בס"ד

אני כבר מזהיר שיכול להיות שלא כל הפרטים מדויקים וגם זה בקצרה מאוד, אז בבקשה לא לאכול אותי.

ביב איזה אדם אחד, חקלאי חילוני שגר באזור הביקעה ושנה אחת הגיעה שנת השמיטה והוא החליט שהוא רוצה לשמור אותה.

הוא פנה לאחד הרבנים מה לעשות ואותו רב אמר לו מה צריך ואות חקלאי לקח על עצמו עבודה קטנה מזכירות הקיבוץ שבקושי מכניסה כסף והוא הודיע לחבריו שהוא השנה לא עובד.

כל חבריו צחקו עליו על כך ולעגו לו אך הוא המשיל להאמין שזה יביא לו ברכה.

עברה שנת השמיטה, חבריו עשו את המכירות שלהם וכבר קיבלו מהמדינה את הזרעים לשנה הבאה (מדובר על לפני כמה וכמה שנים) והוא עדיין לא התחיל לעבוד (כי יש תוספת שמיטה). כשנגמר הכל הוא התקשר לאחראי במשרד הממשלתי והוא אמר לו שהם נתנו את כל הזרעים ונשאר רק של סלרי שאף אחד לא רוצה וגם הוא לא היה טוב. 

אותו חקלאי לקח את זה בשמחה וזרע אותם לקול צחקוק חבריו אבך הוא עדיין האמין

ובאמת לא חלף הרבה זמן וצמח לו שדה מלא בסלרי שהספיק להאכיל את כל המדינה דאז למשך כל השנה.

לא היה מה לעשות אם כל הכמות הזאת וחבריו רק צחקו עליו עוד יותר.

עד שלילה אחד הוא מקבל טלפון שבארה"ב מתחוללת סופה ואנשים רוצים לחמם את עצמן עם מרק, אבל נגמר הסלרי והם צריכים כמות גדולה מאוד של סלרי.

תוך כמה שעות כבר השדה שלו היה מלא בפועלים שהתחילו לעבוד ולהוציא את התבואה לכיוון שדה התעופה וארה"ב, עד שלא נשאר לו בכלל סלרי בשדה. 

אותו החקלאי כמובן התעשר,

קנה רכב מפואר וסיפר לכולם שהרכבהזה הוא רכב השמיטה, ורק בזכות המשירה עליה הוא זכה בו.

ומכון צומת לא היה ממציא כאלה דברים אם לא היה בכך צורך גדול שלא ניתן היה לעשות אחרת, תחשוב על החקלאים שפעם בשבע שנים הם צריכים לכתת את רגלם בארגוני חסד, להפסיד לקוחות ושווקים, מצד הצרכן אולי זה בחינה של אמונה אם הוא קונה יבול נוכרי, אוצר בית דין או היתר מכירה אבל מצד החקלאי- האם זה מה שה' רוצה ממנו?

ובכן אל תדון אדם עד שתגיע למקומו ומכיוון שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום נראה שכן, זה מה שה' רוצה מאיתנו.

הבעיתיות של שמיטה היתה קיימת מאז ומעולם (ואולי יותר חמור "מה נאכל")

רוב הדברים האחרים של מכון צומת זה התעסקות לרוב בענייני דרבנן

ובעיות מודרניות.

אבל במקרה שלנו מכון צומת בסה"כ החליף עקיפה בעקיפה

במקום להעסיק גויים עושים בגרמא, אין הבדל מהותי.

השאלה נכונה לגבי היתר מכירה שנוצר כדי לפתור בעיות למרות שבמהותה

שמיטה בעייתית, אבל בנושא הזה כבר הכריעו חכמי ישראל שאין בזה בעיה

ולכן אני לא רואה שום חידוש מהותי בטרקטור של מכון צומת (הוא מיועד לאלו

שעושים היתר מכירה "שימוש זה הותר לאחר היתר המכירה, ובמקום שימוש בנכרים") 

מכירת חמץ?

שעון שבת?

גוי של שבת?

וכו'

קובמינות של דתיים

אולי בשביל זה ה' בהיא את זה

כדי לחדד את המוח היהודי <צ>

את העניין של רבנן אנחנו לא רוצים לקיים?

ישלהם פתרונות נפלאים ממש להמון דברים ואפשר להגיד שהחיים של סבא וסבתא שלי נראים כ"כ יותר טוב בזכותם..

אבל תמיד זה נראלי קצת מסריח כזה.. קצת עקיפה של ההלכה..

אז כשזה לטובת חולים, או הפסדי ממון אדירים [מאמינה שבשביל זה המציאו את הטרקטורים האלה..] זה בסדר וזה מעולה וזה יפה ממש.

אבל אם המציאו את זה "כי זה אפשרי" ולא "כי צריך"-- אז זה לא נראלי בסדר..

[כמו שלסבא שלי (הוא נכה ממש) יש אפשרות להתקלח בשבת עם מים חמים באיזה משו של מכון צומת (אל תשאלו אותי. סבתא שלי מבינה בזה ) אז כשאנחנו אצלם- טכנית והלכתית גם לנו מותר להשתמש בזה (משתדלים שלא.. רק כשזה דחוף קצת..) אבל סתם ככה בבתים אחרים לא עושים את זה.. דוד שלי עשה גם כדי שכשסבא שלי בא אליו לשבת הוא יוכל להתקלח.. אבל רק כשסבא שלי נמצא- משתמשים בזה.. כשהוא לא- אז לא. למרות שמותר.. כי זה פשוט לא מתאים..]

מרגיש קצת ניצול של אפשרויות.. לודעת..

אני רוצה להציע כיוון מחשבה חדש. 

ההלכה בפועל אינה יבשה (גם אם יש כאלו שרוצים שהיא תהיה כזו). 
פעמים שהפוסק עובד קשה מאוד כדי למצוא היתר, מתוך ניסיון "להכשיר" דרך לשם יישום ערך כלשהו. 

כשהלל התקין את הפרוזבול, הוא מצא דרך הלכתית "מקלה" כדי שהציבור לא ייפגע כלכלית (נמנעו..). 
בצורה דומה, אפשר להגדיר את הדוגמאות האחרות באותה הצורה: מכירת חמץ, שעון שבת וכו. 
רמת האיסור או מהות האיסור אינם חשובים כאן, כמו גם דרבנן דאורייתא וכו, השאלה היא על העיקרון. 

כאשר הפוסקים חיפשו את היתר המכירה, מצע מנותק, ופטנטים הלכתיים אחרים, הם חיפשו את דרך ההיתר והקולא מתוך הרצון לאפשר ערכים מסוימים להתקיים. 

צורת הפסיקה הזו מקובלת מאז ומעולם בפסיקה הרבנית. 
וכתב על זה רב חיים בחוט המשולט: "...וראיתי שברוב דברינו כוונתנו הולך אל מקום אחד, אלא שכבוד תורתו נוטה אל החומרא, מחמת שאין הדבר מוטל עליו. ואף אני כמוהו לא פניתי אל צדדי ההיתרים העולים מתוך העיון טרם הועלה עלי עול ההוראה. והן עתה שבעוה"ר בסביבותינו נתייתם הדור מחכמים, והעלו על צווארי עול ההוראה מכל הסביבה... וחשבתי עם קוני, וראיתי חובה לעצמי להתחזק בכל כוחי לשקוד על תקנת עגונות"

ולכן עתה שהדרך ההלכתית הזו "כשרה". 
נותרו שתי שאלות לשאול:
1. לאילו ערכים כדאי לחפש קולות ולעבוד קשה כדי להתיר הלכתית?
2. ושאלה על המציאות - האם המציאות באמת דורשת את יישום הערך הזה? כדי שיהיה כדאי בכלל להתיר הלכתית? 

ולגופם של דברים (שמיטה)
- מהו הערך שמתאפשר בעקבות היתר מכירה? (ושאר הפטנטים) - למה לא ראוי לשמור שמיטה רגיל? 
- והאם ראוי בכלל לקיים חקלאות בישראל? כל חקלאות? כל גידול? (סיבות כלכליות, פוליטיות וכו), אם למשל נחליט שזה מיותר לגמרי לקיים חקלאות בישראל (לא משנה הסיבות) האם גם אז ראוי לדרך הקולא וההיתרים? 

באמונת חכמים, יש לפוסקים לגיטימיות לפסוק, ואנו הולכים אחר הרבנים. וזו הזווית ההלכתית. 
אבל יש את הזווית הערכית - האם ראוי בשביל ערך זה. (וזה מתבטא בהרבה מחלוקות אקטואליות כמו עליה להר הבית).
ולבסוף - הזווית האהובה עליי - המציאות, השיקולים הכלכליים, הפוליטיים, החברתיים, וכו..  
 

