עצבים וכעס זה עניין לא פשוט אבל ב"ה יש על מה לעבוד

היינו עלולים לחשוב שאת מושלמת או שאולי את כן 

נראה לי כדאי להתחיל בזה- שצריך לחשוב כמה שניות לפני שעושים משהו מהסוג הזה. אל תגידי לעצמך ישר "לא", אבל תחשבי- הדבר הזה יעשה לי טוב? בסופו של דבר אני אשמח בו?

בהצלחה, וסליחה שזה רק מה שהיה לי לומר.

בס"ד.

הייתי מחכה עד שמישו יחזור ואז אכנס לבית, לבנתיים או שהייתי חוזרת לבית ספר. או הולכת לחברה. (תלוי בזמן, ובמצב). 

בכ"מ, אני מנסה להבין שזה לטובתי, עם כל העצבים. (ושלא תחשבי שאני בנ"א שלא מתעצבן, אני מתעצבנת יותר מידי מהר, ולפעמים גם בלי סיבה).

נגיד, והתעצבנת, צרחת. הרגת ת'עולם-זה נתן לך משהו?-לא,

פעם הבאה תתישבי על הרצפה כמו בובה, ותחכי עד שמישו יבוא.

בהצלחות ילדונת.

תקשיבי אני הייתי באותו מצב כמוך,מידת הכעס הכי קשה אצלי!

ופשוט כל יום התפללתי במשך חודשים!כי פשוט לא מצאתי לעצמי פתרון לכעס הזה..

מכל דבר קטן התרתחתי.קיצר המשכתי להתפלל ולא הפסקתי.
כל יום בתפילת שמונה עשרה ביקשתי:תעזור לי לא לכעוס.ככה משפט, ארבע מילים.

ובכלל לא האמנתי שזה יצליח,כי איך אני מתפללת חודשים ואף אחד לא עוזר לי?
ועכשיו פתאום אני מצליחה להיות בשקט,לא להגיב,להירגע..משהו שלא הצלחתי לפני זה!
בקיצור באמת אם שום דבר לא עוזר,רק להתפלל!ה' יעזור לך אם הוא יראה שאת באמת רוצה להפסיק עם זה!
עוד משהו,תמיד אני כועסת ואוטומטית זה באמת אשמתו של השני והצדק איתי.

אבל למדתי משהו בלימוד..שגם על דבר שראוי לכעוס אל תכעס.

ומאז זה פשוט עוזר לי הכלל הזה.שבתכלס ראוי לכעוס,אבל שאני לא אכעס.
אחד הכללים הפשוטים שכתב בעל האורחות צדיקים!

בקיצור אם את צריכה עוד טיפים דברי איתי בפרטי..ב"הצלחה נשמה בסוף את תצליחי להפסיק עם זה הכל תלוי בכוח רצון וההתמדה שלך!

כשהכעס תוקף אותך-תקבעי לעצמך עובדה-את לא כועסת. אני לא מתכון שתחליטי רק לגבי ביטוי מסוים של הכעס, אלא לגבי עצם הכעס. ולא על דרך הרמאות.

יש לאדם שליטה ברגשותיו. אבל זה רק כשהוא מפעיל כלפיהם את מלוא הסמכות שלו.

(ואגב, בד"כ זה יעיל גם כלפי אנשים. וסמכות, זה ברוגע ובהחלטיות, בשלווה ותקיפות מוחלטת. במילה אחת-בביטחון.

אף רגש לא יכול לעמוד בפני ביטחון מוחלט. ומעטים האנשים שעומדים מול אדם בעל ביטחון.)

אין צורך גם בבירור עמוק אם הרגש מועיל או לא כדי לפקוד עליו. כמובן שהבירור הזה מועיל וטוב, ומשפיע על הרגש, אבל ההשפעה שלו בד"כ חלשה ביחס לכח הבחירה.

(אין כונתי לומר שכשבוחרים לכעוס זה חזק יותר, מכיון שהשערתי שאינך בוחרת לכעוס. הבחירה היא פעולה מחשבתית ורצונית, אקטיבית, הבחירה היא דבר שמחוץ לטבע הפשוט. יש כעס טבעי, אבל הבחירה חזקה ממנו. ויש גם דרכים טבעיות להשפיע על הכעס הטבעי שלא דרך הבחירה, אבל שאר הדרכים חלשות יותר, מכיון שהן לא הכלי שנועד לתפקיד הזה.)

העצה הזו היא פתרון עראי בשעת מעשה. בפועל, למידות רעות לוקח זמן להעלם.

אבל מדות הנפש מתעצבות על פי מעשי האדם, ולכן אם תשתמשי בכוח הזה כדי לעשות את המעשים הנכונים-ברבות הזמן יקנו לך מידות טובות.

ואם פעם אחת נכשלת, זה לא כ"כ נורא מצד למידת המידה (זה כן חטא מצד המעשה הלא נכון), כי הנפש יוצרת מידות מהמעשים ע"פ כמות ולא ע"פ איכות. "והכל ע"פ רב המעשה" (מסכת אבות, פירוש הרמב"ם שם).

הלוואי שאצליח ליישם.

שכוייח!

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות