בס"ד

אני כבר מזהיר שיכול להיות שלא כל הפרטים מדויקים וגם זה בקצרה מאוד, אז בבקשה לא לאכול אותי.

ביב איזה אדם אחד, חקלאי חילוני שגר באזור הביקעה ושנה אחת הגיעה שנת השמיטה והוא החליט שהוא רוצה לשמור אותה.

הוא פנה לאחד הרבנים מה לעשות ואותו רב אמר לו מה צריך ואות חקלאי לקח על עצמו עבודה קטנה מזכירות הקיבוץ שבקושי מכניסה כסף והוא הודיע לחבריו שהוא השנה לא עובד.

כל חבריו צחקו עליו על כך ולעגו לו אך הוא המשיל להאמין שזה יביא לו ברכה.

עברה שנת השמיטה, חבריו עשו את המכירות שלהם וכבר קיבלו מהמדינה את הזרעים לשנה הבאה (מדובר על לפני כמה וכמה שנים) והוא עדיין לא התחיל לעבוד (כי יש תוספת שמיטה). כשנגמר הכל הוא התקשר לאחראי במשרד הממשלתי והוא אמר לו שהם נתנו את כל הזרעים ונשאר רק של סלרי שאף אחד לא רוצה וגם הוא לא היה טוב. 

אותו חקלאי לקח את זה בשמחה וזרע אותם לקול צחקוק חבריו אבך הוא עדיין האמין

ובאמת לא חלף הרבה זמן וצמח לו שדה מלא בסלרי שהספיק להאכיל את כל המדינה דאז למשך כל השנה.

לא היה מה לעשות אם כל הכמות הזאת וחבריו רק צחקו עליו עוד יותר.

עד שלילה אחד הוא מקבל טלפון שבארה"ב מתחוללת סופה ואנשים רוצים לחמם את עצמן עם מרק, אבל נגמר הסלרי והם צריכים כמות גדולה מאוד של סלרי.

תוך כמה שעות כבר השדה שלו היה מלא בפועלים שהתחילו לעבוד ולהוציא את התבואה לכיוון שדה התעופה וארה"ב, עד שלא נשאר לו בכלל סלרי בשדה. 

אותו החקלאי כמובן התעשר,

קנה רכב מפואר וסיפר לכולם שהרכבהזה הוא רכב השמיטה, ורק בזכות המשירה עליה הוא זכה בו.

ומכון צומת לא היה ממציא כאלה דברים אם לא היה בכך צורך גדול שלא ניתן היה לעשות אחרת, תחשוב על החקלאים שפעם בשבע שנים הם צריכים לכתת את רגלם בארגוני חסד, להפסיד לקוחות ושווקים, מצד הצרכן אולי זה בחינה של אמונה אם הוא קונה יבול נוכרי, אוצר בית דין או היתר מכירה אבל מצד החקלאי- האם זה מה שה' רוצה ממנו?

ובכן אל תדון אדם עד שתגיע למקומו ומכיוון שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום נראה שכן, זה מה שה' רוצה מאיתנו.

הבעיתיות של שמיטה היתה קיימת מאז ומעולם (ואולי יותר חמור "מה נאכל")

רוב הדברים האחרים של מכון צומת זה התעסקות לרוב בענייני דרבנן

ובעיות מודרניות.

אבל במקרה שלנו מכון צומת בסה"כ החליף עקיפה בעקיפה

במקום להעסיק גויים עושים בגרמא, אין הבדל מהותי.

השאלה נכונה לגבי היתר מכירה שנוצר כדי לפתור בעיות למרות שבמהותה

שמיטה בעייתית, אבל בנושא הזה כבר הכריעו חכמי ישראל שאין בזה בעיה

ולכן אני לא רואה שום חידוש מהותי בטרקטור של מכון צומת (הוא מיועד לאלו

שעושים היתר מכירה "שימוש זה הותר לאחר היתר המכירה, ובמקום שימוש בנכרים") 

מכירת חמץ?

שעון שבת?

גוי של שבת?

וכו'

קובמינות של דתיים

אולי בשביל זה ה' בהיא את זה

כדי לחדד את המוח היהודי <צ>

את העניין של רבנן אנחנו לא רוצים לקיים?

ישלהם פתרונות נפלאים ממש להמון דברים ואפשר להגיד שהחיים של סבא וסבתא שלי נראים כ"כ יותר טוב בזכותם..

