אחד- האאאספרים!!!

מומלץ בחום ממש!!

אוהבת את מ. קינן מאוד.

(אבל אופס - יש כבר ספר בשם הזה, של מירה קידר... כמובן, חרדים לא יקראו אותו, אז זה לא כל-כך משנה).

כל כך הרבה סופרים חרדיים עושים את זה כל כך הרבה, שזה כבר לא מפתיע אותי...

רק קצת מדכא.

"אחד מאלף", אם אני לא טועה, זה ביטוי תלמודי כלשהו. לא בטוח שמ. קינן הכירה את הספר של מירה קידר, וגם אם כן - היא יכולה גם כן להשתמש בסוג של פסוק שהיא מצאה כמתאים לספר שלה.

"אחד מאלף" מופיע בתוך פסוק בספר קהלת (ז, כח).

וזה גם פסוק די ידוע, 

כך שסביר הרבה יותר שמ.קינן בכלל לא נתקלה בספר של מירה קידר ולא מכירה אותו, אלא רק את המושג מקהלת..

משיח נאו אמרה שהיא בהלם מזה שהעתיקה את השם, ואני אמרתי שכולם עושים את זה. לא אמרתי שהיא באמת העתיקה.

ובאמת כולם עושים את זה 

וחוי רוזנברג עולה על כולנה

הסופרות הטובות באמת לא מעתיקות

(והסגרתי בדברי מי אני חושבת שהיא לא סופרת טובה..)

כי רוב אלו שאני מעריכה מעתיקות... 

(או לפחות אלו שהערכתי עד עכשיו)

אבל לדעתי הטובות הם- אסתר קווין, רחל פומרנץ', חיה הרצברג, לאה פריד (לא ידוע לי על משהו מועתק אצלם)

למ. מילר יש אמנם רק ספר אחד (הדרן)- אבל הוא מעולה ולא נראה לי שיש בו משהו מועתק.

זה מה שעולה לי כרגע. יתכן שיש עוד, לצערי מאז שהתחתנתי אין לי אפשרות להיות מנויה על ספריה חרדית

(אין באזורנו) ולכן אני לא מעודכנת, והתחלתי גם לשכוח את מה שקראתי עד עכשיו..

ובאמת עוד לא עליתי על משהו מועתק אצלם. אז כנראה לא כולם גנבים... עשית לי טוב על הלב 

לכולנו יש תת מודע. לפעמים אנחנו מסתכלים על סופר כמעתיק ופשוט צפו לו דברים מהתת מודע ממה שקרא / ראה בעבר. עדיין הוא יכול להיות סופר מצוין. כמה פרטים בסיפור / שם ספר הם לא הכל. יש את העלילה השלמה, הפרטים הרבים, סגנון הכתיבה ועוד.

תנו סיפור צדיקים מוכר ל3 סופרות ותראו איזה הבדלים ברמת הכתיבה והעניין של הקורא יכולים להיות.

אגב, לא רק חרדים "מעתיקים" (בכוונה או שלא). יש הרבה תביעות בין יוצרים בציבור הכללי...

בציבור החרדי אף אחד לא עולה על זה...

בחיפוש בגוגל.

כי הבנתי שיש ספרים שממש מועתקים - רק בסגנון חרדי. כמו סוכן 003 במקום 007 (או להיפך, אין לי מושג...)

כי הבנתי שיש ספרים שממש מועתקים - רק בסגנון חרדי. כמו סוכן 003 במקום 007 (או להיפך, אין לי מושג...)

(ספויילר)

1. יוצא בסוף שיוגב צדק! מצאו תרופה לאמהרה לפני שהגיעו לגיל 20, ואין בה סיכון. הנה הצילו את צמח

2. מה עם עלעל? הוא עדיין שבוי, מה יהיה איתו? רק מצמח אכפת לנו?

3. הקוסטאס הזה לא ברור לי, מה הוא הרויח עם כל החידות שלו, הוא לא יכל לעזור ישירות?

4. מה יהיה עם בדיל? הוא התחבא שנים בזהות בדויה, עכשיו כוחות הפדרציה יודעים עליו!

5 ומשהו קטן שחבר אמר לי - שוטר סתם את הפתח של המיזוג אוויר של ה"קופה" כדי שיתפחו חלונות ויוכלו לצוטט להם. עם מה הוא סתם את הצינור? - עם עלים. עלים?! מאיפה הוא השיג עלים? זה עלים של סינסייטי?

אמנם לא קראתי מספיק בעיון ואני לא יודעת אותו ברמה שאני מכירה את איסתרק ומהללאל, למשל, אבל לפחות זמתי לב לכך שעלעל ושאר הילדים חוץ מצמח ברחו מהמרכז ההוא.

בכלל באופן כללי הספר לא נסגר כ"כ טוב, די מאכזב.

אבל אין ספק שהקריאה עצמה הייתה מהנה מאד.

בס"ד

3- לפי מה שהבנתי הוא כנראה חשש מריגול, וכיוון שהוא חי בתוך מערכת מיחשוב, היה לו ממה לחשוש..

4- קוסטאס הסיר ממנו את האיום בעזרת התרומה של 158הרובוטים לפדציה, כתבו את זה כמה פעמים..

5- לא חשבתי על זה עד שכתבת..

אבל בכללי אתה צודק יש בספר הרבה פעמים שהסופרת סותרת את עצמה (נגיד בעובדים של איראן- משפט אחד יש 3000 בכל בניין ו6000 בסה"כ, משפט אחרי זה יש 6000 בכל בניין בנפרד.. )

אבל הספר עצמו טוב, אהבתי.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.