צריכה משהו שיעשה לי קצת סדר בראשאבות ובנים
בקשר לחתונה מוקדמת... (ישר בסוף שמינית בעז"ה).

אז ככה, מגיל קטן היה לי ברור שאם ירצה ה' ויסתדר לי אני מתחתנת כמה שיותר מוקדם. הרבה זוגות במשפחה הקרובה שלי הם כאלה ואני מאוד אוהבת ומקווה שגם אני אזכה לנישואים בטווח גילאים הזה.

אני יודעת שאני בוגרת הרבה יותר משאר הבנות בגילי, וכבר כמעט לגמרי ברור לי מה הדרך שאני רוצה לחיות בה. גם הצוות החינוכי והשכבה מצפים ממני להיות הראשונה שתתחתן.
גדלתי בתור בכורה לזוג הורים (מדהימים אומנם) שהתחתנו בסוף שמינית בלי לדעת בכלל מה זה נישואין (הם מעידים על עצמם), והרגשתי על עצמי את כל הקשיים, ובשנים האחרונות גם דיברתי על זה איתם לא מעט. ככה שאני מודעת פחות או יותר מה זה קשיים של חיי נישואים (לפחות בצד הטכני) ולמה אני הולכת.

אני גם ברוך השם בקשר רציני בחודשים האחרונים וכבר האמנתי שהקדוש ברוך הוא מסדר לי הכל כדי שבסוף י"ב אני אוכל להינשא בלי הרבה עוגמת נפש, כמו שהתפללתי..
אבל היתה לי שיחה עם מישהי שממש הצליחה לערער אותי. היא אמרה משהו (שנשמע לי מאוד נכון), שעד שנפש של אדם לא בנויה ויציבה לגמרי היא לא תהיה מסוגלת להכיל קשר קרוב עם נפש אחרת כמו בן/ת זוג בצורה בריאה.

אז מה זה אומר? אני לא מרגישה בנויה לגמרי, לוותר על הכל?
ואני בכלל לא יודעת מתי אני כן אהיה יציבה לחלוטין. אומנם יש לי כיוון ברור. אבל אני תמיד מתפתחת...
אז מה? לחכות עד 35 שאני אסגר על עצמי לגמרי? ומי אמר שאז אני אהיה מוכנה..??

היא הצליחה לבלבל אותי לגמרי
עצות מבעלי נסיון?
הממ....בת 30

מצד אחד זה באמת מבלבל. להיות כ"כ בטוחה במשהו ולקבל עידוד ותמיכה מכולם סביבך, ואז פתאום כזה בום לצד הנגדי.

מצד שני- עכשיו את הרי לא יכולה להתעלם ממה שהיא אמרה לך...

נראה לי שהכי נכון לך לקחת את זה לכיוון של בירור אמיתי, בלי קשר לסביבה ולציפיות שלה ממך. בירור של עצמך מול עצמך האם את מרגישה מוכנה, או אולי היית רוצה קצת "לראות עולם" ולעשות דברים שבתור נשואה אין אפשרות לעשות אותם או שקשה יותר(נניח שנת מדרשה מלאה, עבודה מסוימת, לימודים  וכד')?

האם את באמת מודעת למשמעות של חיי נישואין (עד כמה שאפשר, גם בגיל 35 לא מודעים עד שלא מתחתנים) או שרק נדמה לך שאת יודעת מה זה?

האם באמת את רוצה את זה, או שאולי זה משהו שכל השנים היה ברור, ושודר ממך ואלייך, ודווקא יכול להשתנות?

 

אחרי שתעברי דרך הבירור הזה תוכלי בעצם לתת לעצמך את התשובה הכי אמיתית, ואם התשובה תהיה כן, אני רוצה להתחתן, אז החתונה תגיע ממקום הרבה יותר בשל ומבורר, וטוב שכך.

 

ולגבי הענין באופן עקרוני- אין כללים. הנה, אמרת שהורייך התחתנו בסוף יב וב"ה זכו להקים בית בריא וטוב. יש כאלה שלא מצליחים או שנתקלים בקשיים גדולים.

טוב מאוד שאת לא מרגישה בנויה לגמרי. היכולת להתפתח תמיד היא חשובה והכרחית, גם בגיל 80, ובע"ה התפתחות בזוג יכולה להיות טובה בריאה וחזקה.

 

ולגבי נסיון- אני התחתנתי בגיל 25. במבט לאחור אני כן חושבת שהתחתנתי ממקום הרבה יותר בוגר, מבין, רגוע, מקבל מאשר מה שהייתי בגיל 18. מצד שני- את זו לא אני כך שבעצם מה זה משנה מה אני הייתי??

אל תעשי כי מצפים ממךפרח-בר
לדברייך הצוות החינוכי והשכבה שלך מצפים שתתחתני מוקדם...מה את מצפה מעצמך? האם את רואה את עצמך נכנסת לברית הנישואין עכשיו והולכת בכיוון ברור של משפחה? את כותבת שאת לא מרגישה בנויה לגמרי וזה כל כך טבעי ונורמלי את עוד צעירה ויהיו עוד דברים שתגלי על עצמך שלא ידעת... איפה הצד השני של המטבע ( הארוס?) השאלה הגדולה היא מה את מרגישה אליו , לא מתחתנים רק כי את נורא רוצה להתחתן מוקדם או כי ככה ראית במשפחה צריך להתחתן מתוך מוכנות אמיתית - זה הדבר הכי גדול שתעשי בחייך תעשי אותו באמונה שלמה
דבר ראשון תודה!אבות ובנים
דבר שני, בקשר אליו...
הוא עוד לא ארוס, זה פשוט שהקשר בכיוון חיובי ברוך השם.
אני יודעת שזכיתי, המידות שלו ומי שהוא, אין הרבה כאלה... ואם אני אזכה והוא האדם הנכון לי- אני אהיה יותר ממאושרת. אבל אני עוד לא במצב שאני יכולה להחליט לגמרי. אני צריכה עוד זמן.

בעיקר עכשיו, כשהיא גרמה לי להרגיש ככה.

...מה אני באמת אמורה לחכות עד שכבר אין מצב שאני אשתנה יותר?
זה יקרה עוד המון זמן. ואני מרגישה מוכנה.
(לא רק בגלל החברה. שכחתי לכתוב, החלטתי שזה הכיוון שלי ורק אח"כ קיבלתי את החיזוק מהסביבה).
הרב נבנצל אמר לנו פעםעדינות
כששאלנו אותו איך נתחתן עכשיו? אנחנו לא מרגישות בשלות...
אז הוא אמר- ''אין דבר, תתבשלו ביחד, העיקר שיהיה מאכל בן דורסאי...''
(באמת!)
וברצינות-
אני אמנם לא רציתי כבר בסוף שמינית אבל חצי שנה אח''כ.
גם אני הייתי תמיד בוגרת יותר לגילי והרגשתי את הצורך הזה.
היום, כשאני נשואה כמה שנים אני מרגישה שהייתי אז בשלה ומוכנה לנישואין דבר שאצל רוב חברותי נבנה הרבה יותר מאוחר.
אני חושבת שכדאי שתתייעצי עם מישהו שאת סומכת עליו שיעזור לך לברר עם עצמך את הדברים

בהצלחה רבה!
אל תתבלבלי מדבריה.ד.

[זו תופעה שנכונה גם אצל נשים כאילו "בנויות" לגמרי... שמישהי "אומרת משהו" וגורמת להן "להתבלבל" ולהסתפק..]

 

אין "כללים"; בוודאי לא נכון לומר "עד שנפש אדם לא בנויה ויציבה לגמרי".. זו שאלה של בגרות מסויימת.מי שהוא "ילד קטן", קשה לו יותר מאשר מי שכבר יודע מה הוא רוצה מעצמו.

 

אבל זה אישי.  לא צריך להגזים ב"כללים". לא מצד אחד שחייבים בסוף שמינית כי כך רציתי משהייתי קטנה.. ולא לאידך - שאי אפשר כי עוד לא בנויה לגמרי..  לפעמים גם נבנים ביחד. תלוי בבחור, בבחורה, בביחד.

 

וגם ה"מומנטום" של חלום נקי, אינו מבוטל כשהוא בא עם שיקול ויציבות. זה ההבדל בין חלום שנכהה עם הזמן, לבין חלום שהולך ומתיישם עם הזמן.

 

לא בלחץ. עדיף לדבר עם מישהו/י שמכיר/ה אותך היטב, ולא עם "אומרי כללים" למיניהם.

 

 שיהיה בהצלחה, בשמחה, בשלמות הדעת.

אף פעם לא מפסיקים להשתנות/להתקדםאבא שמואל

 

 

אם את מוכנה, זה בדיוק הזמן.

אני חושבת שהיא טועהאל הר המוריה
צריך בגרות בסיסית.
הרבה יותר נכון להתחתן צעירים ולהתבגר ביחד, ככה הבית מאוחד יותר.
מה זה צעיר, כל אחד מה שמתאים לו...
אם את מרגישה שזה מה שמתאים לך, אז אל תשימי לב למה שיאמרו כי תמיד יאמרו דברים..
לפי איך שאת כותבת ,את בשלה ומאוד אחראית ,בהצלחהאורel
מניסיון אישי..ח.י
מה שכתבת זה כאילו ה'סיפור' שלי מלפני שבע שנים...
מזדהה לחלוטין!
גם לי תמיד זה היה החלום, במבט לאחור אני כ"כ מאושרת מכך.
התחתנתי מיד בסיום שמינית והיום אני לא מתחרטת לרגע!
(התחלתי לצאת מיד בסיום הבגרות האחרונה וב"ה אחרי החגים התחתנו..)

בעלי בנה אותי ועודד אותי וכל ההתפתחות האישית שלי אני זוקפת לזכותו!!
(בזכותו גם סיימתי תואר שני מעבר לגידול הילדים..)
יחד עם זאת, זו ממש לא המלצה לרבים...
בדיוק שוחחתי על כך עם התלמידות שלי (שמיניסטיות) והדגשתי להן שזה דבר מאד אינדוידואלי.
לי זה היה הכי נכון אבל אני מבינה לחלוטין את מי שזה לא מתאים לה..
בהצלחה רבה!!
למה נראה לי מוזר שכותבים בעלי בנה אותי?אין כמו אמא

לא יודעת למה... אבל מה את ילדה בגן? שהוא בנה את האישיות שלך ואת זוקפת את זה לזכותו.. זה נראה לי כמו אבא ובת. לא כמו בעל ואישה.

אני לא הייתי מוכנה ככה להפקיר את עצמי ולתת לבעלי לבנות ולפתח אותי.. את כל זה עשיתי לבד בזכות עצמי.

אז אני התחתני כמעט 8 שנים אחרי כל אלו שכתבו כאן, ודוקא אני מרגישה שמיצתי הכל בכל ואני לא מרגישה שום הפסד שלא התחתני קודם.

דוקא יש לי חברות שהתחתנו כמעט 8  שנים לפני ודוקא הן מבכות את זה כל הזמן שהן לא ראו עולם..

אני לא מדברת שנה שנתים אחרי חתונה אלא אחרי 13 שנות נשואים שלהם...

הבעיה היא שכבר יש  שבגיל 18 מכירים מישהוא שרוצים ואז יש את הסיכוי לפספס אותו אם לא מתחתנים מוקדם, ובאמת אין כל כך בררה אלא להתחתן

 

 

באמת- למה?אור היום

מה הקשר לילדה בגן? למה צריך לזלזל במישהי שמכירה בטוב ובעזרה שבעל נתן לה, שמכירה במה שבעלה מהווה עבורה?

ח.י. בחרה לכתוב מניסיונה האישי ושיתפה בתחושתה שבעלה בנה אותה- מה יש לך לערער על זה? יש לך היכרות מוקדמת עם הנתונים? למה זה מפריע לך שהיא מרגישה ככה?

 

אגב, לא נאמר שהיא הפקירה את עצמה ונתנה לבעלה לבנות אותה. נאמר רק שבעלה בנה אותה ועודד אותה. כנראה הוא נתן לה מספיק תמיכה וחיזוק שהיא מצאה לנכון להתנסח במילים "בעלי בנה אותי".

בעיניי זה מעיד על זוגיות טובה, בריאה, כזו שמצמיחה את בני הזוג ובונה בהם שיעור קומה.

אין שום דבר רע ביכולת לפרגן ולהודות לבן הזוג על מה שהוא עשה.

 

כל טוב.

תודה!ח.י
ממש לא היה לי נעים לקרוא את התגובה של "אין כמו אמא" ולכן לא היה לי חשק להגיב למרות שהיה לי מה לומר..

חידדת את הדברים בשמי...
בשמחה, יקרה אור היום


זה ביטוי נפלא..ד.

מי שחייבת לציין ש"נראה לה מוזר" - והסגנון הזה נראה שחוזר לגבי כל מי שכותבת משהו טוב מסוג זה על בעלה - אז הבעיה אינה בכותבות הללו, אלא ההיפך.

מסכימה עם כל מילה- זה ביטוי מקטין מאדצורית7

בעלי לא בנה אותי.

הזוגיות בנתה אותי, אבל אנחנו נבננו  יחד.

בעלי לא אבא שלי ולא המורה שלי. הוא השותף שלי.

 

חבל שבוחרים בטרמינולוגיה  כזו שמקטינה את האשה.

 

 

 

מה לעשות שיש נשים שאוהבות להיות קטנות ליד הבעל??אין כמו אמא

זו הבחירה שלהן. שאני לא מבינה אותה, אבל זו זכותן

ואת גם מזלזלת בהן...טוזי


נכון. כפי שתראי שמזלזלים בי שאני חושבת הפוךאין כמו אמא
עבר עריכה על ידי אין כמו אמא בתאריך י"ג באייר תשע"ד 11:29

ואני מצוטטת:  "אז הבעיה אינה בכותבות הללו, אלא ההיפך." (התכוון ד. שהבעיה בי) . זה לא נקרא לזלזל בי כשהוא החליט על שהבעיה בי?

כיוון שזלזלת בה,ד.

על  שאופיה אחרת ממך (ולדעתי, בכך זלזלת רק בעצמך, שאינך יכולה לחוש את גודל הטוב שאצלם בבית) - 

 

ושאלת, "למה לי נראה מוזר", כאילו היא ביקשה הסכמה לצורת יחסה הלבבית לבעלה - 

 

וכיוון שזו תופעה חוזרת -

 

וכעת עוד הוספת "אוהבות להיות קטנות ליד בעליהן", כלומר, שיפוט מעוות (למרות ההוספה "זכותן"... אם היית חושבת כך באמת - לא היית רואה לנכון להעיר), במקום לראות את הענוה שבהן, את הרגשת הביטחון שיש להן שזה לא יקטין אותן -

 

אז אל תתפלאי. ובאמת הבעיה אינה בה אלא בך. אם אינך רוצה לשמוע דברים כאלה - אפשר להבין - אל תכתבי על אחרות שיש להן יחס כ"כ יפה עם בעליהן כפי שניכר מהודעתה - שיחסן  הנפלא הוא "בעיה"; קל-וחומר בצורה מזלזלת כמו שכתבת.

 

"אותך"ד.

לא.

 

ואותה כן.

 

מה זה "חבל שבוחרים בטרימינולוגיה כזו".. היא שאלה אותך? אשרי אשה שאינה חשה צורך לעשות מאבקים פמיניסטיים כשהיא מתארת את יחסה לבעלה.

 

אני בטוח ב100% שהכבוד של בעלה אליה, וחיבתו אליה - גדולים בהרבה מכל "אבירות המלחמה" בעולמנו (בלי להתייחס כעת ספציפית לכותבות כאן), שדואגות כ"כ להקטנת האשה מביטויים כאלו... ובטוח שגם ה"שותפות" שלהם טובה יותר ואמיתית יותר.

 

 

ולדעתי זו ממש חוצפה, במחילה. אשה תיארה, אגב תשובתה, בסגנון טבעי לה, משהו מהיחס המיוחד שנוצר בינה לבין בעלה בגלל שהתחתנה צעירה מאד. מאיפה ה"רשות" להביע דעה על האופן שתיארה בתור "ביטוי מקטין" ובגלל ש"אצלך" לא כך.  היא אמרה משהו "מושחת", שמחוייבים "למחות עליו"?...  הנושא היה שאלה מה הדעה על ביטוי כזה?..  אלא מה? נשים מוציאות את הבעיות/התלבטויות של עצמן, בתגובות לזולתן. אז כדאי קצת להיזהר ולדעת להבדיל.

 

ולא תתפלא מי שפוגעת לחינם בזולתה, שמקבלת "פידבק" בהתאם.

דן אולי תסביר ליאין כמו אמא

מה הענין שלך לפגוע בי בשביל להגן עליה?

אם יש לה מה להגיד שתפנה אלי, למה אתה לוקח את תפקיד המוכיח ופוגע בי? אם זה היה מופנה אליך אז ניחא

אסביר, כבקשתך..ד.

א. אין לי כל "ענין" לפגוע באף אחד. גם לא בך, חלילה.

 

ב. אם היית כותבת לה באישי, ענין אחד. אבל כתבת כלפיה ברבים, בזלזול, על דבר נפלא שבה, אז שם התגובה, מה נעשה.

ולשאלה למה אני.. באמת עדיף לי לא להיכנס לדברים כאלו.  אבל אני ראיתי שהכותבת היא בחורה עדינה, שלא הראש שלה לענות לגבי עצמה (וגם אפשר להבין: הרי "להתנצל" אינה צריכה על הטוב שבה - ולאידך, אם תכתוב ב"תקיפות", זה בדיוק ההיפך מכל הכיוון שלה כפי שניכר מדבריה) - 

 

אז "לא תעמוד על דם רעך".

 

 

בנוסף, יש ענין ששייך גם לרבים: הדבר הזה שאת כתבת לגבי אופן התבטאותה ויחסה, יכול "להחליש" נשים שיש להן יחס מאד טוב לבעליהן. וזה בא כביכול מעמדה שמגינה על "כבוד האשה". וזה לא קורה לראשונה. אז אין לי ברירה, אלא לומר את האמת - שזה בדיוק ההיפך.

 

בנוסף, הרי גם את לא כתבת על דבר ש"התבקשת", היא כתבה בכלל על נושא אחר, למישהי אחרת, והזכירה כבדרך אגב את תיאור  יחסה המלבב לבעלה. אז למה כתבת לה ברבים את ביקורתך (הלא-מוצדקת)? "טול קורה מבין עיניך"...

 

[וגם כך - ניסיתי ככל האפשר לכתוב בסגנון שיהיה בו רק את מה שצריך לומר, ולא מעבר לכך.  אם פוגעים בזולת ללא סיבה ברבים - צריך להביא בחשבון שתהיה תגובת מחאה.. פה זה לא "מלחמת שוורים" שכולם עומדים מהצד ומוחאים כפיים ואם הנפגעת רוצה - שתגיב בעצמה.. לא ראוי]

יש כאלה שמה שבונה אותן זה הבעל והזוגיות החמהמשיח עכשיו!

ויש כאלה שמה שבונה אותן זה טיולים ושופינג ו'למצות את עצמן'.

כל אחת בוחרת את דרכה.

שום דבר שהוא טוטלי לדעתי לא בריא!אין כמו אמא

לא תלות בבעל

ולא תלות בשופינג וטיולים.

בנ"א צריך להיות עצמאי בפני עצמו ולבנות את עצמו, כל השאר זה תוספות

לדמותד.

קשר עמוק לבעל ("תלות" זה שם כיסוי),

 

ל"שופינג וטיולים"..

 

ולקרוא לקשר לבעל, "תוספות" לכך שהאדם "עצמאי בפני עצמו ולבנות את עצמו", זו "תובנה" אומללה מאד.

 

והתורה אמרה "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". "אשתו כגופו". מי שלא מסתדר לו כך והצליח איכשהו להסתדר אחרת, טוב שמצא דרך כלשהי.

 

אך לנסות להקרין תובנה מרה כזו, זה כבר ענין אחר.

 

[כמובן ללא סתירה לכך שאכן לכל אדם יש גם הצד האישי שלו וגם הצד האישי עם "החצי השני" וגם הביחד של שני הדברים]

מגיבה לד. אולי הכוונה היא-אימון באמונה

שלא טוב שהשמחה והחיות של אישה תלויים בתגובות של בעלה ובמערכת היחסים שלה עם בעלה.

מסכימה עם ד. שדבקות של אשה בבעלה בוודאי לא דומה לתלות בשופינג וטיולים,

אבל דווקא ממרחק של יותר מעשור שנות נישואים יש אמת בכך,

שטוב שאישה תבנה לעצמה עוצמות רוחניות-נפשיות-תורניות משל עצמה גם כן.

לפעמים מתוך התלהבות של שנות נישואים ראשונות וכניסה לשגרת חיים של עבודה-בית-ילדים,

האשה מזניחה את עבודת ה' הפרטית שלה, את ההתקדמות הרוחנית שלה ונסמכת יותר מידי על

עולמו של בעלה וכמסקנה מהתמודדויותי בחיים -זה לא כ"כ טוב.

אבל-

זו מסקנה שמגיעים אליה גם תוך כדי חיי נישואים בריאים ואת העבודה הזו בודאי שניתן לעשות

גם תוך כדי חיי הנישואים.

אחוז בזהד.

וגם מזה אל תנח ידך...

 

גם הביחד וגם הבנין האישי, שמוקרן גם מהביחד וגם מקרין עליו.

 

ואשרי מי שהשמחה והחיות שלה, מקבלים חיזוק מהיחס עם בעלה. וגם "עבודת ה' הפרטית שלה" והתקדמותה הרוחנית.

 

[ועם לימוד הזכות היפה שלך, חוששני שלא לכך הכוונה. ובנוסף, הכותבת שעליה הגיבו, שהיא מחנכת כיום בנות בתיכון, מן הסתם יש לה עולם רוחני נאה, הנדרש לכך..]

 

 

התורה אומרתאין כמו אמא
עבר עריכה על ידי אין כמו אמא בתאריך ט"ו באייר תשע"ד 09:41

"ודבק באשתו" "אשתו כגופו."

זה מדובר שהבעל צריך לדבוק באשתו, לא כתוב שהאישה צריכה להיות לבשר אחד עם בעלה.

 

וכנראה שככה היו צריכים לכתוב  על הגבר ולא על האישה, כי רוב הגברים אוהבים חופש, להיות עצמאים וכו.

צריך להזכיר להם שזה המחויבות שלהם לאישה. זאת לא המחויבות של האישה להיות תלותית בבעלה (אולי יש כאלו שרוצות את זה וזאת זכותן) זה ענין של אופי, יש כאלו שלא יכולות להחליט כלום בלי הבעל, אני לא חושבת שזה מעלה גדולה, אולי לפי שיטתך זה יפה וכך הטוב, לדעתי לא.

 

ודוקא החברות האלו שהאישה לא יודעת להחליט כלום וכל שניה מתקשרת לבעל לשאול ולכאורה מאוד תלותית בו, הבעלים האלו מתעצבנים תלמדי להחליט כבר! תהיי עצמאית,

אז אי אפשר להגיד חד משמעית שמי שדבוקה בבעלה זה טוב ומי שמצאה איכשהוא דרך אחרת,זה הסתדר לה אבל זה לא הדרך האמתית.

ההקצנהד.

של מה שהשני אומר, אינה דרך לויכוח.

 

"יש כאלו שלא רוצות להחליט כלום בלי הבעל", "מחוייבות של האשה להיות תלותית בבעלה".. זה לעשות קריקטורה ועיוות מדבר מאד נחמד ויפה שהועלה כאן ע"י מישהי. אין לכך כל קשר לאמירה היפה והענוה של מישהי שהתחתנה צעירה מאד, ש"בעלה בנה אותה". כך גם כל הכתיבה החוזרת ונשנית נגד ה"גברים"... ואם באמת כך את תופסת את הדבר, כלומר: אין יכולת לתפוס את העדינות במה שתואר ובדברים דומים, אז זה מאד חבל - ולא לה. 

 

"מי שדבוקה בבעלה" - "ודבק באשתו" - זה לא הציור שאת ציירת כאן, כאילו "כל שניה מתקשרת לבעל לשאול".. אלא זה שיא השותפות. ומי שנזקק "להקצין" את הענין, אולי כי אינו מסוגל לחוש אותו, ההפסד כולו שלו. ו"דרך אחרת" במקום זה ("שופינג"...), זה בוודאי לא הדרך הכי-טובה, אלא "הסתדר לה" כך. בסדר..

האמירות שלך מתנשאותצורית7

תודה באמת   שאתה מראה לכל הכלות הצעירות את הדרך הנכונה. שהרי "בעלי בנה אותי" זו אמירה יפה וענווה, ואילו מחשבות כגון "בעלי הוא לא אבא שלי, הוא לא בונה אותי, אנחנו נבנים יחד" הרי שזו מחשבה "נגד הגברים".

 

צר לי שככה אתה מפרש את מי שלא חושב כמוך.

 

אני בדעה שאפשר לפתח זוגיות משלימה, בונה ומושלמת גם בלי להרגיש ש"בעלי בנה אותי".

 

בעלי לא בנה אותי- כמו שאני לא בניתי אותו. הזוגיות בנתה אותנו ואנחנו נבננו יחד.

ויש הבדל גדול.

 

מי שמפחד מאמירות כאלה שיבדוק למה.

 

 

 

 

 

 

 

בעל זה לא איזה "אדמור" שבונה את החסידיםאין כמו אמא

בעל ואישה=שווין מוחלט.

אין היום בעל שהוא מורה דרך לאישתו במצב שהיא כנועה וענוה כלפיו ועונה על כל דבר אמן.

דן אולי זה חלום שלך... אבל לדעתי אין בנות תמימות כאלו היום. אלא אם כן היא בת 17 שבחינתי ,זה נורא לחתן ילדה בכזה גיל זה ,כמו אצל הערבים והוא שולט עליה ומראה לה את הדרך הנכונה ,כי היא עדין לא בנויה.

שלך.ד.

אל תפסלי אחרים במום שרק בך.

 

מי שיצאה פה בביקורת מתנשאת ומזלזלת כנגד מישהי שלא שאלה את דעתה כלל, היית את ותואמתך.

 

כשאת והיא כותבות בסגנון כזה, אז אכן אנשים - ולא רק אני- יוצאים נגד זה.

 

ומכיון שבאתן לקלקל לנשים צעירות וטובות במרירותכן, אז אכן ראוי להראות את הטוב-בהרבה במה שכתבה מישהי אחרת. טוב בהרבה. ניכר מכל הודעתה. הרחק-הרחק מהגועל שניסיתן לייחס לזה, מחמת עניינים שלכן שאינם נוגעים לה.

 

נכון - את צודקת, ראוי "להגן" מפני נסיונות "חינוך" כשלכן כנגד כל מי שמביעה יחס יותר לבבי אל בעלה.

 

אינני צריך את "תודתך" המלגלגת והאווילית (סגנון חוזר כנראה, לא רק כלפי הקודמת שהגבת נגדה) - לא כתבתי לך.

 

ו-האם את ו"אין כמו אמא" פשוט אותה כותבת, בשני ניקים?!...

 

הרי את האמירה על כתיבה קבועה "נגד גברים" כתבתי בכלל על השניה, שזה סגנון חוזר אצלה... ולא על דברייך.

 

או אולי נכון דווקא לגבייך מה שכתבת בהמשך, שמי שמפרשת דבר כזה "נגדה"  -שמא היא חוששת שיש אצלה משהו כזה...

 

 

הדבר היחידי שנכתב "כנגדך" (אם אינכן אכן אותה אשה...) לעיל, היה שזו חוצפה לתת ציונים למישהי שהגיבה כאן ואגב תיארה את היחס היפה בינה לבעלה.

 

אף אחד לא התייחס למה שאמרת ש"בעלך הוא לא אבא שלך". לא מענין אותי מה שבינך לבעלך ואני מניח שגם לא את אחרים פה.  והבעיה היא לא ש"בעלך הוא לא אבא שלך" - אלא הצורך לומר את זה...  כאילו מה שהיא אמרה יקלקל משהו..

 

אני התייחסתי לדבר היפה שכתבה מישהי אחרת, בגלל שאת ותאומתך ניסתן לקלקל את זה - וכן, מתוך הווי קטן בהרבה משלה לדעתי. ולא בגלל שאי אפשר "להיבנות ביחד" אלא בגלל מה שניכר מהצורך שלכן לצאת נגד דבריה, כשלא היה בכך כל צורך.  לא נולדנו אתמול..

 

ועל כן, את האמירה (הזולה) "מי שמפחד מאמירות כאלה שיבדוק למה"... ראוי לך להגיד לעצמך בלבד. שהרי אני לא הגבתי כלל על ה"אמירות" שכתבת כעת, אבל את יצאת-ויצאת נגד מישהי שסה"כ כתבה דברים נעימים וטובים. תבדקי למה...

 

[ובדברי אלה, גם תשובה ל"אין כמו אמא" בהודעה הבאה (אם זו לא את), שגם "המציאה" דברים שכלל לא נאמרו. הכי קל "להילחם" במה שלא אמרו..]

 

יישר כוח, דן!משיח עכשיו!

טוב, הויכוח כבר נעשה עקרצורית7

הרי לא נוכל להסכים על השקפת עולמות.

 

זכותך לרצות אשה כנועה ועוד לנסות לשכנע אותה שזה מה שטוב לה

זכותך לחשוב שכל מי שרואה בזוגיות שלה מערכת יחסים שיוויונית היא מרירה

זכותך לקרוא בהודעות רק מה שנוח לך ולפרש אותן כראות עינך.

 

העיקר שכולם יהיו מרוצים.

 

יאללה, ל"ג בעומר היום, נגמרו הויכוחים.

הולכת לארגן את המדורה (השוויונית שלנו, יש לציין)

חיוך גדול

צורית7 אהבתי כל מילה.אין כמו אמא

 

מסכימה גם, אבל...אור היום

אבל רק עם "זכותך לקרוא בהודעות רק מה שנוח לך ולפרש אותן כראות עינייך", כמופנה אלייך.

דן לא כתב שהוא רוצה אישה כנועה וניסה לשכנע אישה כנועה כלשהי שזה מה שטוב לה- ככה את בחרת לפרש את דבריו.

דן לא כתב שמי שרואה בזוגיות שלה מערכת יחסים שיוויונית היא מרירה- ככה את כתבת.

דן כתב שבאת לקלקל לנשים צעירות וטובות במרירותך. הוא לא כתב מה הסיבה למרירות ולא התייחס לזה 

 

ובהחלט אין טעם להתווכח על השקפת עולם כשכל אחד מהצדדים מעוניין להמשיך להחזיק בהשקפתו.

אני רק תוהה למה את לא מכבדת השקפת עולם שהיא שונה משלך.

יפה ומצחיק..ד.

השניה כתבתי - יותר באריכות - את מה שכתבת את בקיצור...

מרוב דיונים כבר לא הבנתי על מה מתווכחיםצורית7

 

אני "כולה" הבעתי דעה לגבי הביטוי השנוי במחלוקת "בעלי בנה אותי".

לדעתי זה ביטוי שמקטין את האשה ועדיף לנו שלא נשתמש בו. לא יצאתי חלילה נגד אף אחת אלא נגד טרימינולוגיה שלדעתי גורמת נזק.

 

דן מיד קם נזעם להגן על האמרה וטרח להסביר לכולם כמה זה ביטוי יפה ונעלה ואילו אנו (אלה המתנגדות לביטוי) מרירות.

 

זו לא אני שיצאתי מפורופציות...ובטח שלא יצאתי נגד אף אחת.

 

תקראי שוב את הדיון.

 

היה כאן דיון פורה,  ומעניין.

וסיכמנו אנחנו לא מסכימים.

אפשר לכתת חרבות לאתים ולעבור לדיון מעניין הבא.

 

 

 

 

 

 

 

שוב...ד.

ראשית - יש רושם ש"אתֶן" (את ו"אין כמו אמא" - שבמפתיע מגיבות אחת על מה שאמרו לשניה, כאילו דיברו אליה..), אותה אישה עם שתי ניקים...

 

ב. אין לי כל ענין להסכים איתך על "השקפת עולמות", ב"ה.

 

אבל התת-רמה הזו להציג את דברי השני בצורה מעוותת ולקרוא בהודעות - לא רק "מה שנוח לך" כלשונך , אלא גם מה שלא כתוב בהן - זה גם בזוי אינטלקטואלית. 

 

את יכולה להמשיך עד מחר לקרוא לנשים מאושרות בהרבה, כנראה, מה"דגם" שאת מציגה, "אשה כנועה"..

 

את יכולה עד מחר להמשיך להתעלם מכך שהמדובר פה זה לא על מה ש"אני רוצה", כביכול - הנושא לא היה אני לרגע אחד - אלא על אשה טובה בהרבה ממה שמצטייר ממרירותכן, שכתבה כאן דברים חמודים על יחסה עם בעלה ותקפת(ן) אותה בגסות ובזלזול - למרות שאינכ(ן) מגיעות בהודעותיכ(ן) לקצה-קצה של עדינות ולבביות כתיבתה וכנראה גם מציאות חייה. 

 

אם תמשיכי לשקר - תמשיכי לקבל תגובות כאלה: את יודעת היטב (על אף שכפי הנראה את מגיבה להודעות עצמך מיד אחרי כתיבתן מניק שונה..), שנכתב כאן מפורש שלא כל מי שרוצה "משפחה שיוויונית" היא מרירה - אלא הפוך: מי שתוקפת כל מי שכותבת אחרת ממנה ובלבביות רבה ממנה, בצורה גסה ומזלזלת - עצם הצורך הזה מראה על מרירותה, וזה מה שאת כנראה, כניכר מהודעותייך השונות. יש פה כנראה לא מעט "שיוויוניות", שלא כ"כ "עקץ" אותן שאשה כותבה בתום ליבה ש"בעלה בנה אותה".. (אשה מורה בתיכון, מכינה בנות לבגרות, כנראה "עצמאית" באישיותה לא פחות ממך, ולכן גם לא מרגישה "מושפלת" בענוותה הנחמדה כלפי בעלה. בטוח שהיחס שלו אליה הוא מכבד במקביל בדיוק..)

 

לפני "העיקר שכולם יהיו מרוצים" - העיקר לא  לכתוב קודם זלזולים על מישהי טובה ממך, ואחר כך שקרים על מי שיצא להגנת הודעותיה כדי שאחרות לא תושפענה מהמרירות שאת מקרינה פה יותר מידי בתדירות לדעתי.

 

ו"הוויכוחים נגמרים" לאו דווקא במילה אחרונה שלך..  נראה אותך כעת מפסיקה אותם....

דן אתה יכול להיות רגוע.אין כמו אמא

לי יש ניק אחד בלבד!

אם אני רוצה להגיד משהוא, אני לא צריכה להסתתר עם עוד ניק.

שמח לשמוע..ד.

לפחות בזה אנחנו מסכימים..

 

[באמת התפלאתי..]

ולגבי המרירות וכו'אין כמו אמא

יכולות להיות נשים כנועות מרירות

ויכולות להיות נשים שרוצות שוויון ומרירות .

כך שאתה לא יודע באמת כל אחד מה עושה לו את האושר ואין החלטה גורפת.

 

וזה שהיא מורה זה לא אומר כלום. זה לא עושה אותה אדם מורם מעל.

אז לידיעתך אני מורה! כבר למעלה מעשור, דוקא בממ"ד מאוד מוכר..

 

א.ד.

הרי אני כתבתי מפורש שהיא (המגיבה) עיוותה את הדברים, ושאני אמרתי "מרירות" לא בגלל הדעה על "שיוויון" (ומי בכלל דיבר על "כנועות".. למה אתן ממציאות מה שלא נאמר.. כמה פעמים צריך לחזור על זה? אי היכולת להבין שאשה שכותבת שבעלה "בנה אותה" זה לא "כנועה", זה עצמו בעיה). הביטוי "מרירות" נאמר בגלל סגנון שחוזר בהודעות - ובגלל עצם הצורך "לקפוץ" על מישהי שביטאה דבר יפה ולבבי ובצורה שהתנפלתן עליה.

 

וה"אושר" שלה -פשוט ניכר מכתיבתה; ולצערי מכתיבות אחרות פה - כולל לקחים "מרים" על "גברים".. - לא תמיד ניכר בדיוק אותו דבר...

 

ולא אמרתי שזה שהיא מורה עושה אותה לאדם "מורם מעם" (אני באמת לא מבין מדוע צריך לקרוא בהודעות מה שאין בהן), אני מכיר כל מיני מורים. זה נכתב כ"קונטרה" לצורה הבלתי-ראויה שניסיתן להציג אשה מעולה כזו.

 

[אני מאחל לך הצלחה בהוראה, ומציע לנקוט שם איפוק בהבעת הדעות בנושא הנידון פה, זה עלול להיות בעל השלכות מרחיקות-לכת, צריך זהירות..]

 

 

 

אוקיאין כמו אמא

לגבי התלמידים אז זה גיל יסודי.. אז אל דאגה, אני לא מעבירה השקפות על חיי זוגיות....כי הם קטנים

אף אל פי שאין לי בעיות עם הדעות שלי.

למה את מסיקה שאשה שבעלהאמא ל2 קטנטנים
עזר לה לבנות את האישיות. זו אשה כנועה?
את יודעת מי זו אשה כנועה? אשה שכנועה לדיעות פמיניסטיות.
מי בסופו של יום יקשיב לך ויחבק אותך? חברתך הפמינסטית?
או בעלך התומך והאוהב?
ודרך אגב, אני לא מחפשת שויון זכויות עם הגברים. ובטח שלא במדורה.
לכל אחד יש תפקידים שונים במשפחה. עובדה פיזית את בהריון ולא בעלך. ולא נרחיב את הדיון בפורום הכללי.
למה את מסיקה שאישה פמיניסטיתאין כמו אמא

אין מי שיקשיב לה? יחבק אותה? יתמוך בה? ב"ה יש לי את זה בשפע על אף הדעות שלי.

אין לי בעיה עם בעל תומך /מעודד,המילה "בנה" עוררה בי קונטציה לא טובה .

דוקא בדר"כ האישה זאת שבונה את הבית ולא הבעל, אם כבר מדברים על בניה....

טוב הבהרה אחרונה כי הדיון כבר מוצהצורית7

טרמינולוגיה היא חשובה מאד.

אני מאד רגישה לאיך דברים נאמרים. כי מילים מייצרות השקפות עולם.

 

אני לא חושבת שהביטוי "בעלי בנה אותי" הוא ביטוי בריא.

כי בעלי לא בנה אותי.

נבננו יחד.

זה לא  אותו דבר. בזוגיות שלנו אין מישהו שהוא עליון על השני.

אנחנו יחד, ביחד במסלול החיים הזה.

 

ולפיכך, משום השקפתי זו אני לא אוהבת ביטויים שמקטינים את האשה (או את הגבר כמובן).

 

 אני שוווה לגבר.

אמנם אני לא זהה לו, ואמנם יש חלוקת תפקידים בינינו, אבל הבסיס הוא שאנו שווים בפני אלוהים ואדם. אין אחד הוא מעל לשני.

ואם השקפה זו היא בעינך פמינסטית- אז כן, אני גאה בכך.

ואני מאחלת לכולן זוגיות כמו שלי.

 

ולמה את חושבת שלנשים בעלות השקפות פמניסטיות אין בעלים אוהבים?  ההפך הוא הנכון.

 

 

 

(ואני מקווה שהבנת שהמדורה הייתה בדיחה...אל דאגה, זו לא אני שחרפתי נפשי להוציא תפוחי אדמה לוהטים..קורץ)

 

 

 

לייק גדול צורית!!מה אני ומה חיי
אני מכירה מקרובאמא ל2 קטנטנים
מישהי שניסתה לקחת את המקום של הגבר בכך שהיא אומרת דבר תורה במקומו במקמות ציבוריים ולומדת תורה ועושה מצוות שלא ביקשו ממנה.
גם אני חושבת שבעל ואשה זה שיתוף ולא אחד מעל השני.
אם יש שיתוף וךא התנשאות של צד אחד אז ברור שזו זוגיות טובה.
ת'אמת נראה לי שזה באמץ עניין של ניסוח. היא התנסחה בצורה מסויימת ואתן ישר פירשתן אותה. אבל יכול להיות שהזוגויות שלה בריאה.
ודרך אגב יש כל מיני סוגים של קשר בין בעל לאשה
לא העברתי ביקורת על הזוגיות שלהצורית7

אני לא מכירה אותה בכלל.

 

רק אמרתי לגבי בחירת המילים שלה, זהו.

הדיון הזה סתם יצא מכלל פרופורציות.

 

ואגב, אני לא רואה בזה בעיה שהאשה גם תגיד דבר תורה. זה דבר מאד יפה בעיני. וזה גם נפלא בעיני שאשה לומדת תורה ומקיימת גם מצוות שלא נצטוותה בהם. אני מכירה משפחות שהאמהות הן אלה שמברכות על החלה, זה דבר מקסים בעיני. ..אבל זה כבר לדיון אחר וכאן זה לא המקום המתאים..)

היא בחרהד.

יופי של מילים. ולא דרשה מאף אחת לדבר כמותה.

 

מי ביקש לתת לה "ציונים"?... לא חייבים להתעקש על כל טעות. 

 

 

ואמהות ש"מברכות על החלה" בבית במקום הבעל - רק מראה עד היכן העיוות מגיע...

 

שיהיו בריאים. הם חכמים יותר מכולם..

 

מי שטוב לו כך - בעיה של עצמו, שלא ימתח ביקורת על מי שיש להם דרך מקובלת ויפה מאד (ולדעתי באמת בעיה קשה - ויהיו לכך לדעתי תוצאות מוחשיות בסוף, אצלם ואצל ילדיהם). אני מכיר כאלה שלא צריכים את החכמות האלה, והכבוד האמיתי בין איש לאשתו שם גדולים ועצומים.

את כל הזמן אומרתאמא ל2 קטנטנים
שהדיון יצא מכלל פרופורציה. או שאת מנסה לעצור אותו.
אם נראה לך שמיצית את לא חייבת להמשיך (:
בכל אופן, דוגמא למצווה שהיא לא מצווה ועושה: הנחת תפילין ולזה באמת לא ניכנס. אבל הדרך מאשה שלא מכירה את תפקידיה במשפחה היהודית לחריגה כזאת בעיני קצרה...
דרך אגבאמא ל2 קטנטנים
אני בוחרת לאיזע תגובה להגיב ובכל זאת זה מגיב לא לתגובה הנכונה משום מה
משום מה,ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"ט באייר תשע"ד 16:54

את כל הזמן כותבת "הבהרה אחרונה", דווקא אחרי שמישהו/י אחר/ת הגיב/ה.

 

אז אם את חושבת שהדיון מוצה - את צריכה לדעת שזו לא החלטה בלעדית של צד אחד..

 

איש לא חייבך להגיב שוב.

 

 

"את רגישה לאיך דברים נאמרים" - גם אחרים. מהסיבה שאמרת שזה "מייצר השקפת עולם".

 

ומי ש"מוכרחה" להגיב על ביטוי לבבי של מישהי אחרת, שנאמר כבדרך אגב, "מייצרת" השקפת עולם דורסנית. מזלזלת.  אז מגיבים עליה.

 

ובעיני, זו חוצפה - ממש חוצפה - לכתוב "אני לא חושבת שהביטוי בעלי בנה אותי הוא בריא", כשהוא מופנה אל אשה שלא שאלה אותך כלל לדעתך, לא ביקשה אותך להתבטא כך, וכתבה אגב ביטוי יחס אוהב ומעריך לבעלה (בעיני, אגב, ביטוי מקסים, עניו, ומראה על הביטחון העצמי שלה ועל מקומה היציב בביתה, אם אינה חשה כל "בעיה" לכתוב כך..).   מי נתן לך רשות בכלל להיכנס לשם?!  כעת מובן יותר?

 

"בעלך לא בנה אותך"?.. בסדר. ובעלה כן. מה זה עניינך?!  ועוד אל אשה שרואים שהיא שמחה, מסורה, אוהבת ומכובדת.  אז כן - אני בטוח שמי שלא מסוגלת לקלוט את דבריה כפי שהיא כתבה - הבעיה אצלה. ולא בגלל שאינה רוצה להיות "כמותה" דווקא. 

 

אַת "ביחד" במסלול החיים הזה - תהיי כמה שאת רוצה. מישהו בכלל דיבר עלייך?  דיבר על בעלך?..

אבל הגיבו על כך שמי שכ"כ חשוב לה להשיג על מה שציינה אחרת - אז לא ברור מהיכן זה בא (וגם זה רק אחרי שראית לנכון לא רק לכתוב בזלזול כלפיה - אלא גם "לרמוז" על מי שרואה בכך מעלה, ולנסות לשים בפיו דברים שלא עלו על דעתו כמובן).

 

[וגם הצורך לומר "אני שווה לגבר" אינו נראה לי מעלה גדולה. כמובן, לא בגלל שאשה היא פחות מכובדת..]

סליחה, זה פורום פתוח לא?צורית7

בפורומים מתנהלים דיונים לא?

ברגע שמישהי כותבת בפורום ציבורי היא צריכה לקחת בחשבון שעלול להתפתח דיון סביב הדברים שהיא כתבה.

זה כל המשמעות של פורום אינטרנטי פתוח.

 

אם מישהי לא מעניין אותה מה אחרים חושבים- שלא תכתוב לעיני כל..

כמו שאני לא אכתוב על דברים שאני לא מעוניית לשמוע מה יש לאחרים לומר.

 

מי שבכל זאת בוחרת לכתוב בפורום ציבורי פתוח צריכה לקחת בחשבון שיכולים להגיב על דבריה....

.

אתה היחיד שמנסה בלי הפסקה לשכנע שכל המטרה שלי הייתה לפגוע-- אבל כנראה שהגמל לא רואה את הדבשת שלו, כי התגובות שלך מתלהמות, לא פרופורציונאליות ומעוותות לחלוטין.

 

די, תנוח

 

 

 

 

דוקא ח.י. לא כתבה דרך אגבאין כמו אמא

אלא היא כתבה בכוונה שבעלה בנה אותה, היא כתבה זאת כתשובה לאחת ששאלה האם כדאי להתחתן מוקדם? והיא במפורש ענתה שמהנסיון שלה  כן! ולמה כן? כי אצלה בעלה בנה אותה.

 

אז למה שוב ושוב כותבים שהיא סתם כתבה את זה ומה אנחנו רוצות ממנה?

 

כן אנחנו רוצות להגיד לבנות צעירות שאכן אותה בעלה בנה, אולי זה טוב לה.אבל זה לא מתאים לכל הבנות,

ולא סתם התנפלנו על אישה תמימה צדיקה וטהורה, היא ניסתה להראות לבת צעירה שלהתחתן מוקדם ובעל שבונה את האישיות זה מעלה, אז יש גם צד שני למטבע,

ואם היא בחורה עם אופי חזק ומתחתנת מוקדם, אם יש צד שבעלה ירצה לבנות אותה, אז יתכן שתהיה שם מלחמת עולם ,כי היא לא תהיה מוכנה לבניה שלה.

לא. זו קריאה "מוטית".ד.

היא כתבה שזה טוב, וכדי לתאר את היחס הנחמד בינה לבין בעלה ואת התהליך כתבה בתוך הדברים גם את הביטוי הזה שהוא ביטוי נפלא. ולא ש"בגלל זה" ספציפית כדאי..

 

"אתן רוצות להגיד לבנות צעירות" - ובדיוק בגלל זה אני ואחרים מגיבים. כי אתן לדעתי רוצות, גם אם לא בכוונה - להרוס לבנות צעירות את האפשרות לבנות בתום ונחמדות, ולהכניס אותן ל"מאבקים" שלא מענינים אותן.

 

אתן כן "התנפלתן" סתם, ומסיבות פנימיות שלכן. חברתך כי ה"ביטוי" נראה לה מקטין ו"אצלה" זה לא כך - כפי שכתבה מפורש. וגם את - כפי שלא לראשונה "עלית" על דברים דומים.

 

היא כתבה שזה טוב - וכתבה את נסיונה. ואתן קפצתן  בלגלוג על הביטוי - כי זה הפריע לכן אישית. אפשר לקרוא כאן.. זה לא רחוק. אי אפשר "להנדס" את המציאות.

 

ואני מציע שלא לדאוג שמא זה יגרום ל"מלחמת עולם".. אדרבה, כתיבות מהסוג שלכן - זה בדיוק מה שיעורר דברים כאלו. לעורר מאבקים היכן שאינם. 

אבל אבל אבלצורית7

למה לה מותר להגיד מה טוב לבנות צעירות ולנו אסור?

האם בגלל שהיא חושבת כמוך מותר לה?

האם בפורום הזה מותר להביע דעה רק עם היא כדעתו של דן???

האם רק אתה יודע מה טוב לבנות צעירות??

 

ואולי אני דווקא חושבת שמה שהיא אומרת הוא לא טוב לבנות צעירות??

ואולי הנסיון שלי הוא אחר משלה ואני רוצה לשתף את הבנות הצעירות ולהזהיר אותן מגישה כזו??

