זה באמת לא כל כך פשוט.
רוב האנשים הם לא ביישנים. ובד"כ לאנשים שהם ממש ביישנים לא מפריע להיות בשקט שלהם. את פשוט ילדה מקסימה שמנסה שיראו את מי שהיא!
כמו שנאמר כבר, מה שאת צריכה לעשות, זה פשוט להיות בטוחה בעצמך. לדעת כל הזמן כל הזמן שאת בנאדם טוב, וכל מה שקורה כאן שלא רואים אותך מספיק, זה פאשלה.
בעמדת מוצא כזאת את לא תרגישי מסכנה ולא תרגישי לא אהובה.
אני כבר הבנתי- שהדבר שאנשים הכי אוהבים באנשים אחרים, זה את העוצמה שלהם ואת היכולת שלהם לא להזדקק לאף אחד, לא להתלות על אף אחד. כולנו צריכים חברים, זה ברור! אבל כדי להפסיק להיות לבד את צריכה נראה לי ללמוד להיות עם עצמך גם כשאת לבד. גם כשאת קצת בודדה.
אם לא תהיי עצובה במצב כזה תרוויחי 2 דברים: א. חברות שלך לא ישלטו לך במצב הרוח. תוכלי להרגיש טוב עם עצמך בלי תלות באחרות. ב. הסביבה תרגיש שאת ילדה עצמאית שלא תלויה בה, שאת ילדה חזקה ובטוחה בעצמך, וזה גם יגרום ליחס אחר.
ודבר שני- את צריכה להיות אסרטיבית! הילדה הזאת חצופה שהיא לא נתנה לך לשבת. זו זכותך! יש לך זכויות בדיוק כמו כולן, יקירתי. פעם הבאה במצב דומה- את צריכה שתהיה לך מילה! לדעת לומר לפעמים דברים באופן עוצמתי יותר. אל תתקפלי. בביטחון: "סליחה, אבל אני רוצה לשבת כאן. זוזי בבקשה."
זה מרגיש קצת לא נחמד, אבל אם זה לא בא בקטע כזה של מעצבנות כזאת אלא של ביטחון, זה אחלה.
ושוב, להיות את. להגיד את דעתך שלך. לא דווקא תמיד להסכים עם אחרים. לא לפחד לגשת ו"להדחף" לשיחות בשבט. כשזה לא שחנ"ש או משהו, תשתלבי! העיקר- באופן בטוח בעצמו. עם אמירה. עם אישיות.
לא אמרתי כאן הכל, ואני אשמח לעזור אם את או מישהו אחר רוצה לשאול או לשמוע עוד. אפשר בכיף באישי.
בהצלחה רבה רבה
