נוו טוב, גם השאר מוזמנים..אז ככה..יום שני יש לי את הבגרות הראשונה מהאחרונות.
מה הכוונה? לנו זה די ברור, אנחנו נכנסים לישורת האחרונה של כל הלימודים, הבגרות הראשונה השנה מבין הבגרויות האחרונות של החיים שלנו..
אנו עומדים בפתחו של סיום של שתים עשרה שנים של מבחנים,עבודות, שיעורי בית, צחוקים עם חברים, טיולים, עוד מתכונות ולסיום כל שנה מחדש-בגרויות.
וכל זה, והרבה יותר מזה, מגיע עכשיו לסיום..
אם מישהו מהצד יקרא את זה (וכשאני מתכוונת מישהו מהצד אני מתכוונת לכל שישיסט, זיינוק או חמשוש פעור שעומד ב״פתח״ של כל זה)
אז הוא לכאורה יקנא..יחשוב-זהו, הם אשכרה מסיימים ללמוד, לגמרי אומרים ביי ביי לבית הספר, למוסד הלימודים הזה..לכל המטלות האינסופיות, החומר המשעמם, הלחץ וכו׳ וכו׳
אבל, מי שמבפנים, יחשוב אולי אחרת.
אולי אני טועה, אבל..אני עומדת בהתחלה של הסוף וזה סוג של מפחיד אותי..
זהו, רובנו כבר סגרנו שירות, ישיבה, מכינה, קיבלנו תאריך גיוס או החלטנו על מקום לימודים, כל אחד לאן שהחליט לפנות בשלב הבא שעומד לפנינו (מקווה שלא קיפחתי אף אחד)
אבל..
רוצים שהכל ייגמר? רוצים לסיים עם זה? אני לא בטוחה שהמשפטים שאמרנו בכיתה ו׳ תקפים גם עכשיו..
החיים שלנו במסגרת הזו הם כמו קייטנה, להפגש עם חברים כל בוקר, ללמוד פה ושם 
אני מפחדת לסיים את הקייטנה הזו, לא רוצה להזרק לעולם סתם ככה. ומצד שני..עומדת התחלה חדשה מדהימה אחרת בעז״ה..
אבל עכשיו, הפרידה הזו, הסיום הקרוב מידי הזה..גורמים לי קצת לחשוב..
מה איתכם?
