אולי אשנה את דעתי אם אשמע דעה אחרת...

להפוך את זה לאידיאל???

המעבר מיגון לשמחה,  א"א לעבור אותו ישר, צריך לאט לאט, אז א"א להיות עצובים עד הרגע האחרון,

צריך לעשות איזה משהו שישכיח ממנו אאת הנושא קצת...

בס"ד

אני לא הייתי רואה, נכון זה לא 'עברה' ,אף אחד לא יעשה לך נו..נו" על זה אבל זה :

א. לא מתאים,כן למרות שכבר ציינו ב2 טקסים ...יש יום בשנה-רק יום- בו אנו מזכירים ומוקירים את הנופלים ואת מסירותם למדינה-שבה אנו חיים כיום.... נראה לי שאפשר לכבד ולהיות קשורים לזכרם כל היום ולא רק תחילתו..

ב. [שהיא הסיבה המרכזית בעייני] את יכולה לחגוג את השבת ,לשמור אותה כהלכתה -וזה בסדר! אבל ככה את לא מנצלת את היום המיוחד ואת האור המיוחד שיש בשבת.את לא מפיקה ממנו את כל הכוחות והצמיחה שאת יכולה לקבל. את כן תנסי לשמוע שיעור,לשיר זמירות שבת,ללכת לקבלת שבת [לבנות..] לקרוא פרשת שבוע וכו'....כדי לנצל את האור שטמון ביום הזה להתקדמות אישית -רוחנית!

כך גם ביום הזכרון.....אפשר להשאר ברמה של בכי וצער.... אבל ביום הזכרון יש כ"כ הרבה "אש" ועומק של עם ישראל!

[אני מקווה שאני אצליח לכתוב את כל מה שאני רוצה בצורה טובה וברורה.... ]  -

אנו זוכרים לא רק אותם אלא בשביל מה- למה הם נתנו את הדבר היקר שהיה להם,את החיים."מי שיש לו למה יוכל לסבול כמעט כל אייך" -כשנתחבר למטרה הקדושה ,לחיות חיים עם קדוש יהודיים בארץ ישראל  ולקדש את שם ה' בעולם,ולפעולם של האנשים היקרים הללו- נוכל לשאוב מכך כוחות לדרך הגאולה שבאה קמעה קמעה ושעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה...

ביום הזכרון ,אנחנו יוצאים מהחיים האישיים שלנו,מתעלמים מהוויכוחים והמחלוקות ומתחברים למשהו הגדול הזה שנקרא עמ"י ולדרך הארוכה שהוא עובר [למרות הקשיים והקושי שמפריעים לנו במשך השנה...]  ואנחנו מאמינים בעמ"י ובגאולתו הקרובה בעז"ה.

האנשים האלה נתנו לכלל,ללא שיקוליים אישים,והקריבו את חייהם למען העם.אנו צריכים ביום הזה לקרב את גבורתם אלינו ולקבל על עצמנו להיות אנשים שנותנים לכלל,שמחוברים לעמ"י ונותנים מעצמם,וממשיכים להאמין "ואף על פי שהתמהמה.." שנחזור לארצנו בצורה שלמה פיזית ורוחנית "להיות עם חופשי בארצנו-ארץ ציון וירושלים".

קראתי עכשיו את המאמר של הרב יוני לביא [בערוץ..]- והזדהתי מאד עם מה שהוא כתב-שכשחוגגים את יום הזכרון בצורה חזקה אז גם יום העצמאות שלנו יהיה יותר משמעותי...

אז תכל'ס מה לעשות?

*או כמו שאת אומרת שירים..סרטים שקשורים וכו'...

*ללמוד\להתפלל לעילוי נשמת הנופלים ולהצלחת עמ"י.

*ללמוד דברים המכינים אותנו ליום העצמאות [שהוא לא יהיה בשבילנו רק פטישים הופעות וספריי שלג..] על מיוחדות עמ"י ועל תהליך הגאולה -כך נקבל גם כח בתהליך הגאולה אותו אנו עוברים שלפעמים הוא כ"כ חשוך...

*ללמוד על הנופלים ולקחת מהם כוחות .ולחשוב אייך הופכים את חיינו מחוברים יותר אל הכלל. [כמו שאומרים על רועי קליין שההחלטה שלו בשניות הספורות לפני התפוצצות הרימון היתה תוצאה של חיי שליחות שלמים..]

בשורות טובות לכל עמ"י

בברכה לגאולה שלמה 

התייחדנו, זכרנו, בכינו. ממשיכים הלאה. זו המטרה שלנו!

זה כמו ששניה לפני טקס הדלקת המשואות קוראים מזמור ומדליקים נר וכך סוגרים את יום הזיכרון ומיד אח"כ שירים וריקודים.

[בעיקר לא מהמקום הזה..]

וחוץ מזה ,כן.....זה משהו שמיוחד בעם שלנו "שעצבונה וששונה הם שתי וערב בבגד יומה"

רק בעם שלנו ישלפני חג העצמאות -יום זכרון.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות