מכירים את העיירה שלנו? טוב שלא. תכירו את עיירת המוזרי"ם.
אני יהיה פתוח. לצאת מהישיבה הצהובה ולמכור ח"ק מהישיבה סוג ו' לרב החמו"ר זה לא משימה קלה. אבל למרות זאת עשיתיי את זה. הלכתי לבית של הרב החמו"ר שנמצא מאחורי הדי"ר (דיור רומני). נכנסתי. בלי לדפוק. "שלום עליךרבי חמו"ר. אני בדיוק במסע מכירות. רוצה אולי לקנות.." הרבי החמו"ר קטע אותי. "לא, אני לא רוצה לקנות." ואני שיצא חמור מכול הסיפור המשכתי"אולי.. רק ח"ק מהישיבה.. וסוג ו'. זה טוב. יד16. קניתהולא הפסדתה!" עכשיו הרב החמו"ר נראה חמו"ר סברהוא כעס. מאוד. "ומה אני יעשה בח"ק עלוב?. לך מפה צוריה. לך ואל תחזור לכאן בלי לבקש התנצלות ואל תשכח לפצות אותי. במזומנים. עכשיו לך מכאן!" ואני עוד עמדתי במקום. איזה עלבון. וכי אני חמו"ר כמוהו שיכול ככה הוא להלבין את פני?. "חמו"ר! חוצפן! אני בא למכור לך דבר טוב בזול ואתה זורק אותי לדי"ר?"לפתע בלי הודעה מוקדמת קרה משהו מוזר. משהו שאפילו בדי"ר לא רואים. פני החמו"ר האדימו. תראו כולם! הנה החמור מעלה אדים! תזהרו שלא ירד גשם! אבל הקשיבו טוב חברים יקרים ואהובים. החמו"ר באמת העלה אדים. "ככה אתה מדבר?" והתחיל לפתע לרדת גשם מחמו"ר. אמרתי שיהיו אדים? ככה טיפות. ממקום העעננים. עינים בסלנג.
אז עוד לא הבנתי כמה חמור המעשה שעשיתי. רק תבינו. זה העיירה שלנו. לא ידעתי להבדיל בין טוב לרע. לא ידעתי לכבד. ככה גדלתי. גדלנו. ככה זה המוזרי"ם. לפחות ככה היה. אבל לא נקדים את המאוחר.