אבל תמיד זה נראלי קצת מסריח כזה.. קצת עקיפה של ההלכה..

אז כשזה לטובת חולים, או הפסדי ממון אדירים [מאמינה שבשביל זה המציאו את הטרקטורים האלה..] זה בסדר וזה מעולה וזה יפה ממש.

אבל אם המציאו את זה "כי זה אפשרי" ולא "כי צריך"-- אז זה לא נראלי בסדר..

[כמו שלסבא שלי (הוא נכה ממש) יש אפשרות להתקלח בשבת עם מים חמים באיזה משו של מכון צומת (אל תשאלו אותי. סבתא שלי מבינה בזה ) אז כשאנחנו אצלם- טכנית והלכתית גם לנו מותר להשתמש בזה (משתדלים שלא.. רק כשזה דחוף קצת..) אבל סתם ככה בבתים אחרים לא עושים את זה.. דוד שלי עשה גם כדי שכשסבא שלי בא אליו לשבת הוא יוכל להתקלח.. אבל רק כשסבא שלי נמצא- משתמשים בזה.. כשהוא לא- אז לא. למרות שמותר.. כי זה פשוט לא מתאים..]

מרגיש קצת ניצול של אפשרויות.. לודעת..

אני רוצה להציע כיוון מחשבה חדש. 

ההלכה בפועל אינה יבשה (גם אם יש כאלו שרוצים שהיא תהיה כזו). 
פעמים שהפוסק עובד קשה מאוד כדי למצוא היתר, מתוך ניסיון "להכשיר" דרך לשם יישום ערך כלשהו. 

כשהלל התקין את הפרוזבול, הוא מצא דרך הלכתית "מקלה" כדי שהציבור לא ייפגע כלכלית (נמנעו..). 
בצורה דומה, אפשר להגדיר את הדוגמאות האחרות באותה הצורה: מכירת חמץ, שעון שבת וכו. 
רמת האיסור או מהות האיסור אינם חשובים כאן, כמו גם דרבנן דאורייתא וכו, השאלה היא על העיקרון. 

כאשר הפוסקים חיפשו את היתר המכירה, מצע מנותק, ופטנטים הלכתיים אחרים, הם חיפשו את דרך ההיתר והקולא מתוך הרצון לאפשר ערכים מסוימים להתקיים. 

צורת הפסיקה הזו מקובלת מאז ומעולם בפסיקה הרבנית. 
וכתב על זה רב חיים בחוט המשולט: "...וראיתי שברוב דברינו כוונתנו הולך אל מקום אחד, אלא שכבוד תורתו נוטה אל החומרא, מחמת שאין הדבר מוטל עליו. ואף אני כמוהו לא פניתי אל צדדי ההיתרים העולים מתוך העיון טרם הועלה עלי עול ההוראה. והן עתה שבעוה"ר בסביבותינו נתייתם הדור מחכמים, והעלו על צווארי עול ההוראה מכל הסביבה... וחשבתי עם קוני, וראיתי חובה לעצמי להתחזק בכל כוחי לשקוד על תקנת עגונות"

ולכן עתה שהדרך ההלכתית הזו "כשרה". 
נותרו שתי שאלות לשאול:
1. לאילו ערכים כדאי לחפש קולות ולעבוד קשה כדי להתיר הלכתית?
2. ושאלה על המציאות - האם המציאות באמת דורשת את יישום הערך הזה? כדי שיהיה כדאי בכלל להתיר הלכתית? 

ולגופם של דברים (שמיטה)
- מהו הערך שמתאפשר בעקבות היתר מכירה? (ושאר הפטנטים) - למה לא ראוי לשמור שמיטה רגיל? 
- והאם ראוי בכלל לקיים חקלאות בישראל? כל חקלאות? כל גידול? (סיבות כלכליות, פוליטיות וכו), אם למשל נחליט שזה מיותר לגמרי לקיים חקלאות בישראל (לא משנה הסיבות) האם גם אז ראוי לדרך הקולא וההיתרים? 

באמונת חכמים, יש לפוסקים לגיטימיות לפסוק, ואנו הולכים אחר הרבנים. וזו הזווית ההלכתית. 
אבל יש את הזווית הערכית - האם ראוי בשביל ערך זה. (וזה מתבטא בהרבה מחלוקות אקטואליות כמו עליה להר הבית).
ולבסוף - הזווית האהובה עליי - המציאות, השיקולים הכלכליים, הפוליטיים, החברתיים, וכו..  
 

