, אותי זה לפעמים מעצבן.

כי את כן חברה וכן רוצים להיות איתך וזה, ופתאום בוופפ נעלמת.

אז.. מה שאמרתי ממקודם שאני לא בייניש.. שיהיה לך בהצלחה ושתמיד תעשי רק טוב!!!

יש אנשים (כמוך וכמוני) שצריכים להיות לבד יותר מאנשים אחרים, ויש אנשים שקשה להם חברה והם צריכים להיות כל הזמן בחברה, לכל אדם יש אופי אחר. אני חושבת ששם מדובר על מי שמנתק את עצמו לגמרי מהחברה, שזה ממש קיצוני. 

הרמב"ם לא מדבר על רצון להתבודד ולנוח מהחברה, אלא על תיעוב של חיי החברה. דבר שגורם לאדם לא לרצות להיות עם בני אדם נורמלים.

מהבנה פשוטה נראה לי שהכוונה ב"מואס חברת הבריות ואוהב לישב יחידי" = זה אדם שבגדול, שהמגמה שלו היא להיות לבד, ברוב רובם של המקרים. ולא רק מדי פעם.

גם אני טיפוס אינדבידואליסט כזה, ועדיין אני לא חושבת שאני בעייתית בזה...

מבינה את הגבול?

לכל דבר יש גבול.

חברות, יש לך? אני משער שכן..

בןאדם בודד הוא פשוט מסכן....אין לו עם מי לדבר להעביר חוויות, כשלונות, הצלחות ותכלס את כל החיים

שלו הוא חייב להעביר לבד בלי אפאחד שיקשיב לו!!

אני חושב שבדורנו אי אפשר להבין אתזה כי אפילו לבנאדם לא כל-כך חברותי היום, יש משפחה שתומכת ואוהבת ובגדר של ''חבר''...

פעם היו יכולות להיווצר שאיזה מישהוא תקוע באיזה עיירה בלי אף-אחד וזה דיי מסוכן לאדם..

מסביבם במינון גבוה ולכאלה שזקוקים לה אך במינון נמוך. הרוב שייכים לקבוצה הראשונה, אך מותר להיות גם בקבוצה השנייה ולהכיר בכך שאתה שייך אליה- אם אתה כזה.

כל עוד אינך חסרת חברים ואנטי חברתית- המצב נשמע נורמטיבי בהחלט     ויש להכיר בשונות בין אנשים.

מה הבעיה קצת להיות עם עצמך.... זה בכלל לא רע. אני יכולה לדבר איתך באישי ולהסביר לך. אם את רוצה....

וכן ברמה מוגזמת זה כפשוטו מוציא את האדם מין העולם

עכשיו הכל תלוי בבנאדם ובמצב

באיזה רמה הוא מתבודד

ואני אגיד יותר מזה

האם בנאדם שנולד ככה והוציא עצמו מן העולם צריך לחזור לעולם???

אולי זה מציאות ואין בזה רע שיישארר ככה?

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות