הוא כן נהרג בתור גיבור, רק בצורה אחרת.
הוא הציל עשרות נפשות בחייו האזרחים,
וגם בצבא, שירת במקום הכי קשה שיש
היה במקומות הכי מסוכנים שרק יכול להיות
ושרד לא מעט אסונות ומבצעים שונים שיכלו להסתיים במותו בקלות, כמו רבים מחבריו.
וכל פעם הקב"ה החליט שהוא ימשיך איתנו עוד קצת, עד הפעם ההיא, הנוראית, שהוא מת מוות כל כך סתמי. כל כך מיותר. והשאיר אותנו לנסות להסביר לעולם איך זה הגיבור הנערץ הלך לעולמו סתם כך בהינד עפעף, במוות הזוי ומשונה. בלי שום הילת קרב וקידוש ה'.
אז נכון. הוא לא מת בתור חייל, יום הזיכרון לא ייוחד עבורו.
אבל מרגיש לי שהעוול שלו כל כל זועק- הוא הרי נתן את כל כולו למדינה ולעם, ומגיע לו הכבוד המיוחד והקדוש של ההנצחה של יום הזיכרון.
אז אחי היקר, אני זוכרת אותך גם הערב ןמחר, וכשישמיעו את א-ל מלא רחמים וכשהדגל יורד לחצי התורן- בין שאר הגיבורים שעולים לי במחשבות, גם אתה עולה בעיני רוחי כחלק מהם.
גיבור ישראל.
מתגעגעת מאד, אחותך הקטנה.
יהי זכרו ברוך

