אני חוזרת ואומרת שלא יעלו אי הבנות!

אני אוהבת את ההורים שלי את המשפחה שלי ואת השם שלי ולא מתביישת בכלום!!!!
הסיפור הזה לא משקף שום דבר על חיי הפרטיים!!!

מחשבות הכעס והשנאה כלפי הורי ואי האכפתיות שלהם כלפי המשיכו להדהד במוחי כל הדרך למשרד הפנים .                                                                                 

מחשבות הכעס והשנאה כלפי הורי ואי האכפתיות שלהם כלפי המשיכו להדהד במוחי כל הדך למשרד הפנים.
"אל תדאגו, עוד כמה זמן אני אמצע לי דירה משלי ואעבור אליה ולא אטריד אתכם יותר! מצדי אפילו לנתק אתכם את הקשר!" חשבתי לעצמי.
הגעתי למפתן המדרגות שמובילות לכניסה למשרד הפנים.
מעולם לא ראיתי עמה ארוכות הן וגבוהות.
"כמה יש שם?" תהיתי לעצמי, "בטח 100 או אולי אפילו יותר.
אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה , תשע, עשר.." ככה המשכתי לספור עד שהגעתי למעלה.
"שלושים וחמש, שלושים ושש, שלושים ושבע..ארבעים מדרגות! מי יודע למה זה ניראה היה לי כל כך הרבה, אולי התבלבלתי בספירה או שסתם הייתי בלחץ, אבל למה? מאז היותי בת 12 אני רוצה לשנות את השם, ועכשיו מה? עזבו אותי! אני נכנסת!!!!

******
 

-"ילדה, מה את רצה? אין לי את כל היום בשבילך! תפסיקי לגמגם ודברי ברור!"
היא קראה לי ילדה?! לא! אולי שמעתי לא טוב? בטוח ששמעתי לא טוב! אולי היא לא שמה לב לזה אבל אני כבר בת שמונה עשרה!
"חמודה מה יש לך? את לא רואה אישה עומדת מולך?! אני כבר לא ילדה אם לא הבנת את זה!" רציתי לצעוק עלייה אבל שתקתי..
היא צדקה, גמגמתי ודברתי לא ברור..הייתי צריכה אולי להכין את מה שרציתי להגיד מראש, אבל מה כבר רציתי להגיד לה?
אני בסך הכל רוצה לשנות את השם שלי, למה כל כך קשה לי להגיד את זה?!
-"מה נסגר? לא רק שאת לא יודעת לדבר את גם שומעת לא טוב?!"
הפניתי לפקידה הקרצייה הזאת מבט שנאה שאומר "את לא מבינה שמספיק קשה לי להיות פה גם בלי כל הלחץ הזה שאת מפעילה עלי? תהי בשקט ותני לי לחשוב!" לא ניראה לי היה אכפת לה ממנו. "בטח היא מקבלת מיליונים מבטים כאלה ביום עם גישה כזאת." חשבתי.
בלי משים לב הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת.
"מה נסגר איתי?! הצבתי לעצמי משימה, למה אני לא עומדת בה?! אני אמורה להיות בוגרת ולעמוד במילה שלי, או שאולי לא? מה יחשבו עלי החברים? אני אומרת להם משהו אחד ובסוף עושה משהו אחד? ומה יגידו ההורים? "אמרנו לך? ידענו שאת לא תשני את השם שלך! את לא מספיק חזקה בשביל זה!"
כל המחשבות האלה רצו לי בתוך הראש תוך כדי הליכה חזרה הביתה.

הגעתי לגינה מספר רחובות ליד ביתי והתחלתי לבכות, לבכות על החיים האומללים שההורים שלי יצרו לי, לבכות על זה שאני חלשה כל כך ולא עומדת במילה שלי, לבכות על ההורים שלי כמה שהם מעצבנים אותי ואני בכל זאת דואגת להם, לבכות על כל השנים שפספסתי עם ההורים שלי, לבכות על האי אכפתיות שלהם כלפי!
פשוט לבכות על החיים...
נכנסתי הביתה ועיני עדיין היו נפוחות מעט ואדומות מהבכי הכואב שלי.
אמי המשיכה לבשל במבטח, חזרתי, אמרתי שלום ונכנסתי לחדרי.
לאחר מספ דקות אני שומעת דפיקות על דלת חדרי, זאת הייתה אמי.
"מה היא רוצה ממני עכשיו?! להגיד לי "אמרתי לך"?! בסדר הבנתי את זה! עכשיו שתלך!" חשבתי לעצמי בשקט.
אבל לא, כנראה אני לא מכירה את אמא שלי כמו שחשבתי שאני מכירה אותה.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מסקרן אותי לדעת מה השם...

ממש תודה!!!!

אני חוזרת ואומרת שלא יעלו אי הבנות!

אני אוהבת את ההורים שלי את המשפחה שלי ואת השם שלי ולא מתביישת בכלום!!!!
הסיפור הזה לא משקף שום דבר על חיי הפרטיים!!!

היא נכנסה לחדר, התיישבה על ידי וחבקה אותי, למרבה ההפתעה לא התנגדתי. בדרך כלל אני אוהבת כזאת קיצ'יות וקירבה כזאת אבל כניראה הפעם הייתי צריכה אחת כזאת..
 
-"אני יודעת שזה קשה" התחילה אמי, "אבל הכי חשוב לי לדעת שאת שלמה עם ההחלטה שלך. גם לי קשה ואת אפילו לא מתארת לך עד כמה! אבל את כבר ילדה גדולה וזאת החבריה שלך.
"ילדה גדולה" אני לא מאמינה שאני אומרת את זה! רק לפני שנייה זחלת פה על הרצפה עם חיוך מקסים שגורם לכולם לחייך גם כן, ועכשיו תראי אותך ילדה שלי! את כל כך גאה ואני כל כך גאה בך!"
"גאה? אולי יותר נכון מתביישת!" חשבתי לעצמי.
"איך את יכולה להיות גאה בי?! אני אמנם לא מתחרטת על שום החלטה שלקחתי בחיי, אבל אני מאמינה שכל החלטה שלי גרמה לכם להתחרט על משהו..אולי על זה שאני כאן איתכם? אולי על זה שאת ואבא הבאתם לעולם ילדה שגורמת לכם רק סבל?"
ראיתי את אמי יושבת מולי פשוט בשור. גם אני הייתי בשוק, אני לא רגילה לדבר איתה שיחה של יותר מחצי שנייה, של מספר מילים שזרוקות לאוויר החלל הפתוח של החדר.
"אני לא מאמינה שזה מה שאת חושבת שאנחנו חושבים!" העלתי חיוך קטנטן, משפט מצחיק אמרה אמי.
"את חושבת שאנחנו מתביישים בך? ההפך הוא הנכון! אנחנו גאים בך! עזבי את זה שאת הולכת לא בדרך שבחרנו למשפחה בצד, כן זה קשה לראות אותך סובלת אתנו בשולחן שבת בזמן שאת יכולה לצאת עם חברייך לסרט, אבל כן אנחנו גאים בך על זה שאת לא רוצה לגרום להורים שלך צער ועל זה שאת מכבדת אותנו!
את יודעת בכלל כמה בני נוער עושים את זה בגילך? כמעט אף אחד! וזה בתי היקרה מה שגורם לנו להרגיש בך גאווה, שלמרות הכל את הולכת לפי האידיאלים שלך, גם אם לפעמים הם סותרים אחד את השני. אנחנו גאים בך בזה שאת תמיד רוצה לרצות את כולם.
את אולי לא שמה לב לזה, אבל מתחת לגופייה ולג'ינס שאת לובשת יש נשמה, נשמה טהורה, נשמה פשוט צדיקה!!!
נשמה צדיקה שרק רוצה לצאת החוצה ואת הכלי שלה להשלים את משימתה!                                                                     
אמי דיברה בכל כך הרבה התלהבות שלא היה לי לב לעצור אותה.
"אני רק מקווה שאת לא חושבת שאני הולכת לשים חצאית ולהתפלל." אמרתי לאמי ספק רצינות ספק ציניות.
הפעם גם אמי העלתה חיוך ולא רק אני.
"לא יקירה, אני לא חושבת על זה בכלל ואני כלל לא העלתי את זה על הדעת. אני אוהבת אותך כפי שאת ולא רוצה שתשתני!
את השם שינית אבל אני מקווה שהוא עדיין עדין כמו שהיה ושהוא לא יקלקל את הנפש העדינה והכל כך מקסימה שלך שאת רוקמת עם השנים שחולפות."
מה? לא הבנתי על מה אמא מדברת. ממתי שם משפיע על הנפש? וגם אם כן, בכלל לא שיניתי אותו!!! עדיין לא סיפרתי לה שנשארתי עם שמי המקורי!
"אמא" לחשתי.
"מה יקירה?" היא החזירה.
הוצאתי את תעודת הזהות שלי והראיתי לה אותה.
אני לא יודעת מה עבר לה באותו הרגע בראש אבל מה שכן, הבעות פניה הראו בלבול ואי הבנה.
-"אמא, אני לא שיניתי את השם שלי. החלטתי לתת לכם עוד הזדמנות, הזדמנות אחת אחרונה שתסבירו לי אחת ולתמיד, מה "מיוחד" כל כך בשם שלי? מדוע את לא קוראת לי בו? הרי לשם כך הוא נועד! ומדוע כל פעם שאני שואלת אותך ואת אבא עליו אתם מחליטים להתעלם ממני?"
הרגשתי שאולי התחצפתי קצת אבל הרגשתי גם שהשיחה כל כך פתוחה שאני יכולה פשוט לזרום עם מה שהלב שלי אומר לי לעשות.
-"חכי שאבא יגיע, נשב לאכול ביחד, נדבר וננסה להביא הסברים אחד לשני."
 

אמי נשקה לי ויצאה מהחדר.

רק לתקן-בשורה הראשונה בטח התכוונת בד"כ לא אוהבת..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מסיבות כאלה ואחרות...

אתם מוזמנים לכתוב את ההמשך ככל העולה על רוחכם רק  הקטעים שלי לא להתעסק בבקשה.
 

תודה רבה על הכל!
שיהיה לילה טוב וחודש טוב!

שאני ארצה את הנכון...

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

2 אדר אז לומדים עד שבט כזה חח

ואגב גם מי שעושה 4 יחל עדיין לומד😅😅

אבל רואים תסוף באופק(;

קשוח 5 יחל לא?...

*תגובה לGini פשוט קפץ למטה

המתמטיים ואת רכישת מיומנויות הטכניקה של התמודדות עם השאלות וההגעה לפתרונות.

היופי במתמטיקה שלא צריך לזכור טונות של חומר בע"פ, כמו במקצועות הומניים, אלא לרכוש הבנה ומיומנות באמצעות המון המון תרגול, ואז די מהר מצליחים להתמודד עם כל בעיה שצריך לפתור.

ותודה על איחולי ההצלחה!

מטורף, תגיע רחוק

אני דווקא ההפך- לא אוהבת לחשוב

ומעדיפה לזכור (;

לזכור הרבה בע"פ - שפות זרות

זה ממש קריטי ברכישת שליטה בשפות אחרות מאשר שפת אם

זה היה ככה עוזר באנגליתת

בטח מתישהו ימצאו מכשיר שמחדיר למח שפות

זיכרון חיצוני למוח, כמו למחשב (דיסק און קי)

ואז אפשר יהיה לטעון באותו רכיב המון מידע שיהיה זמין מיידית למוח שלנו.

(כמו שיש כבר פתרונות טכנולוגיים ביו-רפואיים אחרים שמתחברים למערכות ביולוגיות בגוף, למשל קוצב לב, משאבת אינסולין, רשתית מלאכותית, שתל שבלול באוזן)

ואם לא עכשיו, ערב ראש השנה והאיחולים לשנה החדשה, מתי כן מתאים לפנטז על העתיד?

בטח מתישהו אולי בעתיד הקרוב כבר לא יהיה ביס לאידעת בטח יהיה משו אחר

(לפי איך שהטכנולוגיה מתקדמת בטיס)

ואנחנו נהיה הדור הישן😂

אבל זה דיון ארוך מאוד

אני גם הייתי רוצה שיישאר ככה

למרות שנגיד מבחינה רפואית אני הכי רוצה שיתקדם וישתכלל ובעוד תחומים

שיהיה אפשר להכניס את החומר ישר למוח

(כרגע יש מחקרים על זה ששימוש בבינה מלאכותית דווקא מזיק לציונים, מה שהגיוני מאוד)

העולם יותר מורכב מזה, גם אם זה יקרה

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.