מצד אחד זה באמת מבלבל. להיות כ"כ בטוחה במשהו ולקבל עידוד ותמיכה מכולם סביבך, ואז פתאום כזה בום לצד הנגדי.

מצד שני- עכשיו את הרי לא יכולה להתעלם ממה שהיא אמרה לך...

נראה לי שהכי נכון לך לקחת את זה לכיוון של בירור אמיתי, בלי קשר לסביבה ולציפיות שלה ממך. בירור של עצמך מול עצמך האם את מרגישה מוכנה, או אולי היית רוצה קצת "לראות עולם" ולעשות דברים שבתור נשואה אין אפשרות לעשות אותם או שקשה יותר(נניח שנת מדרשה מלאה, עבודה מסוימת, לימודים  וכד')?

האם את באמת מודעת למשמעות של חיי נישואין (עד כמה שאפשר, גם בגיל 35 לא מודעים עד שלא מתחתנים) או שרק נדמה לך שאת יודעת מה זה?

האם באמת את רוצה את זה, או שאולי זה משהו שכל השנים היה ברור, ושודר ממך ואלייך, ודווקא יכול להשתנות?

אחרי שתעברי דרך הבירור הזה תוכלי בעצם לתת לעצמך את התשובה הכי אמיתית, ואם התשובה תהיה כן, אני רוצה להתחתן, אז החתונה תגיע ממקום הרבה יותר בשל ומבורר, וטוב שכך.

ולגבי הענין באופן עקרוני- אין כללים. הנה, אמרת שהורייך התחתנו בסוף יב וב"ה זכו להקים בית בריא וטוב. יש כאלה שלא מצליחים או שנתקלים בקשיים גדולים.

טוב מאוד שאת לא מרגישה בנויה לגמרי. היכולת להתפתח תמיד היא חשובה והכרחית, גם בגיל 80, ובע"ה התפתחות בזוג יכולה להיות טובה בריאה וחזקה.

ולגבי נסיון- אני התחתנתי בגיל 25. במבט לאחור אני כן חושבת שהתחתנתי ממקום הרבה יותר בוגר, מבין, רגוע, מקבל מאשר מה שהייתי בגיל 18. מצד שני- את זו לא אני כך שבעצם מה זה משנה מה אני הייתי??

[זו תופעה שנכונה גם אצל נשים כאילו "בנויות" לגמרי... שמישהי "אומרת משהו" וגורמת להן "להתבלבל" ולהסתפק..]

אין "כללים"; בוודאי לא נכון לומר "עד שנפש אדם לא בנויה ויציבה לגמרי".. זו שאלה של בגרות מסויימת.מי שהוא "ילד קטן", קשה לו יותר מאשר מי שכבר יודע מה הוא רוצה מעצמו.

אבל זה אישי.  לא צריך להגזים ב"כללים". לא מצד אחד שחייבים בסוף שמינית כי כך רציתי משהייתי קטנה.. ולא לאידך - שאי אפשר כי עוד לא בנויה לגמרי..  לפעמים גם נבנים ביחד. תלוי בבחור, בבחורה, בביחד.

וגם ה"מומנטום" של חלום נקי, אינו מבוטל כשהוא בא עם שיקול ויציבות. זה ההבדל בין חלום שנכהה עם הזמן, לבין חלום שהולך ומתיישם עם הזמן.

לא בלחץ. עדיף לדבר עם מישהו/י שמכיר/ה אותך היטב, ולא עם "אומרי כללים" למיניהם.

 שיהיה בהצלחה, בשמחה, בשלמות הדעת.

אם את מוכנה, זה בדיוק הזמן.

לא יודעת למה... אבל מה את ילדה בגן? שהוא בנה את האישיות שלך ואת זוקפת את זה לזכותו.. זה נראה לי כמו אבא ובת. לא כמו בעל ואישה.

אני לא הייתי מוכנה ככה להפקיר את עצמי ולתת לבעלי לבנות ולפתח אותי.. את כל זה עשיתי לבד בזכות עצמי.

אז אני התחתני כמעט 8 שנים אחרי כל אלו שכתבו כאן, ודוקא אני מרגישה שמיצתי הכל בכל ואני לא מרגישה שום הפסד שלא התחתני קודם.

דוקא יש לי חברות שהתחתנו כמעט 8  שנים לפני ודוקא הן מבכות את זה כל הזמן שהן לא ראו עולם..

אני לא מדברת שנה שנתים אחרי חתונה אלא אחרי 13 שנות נשואים שלהם...

הבעיה היא שכבר יש  שבגיל 18 מכירים מישהוא שרוצים ואז יש את הסיכוי לפספס אותו אם לא מתחתנים מוקדם, ובאמת אין כל כך בררה אלא להתחתן

מה הקשר לילדה בגן? למה צריך לזלזל במישהי שמכירה בטוב ובעזרה שבעל נתן לה, שמכירה במה שבעלה מהווה עבורה?

ח.י. בחרה לכתוב מניסיונה האישי ושיתפה בתחושתה שבעלה בנה אותה- מה יש לך לערער על זה? יש לך היכרות מוקדמת עם הנתונים? למה זה מפריע לך שהיא מרגישה ככה?

אגב, לא נאמר שהיא הפקירה את עצמה ונתנה לבעלה לבנות אותה. נאמר רק שבעלה בנה אותה ועודד אותה. כנראה הוא נתן לה מספיק תמיכה וחיזוק שהיא מצאה לנכון להתנסח במילים "בעלי בנה אותי".

בעיניי זה מעיד על זוגיות טובה, בריאה, כזו שמצמיחה את בני הזוג ובונה בהם שיעור קומה.

אין שום דבר רע ביכולת לפרגן ולהודות לבן הזוג על מה שהוא עשה.

כל טוב.

מי שחייבת לציין ש"נראה לה מוזר" - והסגנון הזה נראה שחוזר לגבי כל מי שכותבת משהו טוב מסוג זה על בעלה - אז הבעיה אינה בכותבות הללו, אלא ההיפך.

בעלי לא בנה אותי.

הזוגיות בנתה אותי, אבל אנחנו נבננו  יחד.

בעלי לא אבא שלי ולא המורה שלי. הוא השותף שלי.

חבל שבוחרים בטרמינולוגיה  כזו שמקטינה את האשה.

זו הבחירה שלהן. שאני לא מבינה אותה, אבל זו זכותן

ואני מצוטטת:  "אז הבעיה אינה בכותבות הללו, אלא ההיפך." (התכוון ד. שהבעיה בי) . זה לא נקרא לזלזל בי כשהוא החליט על שהבעיה בי?