אני מפנה למקור נוסף- ההקדמה לשבת הארץ של הרב קוק

הרב מתאר שם את המהפך ההלכתי שהיה לו- כשהוא נהיה רב המושבות, והעול ההלכתי נפל עליו.... 

מצד שני- 

יש ערך כן לשמר חלק מהסממנים של מצווה לפי צורתה המקורית- כדי שלא תשתכח תורת מצווה זו מישראל

איפה זה מתבטא פה? 

גם לעבוד בשמיטה עם כל מני התרים

וגם לצפות לברכה על זה שאתה לא עובד

למרות שלא ירדו כ"כ גשמים

מה זה 'עיגול פינות של שני הצדדים'?!

אתה באמת מעלה על דעתך שהקב"ה 'מעגל פינות' חלילה?!

ובכלל, רוב החקלאים בארץ שומרים שמיטה?

חלילה כמו שאמרת, אנחנו פשוט לא רואים את זה אבל בטח שהוא לא מעגל פינות.. 

ואני לא שופט (במיוחד לא את אלוקים או את עם ישראל) ואין לי מושג מי עיגל קודם אבל זאת עובדה שהפינות מעוגלות. 

אתה שוב טוען שהוא מעגל?!

" ואין לי מושג מי עיגל קודם אבל זאת עובדה שהפינות מעוגלות. "

שנת מנוחה לאדמה זה דבר פשוט בריא עבורה.

חוץ מזה כל הפתרונות האלו הם של  בדיעבד - רובוטיקה ונוכרים וכו'.

מי שרוצה לשמור באופן מהודר - שיאכל אוצר בית דין וירקות מהערבה ומחו"ל (לא הכשר בד"ץ עדה חרדית בהשגחת המחבלים).

ופרוזבול מכירת חמץ וכדו' זה תקנות לא קומבינות לצרכי רפואה וביטחון וכל מי שקשה לודבר זה או אחר

 

נהיינו מומחים בלהפוך עיקר לטפל וטפל לעיקר ולעקוף בסיבוב את כוונת הקב"ה בעזרת כל מיני המצאות וראש יהודי מבריק

לבין המצאות מודרניות בנות זמננו 

כל האיסור על מוזיקה בספירת העומר מתחיל לא יותר מ4 דורות אחורה..

וכל ההיתרים המופלגים שמקדמים מכונים כמו מכון צמת (שאין לי פקפוק בכוונתם הטהורה או בעוגנים ההלכתים עליהם הם מושתתים) מבוססים על הדוגמאות שהבאתי.

הפרוזבול לא נועד לעקוף את כוונת התורה, אלא להפך, לתקן בצורה חלקית מצב שהפוך לכוונת התורה (שנמנעו מלהלוות).

על כל הערמה בפני עצמה יש מקום לדיון על הצורך שבה, על היחס שלה לכוונת התורה, ועל התוקף ההלכתי שלה.

(הגבתי לא רק על ההודעה האחרונה של אלעד, אלא גם על ההודעה הקודמת שלו).

אני חושב שצריך לדון על כל דבר לגופו, לפי העקרונות שהזכרתי.

אגב, לא נכון לכרוך ביחד את כל ההמצאות של מכון צומת, לא מבחינת העקרונות ההלכתיים, לא מבחינת הצורך שהם באות לענות עליו, ולא מבחינת ההשלכות שלהם.

כל צעד שיעזור לשמור שמיטה כהלכתה הוא מבורך.

משום שהאלטרנטיבה היא לחזק את אחיזת הנוכרים בארץ

אני לא חושבת שנכון לצאת מתוך הנחה שכל מטרתה של השמיטה הוא רק חיזוק האמונה.

ברור שזה חלק מאוד מהותי זה, אך מבחינה הלכתית אי אפשר לצאת מנקודת הנחה כזאת..

הדיון אינו על סמכות חכמים או דרך הפסיקה - כי ברור שזה בסדר. 
אלא על הערך לשמו עושים את זה - במקרה הזה - "יישוב הארץ" 
ועל המציאות - האם זה באמת מיישב את הארץ, והאם הארץ צריכה יישוב כזה, וכו. 

דעתי היא שלא. 
ולכן אני לא מעודד חיפוש הלכתי אחר פתרונות למעקף ההלכה.
הסיבה היא מתוך היכרות עם המציאות ולא במחלוקת על הערכים וח"ו על חכמים. 

שהוא מביא שיש איסור על האדם להפקיע ממנו מצוות

ולכן אסור למכור בהמה לגוי כדי להיפטר מהבכורה אם לא בזמן הזה שיש לחשוש בזה לתקלה

ואותו דבר אסור למכור קרקע של א"י בשמיטה כדי להיפטר ממצות שמיטה

והוא מתיר רק כי זה שעה"ד גדול

והוא בעצמו שואל - מה השעה"ד? הרי הקב"ה הבטיח - "וציויותי את ברכתי", אז נסמוך על הקב"ה ואין לנו מה לפחד

והוא עונה שאם זה היה מוסכם ששייכת ההבטחה הזאת בשמיטה דרבנן אפשר היה לומר כך, אבל זה מלוקת, ואיך נסמוך על הבטחה שיש עליה מחלוקת

א. מפורש בגמ' שרוב יושביה עליה אינו מועיל עד שידעו כל אחד מאיזה שבט הוא

ב. עיקר מה שאחוז היהודים שנמצא בארץ עולה אינו נובע בעליה לארץ, אלא מהתבוללות

והתבוללות לא משפיעה בכלל על כמות היהודים בחו"ל, אלא רק על כמות היהודים הידועים לנו

שהרי בכל מקרה כמות היהודים שיהיו בדור הבא תלוי בכמות הילדים שתלדנה הנשים היהודיות, ואין הבדל אם היא התחתנה עם גוי או יהודי

ואין השפעה כלל מה הגברים יעשו - בין אם יתחתנו עם יהודיות או גויות, אין הדבר תלוי בהם אלא רק בכמה היהודיות יולדות

ממילא התבוללות לא מכווצת את היהודים בגולה אלא רק מבלבלת אותנו

ואין סיבה מהותית שעוד מעט הרוב יהיו בארץ

הוא אומר שם שנכון שבזמנינו לצרכן אין שעה"ד

אבל לחלקלאי יש שעה"ד גדול

אם יבוא יום ומשום מה לא יהיה שעה"ד גם לחקלאי - אה"נ יהיה אסור היתר מכירה מחמת זה

אני רוצה להציע צורת מחשבה שונה. 

יש בישראל כ-24 אלף חקלאים. הם מהווים כ0.6% מהעובדים בישראל. 
חלק מהגידולים הם ירקות ופירות, ויש מתוכם גם דגים, פרחים ובע"ח.
רוב מוחלט של מוצרי האוכל, הבשר, החיטה, התירס וכו וכו מגיע בייבוא. 

החקלאות כולה בישראל מהווה 1.5% בלבד מהתוצר.
אבל מה מאפשר לה להתקיים? 
1. קרקע - שהיא מקבלת חינם (במקום שיעבור לציבור לבניה ושמורות טבע). 
2. מים - בסבסוד רציני (וזה מייקר את המים לכלל הציבור, ומחייב אותנו להתפיל, בנוסף, דרך הפירות, אנחנו מייצאים מים לחו"ל בכמות של 200 מיליון קוב בשנה, שזה בערך ממוצע השאיבה מהכנרת כל שנה). 
3. איסורים על ייבוא של מוצרים זולים יותר, או מכסי מגן של מאות אחוזים (לדוגמא: אם מייבאים תפוח בשקל, שמים מס של 500% כדי שיעלה 5 שקל כמו התפוח הישראלי, והצרכן המסכן מאבד 4 שקל). 
4. קופת המדינה מכסה את החובות שלו (משבר הקיבוצים) וכל מיני סובסידיות נוספות. 

החקלאי הישראלי גוזר על כולנו מחיר כלכלי קשה.
ייקור של מאות אחוזים במחירי הצריכה של אוכל, מים וקרקע, וכספים מקופת המדינה. 
במונחים חברתיים הוא פוגע בציבור (אם כי ברור, שכאדם פרטי - ברור שהוא לא!) 
ולכן, צריך להפסיק את מרבית החקלאות הישראלית.
אפילו אם נשלם לכל חקלאי משכורת חודשית בתנאי שיפסיק לעבוד - נחסוך מיליארדים, ואיכות החיים תעלה בצורה משמעותית.

