בחיים, לעתים אנחנו חיים עם הרבה תובונות של שקר. דפוסי חשיבה שאינם נכונים. אבל בגלל שכ"כ התרגלנו אלהם, הם כבר נראים לנו כאמת לאמיתה.. אנחנו תקועים בהם אפילו שזה לא באמת יותר טוב לנו. פשוט התרגלנו.
אז עכשיו, ננסה לשבור את אחד מהמטוסים האלה 
כל סיטואציה: אני הולכת לאונברסיטה - ללמוד. למכולת - לקנות אוכל. למוסך- לתקן רכב.
אז רבי נחמן טוען שלא. שזה סוג של דפוס שקר שטבוע בנו.
העסק מתחלק לשתיים. יש את המטרה שאני הלכתי למכולת. רציתי לקנות חלב. ויש את הסיבה שה' שלח אותנו לשם. זה שני דברים שונים. ואז, אם משו לא הולך לנו - אנחנו ממש מתרגזים. כי זה לא הלך ע"פ מה שאנחנו רצינו..
טויב, עוד משו שתכף יתקשר
רבי נחמן בליקוטי הלכות: "כל העסקים והמלאכות הכלולים בל"ט אבות מלאכה נועדו להעלות נצצות".
מה זה אומר? בשבת, יש 39 מלאכות שאסורות. וכל דבר שנברא בעולם נוצר ע"י מלאכות אלו. ל'ט אבות זה בעצם תמצית כל המלאכות הקיימות בעולם. לא רק בשבת. בכל דבר קיימת מלאכה
יצאנו מהבית - יציאה מרשות לרשות. ערוב וכו. בכל דבר, בכל פעולה קיימת מלאכה. כי הכל קשור לל"ט אבות שה' ברא איתם את העולם. חללית - יציאה מתחום כדור הארץ לירח.
ובארמית לט - קללה. אותיות הפוכות טל - ברכה. בע"ה תחיית המתים תהיה ע"י טל התחיה. טל זאת ברכה לעולם. ומל"ט אבות, נגזרו כל ההלכות. ההלכות שנועדו לחבר אותנו לה' יתברך. להוליך אותנו בדרך לטוב.
הלכה - הולכה. במציאות הבריאה של החיים.
אומנם מלא פעמים ניראה לנו שההלכה חונקת. מגבילה אותנו מהממוש העצמי שלנו. אז לא, היא בעצם נותנת לנו טל חיים - ברכה.
נכון, היא מגבילה אותנו. היא מגבילה אותנו מלתת ליצר הרע שלנו לממש את עצמו. להתקדם. כי כל התקדמות שלו זה על חשבוננו. ההתקדמות שלו זו הדעיכה שלנו. הנפילה שלנו. שההלכה אומרת לנו לא לעשות היא פשוט אומרת ליצר הרע לא להתקדם יותר.
היא עוצרת אותנו גם מרע ממשי, וגם עוצרת אותנו מדברים שרק גורמים לנו לדמיין את עצמנו להתקדם.
כן, גם שאדם קופץ מהגג הוא מתקדם. אבל הוא מתקדם כלפי מטה. הוא מפיל ת'צמו.
ולמה הלט אבות? "ועיקר הבירור הוא שיזכור את ה' אלוקך בשעת משא ומתן שהוא נותן לך כוח לעשות חייל".
ה' ברא ויצר את העולם, ונתן לי את האפשרות לעשות את כל הלט' מלאכות לא סתם. כמו שכבר אמרנו.. שאני הולכת למכולת זה צורך לא המטרה. המטרה של כל מה שאני עושה זה לחבר את עצמי, או מישו אחר לאלוקים! לעונג שאין לו סוף. אנחנו רגילים לעונג שנגמר.. אבל ההתענגות על ה' היא אין סופית. זה מה שיהיה בגדאולה.
כי הכל פה לשמו. אולי במכולת אני אפגוש חברה שאוכל לשמח אותה ולחבר אותה יותר?
ואפילו אם לא אפגוש אפחד.תודה ה', תודה שיש לי כסף לקנות ביצים וחלב.
לזכור את ה' בכל מקום.
"בכל מקום שאזכיר את שמי שם אבוא אליך וברכתיך". בכל מקום, שאנחנו מזכרים את ה' אנחנו מכנסים ברכה.
וכן, גם הכשלונות. נכשלנו, כי דברים לא הלכו איך *שאנחנו* חשבנו שיהיה. אבל ה' רצה שזה יקרה. היתה לזה סיבה. הכשלון גם הוא לטובתנו. ועד שלא נקלוט את זה, אנחנו נמשיך להתבאס מכל הטעויות והנפילות כי דברים לא הסתדרו כמונו 
אז שוב - כל דבר ודבר שאדם עושה זה בכדי ליצור ברור ולראות דרכו את אלוקים ולברר עוד קצת את הדרך אליו. כי אין ערך לשום דבר בלי ה'.
וחזל אומרים, שגם בעברות - ה' נמצא איתנו. לכתחילה היה לנו אסור לחטוא - אבל אם כבר נפלתי הם נועדו ליצור בי עוצמה. ("שכל מה שאני עובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה 
)
במילה קדימה - יש את המילה קדם ושם ה'.
ה' היה איתי גם בעבר. גם בקדם. וזה מצעיד אותנו קדימה. הנפילות לא גרמו לנו לבזבז את חיינו, כי גם שם ה' היה. ואם נדע את זה, זה יהפוך לברכה. "כי כל מקום שאזכיר שמי שם אבוא אליך וברכתיך".
אם נבין שגם הנפילות שלנו היו משמים, אז בסוף גם הן יהפכו לברכה. ונוכל לעזור דרכן לאחרים ולעצמנו.
די! זה לא החור השחור לכל החיים.
"מה שהיה היה העיקר להתחיל מהתחלה".
למה להתחיל ולא להמשיך? הרי אם משו היה, אנחנו ממשיכים אותו. האוטו נתקע באמצע הדרך. מתקנים וממשכים לנסוע. לא מתחלים לנסוע.
אבל רבי נחמן באמירה הזו אומר. "מה שהיה היה" גם במה שהיה, יש את שם ה'. ה' היה שם. אם אתה חושב ככה, אז הנפילה תהפוך לעוצמה וזה יהיה תיקון עוד יותר גדול לעבר ונתחיל מהתחלה.
אנחנו מומחים בלכבות על העבר ולתקוע את עצמנו, אבל בואו נמשיך הלאה וניתן לו לעבור.
גוד שאבס.
]
