אני לא חושבת שזה כבוד לנרצחים וגם שזה משו נורמאלי לעשות עצוב מממש ואז שמח..?!זה פשוט מוזרר בשכלל!!

שנקרא"תקומת ישראל" 

למה יש יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ואין יום זיכרון לנפגעי תאונות דרכים וכו'.

יום הזיכרון הוא יום בו אנו מזוכרים את החללים שנפלו על משמר ארצנו. אם זה במלחמה, או בנסיעה בכבישי א"י, בלגור בא"י.

אנחנו לוקחים את זה כחלק מהשמחה על תקומת עמ"י. זה שלב שבא לפני. ותכלס' זה כ"כ מוסרי שלפני החגיגות אנחנו זוכרים שזה לא בא בקלות. היה מחיר לאומי גדול על זה, ומחיר אישי כבד לרבים ממשפחות יהודי א"י.

מה זה בעצם לזכור?

זה להביא משהו שהיה בעבר, להווה. אתה נזכר במשהו שהיה פתאום הדבר הזה כאן. חי. אז זה לא יום אבל. זה לא יום של צום, ואין ענין להתענות. זה יום שאנחנו זוכרים את המחיר הכבד. את האנשים שמסרו חייהם. 

ומתוך החשיבה הזאת, אנחנו נכנסים ליום העצמאות בהכי תנופה והכי הודאה להקב"ה. החללים שמסרו נפשם כדי שאנו נוכל לחיות כאן, לא הכי היו רוצים שנעריך את הארץ הזו. את הזכות להיות כאן. שנשמח להיות כאן. שנבין את הנס הגדול. 

שנהיה גאים. שנוכל להגיד "מסרתם המון המון המון" "קיבלנו, לא נפלתם ריקם. תודה!"

מקווה שזה עוזר. שנזכה לקחת את הזיכרון ואת ההערכה והגאווה איתנו לכל אורך השנה! כשאנחנו מטיילים, נוסעים בכבישים, וגם כשסתם עושים שעורי בית במתמטיקה. בארצנו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....