ואולי באתי מנישואין ראשונים כושלים בדיוק בגלל שהתחתנתי בגיל 18 וחצי עם גבר שרק רצה "לבנות אותי"? מה אתה בכלל יודע עלי???

 

מותר לך כמובן לחלוק על ההשקפה שלי. זה מהותו של הפורום

 

אבל מה שאתה עושה זה לא חולק על ההשקפה שלי אלא מתווכח על הלגיטימיות שלי להגיב ("חוצפה, רוצה להרוס, מי בקש ממך לתת ציונים, מי דיבר עליך בכלל,  תת רמה, באתן לקלקל נשים טובות במרירותכן, צורת שיפוט מעוותת".....) ...

 

 

 

 

 

מחילה שאני מתערבת,אבות ובנים
אבל אין שום צורך לדאוג ל"בנות הצעירות" שפה.
ההפך, אני אשמח אם מי שיהיה בעלי יהיה שם ויעזור לי לבנות ולפתח את האישיות שלי. וכמובן שגם אני את שלו...
לא חושבת שזה מעיד על נחיתות כלשהי. ההפך, אלה החיים שאני רוצה, חיים משותפים אמיתיים. גם בעבודת ה'...


ח.י שימחה אותי מאוד בתגובה שלה, ונשמעת אישה מדהימה (ותתפלאו, גם עצמאית. זו לא חובה להיות פמיניסטית כדי להיות אישה חזקה ועצמאית),
תעזבו בבקשה אותה ואת הדיון הזה. טוב כבר לא יצא ממנו...
לא...ד.

היא לא כתבה "מה טוב לבנות צעירות".  היא כתבה מנסיונה על הטוב שבנישואין בגיל צעיר.

 

אגב זה כתבה מה קרה אצלה.

 

וזה לא שייך כלל ל"חושבת כמוני".  חבל לנסות "להוריד רמה" של כתיבה אחרת כדי להתמודד איתה.

 

זה שייך לתחושת העוול שמישהי כותבת משהו נחמד, על עצמה, ומתנפלים עליה, במילים קשות, ללא כל סיבה.

 

ומה הקשר "מותר להביע דעה"?..  אם תואמתך כותבת מפורש שהיא כתבה כדי "ללמד בנות צעירות" - אז אני רשאי, כמובן, כתגובה, לומר שלדעתי זה הרסני. או בנוסחך: "רק את יודעת מה טוב לבנות צעירות"?...

 

ואכן, מתברר מדברייך, כפי ששיערתי, ש"קפיצה" כזו על מישהי אחרת בלי שכלל ניסתה "לומר לאחרים" לנהוג כמותה - באה מנסיון מר כלשהו.

 

אני אכן משתתף בצערך.

 

אבל דווקא בגלל זה את צריכה להיות יותר זהירה בהנחלת "תובנות" כשהן באות בתגובה למישהי שמעידה שאצלה זה לא כמו אצלך. למה לכתוב לה "מקטין"?.. מה היא אשמה במה שאת עברת.

 

וזה לא נכון שלכתחילה כתבת כדי "לעזור לאחרות".. את ממש "קפצת" עליה, על ביטוי שכתבה אגב תיאור יחסה הלבבי. זה בסדר?..

 

ומה שעשית כעת, בסוף דברייך, זה "תרגיל" ידוע - אך לא לגיטימי. ליקטת מילות תגובה על כל מיני דברים שכתבת, רק בלי ההקשר של דברייך קודם. הרי לדוגמה: את כתבת כ"הסבר" ליציאתך עליה "בעלי לא בנה אותי".. אז כתבתי "בעלך לא - בעלה כן . מי דיבר עלייך". העתקת רק את החלק השני.. וכן השאר. אפשר בקלות לראות.

 

מה שנכון שאני אכן חושב שזו חוצפה מצידך, לתקוף בחורה טובה שכתבה משהו נחמד על היחס עם בעלה, לתקוף אישית את ביטויה, רק כי לך זה "מעלה את הפיוזים".

 

אל תהפכי את הדברים - אם לא היית תוקפת אותה, לא היו עונים לך.

 

זה כלל לא קשור ללגיטימיות של הבעת דעה.

 

אם הייית כותבת "דעה" בלי לתקוף אותה לריק - איש לא היה אומר שזו "חוצפה".. אני לא בטוח אם לא הבנת את זה בעצמך...

 

כמה דברים.אור היום

(שאת חלקם דן אולי אמר כבר).

 

ח.י. לא אמרה שמה שהיא כותבת הוא מה שטוב לבנות צעירות. היא כתבה את מה שכתבה כמשהו טוב אצלה, בזוגיות שלה עם בעלה, ותו לא.

זה כן פוגע כשאומרים על זה "ביטוי לא בריא" או הסתכלות לא נכונה. ברור שח.י. ידעה שאולי יגיבו למה שהיא כתבה- זה בכל זאת פורום ציבורי פתוח- ובכל זאת, זה לא אומר שמותר וראוי להעביר ביקורת על מה שהיא כתבה.

אנסה רגע להסביר למה זה פוגע, לדעתי. אם היית נושאת נאום, או כותבת מאמר ארוך, ומישהו היה אומר "וואו, איזו כתיבה יפה, איזה ביטויים מדויקים", הייתי מרגישה שהוא החמיא לך, לא שהוא החמיא לנאום או למאמר. היית מרגישה את המחמאה כאילו נאמרה עלייך ישירות (שוב, לדעתי).

וזה עובד אותו דבר כשמעבירים ביקורת. אם מישהו היה מביע זילזול על מה שאמרת/כתבת, היית מרגישה שהוא ביקר אותך.

 

מותר לך להגיד- בעיניי, יותר ראוי שבני הזוג יבנו ביחד את הבית שלהם ואת הזוגיות שלהם. מותר לך גם לכתוב מניסיונך.

אבל לומר- צורת ההסתכלות שלה, הטרמינולוגיה שלה (שנובעת מההסתכלות שלה), היא לא בריאה- זה צורת התבטאות פוגעת, שלא מכבדת את האחר. זה תקשורת אלימה (ממליצה לך לגגל את זה. נושא מרתק שראוי לכמה דקות של עיון).

כאן בעצם מצוי כל השוני לדעתי- האם את מעבירה ביקורת על מישהי אחרת כדי לחזק/להצדיק/להביע את דעתך, שאת משוכנעת בצדקתה, או שאת פשוט אומרת את דעתך, בלי לבנות אותה על ביקורת על אחרים, על דרך השלילה. מבינה למה אני מתכוונת?

שוב,ד.

"די, תנוח"...

בדיוק אחרי שהגבת..

 

אולי תציעי את זה לעצמך?..

 

אם מישהי כותבת משהו  "דרך אגב" על עצמה, אינה צריכה לקבל ממך "ציונים". זו לא "תגובה" על איזו דעה.

 

אני לא "מנסה לשכנע".. אני מנסה להראות לך שלא ילך באופן הזה, מתנפלים על מישהי שמטבעה לא תענה - וע"י חזרות על האמירה ש"אצלי זה לא כך", סותמים את פיה. אז לא.

 

תגובות לא פרופוציונאליות היו שלך. את מתעקשת כל פעם לחזור עליהן, דורשת להפסיק את הדיון מיד אחריהן, קוראת לתגובות אחרות "מעוותות" "ביטוי מקטין" - ואח"כ נתנת ציונים על הפרופורציה.

 

הרי איש לא ביקשך להגיב אחרי שענו על דברייך...

 

 

 

יש לי שאלהאין כמו אמא
מה זה נקרא שבעל בנה? אישה שהיתה עקשנית והפכה ותרנית? אישה שהיתה גאותנית והפכה לענוה? אישה שהיתה קנאית והפכה למפרגנת? אני לא מדברת על ענין רוחני כי זה לא נקרא להבנות זה נקרא להתחזק. כתוב שאדם כל חיין מנסה לשפר מידה לא טובה שבו וכמעט בלתי אפשר לשנות. אז איך בכמה שנות נשואים בודדות אישה מתהפכת ונבנת ?
אני ממליצה לפנות באישי לח.י. ולשאול אותה לגבי זה,אור היום

בצורה נעימה, אם את באמת רוצה לדעת למה ח.י. התכוונה.

מה זה בנה לדעתי?נשואים פלוס

נותן לי מקום להתפתח, נותן לי מקום להשען, נותן לח מקום להיות אישה..

כן!אצלי דווקא האפשרות להיות קטנה היא הבניה הכי גדולה שיכלה לקרות לי ברגע שהתחתנתי!!!

לשניה אני לא חושבת שזה משהו רע!!

הקב"ה ברא את הגבר בתור משפיע ואת האישה בתור מקבל!

זה חייב להיות בצורה יפה ונעימה ועם הרבה כבוד ואהבה אבל זה האדם מרגע הולדתו 

ולדעתי לשנות את זה, זה לנסות להפוך סדרי בראשית.

 

זו דעתי ותחושתי..

הגדרת בדיוק את מה שאני מרגישהעדינות
זה כל כך נכון!
הקשר עם בעלי עזר לי להיות באמת אני, אישה.
להרפות, להרגיש שלמות במה שאני...

מאושרת שזכיתי בכך, ולא רואה בכך שום פחיתות כבוד, להיפך-
מרגישה שהחיים שלי נעשו הרמוניים ומושלמים יותר בעזרת בעלי...
לא...ד.

אני בטוח שלא התכוונה לאף אחד מהדברים שכתבת...

 

מן הסתם, סתם אשה טובה מלכתחילה, שנישאה ממש צעירה, ובעלה עזר לה לבנין עולמה הרוחני.. וגם בנין מידותי אינו דווקא "להתהפך" מרע לטוב. נבנים, משתכללים, מתגבשים..

 

 

[אגב, בקשר ל"מידה לא טובה" - ללא קשר לשרשור זה - לא צריך להתייאש. בוודאי שאפשר. לפעמים ע"י החלשתה, לפעמים ע"י הפנייתה לכיוון חיובי וכד']

אני לא מבינה למה הביטוי בנה הוא השפלה?רחלים

ואם בבית הספר, חברתי הטובה בנתה אותי בתחום מסוים שהיה חסר לי?

