אני אפתח ואסיים במילה אחת.
סליחה.
אתם איבדתם כל שפיות. כל כבוד עצמי, מוסריות או כל ערך עצמי אחר שהיה לכם.
אם יש משהו שבחיים לא הייתי רוצה לראות זה השוואה בין מישהו, שמגדיר את עצמו כאדם לבין
משהו מתוך השואה. (אפילו לא מישהו, משהו)
במיוחד לא בשימוש נחרץ שכזה. לא אכפת לי בין אם זו השוואה באידיאולוגיות, דעות, השקפות שונות, התנהגות או כל גורם משפיע אחר.
ובמקרה הזה, בלי להכנס אפילו למעט מהדיון בינכם, אתם איבדתם את זה. כולכם.
ואני יודעת. נאמרו שם דברים נוראיים, כאלה שאי אפשר לעבור עליהם בשתיקה ולא צריך.
אבל! עד גבול מסויים.
- אם אתה ציני ומתנגד לשימוש בזכר השואה להעברת מסרים או מטרות שונות. אז אל תעשה את זה. אל. (במיוחד לא אחרי מה שהיה לפני. תשמרו על הרמה של עצמכם, כי יש לכם רמה. האמנתי שיש לפחות)
- ומנגד, אם אתה מחשיב את עצמך כאדם פציפיסט. המתנגד לאלימות, שפיכות דמים או הכפשה כלשהי של מישהו מעצם היותו אדם חופשי ואחראי על עצמו. אז למה אתה מגיע למקומות כאלה?
היית לי הערכה רבה לחלק גדול מהאנשים שהשתתפו בדיון הזה. לשני הצדדים.
אני יודעת שהדעה שלי, עדי, לא באמת משנה לכם, אבל,
כשקראתי את המשפט -״יניב וחבריו בדומה להיטלר ואנשיו...״ (ולעזאזל, אני רועדת כשאני כותבת את זה)
איבדתם בעיני כל טיפת הערכה וכבוד שהייתה לי אליכם. אל כולכם. שני הצדדים שהגיעו לזה. ולא אכפת לי מה היו הדברים הנוראיים שנאמרו לפני כן והביאו לכך. ואכן נאמרו דברים קשים קודם.
לא אכפת לי כבר מהדעות המשוגעות של כל אחד ואחד ממי שנמצא כאן, אם זה מעודדי תג המחיר מצד אחד ואם זה אוהדי השלום, השוויון והחרות המלאה של כל אדם ואדם בלי קשר לעמו ומולדתו מנגד, גם כשזה גובל כבר באיבוד ערכים אחרים ופגיעה בקרובים.
לא משנה לי, ימניים, שמאלניים, דתיים, חרדיים, חילוניים. משנה לי אנשים.
אנחנו שונים. כולם. זה היופי בעולם. זה גם מה שמגעיל בו. ייתכן והיה פשוט שכולם היו רובוטים שמאוחדים תחת דעות מותאמות שמסתנכרנות אוטומטית ומתעדכנות בהתאם,לפי הצורך בעזרת תוכנה ידידותית שהייתה מכריזה לנו בקול מתכתי ונעים- ״מחשב מסלול מחדש״. כל פעם לפי שינויי החיים.
אבל אנחנו לא. אנחנו לא צריכים להיות ואנחנו לא שואפים להיות כאלה.
נכון, יש פעמים שצריך להתנגד לדעות אחרות, כדי לשמור על דעותינו אנו, כדי להעביר מסר, כדי לחזק את מה שאנו מאמינים בו, לשמור עליו, על עצמינו ואולי אפילו, לגרום לאחר להאמין בעקרונות הללו שהרי, אם אנו פועלים על פיהם, מן הסתם אנו מאמינים שהם ה״אמת״, שהם ״הדרך הנכונה״.
אבל צריך לזכור, שכמו שלי יש את הדרך הנכונה שלי, וכמו שאני מאמינה בדברים מסויימים כך גם יש אדם אחר שמאמין ההפך.
ולא. לפני שתקפצו עלי אני אומר שלא צריך להסכים, יש דברים שאסור לנו לקבל,
אומנם הרבה פעמים, אולי תמיד, יש צורך בהכלה (תלוי לגבי האמונות השונות של כל אדם) ומהצד השני אכן אפשר וצריך גם להתנגד.
אבל אחרי הכל, צריך לשמור על רמה בסיסית של אחריות אישית, של כבוד..אפילו רק כבוד עצמי יספיק כאן לפתור את השאר.
לא צריך להיות מושפעים, צריך להיות משפיעים ולהפיץ את הדברים בהם אנו מאמינים, אבל אנחנו חייבים להיות בעלי יכולת ההקשבה של הצד השני, גם אם זה אומר בסופו של דבר לפסול את דבריו עד היסוד. אבל גם שם, לשמור על כבוד, על צלם אנוש, על ערכים בסיסים. שבין שני אחים, לא שני עמים, שונאים, אויבים. אחים.
ואני מדברת על שני הצדדים שבדיונים האלה. כי גם קור רוח, אדישות או איפוק שאנו רוכשים להתנהגות של עצמינו, מתבטאים בצורה נוראית ולא מכבדת. במיוחד במקום ובהקשר בהם הם נאמרים.
ויש מקומות ועניינים בהם על האדם לחשוב ארבע פעמים לפני כל מילה שהוא מוציא.
אני תוהה לעצמי אם אנשים חשבו אפילו פעם אחת...
בכל אופן, אין כאן הרבה האשמה, יותר בכיוון של בקשה, אל תאבדו את עצמיכם.
סליחה.
)