אני מפנה למקור נוסף- ההקדמה לשבת הארץ של הרב קוק

הרב מתאר שם את המהפך ההלכתי שהיה לו- כשהוא נהיה רב המושבות, והעול ההלכתי נפל עליו.... 

מצד שני- 

יש ערך כן לשמר חלק מהסממנים של מצווה לפי צורתה המקורית- כדי שלא תשתכח תורת מצווה זו מישראל

איפה זה מתבטא פה? 

גם לעבוד בשמיטה עם כל מני התרים

וגם לצפות לברכה על זה שאתה לא עובד

למרות שלא ירדו כ"כ גשמים

מה זה 'עיגול פינות של שני הצדדים'?!

אתה באמת מעלה על דעתך שהקב"ה 'מעגל פינות' חלילה?!

ובכלל, רוב החקלאים בארץ שומרים שמיטה?

חלילה כמו שאמרת, אנחנו פשוט לא רואים את זה אבל בטח שהוא לא מעגל פינות.. 

ואני לא שופט (במיוחד לא את אלוקים או את עם ישראל) ואין לי מושג מי עיגל קודם אבל זאת עובדה שהפינות מעוגלות. 

אתה שוב טוען שהוא מעגל?!

" ואין לי מושג מי עיגל קודם אבל זאת עובדה שהפינות מעוגלות. "

שנת מנוחה לאדמה זה דבר פשוט בריא עבורה.

חוץ מזה כל הפתרונות האלו הם של  בדיעבד - רובוטיקה ונוכרים וכו'.

מי שרוצה לשמור באופן מהודר - שיאכל אוצר בית דין וירקות מהערבה ומחו"ל (לא הכשר בד"ץ עדה חרדית בהשגחת המחבלים).

ופרוזבול מכירת חמץ וכדו' זה תקנות לא קומבינות לצרכי רפואה וביטחון וכל מי שקשה לודבר זה או אחר

 

נהיינו מומחים בלהפוך עיקר לטפל וטפל לעיקר ולעקוף בסיבוב את כוונת הקב"ה בעזרת כל מיני המצאות וראש יהודי מבריק

לבין המצאות מודרניות בנות זמננו 

כל האיסור על מוזיקה בספירת העומר מתחיל לא יותר מ4 דורות אחורה..

וכל ההיתרים המופלגים שמקדמים מכונים כמו מכון צמת (שאין לי פקפוק בכוונתם הטהורה או בעוגנים ההלכתים עליהם הם מושתתים) מבוססים על הדוגמאות שהבאתי.

הפרוזבול לא נועד לעקוף את כוונת התורה, אלא להפך, לתקן בצורה חלקית מצב שהפוך לכוונת התורה (שנמנעו מלהלוות).

על כל הערמה בפני עצמה יש מקום לדיון על הצורך שבה, על היחס שלה לכוונת התורה, ועל התוקף ההלכתי שלה.

(הגבתי לא רק על ההודעה האחרונה של אלעד, אלא גם על ההודעה הקודמת שלו).

אני חושב שצריך לדון על כל דבר לגופו, לפי העקרונות שהזכרתי.

אגב, לא נכון לכרוך ביחד את כל ההמצאות של מכון צומת, לא מבחינת העקרונות ההלכתיים, לא מבחינת הצורך שהם באות לענות עליו, ולא מבחינת ההשלכות שלהם.

כל צעד שיעזור לשמור שמיטה כהלכתה הוא מבורך.

משום שהאלטרנטיבה היא לחזק את אחיזת הנוכרים בארץ

אני לא חושבת שנכון לצאת מתוך הנחה שכל מטרתה של השמיטה הוא רק חיזוק האמונה.

ברור שזה חלק מאוד מהותי זה, אך מבחינה הלכתית אי אפשר לצאת מנקודת הנחה כזאת..

הדיון אינו על סמכות חכמים או דרך הפסיקה - כי ברור שזה בסדר. 
אלא על הערך לשמו עושים את זה - במקרה הזה - "יישוב הארץ" 
ועל המציאות - האם זה באמת מיישב את הארץ, והאם הארץ צריכה יישוב כזה, וכו. 