האם אנחנו צריכים לחפש היתר הלכתי, ולמצוא דרך של בדיעבד ולא לשמור שמיטה, בגלל שבן אדם אחד החליט לגדל פירות הדר בנגב? למרות שזה פוגע בחברה ובמשק? האם זה שעת הדחק? 
להיפך, שיפסיקו לגדל ולא רק בשמיטה, ושהמדינה תתמוך בהם, זה יטיב עם כולם. 

איך הגענו למצב כל כך מעוות ומושחת?
1. יש לובי חקלאי ושר חקלאים שמשיגים את מה שהם רוצים דרך חקיקת חוקים ועל ידי הכנסת היד לקופת המדינה. 
2. אידיאולוגיה
א. ציונות - ציונות נתפסת כהפרחת השממה: בבתים, מפעלים או פרדסים, כל דבר.  
ב. סוציאליזם - ערכי רוסיה של עבודת אדמה, קיבוצים, מימוש האדם. 
ג. פחד - אנחנו מוקפים אויבים, וחייבים לגדל את האוכל שלנו, אחרת במלחמה נמות מרעב. 
ד. הדת - ממלכת ישראל הייתה ממלכה חקלאית והרבה ממצוות התורה הן מצוות חקלאיות: תרומות ומעשרות, ביכורים, גם החגים מבוססים עליהם כמו חג האסיף וחג הקציר, ושיבת ציון מזכירה לנו את השיבה לתקופת התנ"כית של חקלאות, למרות שבעידן המודרני אנחנו לא חברה חקלאית בכלל. 
ה. כחול לבן - אנחנו רוצים לחזק את המדינה על ידי חיזוק המשק והכלכלה, ולא מבינים שאנחנו יורים לעצמנו ברגל, מכיוון שאנחנו מייצרים מוצרים שלא מתאימים לפה ולכן יקרים מאוד, במקום להתמקד במוצרים שאנחנו טובים בהם ולייבא את אלו שאחרים טובים בהם. 

ועכשיו, אחרי כל זה. האם עדיין ראוי לחפש את ההיתרים, והפטנטים ההלכתיים ואיכשהו לאפשר לחקלאי להמשיך ולעבוד בשנת השמיטה? האם ראוי לעודד את המפעל הזה? האם ראוי להתפשר הלכתית בשביל זה? 

כאשר הרבנים תיקנו את היתר המכירה - הם עשו זאת אך ורק מכיוון שהם ראו צורך גדול מאוד. 
הרב קוק כתב על אותו צורך גדול - הוא חשש שהישוב היהודי בארץ יתבטל כי לא יהיה מה לאכול ולא תהיה פרנסה. 
האם כמה אלפי עובדים (במשק של 3.5 מיליון עובדים עם תמ"ג של טריליון שקל), שיפוטרו נחשב לצורך כזה גדול?

נושא השמיטה הוא לא עניין פרטי. זה לא הדרכה פרטית לחקלאי. זה נושא כלל ישראלי. 
ומי שיעיין במכתבים ובשותי"ם (הנצי"ב, הרב קוק, האדר"ת, הרב מוהליבר, ועוד) יראה שהטיעונים הם לא פרטיים, אלא על כלל היישוב היהודי בארץ ישראל. 

זו דעתי. 
ומה דעתכם? 

 

ומצור על מזון זה לא אפשרות מופרכת בכלל

אבל עיקר טענתך לא נראית לי

אתה מדבר ברמת המאקרו כשהשאלה היא שאלת יחיד

בא חקלאי ושואל האם הוא עצמו יכול להסתמך על קולות - >לו< זה שעה"ד. מה מענין אותו אם לציבור זה משתלם או לא?

טתה רוצה לשמור שמיטה ובשבילך זה לא שעה"ד? אה"נ תשמור! אבל איך תוכל לחייב את שכניך?

