כמאמר חז"ל "ושנא את הרבנות", ואף רחוק אני מתנומה, ועם זאת אשמח להשיב.

ידועה לכל קורא ממוצע דעתי על כך שהשפה השגורה בפינו אינה שפת הקודש, מפאת חוסר בקיאותנו בהיגויה, אבל הפעם אשיב ברוח אחרת.

אילו אנו מדברים בשפת הקודש, כי אז החיילים מדברים בשפת צבא הקודש (הייתכן צבא קדוש?), ואין בכך כל בעיה.

אם כתוב 'שנא את הרבנות' אז שנא את הרבניות על אחת כמה וכמה...

בס"ד.

קראתי את שאלתך ואמרתי אענה חלקי גם אני, ובמקום שאין איש אשתדל להיות איש.

ראשית יש לברר, מה התוקף של תקנת האולפנסטיות. ידוע בשער בת רבים שכדי לתקן תקנות על כלל הציבור צריך לאנשי אמת יראי אלוקים היושבים בלשכת הגזית. ויש לדון מי תיקן תקנה זאת לבנות האולפנה. מכיוון שמעודי עד היום הזה באולפנה לא למדתי, ובין סורגות כיפה לא ישבתי, נתעלמה ממני הלכה עצה ותושיה ואיני יודע תקנה זאת מדוע ולמה.

יסוד וסוד ידוע כי מנהג ישראל דין הוא, וספק מנהג לחומרא, ולכן מכיוון שאיני יודע מי תיקן תקנה זאת, מספק נחמיר ונחייב את כל האולפנסטיות להתנהג על פיה, והמוציא מחברו עליו הראיה.

אולם נראה שיש להתיר, מתוקף הדין שתקנה שלא התקבלה בעם ישראל ולא נתקנה ע"י ביה"ד הגדול, בטלה ומבוטלת. ומכיוון שגלוי וידוע לפני כסא כבודי, שאי אפשר לבנות האולפנות להתקיים ולעמוד אפילו שעה אחת בהאי תקנתא אכזרית, הקילו בנות ישראל על עצמם אפילו בגירסא בעלמא, ולא נהגו איסור בלשון אחרת.

אולם, על אף הדברים הנ"ל צריך לברר האם אין תקנה של הצבא שלא להשתמש בלשון זאת. הן ידוע לכל בר בי רב דחד יומא, שזעקת "עד מתי" תשמע רק מפי חייל ותיק ורגיל, וחייל צעיר אינו רשאי לומר כן, א"כ צריך לברר האם מצד חוקי הצבא חל איסור על אולפנסטיות להשתמש בשפה צבאית כדוגמת סגמ"מ-רל"ש-קמנ"ר (סגן ממלא מקום ראש לשכת קצין מודיעין ראשי) ושאר ירקות, או דשרי להו משום דלא שבקת חיי לכל בריה ובריה.

ויש לומר, שתקנות הצבא תקנתא אלימתא הויין דאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצן לא בימות החמה ולא בלילות הגשמים. ועל כן יש לאסור שפה צבאית הנ"ל.

אולם, בייסוד שאלתך מונחת ההנחה ששפת הצבא אינה שפת קודש. ואנו שממלכתים אנו כמו שנאמר "נקי אנוכי וממלכתי" גורסים דצבא קודש הוא, המרבה סלנגים בעולם, ומכיוון שכך ליכא חששא כלל דשפת קודש שפתם ובקצה תבל מיליהם.

והמורם מכל האמור, דמותר להם לבנות ישראל להשתמש בשפה צבאית (הנקראת בלשונם סלענאג) וליכא למיחש מידי, וה' יצלינו מכל מכשול וטעות.

---

שאלה שנותר לברר: האם בשימוש בשפה צבאית שייך איסור "אין דרכה של אישה לכבוש"?

***********

מאיר - אתה בטח היחיד שיודע איפה כל הפסוקים כתובים....

לה"ו
שאלה שנותר לברר: האם בשימוש בשפה צבאית שייך איסור "אין דרכה של אישה לכבוש"?

אמנם למראית עין ניכר כי הגבר הוא הכובש, אך קיבלנו מחזלינ"ו שליט"א כי מאחורי כל רב גדול עומדת אשה צדקת, והן כבר נאמר 'שלי ושלכם- שלה היא' [או כמאמר רבותינו הזאטוטים הק', 'שלי שלך שלך שלי, שלי שלך שלך שלי']. דבר ידוע הוא כי דרכה של האשה היא לכבוש מאחורי הקלעים, [תוך שהא קולעת צמות שכנותי'ה ושומעת מעני'יני השכונה ומסודות המדינה, הקרוי'ים באידיש גם 'רכילות'].
ונחלקו רבותינו האם נתכוונו כי לאשה מותר לכבוש מלשון להשתלט, או לכבוש מלשון להכין מלפפונים בחומץ, ולהלכה נפסק כי שניהם מותרים, אך מחשש ספק יש לכבוש מלשון להשתלט בשינוי.
ובעקבות הפסק הנ"ל האדמו"ר מניפניפ זצוק"ל התקין כי בנות ישראל ילמדו את לימודי הלשון ותוך כך ישתרשו בשפתם הביטויים הצבאיים, כגון מ"פ. [בלשונית: משלים פועל, בצבאית: מפקד פלוגה, ובנשית: מרק פטריות].