דעתי היא שלא. 
ולכן אני לא מעודד חיפוש הלכתי אחר פתרונות למעקף ההלכה.
הסיבה היא מתוך היכרות עם המציאות ולא במחלוקת על הערכים וח"ו על חכמים. 

שהוא מביא שיש איסור על האדם להפקיע ממנו מצוות

ולכן אסור למכור בהמה לגוי כדי להיפטר מהבכורה אם לא בזמן הזה שיש לחשוש בזה לתקלה

ואותו דבר אסור למכור קרקע של א"י בשמיטה כדי להיפטר ממצות שמיטה

והוא מתיר רק כי זה שעה"ד גדול

והוא בעצמו שואל - מה השעה"ד? הרי הקב"ה הבטיח - "וציויותי את ברכתי", אז נסמוך על הקב"ה ואין לנו מה לפחד

והוא עונה שאם זה היה מוסכם ששייכת ההבטחה הזאת בשמיטה דרבנן אפשר היה לומר כך, אבל זה מלוקת, ואיך נסמוך על הבטחה שיש עליה מחלוקת

א. מפורש בגמ' שרוב יושביה עליה אינו מועיל עד שידעו כל אחד מאיזה שבט הוא

ב. עיקר מה שאחוז היהודים שנמצא בארץ עולה אינו נובע בעליה לארץ, אלא מהתבוללות

והתבוללות לא משפיעה בכלל על כמות היהודים בחו"ל, אלא רק על כמות היהודים הידועים לנו

שהרי בכל מקרה כמות היהודים שיהיו בדור הבא תלוי בכמות הילדים שתלדנה הנשים היהודיות, ואין הבדל אם היא התחתנה עם גוי או יהודי

ואין השפעה כלל מה הגברים יעשו - בין אם יתחתנו עם יהודיות או גויות, אין הדבר תלוי בהם אלא רק בכמה היהודיות יולדות

ממילא התבוללות לא מכווצת את היהודים בגולה אלא רק מבלבלת אותנו

ואין סיבה מהותית שעוד מעט הרוב יהיו בארץ

הוא אומר שם שנכון שבזמנינו לצרכן אין שעה"ד

אבל לחלקלאי יש שעה"ד גדול

אם יבוא יום ומשום מה לא יהיה שעה"ד גם לחקלאי - אה"נ יהיה אסור היתר מכירה מחמת זה

אני רוצה להציע צורת מחשבה שונה. 

יש בישראל כ-24 אלף חקלאים. הם מהווים כ0.6% מהעובדים בישראל. 
חלק מהגידולים הם ירקות ופירות, ויש מתוכם גם דגים, פרחים ובע"ח.
רוב מוחלט של מוצרי האוכל, הבשר, החיטה, התירס וכו וכו מגיע בייבוא. 

החקלאות כולה בישראל מהווה 1.5% בלבד מהתוצר.
אבל מה מאפשר לה להתקיים? 
1. קרקע - שהיא מקבלת חינם (במקום שיעבור לציבור לבניה ושמורות טבע). 
2. מים - בסבסוד רציני (וזה מייקר את המים לכלל הציבור, ומחייב אותנו להתפיל, בנוסף, דרך הפירות, אנחנו מייצאים מים לחו"ל בכמות של 200 מיליון קוב בשנה, שזה בערך ממוצע השאיבה מהכנרת כל שנה). 
3. איסורים על ייבוא של מוצרים זולים יותר, או מכסי מגן של מאות אחוזים (לדוגמא: אם מייבאים תפוח בשקל, שמים מס של 500% כדי שיעלה 5 שקל כמו התפוח הישראלי, והצרכן המסכן מאבד 4 שקל). 
4. קופת המדינה מכסה את החובות שלו (משבר הקיבוצים) וכל מיני סובסידיות נוספות. 

החקלאי הישראלי גוזר על כולנו מחיר כלכלי קשה.
ייקור של מאות אחוזים במחירי הצריכה של אוכל, מים וקרקע, וכספים מקופת המדינה. 
במונחים חברתיים הוא פוגע בציבור (אם כי ברור, שכאדם פרטי - ברור שהוא לא!) 
ולכן, צריך להפסיק את מרבית החקלאות הישראלית.
אפילו אם נשלם לכל חקלאי משכורת חודשית בתנאי שיפסיק לעבוד - נחסוך מיליארדים, ואיכות החיים תעלה בצורה משמעותית.

האם אנחנו צריכים לחפש היתר הלכתי, ולמצוא דרך של בדיעבד ולא לשמור שמיטה, בגלל שבן אדם אחד החליט לגדל פירות הדר בנגב? למרות שזה פוגע בחברה ובמשק? האם זה שעת הדחק? 
להיפך, שיפסיקו לגדל ולא רק בשמיטה, ושהמדינה תתמוך בהם, זה יטיב עם כולם. 

איך הגענו למצב כל כך מעוות ומושחת?
1. יש לובי חקלאי ושר חקלאים שמשיגים את מה שהם רוצים דרך חקיקת חוקים ועל ידי הכנסת היד לקופת המדינה. 
2. אידיאולוגיה
א. ציונות - ציונות נתפסת כהפרחת השממה: בבתים, מפעלים או פרדסים, כל דבר.  
ב. סוציאליזם - ערכי רוסיה של עבודת אדמה, קיבוצים, מימוש האדם. 
ג. פחד - אנחנו מוקפים אויבים, וחייבים לגדל את האוכל שלנו, אחרת במלחמה נמות מרעב. 
ד. הדת - ממלכת ישראל הייתה ממלכה חקלאית והרבה ממצוות התורה הן מצוות חקלאיות: תרומות ומעשרות, ביכורים, גם החגים מבוססים עליהם כמו חג האסיף וחג הקציר, ושיבת ציון מזכירה לנו את השיבה לתקופת התנ"כית של חקלאות, למרות שבעידן המודרני אנחנו לא חברה חקלאית בכלל. 
ה. כחול לבן - אנחנו רוצים לחזק את המדינה על ידי חיזוק המשק והכלכלה, ולא מבינים שאנחנו יורים לעצמנו ברגל, מכיוון שאנחנו מייצרים מוצרים שלא מתאימים לפה ולכן יקרים מאוד, במקום להתמקד במוצרים שאנחנו טובים בהם ולייבא את אלו שאחרים טובים בהם. 

ועכשיו, אחרי כל זה. האם עדיין ראוי לחפש את ההיתרים, והפטנטים ההלכתיים ואיכשהו לאפשר לחקלאי להמשיך ולעבוד בשנת השמיטה? האם ראוי לעודד את המפעל הזה? האם ראוי להתפשר הלכתית בשביל זה? 

כאשר הרבנים תיקנו את היתר המכירה - הם עשו זאת אך ורק מכיוון שהם ראו צורך גדול מאוד. 
הרב קוק כתב על אותו צורך גדול - הוא חשש שהישוב היהודי בארץ יתבטל כי לא יהיה מה לאכול ולא תהיה פרנסה. 
האם כמה אלפי עובדים (במשק של 3.5 מיליון עובדים עם תמ"ג של טריליון שקל), שיפוטרו נחשב לצורך כזה גדול?

נושא השמיטה הוא לא עניין פרטי. זה לא הדרכה פרטית לחקלאי. זה נושא כלל ישראלי. 
ומי שיעיין במכתבים ובשותי"ם (הנצי"ב, הרב קוק, האדר"ת, הרב מוהליבר, ועוד) יראה שהטיעונים הם לא פרטיים, אלא על כלל היישוב היהודי בארץ ישראל. 

זו דעתי. 
ומה דעתכם? 

 

ומצור על מזון זה לא אפשרות מופרכת בכלל

אבל עיקר טענתך לא נראית לי

אתה מדבר ברמת המאקרו כשהשאלה היא שאלת יחיד

בא חקלאי ושואל האם הוא עצמו יכול להסתמך על קולות - >לו< זה שעה"ד. מה מענין אותו אם לציבור זה משתלם או לא?

טתה רוצה לשמור שמיטה ובשבילך זה לא שעה"ד? אה"נ תשמור! אבל איך תוכל לחייב את שכניך?

הנקודה היחידה ששייכת כאן ברמת המאקרו היא שאולי צריך שהמדינה תבטל את כל החקלאות, ותעזור לחקלאים לעשות הסבת מקצוע, וכך לא תעלה השאלה

אבל אתה שוכח שזה לא על הפרק, ואתה עדין לא מנהל כאן את המדינה (וגם הרב לא...) כך ש >זה< לא יקרה בעתיד הנראה לעין, אז בינתיים צריך להיות פרקטיים ולדבר על השאלה של כל יחיד ויחיד

ג - לא יכול להיות נכון, משום שאנחנו לא מגדלים כאן מוצרי בסיס, אפילו אם היינו במצור לא היה לנו מה לאכול. 
ואני מהמר שיש יותר אוכל במלאי של רשתות המזון מאשר בירקות ופירות הדר של החקלאות המקומית. 
ואם זה היה איום אמיתי - אז הבעיה היא הרבה יותר מורכבת, כי לא יהיה חשמל, דלק, אוכל, נשק וכו, ואז צריך להערך לזה ברמת המדינה, דבר שלא נעשה. ואפילו אם צריך להיעשות, ברור שמקבלי ההחלטות לא בונים על החקלאות המקומית בשביל זה. 

מה שכן, אני מוכן לקבל את השאלה הזו: 
האם שעת הדחק זו שאלה על היישוב היהודי כולו או החקלאי הפרטי שרוצה לגדל תפוחים בנגב בשנת השמיטה. 

אבל אפילו אם זו שאלה על החקלאי הבודד, אז מה אם הוא יאבד את הפרנסה שלו? 
אז יעשה הסבה מקצועית? יאסוף דמי אבטלה? ואולי פשוט ניצור לו קרן מיוחדת. 
האם זה נחשב לצורך כזה גדול? 

ואם שעת הדחק זה ברמת הציבור - אז אני חושב שהטענה שלי חזקה.  

משכך, אם יימצא שבאמת מדובר במצב נוראי של שעת הדחק (הגדרה הלכתית), ובאמת מדובר בחקלאי הבודד. אז אסכים איתך לגבי השמיטה, ואשאיר את כל שאר הדברים שלי לענייני מדינה וחברה. 

אני לא יודע מה יהא עליהן בחברה שאינה חקלאית. 
יכול להיות שזה יהיה כמו שצדיקה כתבה מתחתיי - שכל משפחה תגדל בעציצים או בגינה. 
ואולי יישארו כמה חקלאים בודדים שימצאו שלמרות כל הרפורמה בחקלאות - עדיין שווה לגדל כאן דברים. 
ואולי נקים את מכון למצוות התלויות בארץ שיהווה אח תאום למכון המקדש. 

אבל ברור לי, שהקיום העכשווי זה עוול נוראי כלפי האזרחים. 

כן צריך חקלאים במדינת ישראל

(ואין לי נתונים יפים כמוך... אבל יש לי עובדות) 

יש צורך גדול שהמזון שלנו לא יהיה רובו ככולו מייבוא- אם נייבא את כל המזון שלנו נהיה בצרות גדולות. גם במשברים כלכליים וגם במשברים ביטחוניים 

עצמאות והסתמכות על משאבים עצמיים היא לא פחד- היא ביטחון. 

אנחנו חברה מודרנית- אבל הניתוק מהאדמה מקלקל אותנו. 

צריך שכל אדם יהיה קצת חקלאי- שכל אדם יגדל לו קצת מלפפון ועגבניה בחצר, שיהיה חלק מהוויית חיו שאוכל הוא צומח- ולא תכולה של שקית ניילון מהסופר

צריך שכל יהודי יהיה קצת חקלאי- העבודה הרוחנית שמתלווה לקיום מצוות התלויות בארץ, ועצם הזכות והחבורה לקייםאת המצוות האילו- מחייבת אותנו לגרום למצב שאפשר לקיים אותם 

(אם לא- אל תקנה לעולם בגד מרובע, כדי לא להתחייב בציצית... -- מה ההבדל???) 

שמירת קרקע- חקלאות שומרת על חזקה על קרקעות בידיים יהודיות- בצורה שתחומים אחרים לא עושים. שמורות טבע לא מצליחות בקטע הזה. 

וכן, אנחנו במאבק גדול על הנושא הזה- מאבק שקט, שהלוחמים בו הם חקלאים, לא לובשי מדים.... 

החקלאים היום הם מציאות, והם צריכים מענה הלכתי

אתה יכול במשך ה8 שנים הבאות לשכנע את כולם לעשות הסבה מקצועית ולשבץ אותם במקצועות אחרים- אבל כרגע זה מה ייש. ועם זה ננצח  

והסיבה הדתית- 

בעז"ה מהרה נבנה המקדש- ואז יהיה לנו עומר וביכורים ולחמים ושאר מנחות

אבל זה לא החלק היחיד בדת- גם היום-- 

יש קדושה מיוחדת בפירות של ארץ ישראל, קדושה שבאה מהאדמה- יישר לבטן שלנו... 

ע"ע "ונאכל מפריה ונשבע מטובה" 

כמה מוזר- שדווקא הסימן גאולה ש"ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה" - מסתכלים עליו בצרות עין.... 

כל הנושאים של הקצאת קרקעות, משק המים, סיבסוד ושאר כלכלה- אני לא מבינה בזה

אבל כמו שמוצאים סידור הלכתי- אפשר למצוא סידור לנושאים האילו- אם זה מספיק חשוב לנו שהחקלאות תתקיים. 

בפועל - רוב המזון רובו ככולו מיובא. 
והחקלאות הישראלית עוסקת בדברים שוליים כמו פירות, ירקות ופרחים. 
בפועל, אין מה להסתמך על החקלאות הישראלית בשביל אוכל. 
לא רק האוכל מיובא, גם הדלק, משאבי הטבע, הרהיטים, המכוניות, מוצרי האלקטרוניקה, הבגדים והנשק. 
אני לא רואה סיכון בחרם עולמי, וכך גם מקבלי ההחלטות בעשורים האחרונים. 
אבל אפילו אם את צודקת וצריך להערך, אז בסדר, נערך, אבל החקלאות הישראלית אינה חלק מההערכות הזו היום. 

אני מרגיש כמוך ביחס לניתוק מהאדמה. 
באנגליה למשל, אנשים רבים מגדלים את הירקות שלהם, ואפילו יש להם שיטה כזו שהעירוניים מקבלים חלקה קטנה בכפר בשביל גידול עצמי. 
באופן אישי, אני מאוד אוהב את האדמה והגידול, ואוהב את לגדל ירקות ועצי פרי. ואני חולם על גינה של 4 דונם בשביל דברים כאלו. 
זה יכול להיות דבר נפלא שכולם יגדלו ירקות ופירות בגינות שלהם, והעירוניים יקבלו חלקות קטנות בכפר.
ואפשר לחשוב על פרוייקטים נוספים, שמועילים לחברה ולא פוגעים בה. 

לגבי שמירת קרקע, אני לא מסכים. אני לא רואה את היעילות של זה. אולי הם לא יוכלו להתיישב על אותו שדה, אז הם ילכו למקום אחר ויתיישבו שם, ואא"כ יש חשיבות אסטרטגית למקום, אין הבדל בין המקומות. ויש מקומות מסוימים שבהם זה כן עובד קצת, אבל זה ממש לא נכון לגבי מרבית החקלאות בישראל (למשל היישוב שלי שמוקף פרדסים ושדות ואנחנו בכלל במרכז הארץ). 

לגבי זה - שבפועל יש חקלאים וצריך להתמודד. נכון, צודקת. אז לאן ננתב את האנרגיה שלנו? למה נגייס את כל הציבור? לקיום של מצב מעוות או לתיקונו?

 לגבי הדת - מתוך מציאות תקינה בלבד. לא בצורה מעוותת על חשבון הציבור כדי שכמה משפחות יתפרנסו מנטיית ליבם. 
 

1.מה העלות של ההובלה של פירות וירקות? מאחר שזה מוצר זול יחסית למשקלו, אני מניח שיש משמעות להובלה במחיר.

2. מאיזה מדינות אפשר לייבא אותם? האם רק ממדינות סמוכות, שאם מדינות אוייב/ אוייב בפוטנציאל, או גם ממקומות אחרים.

3. מה המדיניות של מדינות אחרות לגבי סיוע ממשלתי לחקלאות, ולמה?

זכור לי שקראתי שהרבה מדינות מסייעות לחקלאות אצלם, וככל הידוע לי הסיבות האידאולוגיות שהוזכרו (או לפחות רובם הגדול) אינן רלוונטיות לגביהן. קשה לי להאמין שבכל אותן מדינות דווקא החקלאים הם בעלי כח. 

שנועד בעיקרו למצוא פתרונות מדעיים במסגרת ההלכה לבעיות שמתעוררות בעולם ההלכה .

המכון מגובה בצוות רבנים יראי שמיים בקיאים בתורה ובמדע, ועושה ומפתח דברים לאחר התייעצות עם גדולי דור, ולעיתים גם למקרים ספציפיים ביותר.

זה שהמכון פיתח מחשבים ומקלדות שניתן עקרונית להשתמש בהם בשבת - אתה גם יכול לתהות על זה, הרי ה' ציווה עלינו לנוח בשבת אז מה אנחנו עוקפים אותו? אז התשובה היא שבאמת הפתרון ההלכתי הזה הוא לא גורף ולא לכל אחד אלא רק במצבים שזה באמת הכרחי - כמו בתי חולים, כמו צבא...

ככה אני מאמין גם שההיתר ההלכתי של מכון צומת לגבי שמיטה - אני לא נחשפתי אליו, אני אומר מראש, אני אומר רק ממה שאני קורא אותך - אני מאמין שההיתר הזה נועד לא להיתר גורף וכוללני למחוק את מצוות שמיטה בכלל, ונועד במקרים כאלו ואחרים, או בגלל צרכים דחופים מאוד - כמו שימור החקלאות בארץ ישראל שזה דבר דחוף מאוד.

בקיצור, עם כמה שיש תהיות - צריך לזכור שלא מדובר בסתם אנשים שרוצים לעקור מצווה ממקומה, אלא הם מייצרים פתרונות כאשר המצב באמת מצריך את זה, והכל באישור הלכתי קפדני ביותר. אם אתה משתמש בפתרונות שלהם למים חמים בשבת, משתמש בצבא במקלדות שלהם, בבתי חולים במעליות השבת שלהם, והכל - אתה צריך להבין שכן, גם בתחום השמיטה אם עולה צורך דחוף כזה, בהתייעצות עם גדולי דור הם יכולים לפתח פתרונות שיהיו כשרים מבחינה הלכתית - וזה לאו דווקא "עקיפה" של ההלכה - אלא זה בדיוק פרצות שה' שם במחשבת מכוון מלכתחילה, כדי שבשעת הצורך יהי אפשר להשתמש בהם במקרים כאלו ואחרים. כלומר, לסיכום - ה' בעצמו דאג לכך שחכמים יוכלו למצוא הקלות במקרים כאלו ואחרים - הוא היה יכול לסגור כל פרצה ולא לאפשר כלום, וזה קטן על קודשא בריך הוא - אבל הוא ידע שצריך להשאיר פתח גם לחכמי ישראל על פי המצב בכל דור ודור, לעזור לעם ישראל לשרוד ולהתקיים. זה עובדה.

התהיה הייתה יותר רעיונית.

לגבי הסיבה שתהיה זו כוונה רק לזה עניתי במקומות אחרים בשרשור.

רק לידיעה, לא כולם סומכים על המכשירים שלהם, גם אלה לציבור הרחב (גם פתרונות של מיחמים...)

אחד מהפרשנים (לא זוכר כרגע איזה) טוען ששמיטה נועדה בשביל לתנזר מאכילת ירוקת במשך שנה

הוא אמר שקומבינה שיהיה אפשר לחרוש בשמיטה זה בעייתי,אז מה ההבדל בין זה להיתר מכירה?

(אני אישית בעזרת ה' מתכנן לא לאכול לא היתר מכירה ולא יבול מנכרים שנצאים בארץ ישראל,כי זה באמת "לא תחנם" זה ממש נותן להם אחיזה בקרקע,וכן אני מבין שזה אומר שאני פחות או יותר לא יאכל ירקות ופרות שנה הבאה)

(שתאכל שנה הבאה כאילו...)

אבל אין כל כך הרבה. וחוץ מזה שאולי לא יהיה בכלל אוצר בית דין והיתר מכירה

החקלאות.

אגב אתה אומר שתאכל ירקות רק בהשגחת הרב לנדא? לו יש אוצר בית דין. או מהערבה?

העדה החרדית לוקחת מערבים ומהערבה

אבל אני בעז"ה לא יאכל יבול של נכרים שנמצאים בארץ ישראל ולא היתר מכירה.

(יבול נכרי בדעבד,אם אני נמצא אצל מישהו ולא אני קנו את זה בשבילי,אולי אני כן יאכל)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.