ואם הקאוצ'ר שלי בנה אותי זה בסדר?

אם אמא שלי תמכה בי זה הגיוני?

ואם בעלי בנה אותי זה סימן שאני מושפלת?

 

צאו מהסרט!!

מרוב פמיניזם, במקום שיהיה שיוויון נהיה בעולם הדרת גברים.

מה הקשר, בעלי יכול לבנות אותי, בלי קשר להשפלה, בלי קשר להשתלטות.

תורידו את המילה בעלי ותכניסו כל מישהו אחר, זה יתקבל?

אז למה בעל לא?

 

אני האחרונה שתומכת בשובינזם. אך גם לא פמיניסטית כלל.

בשני הצדדים יש הדרה של הצד השני והגזמה לגמרי.

 

אני יכולה להגיד בפירוש שיש צדדים שבעלי בנה אותי, כן בנה.

ואם מישהו מעקם את האף, אז שיהיה לו אף עקום (בגין)

 

 

את לקחת את זה לגמרי למקום הלא נכוןצורית7

 

הוצאת את זה לחלוטין מההקשר.

 

לא מדובר בהשפלה. מי שמרגישה מושפלת זו בעיה שלה.

 

בסך הכל הערנו הערה קטנה שלטעמינו זו אמרה מקטינה.

כי זה מרמז שצד אחד הוא החזק והבונה וצד שני הוא החלש והנבנה..(בעל הוא לא אמא ולא קאוצ'ר)

אני לא רוצה לחשוב על בעלי כבונה אותי, אלא זה שאנחנו נבנים יחד, כל יום מחדש.

אני יוצאת מנקודת הנחה שמטרת הזוגיות היא לא שהגבר יבנה את האשה (או ההפך) אלא שהם ייבנו יחד, כשותפים.

אין לזה שום קשר לפמיניזם או שוביניזם , אלא לתפיסת זוגיות.

 

 

 

זהו. כל שאר הדברים יצאו מכלל פרופורציה

 

את לא חייבת להסכים. אף אחד לא מעקם את האף.

 

וגם את לא צריכה לעקם.

 

.

 

 

 

 

.

 

 

 

 

שהם ייבנו יחד, ממה? מהרוח?רחליםאחרונה

מה מקטין שמישהו בנה אותי? זה מגדיל אותי שיכולתי לקבל ולצמוח.

הוא יכול לבנות אותי, וזה לא סותר שאני יכולה גם לבנות אותו.

כל זוג ומי שצריך להבנות או שתיהם.

האשה היא חכמה והיא יכולה לבנות כמו גם להרוס.

גם גבר יכול לבנות, כמו גם להרוס.

תראי, אולי אני בתחילת הדרךרויזא

אני נשואה שנתיים וקצת אז אני עוד טריה!

אבל התחתנתי בגיל 17, בפירוש הייתי יותר בוגרת מבנות גילי, ואני לרגע לא מתחרטת ב''ה.

אם הייתי יכולה להקדים ל16 גם הייתי עושה את זה.

זה הגבר הכי טוב שקרה לי, כמובן מתמודדים ויש נסיונות, אבל גודלים ביחד, וכל אחד עוזר לשני, אני ממליצה בחום!

המונמון ס''ד.

אני התחתנתי בפורים של כיתה י"במשיח עכשיו!

וכמה שאני אוהבת את בעלי (יותר מכל דבר אחר בעולם כולו) ואת הילדים היקרים שלנו, צריך לדעת שבצד היתרונות יש גם הרבה חסרונות.

היתרונות- הזוג פחות מקובע, גדלים ביחד, מתחילים הכל מההתחלה ביחד.. להיות אמא צעירה (שבוע לפני יום הולדת 19 הפכתי לאמא ) ומלאת כוחות

החסרונות- אחריות עצומה גם כלכלית, גם נפשית.  לפעמים יש מחשבות של דברים שאולי פספסנו

 

*אלא אם כן אתם ממש בקשר רציני, ואז אין לדעתי סיבה לדחות חתונה.

 

שיהיה בהצלחה מופלגה בכל מה שתבחרי.

אגב, אני נשואה בסך הכל 4 שנים כך שאין לי כל כך 'ראייה למרחוק' לדעת מה עדיף....

 

זו שאלה של הסתכלות..בעלי התחתן איתי בפסח של י"באלירז

יותר נכון ראש חודש ניסן של כיתה י"ב שלו..

והוא לא מרגיש שהוא פספס כלום..

 

כל הנושא הזה הוא מאוד אינדוודואלי..

רמת ההכנה והבגרות של הזוג לנישואין חשובה מאין כמוה - וזה לא תלוי גיל.

קטע זה בדיוק הזמן שאני ואשתי רצינו להתחתןלשם שבו ואחלמה
אבל בגלל לחצים מהמשפחה דחינו בשנה ועד היום חבל לי שהפסדנו שנה ביחד
ככה-פאז
א. בחיי נישואין יש מורכביות טכניות, אבל המורכבות והבניה הנפשית גדולה הרבה יותר..
ממליצה לך לשמוע עוד גם עליה
ולחשוב אם את מסוגלת..
ב. ממליצה להתייעץ עם מחנכת או מישהי שמכירה *אותך* **אישית**.
ג. להזהר מאד מלהתחתן כדי להגשים איזשהי אידאה שאת או הסביבה בנו לך ולא לוותר על בירור אמיץ ומעמיק.


החלטות טובות בע"ה!
^^^^^^^^^^^^^^!!! על סעיף ג'.אלירז
תודה רבה לכם! אם אפשר, רציתי לשאול עוד משהואבות ובנים
זה אפשרי לעשות שירות לאומי כשנשואים?
או שעות עבודה מטורפות מיד אחרי החתונה (מצד שני בני הזוג), זה לא שוחק את הקשר?

ואחת אחרונה, יש שלב מסוים שאמורים להרגיש בוודאות שזה זה?

תודה (:
את מתוקה. ממש!מאמע צאדיקה

השם יעזור שלך שתצליחי בכל מה שתעשי.... 

פרח

 

למיטב ידיעתי- טכנית אפשר לעשות ש"ל גם אם את נשואה (תקן בית)

אבל מבחינה כלכלית- זה לא שווה

בת שירות מקבלת ("דמי כיס" + מענק) פחות ממשכורת שמקבלים בשכר מינימום 

 

ואם את כבר נשואה, או מתכננת להיות כזו די מהר- 

זה ביזבוז של שנה שיכולה להיות מושקעת בלהגיע יותר מהר למקצוע מכניס יותר (כלומר- לעשות לימודים יותר מהר, ובצורה שקל יותר לצלוח אותם) 

 

יש המון דברים בחיים ששוחקים קשר- 

שעות עבודה ארוכות שמביאות לעייפות

עבודה לא מספקת נפשית שמביאה לתשישות אישית

ילדים שבוכים בלילה... 

עוד המון.... 

 

אבל הדבר שהכי שוחק קשר- 

זה חסר מודעות, וחסר נכונות להקדיש מאמצים- כדי לבנות את הקשר. 

להבין שזה לא בא מאליו, ולא מובן מאליו, ולא קורה מעצמו- צריך שאני ואתה נקום עכשיו ונעשה 

 

 

לדעתי חשוב מאד לעשות שירות לאומי גם שמתחתניםצורית7

המושג "בזבוז של שנה" ממש לא רלוונטי.

אוי לנו אם נראה שנת התנדבות כבזבוז של שנה. לדעתי מדובר בקידוש ה' אמיתי. בחורה דתיה, נשואה שלא מתחמקת מחובותיה האזרחיות ומוכנה לתרום שנה לשירות החברה!!!!

 

אני מעריצה בנות כאלו אם כי לצערי הרב לא יצא לפגוש כאלו.

זה גם חשוב מאד לנפש הבחורה עצמה, זו לא רק "חובה אזרחית". שירות לאומי זו חוויה עצומה, את פוגשת אוכלוסיות שלא היית פוגשת בסיטאוציות אחרות , פוגשת חברות חדשות שיהפכו להיות חברות נפש, זו חוויה חשובה ומחזקת. בראיה לאחור, בחיים, אבל בחיים לא הייתי מוותר על התקופה הזאת בחיים. (בתנאי שאת במקום שטוב לך בו כמובן).

 

ולשאלה הראשונה שלך:

כן, אני חושבת שזה מוקדם מאד להתחתן אחרי שמינית.

גם אם נראה לך שאת הכי בוגרת שבעולם.

מספיק לקרוא קצת בפורומים ולראות מצוקה רבה של בני זוג שנישאו מוקדם מאד לפני שהפסיקו ל"התבשל". יש הרבה שינויים שחלים בסביבות גיל 18-20, היציאה לעצמאות (מחוץ למסגרת לימודים) משנה השקפות מסויימות. עוד שנתיים את לא תהיי אותה בחורה שאת עכשיו. לדעתי את צריכה את השנה הבאה כדי להכיר את עצמך יותר טוב (הרי מה את יודעת על עצמך עד עכשיו, את "כולה" אולפניסטית,     קורץ    מה את יודעת על ההתמודדויות האמיתיות בחיים?)

אולי לנשים מעטות נישואים בגיל 18 עשו רק טוב, אבל לרבות אחרות זה עשה רע.

אני מכירה 3 בנות שנישאו  ישר תיכון וכולן התגרשו בשנות העשרים המאוחרות. וגן הן חשבו שהן נורא בוגרות.

 

אם זה הבחור בשבילך- הוא יחכה לך עוד קצת.

