משפט שכזה
"הגענו למסקנה שזה מוסרי לעזור למי שבצרה, ולכן עושים את זה . אבל מבחינה הלכתית אין עיניין." מעיד על כך שאחד היסודות הרעיוניים אצלך רקובים. ככה"נ באו מחינוך 'ליברלי' ו'מתקדם'.
הנחת היסוד צריכה להיות כזאת: תורת ישראל [התנ"ך] היא הלוגיה המוסרית ביותר שקיימת עלי אדמות.
תובנה מתבקשת: במידה ואני רואה הלכה [שנפסקה ונובעת מהתורה] שנראית לי "קיצונית" ולא ממש "הומנית" או מעט "גזענית" ובקיצור - "קיצונית", אני חייב להבין כי אני הוא הקיצוני ההזוי.
ולא קיצוני 'בצד השני של המתרס', מאחר והתורה לא נמצאת בצד שמאל [לדוגמא], שתאמר שהדפקט שלך מוביל אותך לצד ימין של המתרס. התורה היא אמצע; לא ימין ולא שמאל. וזה לקח שכל הממלוכּים למיניהם ולתת-מיניהם צריכים להבין, לזכור ולהפנים!
אפשר [והיו חכמים שנכנסו] לנסות להבין ולעשות איזה סובלימציה [-עידון] להלכות שנראות לנו שצריכות עידון. אך אין זה נצרך. די אם נתמיד בהחזקה בהנחת היסוד החשובה מכל: תורת ישראל היא התורה המוסרית ביותר. כל ניסיון של כל פרט ו/או מגזר ו/או דת להיראות כ"מוסרית יותר" ו"הומנית יותר" ו"מתקדמת יותר" מעידה כי האדם לוקה במוסר שנוגד את המוסר היהודי - המוסרי וההומני ביותר!
ורצוי כי לפני שניכנס להלכות כמו "אין מילדין את הגויה בשבת", נזכור במצוות ובתקנות לא פחות חשובות וקודמות בקדימויות ובסדרי העדיפויות העומדות מול עיניו של כל יהודי עם ראש בריא וברי: עניי עירך קודמין. וזה לימוד גדול מאוד. אנחנו צריכים קודם כל לדאוג לאחינו הקרובים אלינו לפני שאנחנו דואגים להיות "אור לגויים" ולעזור לנפגעי צונאי באיי הפריצות בקופיפי ובפיגועים [שהגיעו ב"ה!] בעוון חילול ה' וסגידה ל"כוחי ועוצם ידי" בישראל ובארה"ב - "תאומים"
מוות לערכים