בס"ד.

רעד אכזתני וצמרמורת שטפתני עת חזו עיני את גיבוביך הנ"ל. כיצד הינך מהין להטיל ספק בדבריהם הקדושים שאמרו שאין דרכה של אשה לכבוש. ועל שכמותך שנו בגמרא "פה קדוש יאמר דבר זה". וכיצד תעיז פניך ותקשה עורפך לומר כי כל זה רק למראית העין בלבד הוא? אולם "צרות האחרונות השכיחו צרות הראשונות" וכשהגעתי לסוף דברך הבנתי את דברי חז"ל "נעשית לו סם המוות". איך כבודו מפרש כי כובשים את המלפפונים בחומץ כאשר ברור לכל כי כבישתם האמיתית הלא היא במלח, הנקראת "ברית מלח". ואתה חרבך הנפת על המושג הקדוש הנ"ל ותחללילה. ותעזוב נפשך לשאול, ונשמתך לראות שחת. אולם כל זאת היה כאין וכאפס לעומת רצנוך כי יכבשו הנשים בשינוי ובכך יסקנו את טיב המאכל. וכבר אמר מורנו בונפרטה כי צבא ה' צועד על קביתו וכיצד תפתח פיך במרמה לגזול מאיתנו את הנאתנו הצרופה מהמעדן המלוח הנ"ל.

אולם כמובן שעל דברי האדמו"ר מניפניף איני יכול לחלוק. ולכן אני נאלץ להסכים להתרו, אבל אשמח מאוד באם יוכל מאן דהוא להביא את ההסבר להיתר זה. "והאמת והשלום אהבו"

כל הקטע שנכתב למעלה, הקטילות וכו' - היה בציניות. כל קשר בינו לבין האמת מקרי בהחלט. ולחובת הגילוי הנאות: אני שונא מלפפונים במלח.

אם אומר שאני יכול להביא מקורות לפסוקיך, אלא שאני צריך עוד להגיב על השרשורזאור ולכן לא אתפנה לעניין

רק אציין, ולא בפעם הראשונה, שהפסוק המצוטט בחתימתך חסר ה'...

בס"ד.

איפה עוד תגובות??

אפשר פילאטיס ולא זומבה

כמובן.

ואם יש משהו מותאם לזוגות כרעיון לחיזוק בית של תורה ואמת - זה יהיה נהדר

לזוג, הליכון זוגי

נמכר ב3000 ש''ח להליכון ו4900 לזוג

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של הרב מרדכי אליהו לקום כל יום ותיקין זה קשה

 כיוון שזה טבעי שבשמינית נהיים בני שמונה עשרה על כן הם קרויים שמיניסטים

בגרויות חורף פטור מלספור  

והרי אם כשסופרים ספירה אחת מתבלבלים קל וחומר בשתיים

וגם שמצינו בדוד המלך שכאן זה עדיין ספירת העומר ואין מערבין ספירה בספירה

אנחנו נשארים אחרי היסודי

אבל כשאתה סופר ספירת העומר אתה מכוון גם על הגומר

בזמן הזה גם ככה אווירת סופא דקורסא ואם היית פוטר את החופשים היית יכול גם לפטור הכל 

על כן צריך לספור הכל

אתם שטוניקים גאוניים

פעם היינו חברות;)

מצד מה שהיה בטקס המשואות השנה, שהעלו באוב את חיטמן וכו'.

 בשביל הלא מעודכנים

@משה תספר לנו מה היה פה ואיך מעירים פה ת'עניינים?

זאת מחלוקת ר' מאיר וחכמים אבל להלכה, אם אתה מעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד שלא דרך רשות הרבים אתה פטור, אני לא רואה סיבה שזה יהיה שונה במקרה הזה.

יותר מעניין לשאול מה הדין במקרה של שיגור למרחק של יותר מד' אמות ברשות הרבים עם משהו שיש בו כדי הוצאה ביד

אם החלקיקים של האדם עוברים באוויר ומתחברים מחדש בנקודה אחרת (ע"ע צ'רלי בממלכת השוקולד) נראה שזה אסור. אם זה לא כולל מעבר בשטח שבין המקומות אני חושב שזה מותר. כמובן שבמקרה כזה יהיה מותר למשתגר ללכת רק ד' אמות מהמקום שאליו הוא שוגר.

אני חושב שברשות היחיד השאלה לא רלוונטית, אני לא זוכר בדיוק את הכללים אבל נראה לי שלפחות לרוב, המדידה של אלפיים אמה מתחילה מקצה רה"י, אם זה נכון, מה שכתבתי נכון רק כשמדובר על רה"ר

זה היה מעל עשרה טפחים, כי דרך בני אדם כשהם זורקים זה מגובה החזה בדרך כלל, ובהנחה שאנחנו לא עוסקים כאן בילדון אלא בבחור, יש לשער שהוא זרק מעל עשרה טפחים.