שלום לכולן, אני חדשה בפורום וזאת בכלל פעם הראשונה שאני מבקשת ייעוץ בצורה הזאת אבל אני מרגישה שאני חייבת לשתף ולקבל דעות לא רק מחברות שהן לא תמיד אובייקטיביות.
אני נשואה שנתיים וחודשיים, בתחילת הנישואים לא מיהרנו להיכנס להריון ולפני כשנה התחלנו לנסות וראינו שזה לא הולך לנו ככ בקלות, סהכ ניסינו שבעה חודשים וללא הצלחה, באותה תקופה עבדתי בעבודה מסודרת יחסית אבל בסביבה מעיקה וקשה ואחרי שלוש שנים הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי.. משהו שאני אוהבת, לקחתי קורס בתחום שמאוד עניין אותי, הוא היה במשך חצי שנה וכרגע אני חודשיים אחרי הקורס, בתקופת הקורס לא עבדתי ואני כרגע מחפשת עבודה בתחום בו למדתי, בעלי מאוד נלחץ כשהפסקתי לעבוד, ומהיום שסיימתי את הקורס כל יום הוא "יורד" עלי שאני לא עובדת שאנחנו מפסידים כסף.. במשך הקורס לא רציתי להיכנס להריון, תכננתי לנסות שוב לקראת החודש האחרון של הקורס, וקרה נס הצלחנו להיכנס להריון, כשאמרתי לבעלי הוא לא ממש הגיב או שמח.. הוא רק אמר לי " נו את רואה שהכל בסדר" וישר "מה יהיה עם העבודה". אציין שבעלי עובד במקום עבודה מסודר כבר כמה שנים ואנחנו גרים ביחידת דיור שהוא בנה לפני הנישואים בחצר הוריו, אז לא ממש יש הוצאות, ובנוסף לפני שהתפטרתי חסכתי סכום נכבד ואינני זקוקה לתמיכה הכספית שלו. במשך שלושת חודשי ההריון אני מרגישה בדיכאון וחסרת מוטיבציה לכלום בעיקר בגלל דבריו שאני לא שווה כלום ושמה שלמדתי זה בזבוז זמן וכסף ושעכשיו זה לא הזמן לתינוק ושאני הורסת לנו את החיים, אני מוצאת את עצמי בוכה כמעט כל יום ולפעמים הוא רואה ולא מגיב או שפשוט ממשיך בשלו, ניסיתי לדבר איתו ככ הרבה פעמים לדבר איתו בשיא העדינות על הביקורת שלו ובכלל לגרום לו להבין אותי ומה שעובר עלי והוא לא מוכן להקשיב, אני ככ מפחדת שהקשר הזה רק הולך ומדרדר ואני מרגישה לבד בו, ההריון שלי תקין ובלי שום תופעות לוואי מיוחדות,והיום משום מה התעלפתי והרגשתי חלשה מאוד, הוא אמר לי לנוח והלך לחדר לשחק במחשב אחרי שעה כשראיתי שהסחרחורת לא עוברת לי התקשרתי למוקד אחיות והאחות אמרה לי ללכת למיון, כאשר אמרתי לבעלי שהפנו אותי למיון הוא כעס וצרח עלי שאני סתם עושה סצנות, התחלתי לבכות והתקשרתי לאימי היא כמובן הציעה לקחת אותי ישר למיון בלי שביקשתי ממנה, כשבעלי שמע את זה הוא פשוט "התחרפן" לא הפסיק לצעוק ו"לרדת" עלי. סליחה על המכתב הארוך פשוט הייתי חייבת להוציא את זה מהלב.
