למה???איזה שאלה 

כי אני מאושר ממה שקורה לי 

אין כישלונות ואם יש הם מועטים לעומת כל מה שיש לי

יש לי אוכל מקום לישון

משפחה אוהבת הרבה חניכים

הצלחה בלימודים

חניכים נחמדים

איך אפשר לא להיות שמח

מה זה כבר כמה טיפות עצבות בים השמחה הזאת

בגלל שרוב הזמן אני לא צוחקת\מחייכת 

רוב הדברים לא מצליחים לי 

אני בוכה המון 

רוב הזמן לבד יושבת וחושבת עד כמה רע לי פה

ויש עוד המון סיבות בקיצור לא אני לא בנאדם שמח

אני משתדל לשמוח מכל

דבר ולא לחפש את

הדברים הרעים.

הכי שמח זה להיות קוטר...

לא יודעת, אני מרגישה שמחה אבל לא הייתי מגדירה את עצמי כאדם שמח, אחרים מגדירים אותי ככה..

כי אני  נהנית מיכל דבר שאני עושה

וטוב לי עם עצמי ועם הסביביה

ואני מרוצה מהחיים שלי

ב"ה!!

כי אני פשוט תמיד ככה!

בדרכ כלל כן וגם אם לא אני די לא מראה....

יותר בכיתה.....

אני הבחור הכי שמח בישיבה

זה שמצליח להוציא מכולם חיוכים מכאן(יד בנימין) ועד מטולה

אבל לפעמים אני פשוט יושב עם עצמי ומרגיש שבור מבפנים בצורה לא נורמלית

אז לא יודע איפה אני...

אני משטדל לפתח ראייה חיובית על המציאות ובגלל זה אני תמיד שמח

בכל מה שקורה כמעט...

לאחרונה אני קצת חסרת אנרגיות, וזה מצער.

אמן שאני כבר אחזור לעצמי.

כל האלה שאמרו לא. ורובם אמרו כי הם הרבה בדאון וכו'.. אני באמת רוצה להבין משו!! רוב הילדים פה הם בגילאי 13-20. עכשיו אין לי שום זלזול בגיל הזה. גם אני נמצא בו ואפילו בשיאו.. אבל איך זה יכול להיות שאתם  כ"כ עצובים? מה עובר עליכם כ"כ קשה? נכשלתם במבחן? בטסט? נפרדתם מחבר/ה שלכם? החניכים שלכם בסניף לא מתקדמים? ויש עוד מיליון סיבות. ואני באמת לא מזלזל באף אחת מהם. אבל חבר'ה פרופורציות!! זה דברים באמת קטנים. מבחנים?!? מעניין ת'סבתא!! (אפילו אותה כבר לא..) וכן כל השאר!! זה באמת מתגמד מול השאר.. קמתם בבוקר בריאים ושלמים? כל השאר זה בונס! אתם זוכים לבונס וגם מתבכינים! פעם חשבתם מה מרגיש ילד בגילכם שחולה.. ולא שכואב לו הראש,(שזה ממש מעצבן!!!) אלא באמת חולה!! שנלחם על חייו. שמתפלל להרגיש דיכאון כי הוא נכשל במבחן! הוא בכלל חולם על לעשות מבחן, על ללכת לבית ספר כמו כולנו.. אז אני לא אומר. ברור שכל אחד במקמו יש לו רגעים כייפים. ורגעים שקצת פחות.. אבל לקחת את זה למקום של שמחת החיים שלכם.. הגזמתם!! תסתכלו סביב. תראו מה הקב"ה העניק לנו.. מתנה אדירה!!

שבעז"ה כולם יקחו פררופורציות! ויחזרו לשמחת החיים הישנה והטובה!

למה?! כי אני אוהבת לצחוק ולזרום.

ואני שונאת לראות אנשים מדוכאים או עצובים-סתאם כי זה עושה לי רע....

מלהיכשל במבחן, או לא לעבור טסט למשל. אז אל תשפטתו אחרים עד שאתם לא במקומם.

במשך הרבה מאוד זמן היה לי כל יום מצברוח ז-ב-ל. למה? לא יודעת. וזה מה ששאלתי את עצמי. ולא הגעתי לתשובה. ועכשיו, פתאום! חזרתי לעצמי לגמרי.. ולא קרה שום דבר. 

מסקנה: אין לי מושג. כנראה שאני בנאדם מוזר.

האם מה שגרם לכם להגדיר את עצמכם כלא שמחים הוא גורם מרכזי משפיע? מכלול של דברים?

והאם הוא באמת משמעותי ביחס לשאר הטובות שיש לנו וקיבלנו??

חלק א'- ב"ה אני מרגישה שהשתפרתי מאוד מאוד בזה!! מי שמכיר אותי בחוץ לא יאמין לי שמאחורי החיוך מסתתרים חיים רצופים בעצבות... אבל כבר שנתיים מאז שהחלטתי לתפוס את עצמי בידיים ב"ה עבודה קשה ומשתלמת!!

ולasaf300- יודע, הלוואי ואלו היו הסיבות הנורמטיביות!! נכון, צריך פרופורציות... אבל שמחה זו לא מידה קלה כ"כ להשגה. זה ה-גיל הכי קשה! של בנייה עצמית, של בירורים מעמיקים. של המון אכזבות ואי-ביטחון. זה תהליך רצוף כאבים, נסיונות ואמונה. הדברים החיצוניים שתיארת הם לא הגורמים לעצבות, אלא עשויים להוסיף שמן למדורה שמתרחשת בפנים. זו אכן התמודדות על החיים!!! חיים אישיותיים שאם לא ייבנו כעת בצורה נכונה יהיה לכך השלכות על כל המשך החיים. ואחריהם.

ולכל השאר שמשתייכים לחלק ב של השרשור- קל מאוד להיכנס לעצבות. מכירה את זה.. אבל לא סתם נאמר שזו מידה ללא שורש אלוקי. קשה מאוד להאמין כשעצובים! זה מוחק את כל הסיבתיות לחיים ואת כל מה שמחזיק אותנו, גם את הקב"ה! (שוב, עצבות ולא שברון לב) לכן אסור לשכוח שאנחנו בוטחים בו בכל מצב! השמחה מבטאת את הענווה, את העניין שמקבלים ממנו גם את החיצים הנשלחים באהבה ושמחים בו בכל מצב. " ישמח לב מבקשי ה' "

ברור שלפעמים אני עצבנית, עצובה, בוכה.

אבל בדרך כלל אני משתדלת להיות אופטימית, לראות חיובי וזה... 

ב"ה!!

שונאת להיות בדיכי...

וואלה אני בן 16 ולומד בישיבה בדרום -ומרגיש סבבה עם עצמי...לאחרונה עליתי על מה זה אומר שאני יהודי וש"ה הוא האלוקים".ואחרי שאתה חושב על זה אתה מבין כמה העולם הזה טוב ושיש שליחות לכל אחד וזה כולל כל אחד!!! וגם שזה קשה זה נותן משמעות לחיים שלנו. ומי שיש לו משמעות לחיים הוא בן אדם ששמח באמת!.

לא כל אדם מושלם- לא כל אדם תמיד שמח

יש רגעים ויש רגעים.

יש רגעים שאתה בהיי ויש רגעים שאתה בדאון

בדרך כלל זה היי 

וברור שגם בדאון מנסים לחפש את הדבר השמח, וברור שזה גם קשה.

אבל כן, אני חושבת שלרוב אני די שמחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....