מגניב

 

 

 

 

בקשר לגילויקי7
אין מנוס מלהתייעץ עם אדם בוגר, מבוגר ומבין עניין ואותך. זה ענין שמשתנה מאוד מאדם לאדם. התחתנתי אמצע שרות (המשכתי עד הסוף את השרות), ולי זה היה נכון. זה לא בא לי בקלות, לי היה לחץ הפוך וכל 2 מטר עצרתי לחשוב אם אני מוכנה ואם מתאים לי. בנוסף, התיעצנו עם 2 רבנים שהסכימו איתנו, ואנחנו בקשר איתם עד היום.
בנוסף, זה קשור גם בכמה את מודעת ל"עולם הגדול". אנחנו יכולים לנסות להביע דעה, או צדדים שלא חשבת עליהם, אבל עניין החתונה הוא גדול מכדי לוותר על התייעצות, במיוחד בגיל צעיר
יש הבדל בין להמשיך שירות לבין להתחיל שרות...טוזי

אני מאוד מאוד מסכימה עם מאמע צאדיקה וחולקת על צורית7 זה נשמע שלא חווית את עול הנישואין על כתפייך ובטח שלא את העול הכלכלי שלהם...

דווקא לא....צורית7

 

 

נשואה ותיקה ותיקה עם כמה וכמה ילדים....

 

אני מדברת בראיה של הרבה שנות ניסיון ולא בראיה של צעירים מתלהבים..

 

בנות רבות שנישאות בגיל 18 מגלות אחר כך שעשו טעות ואז כבר מאוחר.

 

תאמיני לי, שממרום שנותי ראיתי ושמעתי הרבה.

 

המלצתי החמה לכל בנות ה -18. חכו עוד קצת.

 

 

 

 

מגניב

ואני מכירה מקרים הפוכים...רבה אמונתך!

של זוגות שלא התחתנו בשל הגיל הצעיר, ומצאו את עצמם רווקים בגיל מאוחר אח"כ...

 

וגם של זוגות שהתחתנו מוקדם, וחיים בשמחה ואושר כבר עשרות שנים

 

 

קשה להגדיר שגיל מסויים הוא מוקדם מדי באופן גורף. הכל תלוי באישיות ובכוחות של האדם המדובר...

בקשר ללצאת לעולם,אבות ובנים
להכיר אוכלוסיות שונות... אז האמת שחלק משמעותי מהתיכון שלי העברתי ברחובות, אפשר לומר שלא בררתי את החבר'ה שהסתובבתי איתם (;
ככה שלצערי אני מכירה המון אוכלוסיות וסוגי התמודדויות. ובכ"ז בחרתי במה שאני היום. קשה לי מאוד להאמין שאחזור לשם.
אם אני אעבור שינוי זה יהיה בעז"ה לטובה, ואני די מקווה שזה יקרה (;

ובקשר לאחרות שכתבו פה על אדם קרוב שמייעץ, דיברתי עם אמא, ב"ה היא מאוד בעד. רק מבקשת שנהיה עם יד על הדופק...
תתייעצי עם עוד אדם מלבד אמאמאמע צאדיקה

"כל אדם קרוב אצל עצמו" ואמא שלך קרובה אלייך מאוד, ואוהבת אותך- 

ולכן יש משהוא בראיה האובייקטיבית שלה אותך- שלא לגמרי מדוייק.

(והרבה פעמים זה השבח של אימהות- "אמא יודעת"... כי היא מכירה ואוהבת כל כך...) 

 

כדאי לך להתייעץ עם רב או רבנית גדולה, שגם מכירה אותך אישית או שאת יכולה לפרוס יותר מאשר מה שכתבת בפורום-

כדי להתייעץ ולקבל הדרכה, הנחיה וליווי 

 

 

 

 

אין באמת דבר כזה "לצאת לעולם" 

אפשר לצאת לעולם שלך- עצמך 

אפשר לצאת להכיר עולמות של אחרים- יהיו אשר יהיו- אפילו אם הם לא אקזוטיים כמו עיירת פיתוח נידחת אלא העולם של בעלך.... 

אין "עולם" אובייקטיבי שיוצאים אליו. בדקתי  

אני התארסתי לפני תחילת השרות והתחתנתי תוך כדי..עדיין טרייה

מבחינת שעות ממש להפך בזמן השירות היה לי הרבה יותר זמן לבית ולבעלי לעומת תקופת הלימודים שיש הרבה שיעורי בית וחוזרים בשעות לא שעות...תקופת השירות זכורה לי כשנה של ירח דבש אבל כנירא שזה תלוי בתחום השירות שאותו את בוחרת. יש תחומים מאוד מאוד עמוסים (בית ילד וכדומה)

הבעיה היותר משמעותית היא האם אתם יכולים להרשות לעצמכם את זה כלכלית אם בעלך יעבוד או שהוא יהיה סטודנט\בצבא\תלמיד ישיבה ואז באמת כל שקל יהיה לכם חשוב.

חוץ מזה אם כבר נשואים יש גם חשיבות להקדמת הלימודים בשנה (כל שנה משמעותית כשנשואים זה יכול להיות ההבדל בין ללמוד עם ילד ללמוד עם 2)

בקיצור זה לא כל כך פשוט להתחתן מוקדם הרבה דברים מתנגשים זה בזה וצריך לפעמים לוותר על דברים. אני אישית לא הייתי ממליצה לך להתחתן עכשיו אלא לחכות שנה שנתיים ואז הדברים באמת הרבה יותר קלים (אני התחתנתי כי כבר היינו בקשר ארוך מאוד של 4.5 שנים..)

איךד.

את יכולה "להמליץ לחכות שנה שנתיים" בלי להכיר אותם..  ככה סתם מחכים תוך כדי קשר "שנה שנתיים"?...

 

[ובאמת קשר "ארוך" לפני כן, זה גרוע. טוב שלפחות ניצלתם את זה לטובה..]

היא אמרה שהיא לא תוך כדי קשר!עדיין טרייה

אם היא באמת תוך כדי קשר אז אין מה לחכות...היא אמרה שהיא מתלבטת אם להתחיל לצאת ובמצב כזה בלי עניין של בוגרת לא בוגרת יש שלב בחיים (לקראת אמצע הלימודים וכ"ו) שזה הרבה יותר קל להקים משפחה מבחינה טכנית...

(התחלנו לצאת כשהיינו דתיים לייט ברוך ה' התחזקנו תוך כדי הקשר ושאר הקשר היה בהדרכה צמודה של רב לגבי מספר פגישות כמה זמן פגישה וכ"ו כדי שהקשר ישמר בקדושה...זה באמת לא כזה פשוט לצאת הרבה זמן...)

כן. כתבה שכן...ד.

כנראה לא קראת את זה..

 

וב"ה שזכיתם להתחזק ולהקים את הבית כבר בקדושה.

צודק..לא קראתי אותה ככה..עדיין טרייה

פשוט כל ההודעה שלה עסקה ברצון להתחתן מוקדם מתוך צפייה שלה מעצמה מהסביבה וכ"ו זה לא היה נירא שהרצון שלה נובע כי היא מצאה את האחד שאיתו היא רוצה להתחתן זה היה נירא דבר שולי שהיא התחילה כבר לצאת אבל עוד לא יודעת מה יהיה עם הקשר הנ"ל

אם הוא בצבא או בהסדרממי
והיא בשירות לאומי אז הם יקבלו תשמש מלא אוטומטי שזה לפחות 3000 ויכול להגיע
ל5000
ואז זה ממש לא נורא לעשות שרות לאומי
לא התחתנתי צעירה בכלל, אבלחרדית 2

יקרה,

נפש האדם תהיה בנויה לגמרי אולי אחרי 120.

אנחנו נבנים ונבנים כל הזמן.

ואם ה' מזמן לך משהו שאת אוהבת ויש בינכם תקשורת טובה, חבל לדחות.

נישואין הם "בנין עדי עד" בלשון הווה - כל יום בונים.

אף פעם זה לא נגמר.

העיקר שיש אהבה ואחווה בין בני הזוג, שיש שותף לבניה.

לא בטוח שאם הורייך היו נישאים מבוגרים הם היו יותר מנוסים בגידול ביתם הבכורה.

מברכת אותך בבחירה טובה!

 

וואו. חידדת מאודאבות ובנים
תודה רבה (:
לא שאלה לפורום בעיני.הקולה טובה

צריך להתיעץ עם מישהו שמכיר אותך טוב, ויש לו גם קצת ידע וניסיון. (עדיף לרב שמתעסק בנושא או משהו כזה.)

 

בגדול- האם את מסוגלת לצאת מהאני האישי שלך ולהכניס לשם גם בעל וילד? 

ובקטן- האם יש לך תכנית, רעיון איך לכלכל בית? יש לך לפחות דרך הגיונית? (כי בסופו של דבר פרנסה משמיים, אבל בלי דרך, כלי, היא לא תגיע..) 

 

לגבי השירות- אני חושבת שאם את עומדת באמת (כלומר- יש לך כבר עם מי, לא רק באידאל) להתחתן תוותרי על שירות. כמה שאני מאמינה בשירות לאומי וכו'- אני מאמינה יותר בלדאוג שהילדים שלך לא יהיו רעבים. תתחילי ללמוד ויפה שעה אחת קודם. שתסיימי עם הלימודים ותתחילי לעבוד בעבודה רוחית לפני שיהיו לך כמה ילדים שזה ממש קשה לעשות ככה תואר.

 

לגבי זה שאת כבר בקשר- לא אוהבת את זה שברגע שיש כבר קשר דוחפים להתחתן ויהי מה. מתחתנים כשמוכנים לזוגיות. לא לפני. יש פתרונות אחרים כמו מיעוט פגישות או להפרד ולחזור עוד כמה שנים.

 

ועוד דבר שבעיני הוא חשוב ובטח אני אחטוף על זה עגבניות- אם אתם אכן מחליטים להתחתן, תתיעצו עם רב גם לגבי ילדים. רב חכם שיוכל לעזור לכם להחליט אם נכון לכם לא למנוע ואז סיכוי שתכנסי להריון אפילו חודש אחרי החתונה, או למנוע כמה חוד'. (לדעתי כל זוג צריך לחשוב על זה, אבל זוג צעיר כ"כ בודאי.)

 

מה זה אני כתבתי את זה??? בול כמוך!!!קטנטונת
מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעשאחרונה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

אולי יעניין אותך