פרשת בחוקותי, פרשה באמצע ספירת העומר עוד שלב בדרך לשבועות. פרשה עם הרבה קללות..
כל מה שיקרה אם לא נלך בחוקות ה'..
ולכאורה, ניראה שה' הוא מלך שטלתן כזה. אם לא תעשו מה שאני אומר אני אפרק לכם ת'צורה. עריץ רשע. הקללות באמת קשות ולא נעימות.
אבל, האורח חיים הקדוש אומר בדיוק הפוך בפרשה אחרת - כי תבוא שגם בא יש קללות. הוא אומר יסוד מאוד גדול, הוא אומר שאצל ה' יתברך אין דבר כזה קללות! חז"ל אומרים: "אין רע יורד מין השמיים".
אין רע? וואלה. אז מה זה כל הרע שיש כאן, כל הסבל, העצב, הקשיים? זה לא מהשמים?!
אז מי מביא את הרע לעולם אם לא ה'?
אוקי. אז לפי עומק של תורה - ה' הוא טוב. אולי אנחנו לא מרגישים, לא רואים, לא חשים את זה - אבל חוץ מלראות יש גם את המקום של ההבנה. כי לפעמים משו מצטייר לנו רע, אבל הוא בעצם טוב. זה פשוט שבמציאות המוגבלת שלנו זה ניראה לנו כרע.
אז זה נקודה ראשונה.
הנקודה השניה היא שבאמת אין רע יורד מין השמים. מהשמים יורד טוב. אבל, המציאות הנפשית שלנו, המצב הרוחני שלנו, הטעויות ש*אנחנו* יצרנו מבחירה שגויה הפכו את הברכה לקללה.
הקללות נוצרו כי אנחנו במקום לא טוב, כי אנחנו נצרכים לתיקון. לא כי ירד רע מהשמים.
כמו שכסף, זה דבר טוב. אבל אם תיתן כסף לנרקומן הוא ימות ממנת יתר. הכסף - הברכה יהפך אצלו לקללה.
ה' נותן את הברכות, היכולת לקבל אותן לטוב תלויה בנו. רק בנו.
ויחד עם זאת, אם אנחנו יכולים להפוך ברכה לקללה - ה' נתן לנו גם אפשרות הפוכה. אם אנחנו הולכים בדרכו, גם את הקללות נצליח בע"ה להפוך לברכות 
.
ואם כבר ברכות וקללות. בואו נסתכל קצת על א"י. הגוים היו פה - לא הייתה ברכה. הארץ היתה קללה. שממה.
עמ"י הגיעו - ב"ה יש ברכה. הארץ נותנת פריה. אבל מה קורה בגלל זה שאנחנו לא הולכים בדרך ה'? אנחנו מדינה דמוקראטית, חופשית, עצמאית? אנחנו נהיים שפוטים של כל העולם. ומה שהדוד סם מאמריקה אומר ישר מצייתים.
אז שוב, אלוקים *לא* מקלל אותנו! לא עושה לנו רע. לא נותן לנו רע. הוא מביא לנו טוב. שפע של טוב.
כשאנחנו במקום רוחני לא טוב - אנחנו הופכים ברכה לקללה. כמו כסף לנרקומן וכו.
ועכשיו, לנושא נוסף מהממם שבסוף יתקשר. גבולות
אם הברכות, הקב"ה מציב לנו גבולות. הגבולות שומרות על הברכה.
אבל אנחנו תופסים גבולות המון פעמים כדבר רע. התורה, החוקים, מגבילים אותנו. חונקים אותנו. לא נותנים לנו לנשום.
אבל לא, שוב פעם המשל של כסף. מתי תסמוך על הבנק ותשים בו את כספך? שהוא יהיה נעול טוב טוב בכספת. כי הרי הפרצה קוראת לגנב.
בסופו של דבר, החוסר גבול - יוצא חוסר אמון. יוצר פחד גדול יותר. כי האופציה ליפול הרבה יותר גדולה.
באיזה ציבור אישה יכולה לסמוך יותר על בעלה גם כשהוא לא איתה? שהכל מותר לו, או שהוא שמור רק לה?
הנשמה - בלתי מוגבלת. הגוף - מוגבל.
בגלל שהנשמה בלתי מוגבלת, היא מחפשת גבולות. שיגנו . ישמרו עליה. הגוף, שהוא מוגבל - אנחנו כל הזמן מנסים לפרוץ את הגבול שלו ולצאת ולפרוץ.
ודרך הגבולות של הנשמה, דרך האסורים - ניתן להגיע למעבר לגבולות!! כי היא לא מוגבלת כלל.
בנאדם שמגביל את עצמו - בסוף מגיע למעבר לגבולות. כי הוא לא מוגבל אבל בטוב. בחיוב. לא ברע.
כי הרי בסופו של דבר, החוסר גבול הופך אותנו לתלותים הרבה יותר.
אדם שמכור לסמים. בהתחלה הוא באמת חופשי, ולוקח מה שבא לו. אבל בסוף? נרקומן הוא מכור. מכור למנה שלו. הוא לא חופשי! הוא כבול לגמרי. יש לו גבול.
השטן מראה לנו שאין לו גבול, אבל בסוף הוא שולט עליך.
הרב קוק, במידות הראי"ה אומר שבין העולם המוגבל, לבלתי מוגבל יש מחיצה. קיר בטון. שהמעבר דרך הקיץ הוא רק דרך חור קטן. אז מה הדרך לעבור לבלתי מוגבל? הצמצום. ההגבלה. החוק. להקטין את עצמי, עד שאצליח לעבור ללא גבול. הדרך השניה של הנסיון לפרוץ גבול סתם דופקת אותנו כי בסופו של דבר אנחנו נתקעים בקיר ונשארים מוגבלים. 
אז שוב, הגבול - שומר על הברכה. כי אם לא - היא מתנדפת. כמו הבנק השמור.
התורה, החוקים שומרים עלינו. לא נגדנו.
שנזכה להאמין בזה. שבת מבורכת