על  שאופיה אחרת ממך (ולדעתי, בכך זלזלת רק בעצמך, שאינך יכולה לחוש את גודל הטוב שאצלם בבית) - 

ושאלת, "למה לי נראה מוזר", כאילו היא ביקשה הסכמה לצורת יחסה הלבבית לבעלה - 

וכיוון שזו תופעה חוזרת -

וכעת עוד הוספת "אוהבות להיות קטנות ליד בעליהן", כלומר, שיפוט מעוות (למרות ההוספה "זכותן"... אם היית חושבת כך באמת - לא היית רואה לנכון להעיר), במקום לראות את הענוה שבהן, את הרגשת הביטחון שיש להן שזה לא יקטין אותן -

אז אל תתפלאי. ובאמת הבעיה אינה בה אלא בך. אם אינך רוצה לשמוע דברים כאלה - אפשר להבין - אל תכתבי על אחרות שיש להן יחס כ"כ יפה עם בעליהן כפי שניכר מהודעתה - שיחסן  הנפלא הוא "בעיה"; קל-וחומר בצורה מזלזלת כמו שכתבת.

לא.

ואותה כן.

מה זה "חבל שבוחרים בטרימינולוגיה כזו".. היא שאלה אותך? אשרי אשה שאינה חשה צורך לעשות מאבקים פמיניסטיים כשהיא מתארת את יחסה לבעלה.

אני בטוח ב100% שהכבוד של בעלה אליה, וחיבתו אליה - גדולים בהרבה מכל "אבירות המלחמה" בעולמנו (בלי להתייחס כעת ספציפית לכותבות כאן), שדואגות כ"כ להקטנת האשה מביטויים כאלו... ובטוח שגם ה"שותפות" שלהם טובה יותר ואמיתית יותר.

ולדעתי זו ממש חוצפה, במחילה. אשה תיארה, אגב תשובתה, בסגנון טבעי לה, משהו מהיחס המיוחד שנוצר בינה לבין בעלה בגלל שהתחתנה צעירה מאד. מאיפה ה"רשות" להביע דעה על האופן שתיארה בתור "ביטוי מקטין" ובגלל ש"אצלך" לא כך.  היא אמרה משהו "מושחת", שמחוייבים "למחות עליו"?...  הנושא היה שאלה מה הדעה על ביטוי כזה?..  אלא מה? נשים מוציאות את הבעיות/התלבטויות של עצמן, בתגובות לזולתן. אז כדאי קצת להיזהר ולדעת להבדיל.

ולא תתפלא מי שפוגעת לחינם בזולתה, שמקבלת "פידבק" בהתאם.

מה הענין שלך לפגוע בי בשביל להגן עליה?

אם יש לה מה להגיד שתפנה אלי, למה אתה לוקח את תפקיד המוכיח ופוגע בי? אם זה היה מופנה אליך אז ניחא

א. אין לי כל "ענין" לפגוע באף אחד. גם לא בך, חלילה.

ב. אם היית כותבת לה באישי, ענין אחד. אבל כתבת כלפיה ברבים, בזלזול, על דבר נפלא שבה, אז שם התגובה, מה נעשה.

ולשאלה למה אני.. באמת עדיף לי לא להיכנס לדברים כאלו.  אבל אני ראיתי שהכותבת היא בחורה עדינה, שלא הראש שלה לענות לגבי עצמה (וגם אפשר להבין: הרי "להתנצל" אינה צריכה על הטוב שבה - ולאידך, אם תכתוב ב"תקיפות", זה בדיוק ההיפך מכל הכיוון שלה כפי שניכר מדבריה) - 

אז "לא תעמוד על דם רעך".

בנוסף, יש ענין ששייך גם לרבים: הדבר הזה שאת כתבת לגבי אופן התבטאותה ויחסה, יכול "להחליש" נשים שיש להן יחס מאד טוב לבעליהן. וזה בא כביכול מעמדה שמגינה על "כבוד האשה". וזה לא קורה לראשונה. אז אין לי ברירה, אלא לומר את האמת - שזה בדיוק ההיפך.

בנוסף, הרי גם את לא כתבת על דבר ש"התבקשת", היא כתבה בכלל על נושא אחר, למישהי אחרת, והזכירה כבדרך אגב את תיאור  יחסה המלבב לבעלה. אז למה כתבת לה ברבים את ביקורתך (הלא-מוצדקת)? "טול קורה מבין עיניך"...

[וגם כך - ניסיתי ככל האפשר לכתוב בסגנון שיהיה בו רק את מה שצריך לומר, ולא מעבר לכך.  אם פוגעים בזולת ללא סיבה ברבים - צריך להביא בחשבון שתהיה תגובת מחאה.. פה זה לא "מלחמת שוורים" שכולם עומדים מהצד ומוחאים כפיים ואם הנפגעת רוצה - שתגיב בעצמה.. לא ראוי]

ויש כאלה שמה שבונה אותן זה טיולים ושופינג ו'למצות את עצמן'.

כל אחת בוחרת את דרכה.

לא תלות בבעל

ולא תלות בשופינג וטיולים.

בנ"א צריך להיות עצמאי בפני עצמו ולבנות את עצמו, כל השאר זה תוספות

קשר עמוק לבעל ("תלות" זה שם כיסוי),

ל"שופינג וטיולים"..

ולקרוא לקשר לבעל, "תוספות" לכך שהאדם "עצמאי בפני עצמו ולבנות את עצמו", זו "תובנה" אומללה מאד.

והתורה אמרה "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". "אשתו כגופו". מי שלא מסתדר לו כך והצליח איכשהו להסתדר אחרת, טוב שמצא דרך כלשהי.

אך לנסות להקרין תובנה מרה כזו, זה כבר ענין אחר.

[כמובן ללא סתירה לכך שאכן לכל אדם יש גם הצד האישי שלו וגם הצד האישי עם "החצי השני" וגם הביחד של שני הדברים]

שלא טוב שהשמחה והחיות של אישה תלויים בתגובות של בעלה ובמערכת היחסים שלה עם בעלה.

מסכימה עם ד. שדבקות של אשה בבעלה בוודאי לא דומה לתלות בשופינג וטיולים,

אבל דווקא ממרחק של יותר מעשור שנות נישואים יש אמת בכך,

שטוב שאישה תבנה לעצמה עוצמות רוחניות-נפשיות-תורניות משל עצמה גם כן.

לפעמים מתוך התלהבות של שנות נישואים ראשונות וכניסה לשגרת חיים של עבודה-בית-ילדים,

האשה מזניחה את עבודת ה' הפרטית שלה, את ההתקדמות הרוחנית שלה ונסמכת יותר מידי על

עולמו של בעלה וכמסקנה מהתמודדויותי בחיים -זה לא כ"כ טוב.

אבל-

זו מסקנה שמגיעים אליה גם תוך כדי חיי נישואים בריאים ואת העבודה הזו בודאי שניתן לעשות

גם תוך כדי חיי הנישואים.

וגם מזה אל תנח ידך...

גם הביחד וגם הבנין האישי, שמוקרן גם מהביחד וגם מקרין עליו.

ואשרי מי שהשמחה והחיות שלה, מקבלים חיזוק מהיחס עם בעלה. וגם "עבודת ה' הפרטית שלה" והתקדמותה הרוחנית.

[ועם לימוד הזכות היפה שלך, חוששני שלא לכך הכוונה. ובנוסף, הכותבת שעליה הגיבו, שהיא מחנכת כיום בנות בתיכון, מן הסתם יש לה עולם רוחני נאה, הנדרש לכך..]

"ודבק באשתו" "אשתו כגופו."

זה מדובר שהבעל צריך לדבוק באשתו, לא כתוב שהאישה צריכה להיות לבשר אחד עם בעלה.

וכנראה שככה היו צריכים לכתוב  על הגבר ולא על האישה, כי רוב הגברים אוהבים חופש, להיות עצמאים וכו.

צריך להזכיר להם שזה המחויבות שלהם לאישה. זאת לא המחויבות של האישה להיות תלותית בבעלה (אולי יש כאלו שרוצות את זה וזאת זכותן) זה ענין של אופי, יש כאלו שלא יכולות להחליט כלום בלי הבעל, אני לא חושבת שזה מעלה גדולה, אולי לפי שיטתך זה יפה וכך הטוב, לדעתי לא.

ודוקא החברות האלו שהאישה לא יודעת להחליט כלום וכל שניה מתקשרת לבעל לשאול ולכאורה מאוד תלותית בו, הבעלים האלו מתעצבנים תלמדי להחליט כבר! תהיי עצמאית,

אז אי אפשר להגיד חד משמעית שמי שדבוקה בבעלה זה טוב ומי שמצאה איכשהוא דרך אחרת,זה הסתדר לה אבל זה לא הדרך האמתית.

של מה שהשני אומר, אינה דרך לויכוח.

"יש כאלו שלא רוצות להחליט כלום בלי הבעל", "מחוייבות של האשה להיות תלותית בבעלה".. זה לעשות קריקטורה ועיוות מדבר מאד נחמד ויפה שהועלה כאן ע"י מישהי. אין לכך כל קשר לאמירה היפה והענוה של מישהי שהתחתנה צעירה מאד, ש"בעלה בנה אותה". כך גם כל הכתיבה החוזרת ונשנית נגד ה"גברים"... ואם באמת כך את תופסת את הדבר, כלומר: אין יכולת לתפוס את העדינות במה שתואר ובדברים דומים, אז זה מאד חבל - ולא לה. 

"מי שדבוקה בבעלה" - "ודבק באשתו" - זה לא הציור שאת ציירת כאן, כאילו "כל שניה מתקשרת לבעל לשאול".. אלא זה שיא השותפות. ומי שנזקק "להקצין" את הענין, אולי כי אינו מסוגל לחוש אותו, ההפסד כולו שלו. ו"דרך אחרת" במקום זה ("שופינג"...), זה בוודאי לא הדרך הכי-טובה, אלא "הסתדר לה" כך. בסדר..

תודה באמת   שאתה מראה לכל הכלות הצעירות את הדרך הנכונה. שהרי "בעלי בנה אותי" זו אמירה יפה וענווה, ואילו מחשבות כגון "בעלי הוא לא אבא שלי, הוא לא בונה אותי, אנחנו נבנים יחד" הרי שזו מחשבה "נגד הגברים".

צר לי שככה אתה מפרש את מי שלא חושב כמוך.

אני בדעה שאפשר לפתח זוגיות משלימה, בונה ומושלמת גם בלי להרגיש ש"בעלי בנה אותי".

בעלי לא בנה אותי- כמו שאני לא בניתי אותו. הזוגיות בנתה אותנו ואנחנו נבננו יחד.

ויש הבדל גדול.

מי שמפחד מאמירות כאלה שיבדוק למה.

בעל ואישה=שווין מוחלט.

אין היום בעל שהוא מורה דרך לאישתו במצב שהיא כנועה וענוה כלפיו ועונה על כל דבר אמן.

דן אולי זה חלום שלך... אבל לדעתי אין בנות תמימות כאלו היום. אלא אם כן היא בת 17 שבחינתי ,זה נורא לחתן ילדה בכזה גיל זה ,כמו אצל הערבים והוא שולט עליה ומראה לה את הדרך הנכונה ,כי היא עדין לא בנויה.

אל תפסלי אחרים במום שרק בך.

מי שיצאה פה בביקורת מתנשאת ומזלזלת כנגד מישהי שלא שאלה את דעתה כלל, היית את ותואמתך.

כשאת והיא כותבות בסגנון כזה, אז אכן אנשים - ולא רק אני- יוצאים נגד זה.

ומכיון שבאתן לקלקל לנשים צעירות וטובות במרירותכן, אז אכן ראוי להראות את הטוב-בהרבה במה שכתבה מישהי אחרת. טוב בהרבה. ניכר מכל הודעתה. הרחק-הרחק מהגועל שניסיתן לייחס לזה, מחמת עניינים שלכן שאינם נוגעים לה.

נכון - את צודקת, ראוי "להגן" מפני נסיונות "חינוך" כשלכן כנגד כל מי שמביעה יחס יותר לבבי אל בעלה.

אינני צריך את "תודתך" המלגלגת והאווילית (סגנון חוזר כנראה, לא רק כלפי הקודמת שהגבת נגדה) - לא כתבתי לך.

ו-האם את ו"אין כמו אמא" פשוט אותה כותבת, בשני ניקים?!...

הרי את האמירה על כתיבה קבועה "נגד גברים" כתבתי בכלל על השניה, שזה סגנון חוזר אצלה... ולא על דברייך.

או אולי נכון דווקא לגבייך מה שכתבת בהמשך, שמי שמפרשת דבר כזה "נגדה"  -שמא היא חוששת שיש אצלה משהו כזה...

הדבר היחידי שנכתב "כנגדך" (אם אינכן אכן אותה אשה...) לעיל, היה שזו חוצפה לתת ציונים למישהי שהגיבה כאן ואגב תיארה את היחס היפה בינה לבעלה.

אף אחד לא התייחס למה שאמרת ש"בעלך הוא לא אבא שלך". לא מענין אותי מה שבינך לבעלך ואני מניח שגם לא את אחרים פה.  והבעיה היא לא ש"בעלך הוא לא אבא שלך" - אלא הצורך לומר את זה...  כאילו מה שהיא אמרה יקלקל משהו..

אני התייחסתי לדבר היפה שכתבה מישהי אחרת, בגלל שאת ותאומתך ניסתן לקלקל את זה - וכן, מתוך הווי קטן בהרבה משלה לדעתי. ולא בגלל שאי אפשר "להיבנות ביחד" אלא בגלל מה שניכר מהצורך שלכן לצאת נגד דבריה, כשלא היה בכך כל צורך.  לא נולדנו אתמול..

ועל כן, את האמירה (הזולה) "מי שמפחד מאמירות כאלה שיבדוק למה"... ראוי לך להגיד לעצמך בלבד. שהרי אני לא הגבתי כלל על ה"אמירות" שכתבת כעת, אבל את יצאת-ויצאת נגד מישהי שסה"כ כתבה דברים נעימים וטובים. תבדקי למה...

[ובדברי אלה, גם תשובה ל"אין כמו אמא" בהודעה הבאה (אם זו לא את), שגם "המציאה" דברים שכלל לא נאמרו. הכי קל "להילחם" במה שלא אמרו..]

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אבל רק עם "זכותך לקרוא בהודעות רק מה שנוח לך ולפרש אותן כראות עינייך", כמופנה אלייך.

דן לא כתב שהוא רוצה אישה כנועה וניסה לשכנע אישה כנועה כלשהי שזה מה שטוב לה- ככה את בחרת לפרש את דבריו.

דן לא כתב שמי שרואה בזוגיות שלה מערכת יחסים שיוויונית היא מרירה- ככה את כתבת.

דן כתב שבאת לקלקל לנשים צעירות וטובות במרירותך. הוא לא כתב מה הסיבה למרירות ולא התייחס לזה 

ובהחלט אין טעם להתווכח על השקפת עולם כשכל אחד מהצדדים מעוניין להמשיך להחזיק בהשקפתו.

אני רק תוהה למה את לא מכבדת השקפת עולם שהיא שונה משלך.

השניה כתבתי - יותר באריכות - את מה שכתבת את בקיצור...

אני "כולה" הבעתי דעה לגבי הביטוי השנוי במחלוקת "בעלי בנה אותי".

לדעתי זה ביטוי שמקטין את האשה ועדיף לנו שלא נשתמש בו. לא יצאתי חלילה נגד אף אחת אלא נגד טרימינולוגיה שלדעתי גורמת נזק.

דן מיד קם נזעם להגן על האמרה וטרח להסביר לכולם כמה זה ביטוי יפה ונעלה ואילו אנו (אלה המתנגדות לביטוי) מרירות.

זו לא אני שיצאתי מפורופציות...ובטח שלא יצאתי נגד אף אחת.

תקראי שוב את הדיון.

היה כאן דיון פורה,  ומעניין.

וסיכמנו אנחנו לא מסכימים.

אפשר לכתת חרבות לאתים ולעבור לדיון מעניין הבא.

ראשית - יש רושם ש"אתֶן" (את ו"אין כמו אמא" - שבמפתיע מגיבות אחת על מה שאמרו לשניה, כאילו דיברו אליה..), אותה אישה עם שתי ניקים...

ב. אין לי כל ענין להסכים איתך על "השקפת עולמות", ב"ה.

אבל התת-רמה הזו להציג את דברי השני בצורה מעוותת ולקרוא בהודעות - לא רק "מה שנוח לך" כלשונך , אלא גם מה שלא כתוב בהן - זה גם בזוי אינטלקטואלית. 

את יכולה להמשיך עד מחר לקרוא לנשים מאושרות בהרבה, כנראה, מה"דגם" שאת מציגה, "אשה כנועה"..

את יכולה עד מחר להמשיך להתעלם מכך שהמדובר פה זה לא על מה ש"אני רוצה", כביכול - הנושא לא היה אני לרגע אחד - אלא על אשה טובה בהרבה ממה שמצטייר ממרירותכן, שכתבה כאן דברים חמודים על יחסה עם בעלה ותקפת(ן) אותה בגסות ובזלזול - למרות שאינכ(ן) מגיעות בהודעותיכ(ן) לקצה-קצה של עדינות ולבביות כתיבתה וכנראה גם מציאות חייה. 

אם תמשיכי לשקר - תמשיכי לקבל תגובות כאלה: את יודעת היטב (על אף שכפי הנראה את מגיבה להודעות עצמך מיד אחרי כתיבתן מניק שונה..), שנכתב כאן מפורש שלא כל מי שרוצה "משפחה שיוויונית" היא מרירה - אלא הפוך: מי שתוקפת כל מי שכותבת אחרת ממנה ובלבביות רבה ממנה, בצורה גסה ומזלזלת - עצם הצורך הזה מראה על מרירותה, וזה מה שאת כנראה, כניכר מהודעותייך השונות. יש פה כנראה לא מעט "שיוויוניות", שלא כ"כ "עקץ" אותן שאשה כותבה בתום ליבה ש"בעלה בנה אותה".. (אשה מורה בתיכון, מכינה בנות לבגרות, כנראה "עצמאית" באישיותה לא פחות ממך, ולכן גם לא מרגישה "מושפלת" בענוותה הנחמדה כלפי בעלה. בטוח שהיחס שלו אליה הוא מכבד במקביל בדיוק..)

לפני "העיקר שכולם יהיו מרוצים" - העיקר לא  לכתוב קודם זלזולים על מישהי טובה ממך, ואחר כך שקרים על מי שיצא להגנת הודעותיה כדי שאחרות לא תושפענה מהמרירות שאת מקרינה פה יותר מידי בתדירות לדעתי.

ו"הוויכוחים נגמרים" לאו דווקא במילה אחרונה שלך..  נראה אותך כעת מפסיקה אותם....

לי יש ניק אחד בלבד!

אם אני רוצה להגיד משהוא, אני לא צריכה להסתתר עם עוד ניק.

לפחות בזה אנחנו מסכימים..

[באמת התפלאתי..]

יכולות להיות נשים כנועות מרירות

ויכולות להיות נשים שרוצות שוויון ומרירות .

כך שאתה לא יודע באמת כל אחד מה עושה לו את האושר ואין החלטה גורפת.

וזה שהיא מורה זה לא אומר כלום. זה לא עושה אותה אדם מורם מעל.

אז לידיעתך אני מורה! כבר למעלה מעשור, דוקא בממ"ד מאוד מוכר..

הרי אני כתבתי מפורש שהיא (המגיבה) עיוותה את הדברים, ושאני אמרתי "מרירות" לא בגלל הדעה על "שיוויון" (ומי בכלל דיבר על "כנועות".. למה אתן ממציאות מה שלא נאמר.. כמה פעמים צריך לחזור על זה? אי היכולת להבין שאשה שכותבת שבעלה "בנה אותה" זה לא "כנועה", זה עצמו בעיה). הביטוי "מרירות" נאמר בגלל סגנון שחוזר בהודעות - ובגלל עצם הצורך "לקפוץ" על מישהי שביטאה דבר יפה ולבבי ובצורה שהתנפלתן עליה.

וה"אושר" שלה -פשוט ניכר מכתיבתה; ולצערי מכתיבות אחרות פה - כולל לקחים "מרים" על "גברים".. - לא תמיד ניכר בדיוק אותו דבר...

ולא אמרתי שזה שהיא מורה עושה אותה לאדם "מורם מעם" (אני באמת לא מבין מדוע צריך לקרוא בהודעות מה שאין בהן), אני מכיר כל מיני מורים. זה נכתב כ"קונטרה" לצורה הבלתי-ראויה שניסיתן להציג אשה מעולה כזו.

[אני מאחל לך הצלחה בהוראה, ומציע לנקוט שם איפוק בהבעת הדעות בנושא הנידון פה, זה עלול להיות בעל השלכות מרחיקות-לכת, צריך זהירות..]

לגבי התלמידים אז זה גיל יסודי.. אז אל דאגה, אני לא מעבירה השקפות על חיי זוגיות....כי הם קטנים

אף אל פי שאין לי בעיות עם הדעות שלי.

אין מי שיקשיב לה? יחבק אותה? יתמוך בה? ב"ה יש לי את זה בשפע על אף הדעות שלי.

אין לי בעיה עם בעל תומך /מעודד,המילה "בנה" עוררה בי קונטציה לא טובה .

דוקא בדר"כ האישה זאת שבונה את הבית ולא הבעל, אם כבר מדברים על בניה....

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני לא מכירה אותה בכלל.

רק אמרתי לגבי בחירת המילים שלה, זהו.

הדיון הזה סתם יצא מכלל פרופורציות.

ואגב, אני לא רואה בזה בעיה שהאשה גם תגיד דבר תורה. זה דבר מאד יפה בעיני. וזה גם נפלא בעיני שאשה לומדת תורה ומקיימת גם מצוות שלא נצטוותה בהם. אני מכירה משפחות שהאמהות הן אלה שמברכות על החלה, זה דבר מקסים בעיני. ..אבל זה כבר לדיון אחר וכאן זה לא המקום המתאים..)

יופי של מילים. ולא דרשה מאף אחת לדבר כמותה.

מי ביקש לתת לה "ציונים"?... לא חייבים להתעקש על כל טעות. 

ואמהות ש"מברכות על החלה" בבית במקום הבעל - רק מראה עד היכן העיוות מגיע...

שיהיו בריאים. הם חכמים יותר מכולם..

מי שטוב לו כך - בעיה של עצמו, שלא ימתח ביקורת על מי שיש להם דרך מקובלת ויפה מאד (ולדעתי באמת בעיה קשה - ויהיו לכך לדעתי תוצאות מוחשיות בסוף, אצלם ואצל ילדיהם). אני מכיר כאלה שלא צריכים את החכמות האלה, והכבוד האמיתי בין איש לאשתו שם גדולים ועצומים.

את כל הזמן כותבת "הבהרה אחרונה", דווקא אחרי שמישהו/י אחר/ת הגיב/ה.

אז אם את חושבת שהדיון מוצה - את צריכה לדעת שזו לא החלטה בלעדית של צד אחד..

איש לא חייבך להגיב שוב.

"את רגישה לאיך דברים נאמרים" - גם אחרים. מהסיבה שאמרת שזה "מייצר השקפת עולם".

ומי ש"מוכרחה" להגיב על ביטוי לבבי של מישהי אחרת, שנאמר כבדרך אגב, "מייצרת" השקפת עולם דורסנית. מזלזלת.  אז מגיבים עליה.

ובעיני, זו חוצפה - ממש חוצפה - לכתוב "אני לא חושבת שהביטוי בעלי בנה אותי הוא בריא", כשהוא מופנה אל אשה שלא שאלה אותך כלל לדעתך, לא ביקשה אותך להתבטא כך, וכתבה אגב ביטוי יחס אוהב ומעריך לבעלה (בעיני, אגב, ביטוי מקסים, עניו, ומראה על הביטחון העצמי שלה ועל מקומה היציב בביתה, אם אינה חשה כל "בעיה" לכתוב כך..).   מי נתן לך רשות בכלל להיכנס לשם?!  כעת מובן יותר?

"בעלך לא בנה אותך"?.. בסדר. ובעלה כן. מה זה עניינך?!  ועוד אל אשה שרואים שהיא שמחה, מסורה, אוהבת ומכובדת.  אז כן - אני בטוח שמי שלא מסוגלת לקלוט את דבריה כפי שהיא כתבה - הבעיה אצלה. ולא בגלל שאינה רוצה להיות "כמותה" דווקא. 

אַת "ביחד" במסלול החיים הזה - תהיי כמה שאת רוצה. מישהו בכלל דיבר עלייך?  דיבר על בעלך?..

אבל הגיבו על כך שמי שכ"כ חשוב לה להשיג על מה שציינה אחרת - אז לא ברור מהיכן זה בא (וגם זה רק אחרי שראית לנכון לא רק לכתוב בזלזול כלפיה - אלא גם "לרמוז" על מי שרואה בכך מעלה, ולנסות לשים בפיו דברים שלא עלו על דעתו כמובן).

[וגם הצורך לומר "אני שווה לגבר" אינו נראה לי מעלה גדולה. כמובן, לא בגלל שאשה היא פחות מכובדת..]

בפורומים מתנהלים דיונים לא?

ברגע שמישהי כותבת בפורום ציבורי היא צריכה לקחת בחשבון שעלול להתפתח דיון סביב הדברים שהיא כתבה.

זה כל המשמעות של פורום אינטרנטי פתוח.

אם מישהי לא מעניין אותה מה אחרים חושבים- שלא תכתוב לעיני כל..

כמו שאני לא אכתוב על דברים שאני לא מעוניית לשמוע מה יש לאחרים לומר.

מי שבכל זאת בוחרת לכתוב בפורום ציבורי פתוח צריכה לקחת בחשבון שיכולים להגיב על דבריה....

.

אתה היחיד שמנסה בלי הפסקה לשכנע שכל המטרה שלי הייתה לפגוע-- אבל כנראה שהגמל לא רואה את הדבשת שלו, כי התגובות שלך מתלהמות, לא פרופורציונאליות ומעוותות לחלוטין.

די, תנוח

אלא היא כתבה בכוונה שבעלה בנה אותה, היא כתבה זאת כתשובה לאחת ששאלה האם כדאי להתחתן מוקדם? והיא במפורש ענתה שמהנסיון שלה  כן! ולמה כן? כי אצלה בעלה בנה אותה.

אז למה שוב ושוב כותבים שהיא סתם כתבה את זה ומה אנחנו רוצות ממנה?

כן אנחנו רוצות להגיד לבנות צעירות שאכן אותה בעלה בנה, אולי זה טוב לה.אבל זה לא מתאים לכל הבנות,

ולא סתם התנפלנו על אישה תמימה צדיקה וטהורה, היא ניסתה להראות לבת צעירה שלהתחתן מוקדם ובעל שבונה את האישיות זה מעלה, אז יש גם צד שני למטבע,

ואם היא בחורה עם אופי חזק ומתחתנת מוקדם, אם יש צד שבעלה ירצה לבנות אותה, אז יתכן שתהיה שם מלחמת עולם ,כי היא לא תהיה מוכנה לבניה שלה.

היא כתבה שזה טוב, וכדי לתאר את היחס הנחמד בינה לבין בעלה ואת התהליך כתבה בתוך הדברים גם את הביטוי הזה שהוא ביטוי נפלא. ולא ש"בגלל זה" ספציפית כדאי..

"אתן רוצות להגיד לבנות צעירות" - ובדיוק בגלל זה אני ואחרים מגיבים. כי אתן לדעתי רוצות, גם אם לא בכוונה - להרוס לבנות צעירות את האפשרות לבנות בתום ונחמדות, ולהכניס אותן ל"מאבקים" שלא מענינים אותן.

אתן כן "התנפלתן" סתם, ומסיבות פנימיות שלכן. חברתך כי ה"ביטוי" נראה לה מקטין ו"אצלה" זה לא כך - כפי שכתבה מפורש. וגם את - כפי שלא לראשונה "עלית" על דברים דומים.

היא כתבה שזה טוב - וכתבה את נסיונה. ואתן קפצתן  בלגלוג על הביטוי - כי זה הפריע לכן אישית. אפשר לקרוא כאן.. זה לא רחוק. אי אפשר "להנדס" את המציאות.

ואני מציע שלא לדאוג שמא זה יגרום ל"מלחמת עולם".. אדרבה, כתיבות מהסוג שלכן - זה בדיוק מה שיעורר דברים כאלו. לעורר מאבקים היכן שאינם. 

למה לה מותר להגיד מה טוב לבנות צעירות ולנו אסור?

האם בגלל שהיא חושבת כמוך מותר לה?

האם בפורום הזה מותר להביע דעה רק עם היא כדעתו של דן???

האם רק אתה יודע מה טוב לבנות צעירות??

ואולי אני דווקא חושבת שמה שהיא אומרת הוא לא טוב לבנות צעירות??

ואולי הנסיון שלי הוא אחר משלה ואני רוצה לשתף את הבנות הצעירות ולהזהיר אותן מגישה כזו??

ואולי באתי מנישואין ראשונים כושלים בדיוק בגלל שהתחתנתי בגיל 18 וחצי עם גבר שרק רצה "לבנות אותי"? מה אתה בכלל יודע עלי???

מותר לך כמובן לחלוק על ההשקפה שלי. זה מהותו של הפורום

אבל מה שאתה עושה זה לא חולק על ההשקפה שלי אלא מתווכח על הלגיטימיות שלי להגיב ("חוצפה, רוצה להרוס, מי בקש ממך לתת ציונים, מי דיבר עליך בכלל,  תת רמה, באתן לקלקל נשים טובות במרירותכן, צורת שיפוט מעוותת".....) ...

היא לא כתבה "מה טוב לבנות צעירות".  היא כתבה מנסיונה על הטוב שבנישואין בגיל צעיר.

אגב זה כתבה מה קרה אצלה.

וזה לא שייך כלל ל"חושבת כמוני".  חבל לנסות "להוריד רמה" של כתיבה אחרת כדי להתמודד איתה.

זה שייך לתחושת העוול שמישהי כותבת משהו נחמד, על עצמה, ומתנפלים עליה, במילים קשות, ללא כל סיבה.

ומה הקשר "מותר להביע דעה"?..  אם תואמתך כותבת מפורש שהיא כתבה כדי "ללמד בנות צעירות" - אז אני רשאי, כמובן, כתגובה, לומר שלדעתי זה הרסני. או בנוסחך: "רק את יודעת מה טוב לבנות צעירות"?...

ואכן, מתברר מדברייך, כפי ששיערתי, ש"קפיצה" כזו על מישהי אחרת בלי שכלל ניסתה "לומר לאחרים" לנהוג כמותה - באה מנסיון מר כלשהו.

אני אכן משתתף בצערך.

אבל דווקא בגלל זה את צריכה להיות יותר זהירה בהנחלת "תובנות" כשהן באות בתגובה למישהי שמעידה שאצלה זה לא כמו אצלך. למה לכתוב לה "מקטין"?.. מה היא אשמה במה שאת עברת.

וזה לא נכון שלכתחילה כתבת כדי "לעזור לאחרות".. את ממש "קפצת" עליה, על ביטוי שכתבה אגב תיאור יחסה הלבבי. זה בסדר?..

ומה שעשית כעת, בסוף דברייך, זה "תרגיל" ידוע - אך לא לגיטימי. ליקטת מילות תגובה על כל מיני דברים שכתבת, רק בלי ההקשר של דברייך קודם. הרי לדוגמה: את כתבת כ"הסבר" ליציאתך עליה "בעלי לא בנה אותי".. אז כתבתי "בעלך לא - בעלה כן . מי דיבר עלייך". העתקת רק את החלק השני.. וכן השאר. אפשר בקלות לראות.

מה שנכון שאני אכן חושב שזו חוצפה מצידך, לתקוף בחורה טובה שכתבה משהו נחמד על היחס עם בעלה, לתקוף אישית את ביטויה, רק כי לך זה "מעלה את הפיוזים".

אל תהפכי את הדברים - אם לא היית תוקפת אותה, לא היו עונים לך.

זה כלל לא קשור ללגיטימיות של הבעת דעה.

אם הייית כותבת "דעה" בלי לתקוף אותה לריק - איש לא היה אומר שזו "חוצפה".. אני לא בטוח אם לא הבנת את זה בעצמך...

(שאת חלקם דן אולי אמר כבר).

ח.י. לא אמרה שמה שהיא כותבת הוא מה שטוב לבנות צעירות. היא כתבה את מה שכתבה כמשהו טוב אצלה, בזוגיות שלה עם בעלה, ותו לא.

זה כן פוגע כשאומרים על זה "ביטוי לא בריא" או הסתכלות לא נכונה. ברור שח.י. ידעה שאולי יגיבו למה שהיא כתבה- זה בכל זאת פורום ציבורי פתוח- ובכל זאת, זה לא אומר שמותר וראוי להעביר ביקורת על מה שהיא כתבה.

אנסה רגע להסביר למה זה פוגע, לדעתי. אם היית נושאת נאום, או כותבת מאמר ארוך, ומישהו היה אומר "וואו, איזו כתיבה יפה, איזה ביטויים מדויקים", הייתי מרגישה שהוא החמיא לך, לא שהוא החמיא לנאום או למאמר. היית מרגישה את המחמאה כאילו נאמרה עלייך ישירות (שוב, לדעתי).

וזה עובד אותו דבר כשמעבירים ביקורת. אם מישהו היה מביע זילזול על מה שאמרת/כתבת, היית מרגישה שהוא ביקר אותך.

מותר לך להגיד- בעיניי, יותר ראוי שבני הזוג יבנו ביחד את הבית שלהם ואת הזוגיות שלהם. מותר לך גם לכתוב מניסיונך.

אבל לומר- צורת ההסתכלות שלה, הטרמינולוגיה שלה (שנובעת מההסתכלות שלה), היא לא בריאה- זה צורת התבטאות פוגעת, שלא מכבדת את האחר. זה תקשורת אלימה (ממליצה לך לגגל את זה. נושא מרתק שראוי לכמה דקות של עיון).

כאן בעצם מצוי כל השוני לדעתי- האם את מעבירה ביקורת על מישהי אחרת כדי לחזק/להצדיק/להביע את דעתך, שאת משוכנעת בצדקתה, או שאת פשוט אומרת את דעתך, בלי לבנות אותה על ביקורת על אחרים, על דרך השלילה. מבינה למה אני מתכוונת?

"די, תנוח"...

בדיוק אחרי שהגבת..

אולי תציעי את זה לעצמך?..

אם מישהי כותבת משהו  "דרך אגב" על עצמה, אינה צריכה לקבל ממך "ציונים". זו לא "תגובה" על איזו דעה.

אני לא "מנסה לשכנע".. אני מנסה להראות לך שלא ילך באופן הזה, מתנפלים על מישהי שמטבעה לא תענה - וע"י חזרות על האמירה ש"אצלי זה לא כך", סותמים את פיה. אז לא.

תגובות לא פרופוציונאליות היו שלך. את מתעקשת כל פעם לחזור עליהן, דורשת להפסיק את הדיון מיד אחריהן, קוראת לתגובות אחרות "מעוותות" "ביטוי מקטין" - ואח"כ נתנת ציונים על הפרופורציה.

הרי איש לא ביקשך להגיב אחרי שענו על דברייך...

בצורה נעימה, אם את באמת רוצה לדעת למה ח.י. התכוונה.

נותן לי מקום להתפתח, נותן לי מקום להשען, נותן לח מקום להיות אישה..

כן!אצלי דווקא האפשרות להיות קטנה היא הבניה הכי גדולה שיכלה לקרות לי ברגע שהתחתנתי!!!

לשניה אני לא חושבת שזה משהו רע!!

הקב"ה ברא את הגבר בתור משפיע ואת האישה בתור מקבל!

זה חייב להיות בצורה יפה ונעימה ועם הרבה כבוד ואהבה אבל זה האדם מרגע הולדתו 

ולדעתי לשנות את זה, זה לנסות להפוך סדרי בראשית.

זו דעתי ותחושתי..

אני בטוח שלא התכוונה לאף אחד מהדברים שכתבת...

מן הסתם, סתם אשה טובה מלכתחילה, שנישאה ממש צעירה, ובעלה עזר לה לבנין עולמה הרוחני.. וגם בנין מידותי אינו דווקא "להתהפך" מרע לטוב. נבנים, משתכללים, מתגבשים..

[אגב, בקשר ל"מידה לא טובה" - ללא קשר לשרשור זה - לא צריך להתייאש. בוודאי שאפשר. לפעמים ע"י החלשתה, לפעמים ע"י הפנייתה לכיוון חיובי וכד']

ואם בבית הספר, חברתי הטובה בנתה אותי בתחום מסוים שהיה חסר לי?

ואם הקאוצ'ר שלי בנה אותי זה בסדר?

אם אמא שלי תמכה בי זה הגיוני?

ואם בעלי בנה אותי זה סימן שאני מושפלת?

צאו מהסרט!!

מרוב פמיניזם, במקום שיהיה שיוויון נהיה בעולם הדרת גברים.

מה הקשר, בעלי יכול לבנות אותי, בלי קשר להשפלה, בלי קשר להשתלטות.

תורידו את המילה בעלי ותכניסו כל מישהו אחר, זה יתקבל?

אז למה בעל לא?

אני האחרונה שתומכת בשובינזם. אך גם לא פמיניסטית כלל.

בשני הצדדים יש הדרה של הצד השני והגזמה לגמרי.

אני יכולה להגיד בפירוש שיש צדדים שבעלי בנה אותי, כן בנה.

ואם מישהו מעקם את האף, אז שיהיה לו אף עקום (בגין)

הוצאת את זה לחלוטין מההקשר.

לא מדובר בהשפלה. מי שמרגישה מושפלת זו בעיה שלה.

בסך הכל הערנו הערה קטנה שלטעמינו זו אמרה מקטינה.

כי זה מרמז שצד אחד הוא החזק והבונה וצד שני הוא החלש והנבנה..(בעל הוא לא אמא ולא קאוצ'ר)

אני לא רוצה לחשוב על בעלי כבונה אותי, אלא זה שאנחנו נבנים יחד, כל יום מחדש.

אני יוצאת מנקודת הנחה שמטרת הזוגיות היא לא שהגבר יבנה את האשה (או ההפך) אלא שהם ייבנו יחד, כשותפים.

אין לזה שום קשר לפמיניזם או שוביניזם , אלא לתפיסת זוגיות.

זהו. כל שאר הדברים יצאו מכלל פרופורציה

את לא חייבת להסכים. אף אחד לא מעקם את האף.

וגם את לא צריכה לעקם.

.

.

מה מקטין שמישהו בנה אותי? זה מגדיל אותי שיכולתי לקבל ולצמוח.

הוא יכול לבנות אותי, וזה לא סותר שאני יכולה גם לבנות אותו.

כל זוג ומי שצריך להבנות או שתיהם.

האשה היא חכמה והיא יכולה לבנות כמו גם להרוס.

גם גבר יכול לבנות, כמו גם להרוס.

אני נשואה שנתיים וקצת אז אני עוד טריה!

אבל התחתנתי בגיל 17, בפירוש הייתי יותר בוגרת מבנות גילי, ואני לרגע לא מתחרטת ב''ה.

אם הייתי יכולה להקדים ל16 גם הייתי עושה את זה.

זה הגבר הכי טוב שקרה לי, כמובן מתמודדים ויש נסיונות, אבל גודלים ביחד, וכל אחד עוזר לשני, אני ממליצה בחום!

המונמון ס''ד.

וכמה שאני אוהבת את בעלי (יותר מכל דבר אחר בעולם כולו) ואת הילדים היקרים שלנו, צריך לדעת שבצד היתרונות יש גם הרבה חסרונות.

היתרונות- הזוג פחות מקובע, גדלים ביחד, מתחילים הכל מההתחלה ביחד.. להיות אמא צעירה (שבוע לפני יום הולדת 19 הפכתי לאמא ) ומלאת כוחות

החסרונות- אחריות עצומה גם כלכלית, גם נפשית.  לפעמים יש מחשבות של דברים שאולי פספסנו

*אלא אם כן אתם ממש בקשר רציני, ואז אין לדעתי סיבה לדחות חתונה.

שיהיה בהצלחה מופלגה בכל מה שתבחרי.

אגב, אני נשואה בסך הכל 4 שנים כך שאין לי כל כך 'ראייה למרחוק' לדעת מה עדיף....

יותר נכון ראש חודש ניסן של כיתה י"ב שלו..

והוא לא מרגיש שהוא פספס כלום..

כל הנושא הזה הוא מאוד אינדוודואלי..

רמת ההכנה והבגרות של הזוג לנישואין חשובה מאין כמוה - וזה לא תלוי גיל.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אני מאוד מאוד מסכימה עם מאמע צאדיקה וחולקת על צורית7 זה נשמע שלא חווית את עול הנישואין על כתפייך ובטח שלא את העול הכלכלי שלהם...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

של זוגות שלא התחתנו בשל הגיל הצעיר, ומצאו את עצמם רווקים בגיל מאוחר אח"כ...