הנקודה היחידה ששייכת כאן ברמת המאקרו היא שאולי צריך שהמדינה תבטל את כל החקלאות, ותעזור לחקלאים לעשות הסבת מקצוע, וכך לא תעלה השאלה

אבל אתה שוכח שזה לא על הפרק, ואתה עדין לא מנהל כאן את המדינה (וגם הרב לא...) כך ש >זה< לא יקרה בעתיד הנראה לעין, אז בינתיים צריך להיות פרקטיים ולדבר על השאלה של כל יחיד ויחיד

ג - לא יכול להיות נכון, משום שאנחנו לא מגדלים כאן מוצרי בסיס, אפילו אם היינו במצור לא היה לנו מה לאכול. 
ואני מהמר שיש יותר אוכל במלאי של רשתות המזון מאשר בירקות ופירות הדר של החקלאות המקומית. 
ואם זה היה איום אמיתי - אז הבעיה היא הרבה יותר מורכבת, כי לא יהיה חשמל, דלק, אוכל, נשק וכו, ואז צריך להערך לזה ברמת המדינה, דבר שלא נעשה. ואפילו אם צריך להיעשות, ברור שמקבלי ההחלטות לא בונים על החקלאות המקומית בשביל זה. 

מה שכן, אני מוכן לקבל את השאלה הזו: 
האם שעת הדחק זו שאלה על היישוב היהודי כולו או החקלאי הפרטי שרוצה לגדל תפוחים בנגב בשנת השמיטה. 

אבל אפילו אם זו שאלה על החקלאי הבודד, אז מה אם הוא יאבד את הפרנסה שלו? 
אז יעשה הסבה מקצועית? יאסוף דמי אבטלה? ואולי פשוט ניצור לו קרן מיוחדת. 
האם זה נחשב לצורך כזה גדול? 

ואם שעת הדחק זה ברמת הציבור - אז אני חושב שהטענה שלי חזקה.  

משכך, אם יימצא שבאמת מדובר במצב נוראי של שעת הדחק (הגדרה הלכתית), ובאמת מדובר בחקלאי הבודד. אז אסכים איתך לגבי השמיטה, ואשאיר את כל שאר הדברים שלי לענייני מדינה וחברה. 

אני לא יודע מה יהא עליהן בחברה שאינה חקלאית. 
יכול להיות שזה יהיה כמו שצדיקה כתבה מתחתיי - שכל משפחה תגדל בעציצים או בגינה. 
ואולי יישארו כמה חקלאים בודדים שימצאו שלמרות כל הרפורמה בחקלאות - עדיין שווה לגדל כאן דברים. 
ואולי נקים את מכון למצוות התלויות בארץ שיהווה אח תאום למכון המקדש. 

אבל ברור לי, שהקיום העכשווי זה עוול נוראי כלפי האזרחים. 

כן צריך חקלאים במדינת ישראל

(ואין לי נתונים יפים כמוך... אבל יש לי עובדות) 

יש צורך גדול שהמזון שלנו לא יהיה רובו ככולו מייבוא- אם נייבא את כל המזון שלנו נהיה בצרות גדולות. גם במשברים כלכליים וגם במשברים ביטחוניים 

עצמאות והסתמכות על משאבים עצמיים היא לא פחד- היא ביטחון. 

אנחנו חברה מודרנית- אבל הניתוק מהאדמה מקלקל אותנו. 

צריך שכל אדם יהיה קצת חקלאי- שכל אדם יגדל לו קצת מלפפון ועגבניה בחצר, שיהיה חלק מהוויית חיו שאוכל הוא צומח- ולא תכולה של שקית ניילון מהסופר

צריך שכל יהודי יהיה קצת חקלאי- העבודה הרוחנית שמתלווה לקיום מצוות התלויות בארץ, ועצם הזכות והחבורה לקייםאת המצוות האילו- מחייבת אותנו לגרום למצב שאפשר לקיים אותם 

(אם לא- אל תקנה לעולם בגד מרובע, כדי לא להתחייב בציצית... -- מה ההבדל???) 

שמירת קרקע- חקלאות שומרת על חזקה על קרקעות בידיים יהודיות- בצורה שתחומים אחרים לא עושים. שמורות טבע לא מצליחות בקטע הזה. 

וכן, אנחנו במאבק גדול על הנושא הזה- מאבק שקט, שהלוחמים בו הם חקלאים, לא לובשי מדים.... 

החקלאים היום הם מציאות, והם צריכים מענה הלכתי

אתה יכול במשך ה8 שנים הבאות לשכנע את כולם לעשות הסבה מקצועית ולשבץ אותם במקצועות אחרים- אבל כרגע זה מה ייש. ועם זה ננצח  

והסיבה הדתית- 

בעז"ה מהרה נבנה המקדש- ואז יהיה לנו עומר וביכורים ולחמים ושאר מנחות

אבל זה לא החלק היחיד בדת- גם היום-- 

יש קדושה מיוחדת בפירות של ארץ ישראל, קדושה שבאה מהאדמה- יישר לבטן שלנו... 

ע"ע "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" 

כמה מוזר- שדווקא הסימן גאולה ש"ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה" - מסתכלים עליו בצרות עין.... 

כל הנושאים של הקצאת קרקעות, משק המים, סיבסוד ושאר כלכלה- אני לא מבינה בזה

אבל כמו שמוצאים סידור הלכתי- אפשר למצוא סידור לנושאים האילו- אם זה מספיק חשוב לנו שהחקלאות תתקיים. 

בפועל - רוב המזון רובו ככולו מיובא. 
והחקלאות הישראלית עוסקת בדברים שוליים כמו פירות, ירקות ופרחים. 
בפועל, אין מה להסתמך על החקלאות הישראלית בשביל אוכל. 
לא רק האוכל מיובא, גם הדלק, משאבי הטבע, הרהיטים, המכוניות, מוצרי האלקטרוניקה, הבגדים והנשק. 
אני לא רואה סיכון בחרם עולמי, וכך גם מקבלי ההחלטות בעשורים האחרונים. 
אבל אפילו אם את צודקת וצריך להערך, אז בסדר, נערך, אבל החקלאות הישראלית אינה חלק מההערכות הזו היום. 

אני מרגיש כמוך ביחס לניתוק מהאדמה. 
באנגליה למשל, אנשים רבים מגדלים את הירקות שלהם, ואפילו יש להם שיטה כזו שהעירוניים מקבלים חלקה קטנה בכפר בשביל גידול עצמי. 
באופן אישי, אני מאוד אוהב את האדמה והגידול, ואוהב את לגדל ירקות ועצי פרי. ואני חולם על גינה של 4 דונם בשביל דברים כאלו. 
זה יכול להיות דבר נפלא שכולם יגדלו ירקות ופירות בגינות שלהם, והעירוניים יקבלו חלקות קטנות בכפר.
ואפשר לחשוב על פרוייקטים נוספים, שמועילים לחברה ולא פוגעים בה. 

לגבי שמירת קרקע, אני לא מסכים. אני לא רואה את היעילות של זה. אולי הם לא יוכלו להתיישב על אותו שדה, אז הם ילכו למקום אחר ויתיישבו שם, ואא"כ יש חשיבות אסטרטגית למקום, אין הבדל בין המקומות. ויש מקומות מסוימים שבהם זה כן עובד קצת, אבל זה ממש לא נכון לגבי מרבית החקלאות בישראל (למשל היישוב שלי שמוקף פרדסים ושדות ואנחנו בכלל במרכז הארץ). 

לגבי זה - שבפועל יש חקלאים וצריך להתמודד. נכון, צודקת. אז לאן ננתב את האנרגיה שלנו? למה נגייס את כל הציבור? לקיום של מצב מעוות או לתיקונו?

 לגבי הדת - מתוך מציאות תקינה בלבד. לא בצורה מעוותת על חשבון הציבור כדי שכמה משפחות יתפרנסו מנטיית ליבם. 
 

1.מה העלות של ההובלה של פירות וירקות? מאחר שזה מוצר זול יחסית למשקלו, אני מניח שיש משמעות להובלה במחיר.

2. מאיזה מדינות אפשר לייבא אותם? האם רק ממדינות סמוכות, שאם מדינות אוייב/ אוייב בפוטנציאל, או גם ממקומות אחרים.

3. מה המדיניות של מדינות אחרות לגבי סיוע ממשלתי לחקלאות, ולמה?

זכור לי שקראתי שהרבה מדינות מסייעות לחקלאות אצלם, וככל הידוע לי הסיבות האידאולוגיות שהוזכרו (או לפחות רובם הגדול) אינן רלוונטיות לגביהן. קשה לי להאמין שבכל אותן מדינות דווקא החקלאים הם בעלי כח. 

שנועד בעיקרו למצוא פתרונות מדעיים במסגרת ההלכה לבעיות שמתעוררות בעולם ההלכה .

המכון מגובה בצוות רבנים יראי שמיים בקיאים בתורה ובמדע, ועושה ומפתח דברים לאחר התייעצות עם גדולי דור, ולעיתים גם למקרים ספציפיים ביותר.

זה שהמכון פיתח מחשבים ומקלדות שניתן עקרונית להשתמש בהם בשבת - אתה גם יכול לתהות על זה, הרי ה' ציווה עלינו לנוח בשבת אז מה אנחנו עוקפים אותו? אז התשובה היא שבאמת הפתרון ההלכתי הזה הוא לא גורף ולא לכל אחד אלא רק במצבים שזה באמת הכרחי - כמו בתי חולים, כמו צבא...

ככה אני מאמין גם שההיתר ההלכתי של מכון צומת לגבי שמיטה - אני לא נחשפתי אליו, אני אומר מראש, אני אומר רק ממה שאני קורא אותך - אני מאמין שההיתר הזה נועד לא להיתר גורף וכוללני למחוק את מצוות שמיטה בכלל, ונועד במקרים כאלו ואחרים, או בגלל צרכים דחופים מאוד - כמו שימור החקלאות בארץ ישראל שזה דבר דחוף מאוד.

בקיצור, עם כמה שיש תהיות - צריך לזכור שלא מדובר בסתם אנשים שרוצים לעקור מצווה ממקומה, אלא הם מייצרים פתרונות כאשר המצב באמת מצריך את זה, והכל באישור הלכתי קפדני ביותר. אם אתה משתמש בפתרונות שלהם למים חמים בשבת, משתמש בצבא במקלדות שלהם, בבתי חולים במעליות השבת שלהם, והכל - אתה צריך להבין שכן, גם בתחום השמיטה אם עולה צורך דחוף כזה, בהתייעצות עם גדולי דור הם יכולים לפתח פתרונות שיהיו כשרים מבחינה הלכתית - וזה לאו דווקא "עקיפה" של ההלכה - אלא זה בדיוק פרצות שה' שם במחשבת מכוון מלכתחילה, כדי שבשעת הצורך יהי אפשר להשתמש בהם במקרים כאלו ואחרים. כלומר, לסיכום - ה' בעצמו דאג לכך שחכמים יוכלו למצוא הקלות במקרים כאלו ואחרים - הוא היה יכול לסגור כל פרצה ולא לאפשר כלום, וזה קטן על קודשא בריך הוא - אבל הוא ידע שצריך להשאיר פתח גם לחכמי ישראל על פי המצב בכל דור ודור, לעזור לעם ישראל לשרוד ולהתקיים. זה עובדה.

התהיה הייתה יותר רעיונית.

לגבי הסיבה שתהיה זו כוונה רק לזה עניתי במקומות אחרים בשרשור.

רק לידיעה, לא כולם סומכים על המכשירים שלהם, גם אלה לציבור הרחב (גם פתרונות של מיחמים...)

אחד מהפרשנים (לא זוכר כרגע איזה) טוען ששמיטה נועדה בשביל לתנזר מאכילת ירוקת במשך שנה

הוא אמר שקומבינה שיהיה אפשר לחרוש בשמיטה זה בעייתי,אז מה ההבדל בין זה להיתר מכירה?

(אני אישית בעזרת ה' מתכנן לא לאכול לא היתר מכירה ולא יבול מנכרים שנצאים בארץ ישראל,כי זה באמת "לא תחנם" זה ממש נותן להם אחיזה בקרקע,וכן אני מבין שזה אומר שאני פחות או יותר לא יאכל ירקות ופרות שנה הבאה)

(שתאכל שנה הבאה כאילו...)

אבל אין כל כך הרבה. וחוץ מזה שאולי לא יהיה בכלל אוצר בית דין והיתר מכירה

החקלאות.

אגב אתה אומר שתאכל ירקות רק בהשגחת הרב לנדא? לו יש אוצר בית דין. או מהערבה?

העדה החרדית לוקחת מערבים ומהערבה

אבל אני בעז"ה לא יאכל יבול של נכרים שנמצאים בארץ ישראל ולא היתר מכירה.

(יבול נכרי בדעבד,אם אני נמצא אצל מישהו ולא אני קנו את זה בשבילי,אולי אני כן יאכל)

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

תחפש בגוגל אטמים נגד רעש

אני מכירה את הפשוטים שמוכרים בסופר פארם אבל יש הרבה סוגים לאיטום מקצועי יותר

 לק"י

ראיתי פעם בדן דיל.

בטוח גוגל יידע לכוון אותך.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)