זוגיות והריוןיפית

שלום לכולן, אני חדשה בפורום וזאת בכלל פעם הראשונה שאני מבקשת ייעוץ בצורה הזאת אבל אני מרגישה שאני חייבת לשתף ולקבל דעות לא רק מחברות שהן לא תמיד אובייקטיביות.

אני נשואה שנתיים וחודשיים, בתחילת הנישואים לא מיהרנו להיכנס להריון ולפני כשנה התחלנו לנסות וראינו שזה לא הולך לנו ככ בקלות, סהכ ניסינו שבעה חודשים וללא הצלחה, באותה תקופה עבדתי בעבודה מסודרת יחסית אבל בסביבה מעיקה וקשה ואחרי שלוש שנים הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי.. משהו שאני אוהבת, לקחתי קורס בתחום שמאוד עניין אותי, הוא היה במשך חצי שנה וכרגע אני חודשיים אחרי הקורס, בתקופת הקורס לא עבדתי ואני כרגע מחפשת עבודה בתחום בו למדתי, בעלי מאוד נלחץ כשהפסקתי לעבוד, ומהיום שסיימתי את הקורס כל יום הוא "יורד" עלי שאני לא עובדת שאנחנו מפסידים כסף.. במשך הקורס לא רציתי להיכנס להריון, תכננתי לנסות שוב לקראת החודש האחרון של הקורס, וקרה נס הצלחנו להיכנס להריון, כשאמרתי לבעלי הוא לא ממש הגיב או שמח.. הוא רק אמר לי " נו את רואה שהכל בסדר" וישר "מה יהיה עם העבודה". אציין שבעלי עובד במקום עבודה מסודר כבר כמה שנים ואנחנו גרים ביחידת דיור שהוא בנה לפני הנישואים בחצר הוריו, אז לא ממש יש הוצאות, ובנוסף לפני שהתפטרתי חסכתי סכום נכבד ואינני זקוקה לתמיכה הכספית שלו. במשך שלושת חודשי ההריון אני מרגישה בדיכאון וחסרת מוטיבציה לכלום בעיקר בגלל דבריו שאני לא שווה כלום ושמה שלמדתי זה בזבוז זמן וכסף ושעכשיו זה לא הזמן לתינוק ושאני הורסת לנו את החיים, אני מוצאת את עצמי בוכה כמעט כל יום ולפעמים הוא רואה ולא מגיב או שפשוט ממשיך בשלו, ניסיתי לדבר איתו ככ הרבה פעמים לדבר איתו בשיא העדינות על הביקורת שלו ובכלל לגרום לו להבין אותי ומה שעובר עלי והוא לא מוכן להקשיב, אני ככ מפחדת שהקשר הזה רק הולך ומדרדר ואני מרגישה לבד בו, ההריון שלי תקין ובלי שום תופעות לוואי מיוחדות,והיום משום מה התעלפתי והרגשתי חלשה מאוד, הוא אמר לי לנוח והלך לחדר לשחק במחשב אחרי שעה כשראיתי שהסחרחורת לא עוברת לי התקשרתי למוקד אחיות והאחות אמרה לי ללכת למיון, כאשר אמרתי לבעלי שהפנו אותי למיון הוא כעס וצרח עלי שאני סתם עושה סצנות,  התחלתי לבכות והתקשרתי לאימי היא כמובן הציעה לקחת אותי ישר למיון בלי שביקשתי ממנה, כשבעלי שמע את זה הוא פשוט "התחרפן" לא הפסיק לצעוק ו"לרדת" עלי. סליחה על המכתב הארוך פשוט הייתי חייבת להוציא את זה מהלב.

נגע לליבי ואני כותבת קצת באריכות-אימון באמונה

כמובן שהכי קל לומר לך "לכו לייעוץ נישואים" אבל לא בטוח שבעלך ישתף פעולה לפי התיאורים שלך.

אבל אני מנסה לנתח את מה שכתבת. ואני מנסה לדון לכף זכות את בעלך אע"פ שהוא מאוד פגע בך.

 

א. כנראה שהנושא הכספי מאוד מאוד מלחיץ אותו ומוציא אותו לגמרי משלוותו.

ונשמע מדברייך שאין לכם בעיה כספית כרגע , אבל אפשר קצת להבין את הלחץ הזה.

אני לא יודעת מה רמתו הדתית-אמונית ואת לא פרטת, אבל כשאין ביטחון בה' שה' דואג והפרנסה משמים ,

אז זה בהחלט נושא מלחיץ. זה מאוד מלחיץ אותו שהוא מפרנס יחיד כי אם חלילה יקרה לו משהו מה יהיה.

העובדה שבעז"ה יצטרף עוד תינוק למשפחה לא מוסיפה לו שלווה בתחום הזה.

 

ב. יכולה לומר לך מניסיון, שלהרבה בעלים קשה להתמודד כשהאשה שלהם נחלשת פתאום.

הם פתאום לא יודעים מה לעשות , זה מאוד מלחיץ אותם,ויותר נוח להם לחשוב שזה שום דבר ושרק צריך מנוחה.

ובאופן כללי הם לא סובלים שהאשה שלהם בוכה. מעדיפים להתעלם. זה לא נכון לבכות לידו, תבכי לקב"ה בתפילה על הצער והקשיים שלך. זה עדיף.

 

ג. ברור שזה לא לגיטימי לצעוק ולרדת עלייך, אבל לפעמים אנחנו מפרשים בצורה קיצונית תגובה של משהו שיקר לנו,

בגלל הרגישות שלנו. הוא באמת ממש הרים את קולו עלייך והשתמש במילים פוגעות?

יכול להיות שאת מאוד רגישה לתגובות שלו ומפרשנת אותם באופן מוגזם? אני לא מזלזלת ברגשות שלך, רק עוזרת לך לבדוק אם המצב באמת כ"כ גרוע.

 

ד. הייתי מציעה לך לנסות להרפות ממנו , לא לדבר איתו על מערכת היחסים ביניכם בתקופה הקרובה.

במקום זה תכתבי לו במכתב את מה שאת מרגישה בנוגע למערכת היחסים ביניכם, ותנסי לא לכתוב האשמות

אלא רק תתארי את הקשיים שלך. ותבקשי ממנו בסוף לענות לך במכתב ושיפרט גם הוא את הקשיים שלו.

תני לו מקום לתאר את מה שעובר עליו כי משהו בטוח עובר עליו.

יש אנשים שהרבה יותר קל להם להתבטא בכתב מאשר פנים מול פנים שאז כל הכעסים מציפים אותם.

כתיבה של הדברים תעזור לשניכם לעבד את המצב בתוככם.

 

בתקוה שעצותי תעזורנה ואם לא -כדאי לשקול ייעוץ מקצועי , אבל עדיף אולי שהורייך יממנו אותו ולא הוא.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נשמע בכלל לא פשוטכמו מים
אין לי הרבה עצות, אבל שולחת חיבוק ענק!! תהיי חזקה!! :-*
למצוא עבודהl666

ולעזוב אותו

תינוק חדש זה אומנם הוצאה אבל לא עד כדי כך, במיוחד כשמתכננים ומבררים מחירים קודם

מצטערת אבל נראה שהכי חשוב לו זה נוחות שלו

עיצה למצב הנוכחי,אנונימי (פותח)
כיוון שאת בהריון וכרגע הכי הכי חשוב זה מצבך ומצב העובר הגדל ומתפתח בתוכך, אל תקחי ללב ממנו תשמחי שעוד מעט תחבקי תינוק ושאת אמא תעשי דברים שאת אוהבת , תראי לו שאת חזקה, תשתפי מישהו שיתמוך בך. כמובן פה בפורום את יכולה לפרוק תמיד. תצאי, תבלי תשמחי,תיפגשי עם חברות, אם לא תמצאי עבודה זה לא סוף העולם!

אחרי הלידה שתתחזקי ויהיה לך כוחות תראי מה את עושה עם הזוגיות הזאת.יועץ נישואים וכו'

בנתיים מציעה אולי לערב רב?

בהצלחה, את אישה חזקה. השם איתך!
לא בטוח שזה אותו מקרה.. אבל..אנונימי (פותח)

לפעמים יש בעלים שמעדיפים להיות החלשים, המסכנים וכו..

וקשה להם להכיר בעובדה שהאישה שלהם צריכה עזרה וסיוע אז הם מעדיפים להאשים ולהתקיף וככה זה יוצא מאחריותם.

 

א. את מיוחדת ומדהימה שהחלטת לקום ולעשות מעשה ולבחור ללמוד משו שאת רוצה ואוהבת!!!!

 

ב. את צריכה להמשיך להיות חזקה ובטוחה בעצמך. נכון, זוגיות נורמלית ובריאה זה כשמקבלים תמיכה מהבן זוג.

אבל זה שהוא לא מסוגל לתת לך את זה לא אומר שאת צריכה לקרוס!! הבריאות שלך ושל העובר מושפעת מהבריאות הנפשית שלך. ולכן, לדעתי, תמצאי משהי לשתף אותה בקשיי ההריון. תשקיעי בפינוקים לעצמך (גם אם זה גורם לבעלך לכעוס..אל תכנסי איתו לדיונים בנושא) ותשמרי על הבריאות הנפשית שלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

כמובן שאחרי הלידה יש מקום וצורך ענק ללכת לייעוץ זוגי וכו. אבל זה לא הזמן כרגע. עכשיו, את צריכה להיות בשביל עצמך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חייבת להגיד את דעתי באופן נחרץ.AsNaT

המצב נשמע קשה.לא טוב!קראתי את הדברים שלך והערצתי אותך שאת ממשיכה את ההריון ולא נחלשת המצב עלול לגרום לך להחלשות.בשום פנים ואופן אסור להביא ילד למצב כזה של זוגיות.של צעקות.של חוסר הבנה.

אני ממליצה מאוד ללכת לייעוץ זוגי יש לי המון אופציות אשמח להפנות אותך בפרטי...אבל בשום פנים ואופן לא לדחות את זה לאחריי הלידה.זה  ככ חשוב שהוא יתמוך בך.וכן.שתתרגישי הכי בנוח לבכות לידו בשביל זה יש בעל.לא בוכים רק לקבה!בעל צריך לדעת להכיל ופה המצב לא תקין.חשוב שתבואי ללידה מלאת כוחות כי שם נפתחים לך חיים חדשים-חיי אמהות.חשוב שעשיו תבנו את הזוגיות ותתאמצו על זה לא אחריי הלידה.ילד קטן לא צריך לשמוע כעסים ומרמור בבית זה יוכל להרוס אותו אח" לכל החיים.

אני אשמח לייעץ בול דבר שתצטרכי.זגיות זה דבר מאוד לאקל..וכולנו יודעות.אבל תעבדי על זה כמה שיותר מוקדם.אל תהססי!!!!

 

זה נשמע שלהשקיע כוחות בלשכנע אותו ללכת לייעוץ עכשיאנונימי (פותח)

ו - לא כדאי. חוץ מפיצוצים ומריבות נוספות (הוצאה נוספת, ההבנה שאתה טועה וכו) וחוץ מזה שזה יוריד אותה יותר נפשית זה לא יעשה כלום...

שוב, ככה נשמע לי. אמן שאני טועה!!

לא מסימה איתך בלל!AsNaT

סליחה שאני ככה נחרצת זה נראה לי דיני נפשות של העובר ושלה עצמה.אסור לאישה בהריון להיות במצב הזה בבית כזה עם בעל שמתנהג כך.אל תדאגי יש דרכים עקיפות לגרום לבעל לבוא לייעוץ.ובעניין הכספי-כול הון שבעולם שווה שלום בית ותחושת שלווה לתינוק.

ברור שהמצב מזעזע ולא נכון!!!!!!!!!אנונימי (פותח)

אבל אם הוא לא מפסיק לכעוס שהיא לא עובדת. לא מפסיק להתלונן (עד כדי פחד מההוצאות של הילד). אז הוא לא יסכים ללכת להוציא עכשיו עוד כמה אלפי שקלים.

וכדי לשכנע אותו היא תצטרך הרבה כוחות נפש שלא נשמע שקיימים לה. לכן, אני חושבת שכרגע הכי חשוב זה שהיא תשקיע בעצמה. אם הוא לא מבין ולא נותן ולא ממלא את תפקידו כבעל היא צריכה לנסות למלא את החלל בדרכים אחרות כרגע.

אז סתםכדי שתביני כמה זה חשובAsNaT

אני אומרת לך שאני מכירה רבנים שהם יועצי נישואים שלוקחים על זה גרושים וגם את הגרושים הם לא יבקשו בהתחלה כדי שהגבר לא יירתע אלא יגידו שזה בחינם ואפילו יהיו מוכנים לעשות הכול בחינם העיקר להציל זוג ממצב זה

מסכימה עם אנונימי.. כרגע זה המצבאנונימי (פותח)
הכי חשוב שתישאר חזקה!! ותשקיע בעצמה. בעלה לפי התיאור לא ירוץ לייעוץ עכשיו.
כן יש מקום לערב רב.
חיבוק גדול!יפעת1
מצטרפת לעצות שמעלי..
אפילו ללכת לטיפול לבד בלי שידע.
תודה רבה על החיזוקים!יפית

אני מאוד רוצה את הילד הזה ולא משנה מה יקרה לי בהמשך הזוגיות .. ומפחיד אותי לחשוב שזה יכול להשפיע עליו, ובעלי לא מוכן ללכת לייעוץ בשום פנים ואופן, אפילו שהוא לא יצטרך לשלם מביכה אותו כל הסיטואציה של לדבר על דברים יותר עמוקים שנוגעים לרגש, הוא מאוד סגור בעצמו ולא מרבה לדבר על דברים שעל הלב. אני פשוט לא יודעת איך לגשת אליו ברמה הזאת.

מחזקתאמא25

קודם כל אני רוצה להגיד לך כל הכבוד על ההתמודדות שלך!

את לא נשברת, חושבת על התינוק, ונשמע שאת משתדלת לפעול לטובת הקשר והמשפחה.

ב"ה שאת רוצה את התינוק הזה (:

בנוגע לבעלך, בהחלט נראה שיש משהו בסיסי ויסודי שקשה לו,ומשפיע על התגובות שלו כלפייך וכלפי התינוק.

לא ציינת האם הוא רצה את ההריון? 

יכול להיות שהוא חושש להפוך לאבא והוא משליך את הרגשות שלו ככעס עלייך?

בהחלט מצריך בירור עם איש מקצוע, אני לא חושבת שזה יעזור שאת תלכי לבד לייעוץ כי זה עוד יותר ירחיק אותו, ותהיו את ואיש מקצוע נגדו.

אני הייתי מציבה לו טיפול זוגי כתנאי להמשך הקשר. אני לא חושבת שזה יהיה בריא לאף אחד שתכניסו את התינוק לבית כאשר זה המצב. מה גם שאחרי הלידה את תצטרכי המון המון תמיכה ממנו, ואם הוא לא יהיה שם בשבילך (פיזית ובעיקר רגשית) זה יהיה קשה מנשוא, לא מגיע לך להתמודד עם השינוי העצום הזה לבד!

תנסי בנתיים להעזר כמה שיותר במשפחה ובחברות שלך!!! גם אם לא נח לך לשתף אותם במה שעובר עלייך, את יכולה לבקש עזרה בבישולים, או בזה שיהיו איתך, יצאו איתך ויארחו לך חברה. כדי שלא תאבדי את עצמך ואת השלווה שלך בכל הסיפור הזה..

ממליצה לך לחשוב מה יכול להיות המקור להתנהגות שלך בעלך, האם הוא התנהג ככה גם לפני ההריון, האם הקושי הוא רק בהקשר הכלכלי מבחינתו, האם הוא מגלה כלפייך חיבה בזמנים בהם הוא רגוע, אומר לך שהוא אוהב אותך?

כי לא ברור ממה שכתבת האם זה היחס שלו כלפייך תמיד, או רק בהקשר להריון ולעבודה.

 

אשמח לעזור אם תצטרכי עזרה בחשיבה (אני עוסקת בתחום הטיפולי)

המון המון בהצלחה ורק טוב!!

 

לפי דעתי לא כדאי לשתף חברות במצב הזוגיותאימון באמונה

וגם שיתוף של המשפחה צריך להיעשות מאוד בזהירות. נגיד רק את אמא 

שאפשר ממש לסמוך עליה שלא תגרום נזקים. 

שיתוף לא מבוקר יכול לגרום נזקים בלתי הפיכים .

השיתוף בפורום הוא פחות נורא כי איננו מכירות אותך .

מצטרפת להצעה להתייעץ עם רב שמתעסק בייעוץ זוגי  שיכול להשפיע עליו..

וכן לנסות לא לקחת ללב עד כמה שאפשר.

וגם להיזהר מכאלו שמיד מייעצות לעזוב אותו. אפילו שזה פורום אנונימי עדיין צריך הרבה זהירות עם העצות.

לא כ"כ מהר מפרקים בית,

אם המציאות הזו לא נמשכת הרבה זמן, (למעלה משנה)

היא בודאי ברת תיקון ואין סיבה כבר להתייאש מהנישואין.

חזקי ואמצי יקרה ותרגישי טוב!

כשיש לנו בן אדם קרובl666

אז מצפים ממנו לתמיכה מינימלית במצב של קושי

ופה לפי תיאור לא רק  שאין תמיכה אלא הפוך

ובלי שום סיבה בעצם כי יש להם משכורת שלו, פיקדון שלה והיא בטח תצא לעבוד אם יהיה קשה, יש לה ניסיון כך שאין שום סיבה להתנהגות שלו

למה לסבול שנים ולהגיע למצב של כמה ילדים ואז להיפרד? האם זה יותר טוב? חיים עוברים בינתיים

אני מבינה שיועצים צריכים להתפרנס אבל למה על חשבון של מישהו אחר שסובל בינתיים?

את צודקת באופן כללי אבלאימון באמונה

כמו שאני לא מכירה לעומק את המורכבות של מערכת היחסים ביניהם,

ושתינו ניזונות ממה שיפית סיפרה פה , נראה לי שעדיין צריך זהירות בנתינת עצות גורליות שכאלו.

הרבה זוגות עוברים משברים, ותקופה של תחילת הריון זו תקופה מאוד לא פשוטה מבחינה רגשית

לאשה ובטח בהריון ראשון . ולא בטוח שמדובר פה בסבל שיימשך לאורך שנים,

לפעמים אם מטפלים בבעיה בעודה בהתחלה יש סיכויים טובים לתיקון ואנשים יכולים לתקן ולהשתנות.

ודווקא מתוך משבר כזה אפשר לפעמים לצמוח.

ויחד עם זאת יתכן שאת צודקת וגם טיפול לא יעזור ויהיה צורך לפרק את החבילה , אבל

לא כ"כ מהר.  אף אחד לא מבטיח לגרושה עם ילד שהיא מיד מתחילה פרק ב' שמח ומאושר.

מסכימה עם אימון ואמונה. מזבח מוריד דמעות על ביתעיניים זוהרות

יהודי שמתפרק... זה  לא משהו שעושים כל כך מהר. צריך לנסות, לפני שמרימים ידיים.

 

יפית- חיבוק ענק! 

את גיבורה, אין לי מילים!

כשאת בוכה, תנתבי את הדמעות לתפילה. מישהו למעלה יאסוף אותן עבורך, עבור ילדך, ובעז"ה גם עבור אישך.

שם הניק אימון באמונה. אמונה דורשת אימון יומיומי..אימון באמונה

זו טעות שחזרה כבר מספר פעמים אז אני מתקנת קורץ

האמונה היא החלק הכי גבוה שבכתר שהוא הספירה הכי גבוהה שבנפש האלוקית שלנו.

(מתוך 10 הספירות- קשור לימי ספירת העומר)

כדי שהאמונה תאיר לנו בנפש צריך אימון יומיומי בדברים הכי קטנים כדי שגם בזמנים של ניסיון

רציני , האמונה שלנו תחזיק מעמד .... ויהי רצון שהקב"ה לא יעמיד את האמונה של אף אחת מאיתנו במבחן!

מצב קיצוני דורש שינוי קיצוניפרח-בר
מה שאני הייתי עושה במצב כזה - אורזת תיק ,כותבת לו מכתב בו אני מפרטת את כל הקשיים והתיסכולים - נוסעת להתארח אצל אמא או כל דמות אחרת שאני סומכת עליה ומציבה לו תנאים מאד ברורים להמשך היחסים..טיפול זוגי ושינוי גישה מוחלט, חשוב מאד לדאוג שתרגישי בטוחה ואהובה ושהוא יבין איזה טעות הוא עושה שהוא מתנהג אליך ככה בזמן שאת נושאת את ילדו ! אין שום הצדקה בעולם להתנהגות כזו של בעל , תעמדי על שלך ותיהי חזקה את דורשת דברים בסיסים ומגיע לך לקבל אותם
בכתובה כתוב שהוא צריך לפרנס אותך ולא הפוך...אם ל2

כשתדברי איתו תזכירו לו את זה אבל בנועם.

כמו כל דבר להרוס זה מאד קל ולבנות זה קשה שבעתיים.

אחת שמחפשת את ההזדמנות השניה כבר 12 שנים.

אסור לגור ליד ההורים!בשום אופן!!אנונימי (פותח)
וואו. את גיבורהארץטרופיתיפה

תראי, את צודקת וכולנו חושבות ככה.

 

השאלה אם תעזבי. מישהי אחרת תיכנס במקומך ופתאום הוא יפרח - איך תרגישי?

לכן, את צריכה להיות זאת שבזכותה הוא פורח.

אני  לא מסכימה עם זה, אבל זוהי דרכו של עולם. במיוחד כשיש לך ילד בדרך ואת חייבת לדעת בדיעבד שעשית הכל.

לכן תקשיבי. תשבי איתו. תכיני אוכל טעים. תהנו.

בסוף הארוחה תעשי לו מסג'.

ככה יומיים.

ביום השלישי תעשי אותו הדבר רק בלי המסג'.

ותגידי לו : תקשיב בעלי, אני אוהבת אותך. אין כמוך. אתה יודע שאני לא מכירה אף בעל שבנה במו ידיו יחידה? איזה תותח אתה.

אלא מה? יש לי 2 בעיות.דבר ראשון, אני מבקשת להודיע לך, שלא מפאת כבודי, אלא מפאת כבוד שכינה - אני לא אסכים שתדבר בבית הזה בצורה לא מכבדת. איז ואשה - שכינה ביניהם. יש כאן שכינה ואתה מוכרח לכבד את זה.

דבר שני, אני מבקשת להבין מה בדיוק מפריע לך. יש לנו די והותר. זכית באשה מוכשרת. אתה חושב שהתנהלנו לא נכון ? איפה? בוא נחליט ביחד מה עושים מעכשיו. ביחד. אני מבינה שיש לך הערות לא שייכות בגלל שאתה מרגיש שקולך אינו נשמע.

לכן אני מבקשת שכל כמה ימים נשב ביחד בשיחה שמכבדת את שנינו, עם משהו טעים באופן מיוחד, וכל צד יגיד מה היה לו נעים ואיפה הוא היה מבקש לשים יותר דגש לקראת השבוע הבא.

 

אל תהיי פרייארית!!! אל תוותרי על בעלך !!!

 

הוא מדבר  בצורה לא יפה, אבל יש לו כנראה יתרונות שהרבה נשים אחרות יידעו לנצל וטוב ממך!!!

את יכולה לעשות את זה! קחי את זה כאתגר - האתגר של חייך - יש כאן משימה, להפוך את בעלך לבן אדם, לא משימה קלה, אבל את יכולה!!!

בטח שלא לשתף את המשפחה, בטח שלא לעזוב, בטח שלא לשתף חברות.

אם הוא לא מוכן לדבר עם מישהו על הבעיות - את רוצה להכניס חברות?? לדעתי זה מאד לא מכבד.

עם זאת, זה אחד הקשיים שאת יכולה להעלות בפניו. שקשה לך שאתם לא משתפים ולכן אם הוא מוכן שתפנו לרב שלו לפתוח את הדברים.

 

את כל האמור לעיל אני מסייגת ומוסיפה - אם הוא פוגע בך בצורה של קללות או חלילה יותר מזה - הכל מבוטל.

 

אל תוותרי!

 

אגב, נשמע שאתם באים ממשפחות שונות. אולי הוא חווה את הקושי הכלכלי בצורה אחרת ממך, אולי אות חינכו לחריצות ואת נתפסת כעצלנית, אולי יש לו מישהי מאד יפה בעבודה שעושה לו עיניים והוא לא יכול שלא להשוות עם "העצלנית הזאת הבכניינית שהוא התחת ן איתה"... אל תהיי תמימה.

 

תהיי חכמה. תוכיחי לו שאת יפה, חכמה ונבונה. אשה טובה ומקסימה.

 

תדברו בנועם.

 

והכי חשוב - תוכיחי לו שאתם ביחד. אין דבר כזה שאת אשמה או שהוא אשם - אתם ביחד!

 

 

התמודדות עם בעל שצועק ומשפיל זה לעשות לו מסאז???אין כמו אמא
עבר עריכה על ידי אין כמו אמא בתאריך ז' באייר תשע"ד 11:18
עבר עריכה על ידי אין כמו אמא בתאריך ז' באייר תשע"ד 11:18
עבר עריכה על ידי אין כמו אמא בתאריך ז' באייר תשע"ד 11:18

וזה שאם הוא יעזוב הוא ימצא מישהיא אחרת. זה אמור להיות שיקול או איום?? אז שימצא ... אישה מושפלת לא אמורה לפחד, כי כל הגברים מוצאים אישה, תשימי לב שאפילו הרוצחים בכלא מצאו בת זוג תוך כדי שהם מרצים עונש מאסר.

אני אומרת שתשבו ותפתרו את הבעיה, אבל שזה לא יבוא מתוך פחד שהוא  ימצא אישה אחרת .כי הוא ברור ימצא!!

וזה שהוא ימצא משיהיא יותר יפה בעבודה. הרי ברור שהוא יכול למצוא!! אז בגלל זה שהיא תהיה בפחד שלא יעזוב? בכל משרד תמיד יש את הבחורות היפות והצעירות ושלא בוכות כמו האישה בבית, גם גבר שחי מצוין עם אישתו יכול ליפול כי אין אפוטרופוס, אבל זאת לא סיבה לותר לגבר שמשפיל.

תהיי חכמה. תוכיחי לו שאת יפה, חכמה ונבונה. אשה טובה ומקסימה.(זה הכל בתגובה לארץטרופית ) את חושבת שהיא אמורה כל הזמן להראות לבעלה כמה היא יפה? חכמה? החיים זה האמת אי אפשר כל הזמן לשחק על הבעל, אולי בהתחלה זה נחמד אח"כ החיים זורמים עם ילדים, כל הזמן להראות רק את התכונות של חכמה , נבונה,טובה ומקסימה, זה פשוט לא שיך! לא מתחתנים בשביל להראות כל הזמן את  הצד החיובי וכמה הוא זכה, הוא מראה לה כל הזמן את הדברים החיובים שלו?

 

מותר לי לחשוב אחרת ממך מבלי לקבל שטיפה?ארץטרופיתיפה

עומדת על דעתי.

 

עדיין.

 

ואני לא הייתי משתמשת במילה "מושפלת". הרי היא 99% תישאר איתו אז למה להכניס לה סרטים לראש? אין לה מספיק?

ואם לא אכפת לך - הם בהתחלה, אם עכשיו הוא לא יראה כמה שהיא מדהימה - אולי אחרי זה כבר לא תהיה לו הזדמנות.

 

ואמרו חכמנו "דברי חכמים בנחת נשמעים". אז לא נורא אם היא תרגיש מפגרת יומיים. איך אמר ר' נחמן "עדיף לסבול כמה רגעים מאשר לסבול כל החיים".

 

ומה קשור מה שהוא מראה לה? אנחנו מנסות פה להציל ולא להעניש.

 

בע"ה יצליחו והוא יצטער וייקח על עצמו להראות רק את הצדדים החיוביים.

 

למען הסר ספק - אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלו בכלל. הוא מתנהג בצורה נוראית.

כואב לקרואתחיה דולה
המצב שאת מתארת הוא לא תקין ומגיע לך לחיות בזוגיות מאושרת ושמחה.
מגיע לך להיות אהובה ובטוחה.
מגיע לך שלצידך יהיה גבר תומך ומבין ומכיל.


איך עושים את זה?
מתחילים ללכת ליעוץ, אפילו לבד.
לראות אם יש על מה לעבוד, לראות אם יש עם מי לעבוד.

אל תוותרי על האושר שלך!!
כואב מאוד לקרואטוב בבית1אחרונה

איך היה היחס אליו לפני שנכנסת להריון?

יש באתר אחר (באופן טבעי) דף שאני עוקבת אחריו, ויש בו נשים שמשתפות במה הן עוברות, ונשים אחרות בעלות רקע מקצועי שעוזרות. העזרה היא להתעללות נפשית, בדרך כלל של הבעל באישה, אבל לפעמים זה ההיפך.

אולי זה גם מה שקורה אצלך... זה לוקח זמן לזהות את זה, כשנמצאים בתוך זה. וגם הרבה מהסימנים שנותנים שם - יש לרוב הזוגות, אבל הדומיננטיות וריבוי הסימנים מראה על כך שישנה התעללות (גם אם המתעלל אינו חווה זאת כך, להיפך, הוא מרגיש שהוא זה שמסכן).

הקישור הוא כאן והוא מפנה גם לדף נוסף באותו הנושא.

אם אני מזהה נכון - אז חשוב שתקראי את הדפים, ותיוועצי שם עם האנשים, כי המצב הזה לא מספיק ידוע, גם לא ליועצי זוגיות. ואז חלילה עלול לקרות מצב שהעצות יזיקו לך במקום להועיל.

בכל מקרה - אם אני מזהה נכון - יש דרך לשפר את המצב, גם אם זה רק את זו שמוכנה לשנות אותו כרגע, ללכת ליעוץ וכו'.

 

בין אם זיהיתי נכון או לא, 

לצד הצער בלקרוא את השיתוף שלך, יש גם שמחה שבתוך המקום שאת נמצאת זה ברור לך שמשהו פה לא בסדר. 

אני מאחלת לך את האומץ לברר ולא להרפות איך נכון לך להתקדם, 

ולהצליח בכך הצלחה רבה!

 

אובדת עצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

אני יודעת שהאנונימי לא קשור לפורום הזה. אבל פה יש כ"כ הרבה נשים חכמות שאולי יוכלו לעזור לי, כי אני מרגישה אבודה ולא יודעת איך נכון לפעול ועם מי להתייעץ. אין לי את הניק האנונימי של פורום הריון וממש לא רוצה שדבר כזה יישאר לי בניק הפרטי.  


פתחתי גם שירשור בפורום אמהות, אבל פה הרבה יותר פעיל. מקווה שיתקבל בהבנה.


סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

אני חושבת שדווקא זה שנתפסהאמאשוני

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.


בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')


אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.


אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.


ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)


רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי


תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.


בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.


לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...


בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

וואי! תודה על הפירוט הרחב🙏🏻אנונימית באהב"ה
בדיוק סיימתי שיחה ארוכה מאוד עם מדריכת הורים שמתמקדת בעיקר בגיל ההתבגרות. אמרתן דברים חופיים וזה מחזק אותי!

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.


היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

זה מאוד מאוד תואם לבעיות קשבאמאשוני

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:


יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.


עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.


יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.


בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

איזה מקסים כתבתאוזן הפיל

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.


תודה🙏

חיבוק, באמת קשוחכולנה

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.


זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

נשמע לי קיצוני להגיד לא הולכת לבד כשהיא בכיתה ואונמר

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

ממש לא בקטע מאשיםכולנה

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

היא כתבה למכולת ולבייביסיטראמאשוני

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.


בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.


אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

טוב. לוידעת.אונמראחרונה

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

ילד קשה (בן שנתיים)באתי מפעם

אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי.

הילד שלי החמוד, המתוק, המצחיק פשוט מתיש לי את הנשמה.

אני מרגישה שהוא סוחט אותי פיזית ורגשית.

אין לי כוחות.

יש עוד ילדים מעליו בבית, הוא משתלט על הכל. אני מוציאה אותו מהמעון בשלוש, הילדים בבית מ1. והיום לפני שיצאתי להביא אותו מהמעון אני מחשבת לעצמי בראש, אוקי, יש לי עכשיו 4 וחצי שעות שאין לי חיים. זו התחושה.

איך שהוא נכנס הביתה הוא רק צורח, כל דבר שבא לו זה רק על ידי צרחות, צרחות, השתוללות, עצבים. בא לו דברים מאוד ספציפיים ואני לא תמיד מרשה ואז זה בכיות שעה. או שאני מביאה לא בדיוק כמו שרצה (אבטיח קוביות ולא משולשים, מים בבקבוק הזה ולא הזה). אני משתדלת שלא יהיה רעב אבל לא תמיד הוא מוכן לאכול אוכל ובא לו רק נשנושים.

ניסיתי לחשוב איזה רגש יש לי כלפיו וזה פשוט זהירות ופחד מהפיצוץ הבא. אני כל הזמן מרצה אותו שלא יבכה וישגע אותי.

הילדים אוהבים אותו מאוד כי הוא חמוד ממש, יש לו קטעים מתוקים שהוא מנסה לדבר, לרקוד, לשיר, הוא חתיך הורס אבל הורס לי את הנשמה. מה כואב לי? שאני קולטת שאני בלחץ ממנו אז צורחת על הילדים האחרים על כל דבר קטן.

כי א י ן לי יכולת להכיל עוד בכיות ועוד שיגועים, מה שיש לי ממנו זה מעל ומעבר.

חשוב לי לציין שמאז שהוא נולד הוא רגיש ובכיין, נסיעות איתו היו סיוט לא מהעולם הזה, קשה לי מאוד להרדים אותו מגיל קטן, יד תקופות יותר טובות ויש פחות. עכשיו ספציפית הוא עושה לי את המוות. יש לציין שלי הוא הכי בוכה ומשגע אותי, לבעלי הרבה פחות אבל עדיין. המטפלת אומרת שהוא ממש סבבה וזורם, היא אוהבת אותו מאוד והוא שמח לבוא אליה אבל מרגע שהוא מתעורר בבוקר הוא דורש ממני דברים בצרחות.

עכשיו שמתי אותו לישון במיטה הוא שעה שלימה צרחחחח את נשמתו, החלטתי שאני לא מוותרת, כל שנייה בא לו משהו אחר- להיות במיטה של אחיו, לשתות שוקו, להחזיק שמיכה, לצאת...

אחים שלו גם כבר לא מסוגלים לשמוע צרחות. אני לצערי הרבה פעמים מביאה לו דברים שלא הייתי רוצה כי לא בריא/ מלכלך אבל נכנעת כי אני לא מסוגלת.

לפעמים אני מרגישה שאני לא מצליחה כמעט להנות מהחמידןת שלו, זה עצוב מאוד, כי זה גיל מהמם.

תודה למי שקראה את הפריקה הארוכה הזאת.

אשמח לעידודים/ הזדהות / תובנות.

❤️

ועוד משהו חשוב! האיש במילואים והכל עליי 😭

יקירה המשפט האחרון שלך צריך להיות הראשון!❤️Doughnut

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

תודה!באתי מפעם
גם כשבעלי היה בבית הוא הוציא לי את הנשמה, אבל עכשיו אני ממש לבד בזה, אז קשוח לי. תודה רבה על ההתייחסות 
נשמע ממש קשוח!מתואמת

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

מסכימהאיזמרגד1

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

וואי נשמע ממש קשוחכורסא ירוקה.

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

אני לא רציתי לכתוב ישירות🙈מתואמת

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

על מה זה מדבר? ילדים לא תקשורתיים?באתי מפעם
זה פרוזה, ספר חרדי, נקי לגמריכורסא ירוקה.
על אמא שחווה קושי עם אחד הילדים, נותן טיפה גם זווית ראיה כביכול של הילד אבל לי בקריאה היה משמעותי באמת לראות את התחושות של האמא והמסע שהיא עוברת מ"האם אני מדמיינת והכל בסדר?" דרך "משהו לא בסדר אבל אם אני רק אלמד להתנהל איתו זה ישתנה" (כמו שאמרת שאצל בעלך והמטפלת זה שונה) ועד המסר של הספר - יש לילד קושי אמיתי והוא לא קשור אלייך/לא באשמתך/לא בהכרח יפתר אם רק xyz.

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.


יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

יש לבית להורות מקרבת וובינריפ חינמיים על התפרצויותהשקט הזה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.


כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

וואי וואי ממש מזדהה, ואולי באתי לנחם (רק אולי...)ממתקית

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

 

ממש מזדההזריחה123

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

אני גם ככה ממשאוזן הפיל

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר


אבל זה כל כך קשה

קודם כל חיבוק ענק!!אפונה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.


מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

אוף, מבינה אותך כל כך!צריךעזרה:)
מציעה מאוד מאוד ללכת להדרכת הורים טובה,  אנחנו לצערי עוד לא עשינו את זה ויש ימים שממש סובלים..
חיבוק ענקפילה

אולי לשחרר קצת. לא לחשוב על רגשות? פשוט לחיות. הוא לא אוהב בקבוק , שיצרח , לא רוצה משולש , שיצרח. את לא חייבת להרגיע אותו. אם ילד מתרגל שאמא מפחדת מבכי שלו ובוחרת בפינצטה על מה היא מתעקשת , אז הוא מתרגל לבכות על כל דבר. פעם כשבת שלי הייתה בת שנתיים  (עכשיו סיימה בית ספר) רצתה מיץ מסוים. והוא נגמר. אז היא צרחה שעתיים רצוף. והיא לא על הרצף ולא כלום. היא מתנדבת במד"א , עובדת , ציונים טובים.

ילדים גם מרגישים לחץ. אם יש לחץ באוויר , הם מאוד נלחצים. גם אם את לפי הספר , לא מרימה קול , מדברת בצורה יפה. הם עדיין מרגישים לחץ.

אני הרבה פעמיםבאתי מפעם
לא מוותרת לו, כי בסוף הוא לא יכול לנהל את החיים של עצמו, עם כל הכבוד, למשל בא לו להישאר במקלחת אז נתתי לו עוד רבע שעה בכיף שלו, אבל אני חייבת לשים סטופ ולהוציא אותו אז הוא צורח ואני קצת מרגיעה וקצת מתעלמת אחר-כך. או שבא לו עכשיו גלידה, אני לא נותנת אז הוא יכול לבכות זמן ממושך, זה סיוט לשמוע בכי בלי סוף. ויש המון פעמים שאני מתגמשת למרות שלא בא לי לתת חטיף סתם ככה ביום חול, אבל רק לו אני מאפשרת לפעמים. 
ממש תודה לכל מי שקראה והגיבהבאתי מפעםאחרונה

ההזדהות מאוד עוזרת לי (נחמת טיפשים 😌 ).

כתבנו פה על כיוון תקשורתי, אני לא חושבת בכלל.

הוא מתקשר מהמם. כשהוא רגוע ונינוח, וכן, זה קורה מידי פעם, תודה לה ' , הוא ילד מעלף, מתקשר, שר ורוקד, כשאחים שלו רבים הוא "כועס עליהם " בג'יבריש , או כשמישהו בוכה הוא מיד ניגש לנחם אותו ואני שלולית ממנו.

הציעו פה הדרכות הורים שונות ואני מאוד פתוחה לשמוע אבל לא מבינה בזה כ"כ, העולם הזה מלא במטפלים ואין לי סבלנות וזמן לניסוי וטעיה . אשמח להמלצה ספציפית.

עכשיו, דיברתי עם משהי מהמשפחה והיא מכירה אותו, תיארתי לה הכל והיא טוענת על קושי בוויסות חושי. שזה מאוד נשמע לי הגיוני. אבל מה עושים עם המידע היפה הזה? התפתחות הילד זה אומר טיפול שיתחיל עוד שנה בערך עם כל הטפסת...

הריון מלארי חלקיכמהה ליותר

לפני בערך 3 שבועות עברתי גרידה בשבוע 13, אחרי שהתגלה שהעובר הפסיק את הדופק.
כבר בבית החולים היה חשד למולה חלקית, ולכן המליצו לי להתחיל מיד מעקב בטא שבועי. 
הבטא כרגע יורדת ממש יפה, והיום יצא בטא 21.


בינתיים חזרו גם תוצאות הפתולוגיה, ובאמת מדובר בהריון מולה חלקית.
יש לי תור במרפאת הנשים בבית החולים ביום חמישי, אבל עד אז ניסיתי להבין מה מקובל כיום מבחינת משך ההמתנה לפני שמנסים שוב להיכנס להריון. 
ראיתי שבעבר ההמלצות היו מאוד מחמירות והיה צריך למנוע הרבה זמן אחרי שהבטא התאפסה, ויש מקומות שכתוב שכיום הגישה יותר מקילה, ואפשר לחכות רק כמה חודשים.

רציתי לשאול:
האם יש כאן מישהי שעברה לאחרונה מולה חלקית ויכולה לשתף כמה זמן המליצו לה לחכות אחרי שהבטא התאפסה לפני שניסתה שוב להיכנס להריון?
האם העובדה שהבטא כבר ירדה ל־21  זה מוריד את הסיכון להתפתחות מחלה טרופובלסטית ממאירה?
מכירות מיקרים שגם אחרי בטא כזאת נמוכה התפתחה מחלה טרופובלסטית?
 

תודה רבה לכל מי שתשתף מניסיונה! 

לאחותי היה לא מזמןפרח חדש
והרופאה הנחתה אותה שצריך 3 פעמים בטא מאופסת במשך 3 שבועות רצופים ואז קיבלה אור ירוק לעוד הריון. זה לקח לה בערך חודשיים להתאפס לגמרי לגמרי
אז זה אומר בערך 3 חודשיםכמהה ליותר

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

אני עברתי מולארי מלא לפני 9 שנים אם עוזרהמקורית

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

בטח שיש לי עם מי להתייעץכמהה ליותר
עבר עריכה על ידי כמהה ליותר בתאריך כ"ב בתמוז תשפ"ו 0:38

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

בעז"ה♥️המקורית
עוד שאלהכמהה ליותר

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

אני מנעתי עם גלולות משולבותהמקורית
אחותי לקחה משולבותפרח חדשאחרונה
עוד שאלה- מטפלת לוקחת על אוגוסט? בבקשה תענו..אנונימית בהו"ל
לא הצלחתי להבין מה הכלל בזה..
בדרך כלל זה תלוי במה שסוכם מראש.לפניו ברננה!
מקובל שכן מבקשים תשלום, לפחות חלקי.
אני מכירה שכן, התשלום החודשי הוא לכל השנהדיאן ד.

כולל חופשים

תלוי מה הסיכום מולההשם שלי
ממה שאני מכירה, בדרך כלל מטפלת שעובדת עד תחילת אוגוסט, כמו מעון, לוקחת תשלום מלא על אוגוסט.

בדרך כלל כןבוקר אור
כן אם היא עובדת אבל ביוליהלוואייי

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים


מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10


ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה


הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

כןמתיכון ועד מעון

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

רוב מי שעובדת באוגוסט כמה ימיםהשקט הזה
גובה תשלום מלא על החודש.

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

תודה רבה שעניתן❤️🩷🧡💛💚אנונימית בהו"לאחרונה
מכירות רב שיתיר לטבולנעמי28

עם נזם?

לא יודעת איך ואם אפשר להוריד רפואית

יש סיכוי כזה?

אני מכירה פסיקה שמותר עם עגיל קבוערק רגע קט

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

מכירה שם של רב שמתיר?נעמי28
לא זוכרת ספציפיתרק רגע קט

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

תודה רבה!נעמי28אחרונה
לי רב התיר עם עגיל רפואיאנייי חדשה
בתוך ה30 יום מהרגע שעשיתי את העגיל (חור שני ושלישי)
🙏🏼תודהנעמי28
בטחעל הנס

זה מותר לכתחילה

אמממ על בסיס מה אתשלומית.

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

אני בלניתעל הנס
עבר עריכה על ידי על הנס בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 21:30

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

תודה מעניין!נעמי28
מכירה מישהי שטובלת עם נזם בהיתראורי8
לא יודעת.לומר,שם של רב. היא התחתנה לא ממ והמדריכת כלות אמרה לה שמותר. ן  היא לא מורידה את הנזם בכלל. כשהיה לי עגיל חדש,שלא הצלחתי להוריד הבלנית אמרה לי לטבול איתו. 
אני מכירה שמותר כי זה מיעוט הגוף ואת רוצה שהואהשקט הזה

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה


 

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

 

 

 

 

תודה רבה!נעמי28
שוב תחילת הריון ושוב מוצאת את עצמי כאןעוד הפעם כאן

איכשהוא תמיד  מתמכרת לפורום הזה בהריונות ולא סתם

תוך רגע מגיעה להרגשה שאני מיואשת מתוסכלת מרגישה על קצה החיים.


קשההההה לי אבאאאאא קשהההההה

הריון רביעי מרגישה זוועה לא יודעת מה לעשות עם עצמי

מי אתם הנשים שממשיכות לעבוד? איך אתן עושות את זה? הקצב שלי הןאט בעשירית לשעה

עצמאית לא מצליחה לעשות כלוםםםםם

הבחילות האלה זה פשוט נורא החולשה הזאת

אהההההההההה יש לי שלושה ילדים שגם צריכים את אמא שלהם מה אני עושה?

בא לי להעלם לחזור ללידה


ועוד חודש בעלי בצבא

😭

אני גם כמוךהשם גדולל

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

זה ממש מנחם לדעת שאני נורמליתעוד הפעם כאן

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

אין מה להתלבטשאלות חדשות.

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

הרגעת תודהעוד הפעם כאן
אני הייתי כמוך אם לא יותר גרועשירה_11
והבונגסטה החזירה לי קצת חיים את חייבת חייבת לנסות
זה כדור שמיועד לנשים בהריוןהשם גדוללאחרונה

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

מזדהה כל כךאםאני

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

 

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

 

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

 

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

 

(אומרת הכל גם לעצמי)

 

ומזל טוב 😊

 

 

העלת לי דמעותעוד הפעם כאן

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓


ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

האמת?ממתקית

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

מנסה האמתעוד הפעם כאן
בתור עצמאית יותר קשוח פשוט לומר לא כל היום ללקוחות
האמת נכון, מהצד של הלקוחהממתקית

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

כעס גדול על הבעלהתמודדות עם כעס

שלא מצליחה להחזיק.


טעויות שהוא עשה מאחורי הגב שלי וחלק לא

בידיעה שאני לא תומכת

ונצטרך לשלם את המחיר למשך זמן

מכלכלי ועד תחומים נוספים שאני לא רוצה להרחיב.

פשוט מרגישה כעס אדיר בפנים שמתפוצץ

ומוציאה את זה עליו לפעמים.


טעויות גדולות ומשמעותיות לא כאלה שאפשר להחליק

ואני משלמת ועוד אשלם מחיר על זה

אני במחשבה שאת לא צריכה להחזיק אבל גם לא להתפוצץהמקורית

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אני מדברתהתמודדות עם כעס

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

מפרטתהתמודדות עם כעס

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

למה הסליחה שלו לא נחשבת בשבילך?מתואמת

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

כי אני לא סומכת עליו שהואהתמודדות עם כעס

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אם זה חוזר על עצמו דווקא בעניני כסף -אונמר

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

 

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

 

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

תנסי לחשוב מה כן יעזור לך.אונמר

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

 

אז מה הוא עשה כל הזמן הזה שהוא אומר בעבודה?המקורית

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

הוא עצמאיהתמודדות עם כעס

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

זה יעזור בהחלטהמקורית

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?


את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

ביזבז את הזמן והכסףהתמודדות עם כעס

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

ביםן בני זוג לא אמורההמקורית

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

תודה כןהתמודדות עם כעס

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

זה בסדר גם לא למהר לעשות את זההמקורית

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

יכול להיות שחלק מתהליך הריפויאמאשוני

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.


חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.


אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

יכול להיות שיש לו דיכאון, או משהו כזה?מתואמת
יכול להיות שלא מתאים לו להיות עצמאי?זיקוקיםאחרונה

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

אני חושבתפילה
שקודם כל את צריכה להסתכל למציאות בעיניים. לראות את בעלך איך שהוא באמת ולא איך שחשבת. ואחר כך להחליט מה עושים בהמשך. 
הוא לקח על זה אחריות?תהילנה

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

תגידו אם אתן רואות???הלוואייי

אני רואה בתמונה הראשונהאוזן הפיל

קו קלוש

❤️

אני רואה פס חלשDoughnut
רואיםמקקה
בשעה טובה
בטח! בשעה טובהאחת כמוני
איך מתנהלים עם הלב?🫣שיא המתרגשת כבר נמאס לי ממקוההלוואייי

וכבר שנה חיכיתי לזה

ואני שיא המתרגשת מלשמיין שזה אמיתי


ואז יש את הקול הזהיר ש..מה את מדומיינת זה כהז חלש ולא אומר..ואולי לא ימשיך


מצד איחור- הביוץ שלי מאוחר כמעט תמיד אז סביר להניח שאני לפני איחור אז לא מצפה שיהיה פס חזק..וגם יצא לי הריונות שזיהיתי ככה

גם אתמול היה לי חשד שיש שם משהו בבדיקה


וכאילו אני רגע מתרגשת

ורגע מנסה להשתיק את הלב


ובשכל אני כזה- אבל למה את כזה רוצה .. גם ככה עמוס לך בחיים ואין לך כח..ומלא מילואים..והריון שלישי במילואים לש המלחמה האלו איזה הזויייייי!!

ומצד שני יש לי דביליות כזאת שדוקא הריון-לידה-תינוק זה גם נותן לי את הכח והשמחה

וגם באמת הלב רצה


איך מכילים את 2 הצדדים יחד


איך מצפים ולא מצפים

מתרגשים ולא מדי

רוצים ממש וחוששים


אני מרגישה לא נורמלית

אני חושבת שזה ממש ככה ללכת בין לביןפרח חדש

כשאני מגלה הריון, גם כזה שחיכיתי לו הרבה זמן

יש תמיד חששות מה ואילו

בתוך תוכי אני יודעת שרציתי ואני שמחה

אבל זה בסדר שיש גם רגשות אחרים ביחד

לאט לאט ההריון נהיה יותר בטוח וודאי וחלק מהקולות מושתקים מאליהם.. ואז יש קולות מחשבות ורגשות אחרים.. אבל חכי

לא נקדים את המאוחר 😉

תודה רבה ❤️ כתבת יפה ונכוןהלוואיייאחרונה
כןןן מזל טוב מחכה להריון

אולי יעניין אותך