וגם של זוגות שהתחתנו מוקדם, וחיים בשמחה ואושר כבר עשרות שנים

קשה להגדיר שגיל מסויים הוא מוקדם מדי באופן גורף. הכל תלוי באישיות ובכוחות של האדם המדובר...

"כל אדם קרוב אצל עצמו" ואמא שלך קרובה אלייך מאוד, ואוהבת אותך- 

ולכן יש משהוא בראיה האובייקטיבית שלה אותך- שלא לגמרי מדוייק.

(והרבה פעמים זה השבח של אימהות- "אמא יודעת"... כי היא מכירה ואוהבת כל כך...) 

כדאי לך להתייעץ עם רב או רבנית גדולה, שגם מכירה אותך אישית או שאת יכולה לפרוס יותר מאשר מה שכתבת בפורום-

כדי להתייעץ ולקבל הדרכה, הנחיה וליווי 

אין באמת דבר כזה "לצאת לעולם" 

אפשר לצאת לעולם שלך- עצמך 

אפשר לצאת להכיר עולמות של אחרים- יהיו אשר יהיו- אפילו אם הם לא אקזוטיים כמו עיירת פיתוח נידחת אלא העולם של בעלך.... 

אין "עולם" אובייקטיבי שיוצאים אליו. בדקתי  

מבחינת שעות ממש להפך בזמן השירות היה לי הרבה יותר זמן לבית ולבעלי לעומת תקופת הלימודים שיש הרבה שיעורי בית וחוזרים בשעות לא שעות...תקופת השירות זכורה לי כשנה של ירח דבש אבל כנירא שזה תלוי בתחום השירות שאותו את בוחרת. יש תחומים מאוד מאוד עמוסים (בית ילד וכדומה)

הבעיה היותר משמעותית היא האם אתם יכולים להרשות לעצמכם את זה כלכלית אם בעלך יעבוד או שהוא יהיה סטודנט\בצבא\תלמיד ישיבה ואז באמת כל שקל יהיה לכם חשוב.

חוץ מזה אם כבר נשואים יש גם חשיבות להקדמת הלימודים בשנה (כל שנה משמעותית כשנשואים זה יכול להיות ההבדל בין ללמוד עם ילד ללמוד עם 2)

בקיצור זה לא כל כך פשוט להתחתן מוקדם הרבה דברים מתנגשים זה בזה וצריך לפעמים לוותר על דברים. אני אישית לא הייתי ממליצה לך להתחתן עכשיו אלא לחכות שנה שנתיים ואז הדברים באמת הרבה יותר קלים (אני התחתנתי כי כבר היינו בקשר ארוך מאוד של 4.5 שנים..)

את יכולה "להמליץ לחכות שנה שנתיים" בלי להכיר אותם..  ככה סתם מחכים תוך כדי קשר "שנה שנתיים"?...

[ובאמת קשר "ארוך" לפני כן, זה גרוע. טוב שלפחות ניצלתם את זה לטובה..]

אם היא באמת תוך כדי קשר אז אין מה לחכות...היא אמרה שהיא מתלבטת אם להתחיל לצאת ובמצב כזה בלי עניין של בוגרת לא בוגרת יש שלב בחיים (לקראת אמצע הלימודים וכ"ו) שזה הרבה יותר קל להקים משפחה מבחינה טכנית...

(התחלנו לצאת כשהיינו דתיים לייט ברוך ה' התחזקנו תוך כדי הקשר ושאר הקשר היה בהדרכה צמודה של רב לגבי מספר פגישות כמה זמן פגישה וכ"ו כדי שהקשר ישמר בקדושה...זה באמת לא כזה פשוט לצאת הרבה זמן...)

כנראה לא קראת את זה..

וב"ה שזכיתם להתחזק ולהקים את הבית כבר בקדושה.

פשוט כל ההודעה שלה עסקה ברצון להתחתן מוקדם מתוך צפייה שלה מעצמה מהסביבה וכ"ו זה לא היה נירא שהרצון שלה נובע כי היא מצאה את האחד שאיתו היא רוצה להתחתן זה היה נירא דבר שולי שהיא התחילה כבר לצאת אבל עוד לא יודעת מה יהיה עם הקשר הנ"ל

יקרה,

נפש האדם תהיה בנויה לגמרי אולי אחרי 120.

אנחנו נבנים ונבנים כל הזמן.

ואם ה' מזמן לך משהו שאת אוהבת ויש בינכם תקשורת טובה, חבל לדחות.

נישואין הם "בנין עדי עד" בלשון הווה - כל יום בונים.

אף פעם זה לא נגמר.

העיקר שיש אהבה ואחווה בין בני הזוג, שיש שותף לבניה.

לא בטוח שאם הורייך היו נישאים מבוגרים הם היו יותר מנוסים בגידול ביתם הבכורה.

מברכת אותך בבחירה טובה!

צריך להתיעץ עם מישהו שמכיר אותך טוב, ויש לו גם קצת ידע וניסיון. (עדיף לרב שמתעסק בנושא או משהו כזה.)

בגדול- האם את מסוגלת לצאת מהאני האישי שלך ולהכניס לשם גם בעל וילד? 

ובקטן- האם יש לך תכנית, רעיון איך לכלכל בית? יש לך לפחות דרך הגיונית? (כי בסופו של דבר פרנסה משמיים, אבל בלי דרך, כלי, היא לא תגיע..) 

לגבי השירות- אני חושבת שאם את עומדת באמת (כלומר- יש לך כבר עם מי, לא רק באידאל) להתחתן תוותרי על שירות. כמה שאני מאמינה בשירות לאומי וכו'- אני מאמינה יותר בלדאוג שהילדים שלך לא יהיו רעבים. תתחילי ללמוד ויפה שעה אחת קודם. שתסיימי עם הלימודים ותתחילי לעבוד בעבודה רוחית לפני שיהיו לך כמה ילדים שזה ממש קשה לעשות ככה תואר.

לגבי זה שאת כבר בקשר- לא אוהבת את זה שברגע שיש כבר קשר דוחפים להתחתן ויהי מה. מתחתנים כשמוכנים לזוגיות. לא לפני. יש פתרונות אחרים כמו מיעוט פגישות או להפרד ולחזור עוד כמה שנים.

ועוד דבר שבעיני הוא חשוב ובטח אני אחטוף על זה עגבניות- אם אתם אכן מחליטים להתחתן, תתיעצו עם רב גם לגבי ילדים. רב חכם שיוכל לעזור לכם להחליט אם נכון לכם לא למנוע ואז סיכוי שתכנסי להריון אפילו חודש אחרי החתונה, או למנוע כמה חוד'. (לדעתי כל זוג צריך לחשוב על זה, אבל זוג צעיר כ"כ בודאי.)

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר