(זה יצא קצת ארוך, אבל לגמרי ספונטני...)
זה זמן של לימוד על עצמי,
זה זמן של לימוד אמונה.
התקופה מאתגרת, דורשת, שוחקת...
לברר עם עצמי,
לברר מי אני,
לגלות את אלוקים בכל פעם מחדש...
אי וודאות,
עולם הפוך,
והעוגן היציב הוא האמונה.
צריך להתחזק, להבין שלא אני המנהלת,
להבין שיש רב חובל שמנהיג,
יש רב חובל שבידיו האמונות יכוון את הספינה.
ויותר מזה,
הוא זה שהכניס אותי לסערה,
הוא זה שניווט כך את הספינה...
ובתוך הסחרחורות, הבחילות וההקאות,
כדאי להרים את הראש,
לגלות שאני לא לבד,
הוא מוביל, מכוון, מנווט למקום יותר טוב, יותר מצמיח..
והגלים הגדולים והסוערים, הם רק הדרך.
ואם בעתיד,
אני ארצה לעמוד ביתר עוז בדרך, בטלטלות,
כדאי שאעמוד לידו,
קרוב,
ללמוד את דרכיו, לפעול איתו לניווט הספינה.
לא, הוא לא צריך עזרה,
הוא מסתדר גם לבד,
אך אם אלמד לפעול איתו,
אם אלמד להתדבק במטרתו,
אם אמלא את יעודי על הספינה,
אגלה שאמנם המשברים והגלים לא השתנו,
אך הבחילות נעלמו,
הסחרחורות פינו מקומן ליציבות,
אהיה חלק, אהיה עם,
אדע לפעל עם אל.
תודה!
