גם ביום הזיכרון יש מה ללמוד.

על גבורה, על הקרבה למדינה.

על מזה בכלל מדינה.

על מזה עצמאות..

תכל'ס גם לי אין *קרובים*. מי שכתבתי עליהם בשרשור שלי הם קרובים רחוקים.. בנידודים של סבא וסבתא וכאלה..

החלטתי לאמץ אותם כקרובים שלי... כדי שאתחבר ליום הזה.. כי אני קצת נאבדת בו בד"כ.. 

מי שלחם- נהרג בלחימה,

ומי שלא לחם- נהרג כי הוא יהודי.

אפשר ללמוד מזה.

בטקס אתמול הזכירו את אילן חלימי הי"ד שנרצח בצרפת.. לא זוכרת בדיוק מי דיברה עליו, אבל היא חזרה על זה ש"הוא נרצח כי הוא יהודי. עם ישראל חי".. ואז שרו את "אין לי ארץ אחרת"..

אפשר ללמוד גם מזה,

ולהתחבר גם ככה..

זה נותן לי יותר עומק ליום הזה,

מאשר להתרכז בעצבות ובשכול.

צה"ל שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ ועם חללי פעולות האיבה, והריני מכוון בזה לקיים מצוות אחדות ישראל ומצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ו'נושא בעול עם חבירו' ו'עימו אנוכי בצרה' ו'זכור את אשר עשה לך עמלק' והכרת הטוב.  

"והריני מזכיר את זכותם וצדקתם העומדת לעד על שמסרו נפשם על קידוש השם למען כלל ישראל וזכו למעלת קדושים שאין מי שיכול לעמוד במחיצתם. ויהי רצון שזכויות אלה יעמדו להם לעילוי נשמתם הקדושה והטהורה. אמן".  

בלי נדר, ארחיב אח"כ.

הרציונאלי:

מצד האחדות של עמ"י ביום הזה, כשכולם עומדים יחד בצפירה וזוכרים אותם.

מצד הזיכרון שלהם ושל מה שעשו ותרמו כדי שנוכל להיות כאן, נתנו את החיים שלהם. מתוך רצון להרגיש שותפה לכל זה,

לקחת חלק, להיות איתם.

והכי הכי, מצד הכרת הטוב. לדעת ולהעריך את כל המבצעים והמלחמות בהם הם נפלו, את אלה שקפצו על רימון בלי לחשוב פעמיים ואת אלה שנהרגו מאש כוחותינו במטרה להגן על המדינה הזו בגופם ובנפשם.

מצד זה שהם זה אנחנו, במובן הכי בסיסי. שיש לנו מטרה להמשיך אותם, לזכור אותם, להמשיך את הדרך, לשמור על המדינה הזו, לשמור על עמ"י מאוחד, להעריך את המדינה הזו על הכל מכל כל.

יש בי גם צד של-- מה אני עושה היום כדי להמשיך את דרכם? איך אני מתנהגת? מה בפעולות הכי יומיומיות שלי ממשיך אותם? את המטרה שלהם? את הדרך שלהם? את המדינה?

הרגשי:

טוב, את זה פחות אפשר להסביר. אצלי גם בלי לראות סרטים או להשתתף בטקסים, הברז לא נסגר.

מה שהדהים אותי הוא סרטון על מרים פרץ (יש המון סרטונים עליה ביוטיוב). אישה חדורת אמונה באופן יוצא מהכלל.

למרות כל מה שהיא עברה, היא מעידה על עצמה שהיא לא שואלת שאלות את הקב"ה, היא מספרת על הבנים שלה, שנפלו. כמה הם אהבו את המדינה הזו וכמה הם נתנו את כל כולם למענה. רוצו לראות.

בנוסף, הסרט על רועי קליין ז"ל שכותב לאשתו על ענווה והתבטלות מול האידיאל ישראל. על אדם שחי את עמ"י, את א"י ואת הקשר בינהם.

לענ"ד ההשתתפות ביום הזה היא קודם כל מתוך הרצון לקחת חלק בהם ובמה שהיו ועודם.

(ומשם נגזר כל השאר שכתבתי למעלה).

על מרים פרץ והיה קטע בכתבה שהיא מדברת על בניה והיה לה קשה את מי לבקר ראשון בבית הקברות.... קטע ממש קשה לקריאה...

הנה:

כלומר, המעלות של הזכירה, ושל הלוחמים עצמם, באמת נכונות כמו שהזכרת, אבל הצפירה היא לא קודש, היא כבוד. ויש הבדל.

"צורם" זה קצת חזק כאן, לא?

לא יכול להיות שאת רצינית! 

מאיפה זה??

אבל כבר כתבתי בשורה הראשונה שהשתתפתי בכל מיני דברים ועדיין הצד הרגשי פחות מורגש אצלי...

ניסית לשבת לשתוק? 

לתת לכל הרשמים שצברת כבר- לעלות לך, להציף, להערבל, לעבד.... 

להרגיש לוקח זמן, ופנאי נפשי וטכני

הוא מתעסק בכאב שמוביל לצמיחה.

א"י נקנית ביסורים- חיילים קדושים מתים על קידש ה' למעננו, ע"מ שנוכל לשבת פה בארץ בשקט, ברוגע..

ועל זה אני מודה להם. אני מרכינה ראש לדקותיים, כואבת את כאב המשפחות השכולות..

ולאחר הצפירה, מרימה את הראש בגאון ובגאווה על שאלו הם אחיי. ומודה להם שבזכותם אני פה ואני חיה.

ואני מודה לקב"ה שאני חיה. זה כ"כ לא מובן מאליו! למה שאני אחיה ודווקא אחרים ימותו? איך זה שאני נסעתי באותו כביש חמש דק' לפני שהם נרגמו באבנים? איך זה שאני *במקרה* לא עליתי באותה שעה על אותו קו אוטובוס שספג כ"כ הרבה דם?

לכן, אני מצדיעה לנשמות הנרצחים ומתפללת לשלום משפחותיהם.

ערבוב של רגשות.

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת